חג שמחת תורה- המענה. הריקוד עם ספר התורה הוא ביטוי לשמחה המיוחדת והנצחית שרק התורה יכולה להכניס לחיינו. "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח), כך מסבירה שרה דבי גוטפרוינד, יועצת משפחתית,
"להלן חמש דרכים שבהן התורה מכניסה לחיינו חיות ושמחה עמוקים.
1. היא נותנת לנו מטרות נעלות יותר. המדד האמין יותר לשמחה בת קיימא בחייו של האדם הוא מטרה שמביאה להתעלותו. כל המטרות האישיות שלנו, חשובות ככל שתהיינה, הן חלק מתפקיד גדול יותר המשותף לכל היהודים – להכניס אור לעולם, להפוך את העולם למקום רוחני יותר ולהעביר הלאה את המסורת הקדושה שלנו. התורה נותנת לנו שאיפות נעלות יותר.
2. היא מראה לנו כיצד להכיר תודה. רוב האנשים מבינים מדוע הכרת תודה מעלה את רמות השמחה שלנו, אולם אנחנו לא בהכרח יודעים איך להרגיש הכרת תודה על בסיס יום יומי. התורה מנחה אותנו להודות מספר פעמים ביום. בשלש תפילות, ובברכות על אוכל ועל מצוות. היא מגלמת בתוכה מודעות מידית לכל הטוב והחסד שאנחנו מקבלים ממקור החיים, מהרגע בו אנחנו פוקחים את עינינו ליום חדש.
3. היא מלמדת אותנו לקוות. החיים קשים והרבה פעמים בלתי צפויים. בפני רבים מאיתנו עומדים אתגרים שונים, שמקשים עלינו לראות את הדרך הלאה. אולם התורה מלמדת אותנו שאין דבר שאינו אפשרי; שאלוקים אף פעם לא נותן לנו ניסיונות שאיננו מסוגלים לעמוד בהם; שמחר יהיה יום חדש; שהישועה בוא תבוא, ושאנחנו לא מתמודדים לשווא.
4. היא מחברת אותנו. בעולם שבו כל כך הרבה אנשים בודדים ותלויים בחברה וירטואלית, התורה מוציאה כל אחד מאתנו מבדידותו. היא מראה לנו כיצד ליצור קהילות ולקרב בין אנשים. היא מלמדת אותנו שאנחנו זקוקים זה לזה. היא עוזרת לנו לתת גם כשלא ברור לנו איך. היא מחברת בין סבים לנכדיהם. היא מגשרת על פערי התרבות שכל כך הרבה פעמים מפלגים אותנו. היא נותנת לנו שפה משותפת ואמת משותפת. היא מחברת אותנו זה לזה.
5. היא סוחפת אותנו. הרגעים הכי שמחים שלנו מגיעים כשאנחנו "נסחפים", עסוקים ושקועים לחלוטין בפעילות כלשהי. אנחנו מתעלים מעבר לגבולות הגשמיים והרגשיים שלנו, על ידי שקיעה מלאה באנרגיה של הרגע. התורה נותנת לנו את תחושת הסחיפה הזאת כשאנחנו עושים מעשה טוב או מצוה שמאתגרת אותנו מחד, אך מאידך נמצאת בטווח השגתנו. אנחנו מבקרים חולים, אפילו אם בתי החולים מלחיצים אותנו. אנחנו מזמינים את האלמנה מהשכונה לסעודות שבת, למרות שאין לנו מצב רוח לאורחים. אנחנו נותנים צדקה למרות שאנחנו מוטרדים מהמצב הכלכלי שלנו. אנחנו בוחרים להתגבר על המגבלות הפנימיות שלנו וממשיכים הלאה, גם כשאנחנו נאלצים להכריח את עצמו לעשות את זה.
התורה נותנת לנו את תחושת ההיסחפות הזאת גם דרך שירה וריקוד. זאת ההיסחפות של שמחת תורה, שמלמדת אותנו כיצד להתעלות מעל למגבלות שלנו, כיצד לשמוח, כיצד להתחבר. כיצד לשיר שירים שיוצרים מעגלים על מעגלים שעולים ומתנשאים מעבר לרוקדים עצמם. המלים שאנחנו שרים מחזירות אותנו אל המהות הפנימית שלנו, אל המטרות הנעלות, הכרת התודה, התקווה, השמחה הטהורה של התקרבות לבורא. עבור הרגע הזה הוא ברא אותנו. עבור השמחה הזאת הוא ברא את העולם. זאת השמחה שלא תחמוק מאתנו בין אם אנחנו עומדים על פסגת העולם או רק מתחילים את הטיפוס. היא נמצאת למעשה ממש בזרועותינו – התורה היקרה שהוא נתן לנו. אושר ושמחה שמרקדים מעל ומעבר לעצמם."
לכן, כשביקשו מרבי עקיבא לסכם את כל התורה על רגל אחת, הוא אמר "ואהבת לרעך כמוך", שזהו הבסיס של התורה כולה. הכל נועד בכדי להביא אותנו לשם.
מחר, בין ארוחה לארוחה, נשתדל לקבל על עצמינו מחדש את התורה, ולהזכיר לעצמינו להמשיך לעבוד על "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות, להמשיך לפתח את הרגש לזולת, לקבל את האחר, את השונה, ואת עצמינו. נזכור שהעוצמה והכוח שלנו היא באחדות שלנו.
חג מבורך ושמח