חג סוכות שמח
כבר לא פשוט להיות פשוט. בכל שנה חג הסוכות חותם תקופה של חשבון נפש שמתחיל בחודש אלול והולך ומתפתח עד לשיאים האוניברסליים והאישיים של ראש השנה ויום כיפור. לאחר הקריאה שקיבלנו לשינוי והתחדשות, סיום חגי תשרי קורא לנו להביט סביבנו, לאסוף את מה שיש לנו, ולשמוח בחלקינו. אחרי שהבטנו פנימה, אנחנו נדרשים גם להביט סביב, להביט החוצה בעין טובה, שמחה ומחברת.
בימים אלה, כשהיכולת לקבל את האחר והשונה נתונה במתקפה, ערכי הסוכה מקבלים עוד יותר משמעות. הסוכה הארעית והפשוטה קוראת לנו יותר מתמיד להתייחס למשמעויותיה החברתיות. עצם הישיבה והמגורים במשך שבוע שלם בסוכה עוזרים לנו לבחון את ההרגלים, ההתנהלות ואת תבניות החשיבה וההתנהגות שלנו.
מסביר הרב רפי פוירשטיין–
"הסוכה בה אנו אוכלים, ואפילו ישנים, במשך שבוע הסוכות, אינה רק חוויה סתווית ירוקה ומרנינה כמו בשיר המפורסם על שלומית, והיא גם איננה רק הלכה או נוהג; היא נועדה ליצר תודעה מיוחדת. מבחינה הלכתית, יש משהו מגביל מאוד בסוכה שהרי לפי ההלכה, אסור לאכול ארוחה משמעותית מחוץ לסוכה. האמת היא שאפילו לישון בבית אסור (אם התנאים בסוכה מאפשרים לינה) אם הגיעה אליך הדודה מחיפה בחג, אסור לך לקבל אותה בסלון אלא דווקא בסוכה למרות שהיא עלולה להיות קרירה או חמה מדי וזבובים ודבורים פוקדים אותה לעתים קרובות והצעקות של השכן על בנו הסורר נשמעות בה היטב והן עלולות להכביד על נינוחות השיחה. והשאלה היא מדוע? מה רצתה התורה ללמדנו בחוויה זו? התשובה המקובלת היא שהסוכה היא תזכורת למצב של גלות. עלינו לגלות מביתנו הנעים לשבוע שלם אל הסוכה.
"ביתו של האדם הוא מבצרו", אומר הפתגם הידוע. באותו מובן, הארץ והמדינה מהוות בית המקנה ביטחון לעם היושב עליו. עם כמונו, שחווה אלפיים שנות נדודים, מרגיש את הצורך בכך אולי עוד יותר מעמים אחרים. זאת אולי אחת הסיבות לכך שאנו נאבקים בחירוף נפש ומקריבים חיי אדם רבים למען היכולת לקיים את מדינתנו כאן…
נראה כי התורה פחדה מאשליית הביטחון המוחלט שארבעת הקירות מעניקים לאדם הפרטי, והארץ מעניקה לעם. יש אשליה מסוכנת בביטחון המופרז שאנו מייחסים למימד הפיזי בחיינו. כיוון שברגע שעם בטוח מדי בעצמו, הוא מתחיל לעשות שטויות מסוכנות הנובעות מגבהות הלב וזחיחות הדעת. הוא למשל מזלזל ביריביו, שהרי כבר ניצח אותם בעבר בשישה ימים, ומיהם בכלל? ואז הוא מקבל כחבטה מפתיעה בפנים את מלחמת יום הכיפורים. הוא מזלזל בגר, ביתום ובאלמנה, בחלש, בנכה, בילד ובקשיש, והרי שום דבר לא יקרה, יש לנו צבא חזק, והשכלה גבוהה מצוינת, וכלכלה צומחת, מעצמה אזורית של ממש. אבל התורה לא מתרשמת מכל הברק החיצוני הזה, ומזהירה אותנו: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא י"ט, כ"ח).
חברה הנטמאת באורח חיים לא מוסרי, בשחיתות שלטונית, בהתעלמות מהגורמים השונים המרכיבים אותה עצמה – סופה להיות, חלילה וחס, "מוקאת" ונזרקת מקרש ההצלה הפיזי שלה. או שפשוט תתפורר ותתמוסס. "תודעת הסוכה" נועדה להכניס לחיינו תחושה של אי-ודאות, של תלישות. היא נאבקת בתודעת הביטחון המזויף שבארבעת הקירות. היא לא רק תמרור אזהרה, היא סוג של חוויה מתקנת.
אבל יש בתודעת הסוכה היבט נוסף, והפעם חיובי: היא נועדה להחזיר אותנו לסוג של ביטחון נפשי פנימי, בכך שהיא מכוונת אותנו אל גורמי הביטחון הפנימים האמיתיים. הביטחון הזה מושתת על כך שאנו פועלים בהגינות וביושר ומתוך אחווה לבני משפחתנו, ועל אותו משקל – אנו בעלי סולידריות חברתית, הגינות ויושר כלפי האחרים המרכיבים את העם והחברה. הביטחון הפנימי קשור בכך שאנו בעלי רמה גבוהה של לכידות פנימית, של אחריות כלפי רווחתו ושלומו של הזולת, שאכפת לנו ממנו. החברה הישראלית מגיעה לשיאים מיוחדים בגילויי סולידריות כאלה. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה זאת שוב. זה נפלא, ודומני שגם ייחודי.
תודעת הסוכה קובעת כי דירת הקבע הפרטית והלאומית היא חיונית, אך לא מספקת. על מנת שארבעת הקירות יגנו עלינו מפני גלי הצונאמי של החיים, עלינו להבטיח שמערכת הסכרים החברתית תמשיך ללכד אותנו, חרף המחלוקות המרות לעתים שבינינו."
במילים אחרות, חג סוכות מזמין אותנו לאמץ התבוננות שתעורר בנו שמחה, חיבור, אמונה וביטחון, עין טובה, והתמקדות בחצי הכוס המלאה כך שנצליח למלא את המצברים שלנו בטוב. חג סוכות הוא חג שמחתנו. אנו חיים את החיים הרגילים במטרה לרומם אותם. זוהי תפיסתה של היהדות לחיים הגשמיים, לא להתנזר מהם, אלא לרומם אותם.
כך גם "ארבעת המינים המשולים לארבע דרגות של בני אדם", שאנו מכניסים לסוכה-
אדם המשול לאתרוג יש בו גם תורה (חכמה) וגם מעשים טובים (גם טעם וגם ריח);
אדם המשול ללולב ולהדס, יש בו תורה (חכמה) או מעשים טובים,
ואדם המשול לערבה אין בו לא תורה (חכמה) ולא מעשים טובים (לא טעם ולא ריח).
ולמרות השוני הניכר בין המינים אנו עדיין קושרים אותם יחד לאגודה אחת. סוכה היא חג האחדות נטילת ארבעת המינים יחדיו מסמלת את האחדות של כלל העם היהודי. יש לנו הזדמנות לפתוח את הסוכה ואת הלב, ולממש את חג הסוכות הזה להזמנת והכנסת אושפיזין, אורחים. זוהי הזדמנות להכיר, לקבל ולהכיל את כולם בפשטות ובשמחה.
להזכירנו, בראש השנה היינו עסוקים במחשבה, בעשיית תשובה והתחברות לפנימיות שלנו, ביום כיפור עסקנו בדיבור, בווידויים, בבקשת וקבלת סליחה, ועתה, בחג סוכות, אנו עסוקים בעשייה, בבנייה, בלצאת החוצה מביתנו ולהתחיל ליישם את התכלית, זמן ה-תאכלס.
ומה התכלית? חג סוכות זה חג של קירבה, ביטויים פשוטים של אחדות וסולידריות חברתית, ולכן מנהג ה"אושפיזין" הוא כה בסיסי ומהותי. בעצם הישיבה בסוכה אנחנו מזמינים בלב שלם ובכוונה אמיתית כל אחד ואחת להיכנס ולהתארח אצלנו. מאחלת לכולנו שנתמלא באנרגיות טובות ומקדמות ושנזכה לעשייה בשמחה ומתוך חיבורים לעצמנו ולסביבה. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום וחג שמח💞
