יום הזיכרון, חג העצמאות ופרשות תזריע מצורע-

Photo by Levi Meir Clancy on Unsplash

בתחילת שבוע הבא, יתקיים יום הזיכרון שחל בד' באייר, יום לפני ערב יום העצמאות. יום זה נקבע כיום הזיכרון לחללים במערכות ישראל ופעולות האיבה שנפלו מהתקופה של טרום המדינה עד ימינו.
מילים אלו מוקדשות ל-
"לאלה שאינם" / בני מוזס
לאלה שאינם איתנו כאן היום לאלה שהלכו מבלי לומר לנו שלום
לאלה שאף פעם לא יהיה להם מקום
לאלה שנתנו תרתי משמע את כל הלב
על אלה שאני ואת וכל אחד חושב
לאלה שכעת אינם חשים עוד בכאב לאלה שאהבנו, אוהבים ועוד נאהב
לאלה שאינם איתנו כאן עכשיו
לאלה שהשאירו כמה סימנים של כתב החקוקים על אבן שיש ומוכתמים בדם
לכל אלה לאלה שאינם . . ."

ברוח הפרשות השבוע, 'תזריע מצורע', נזכור לבחור מילים טובות, מחבקות, זהירות ועוטפות.
הרב חגי לונדין מסביר,
"בפרשת מצורע מופיעים שלשה סוגים של צרעת – שאת, ספחת ובהרת. הצרעת כידוע מגיעה עקב לשון הרע והיא מופיעה בגווני צבע לבן על עור האדם. ישנם שלשה גוונים של לבן בצרעת – בהרת (לבן בהיר  'עז כשלג'); ספחת – לבן קצת פחות בהיר (ש'מסתפח' על העור); שאת – לבן כהה (שהעור 'נושא' אותו). ישנן 3 סיבות עבורן יכול אדם לדבר לשון הרע על מישהו אחר:
הראשונה – היא המחשבה שהוא עצמו מושלם, צח כשלג. כולו בהיר. אין בו מום.
סיבה שניה – הוא לא מסתפק בחייו שלו ופוזל ומבקר כל העת את האחרים שנראים לו טובים ממנו. הוא 'מסתפח' לחיים של אחרים.
סיבה שלישית – אני אמנם לא מושלם אבל נישא על אחרים. אני חייב לעמוד בראש הפרמידה. אחרת אין לי קיום ולכן כל מי שמאיים עלי – בהכרח יש להשמיץ אותו.
אדם כזה מוצא את עצמו ‘מחוץ למחנה'” מחוץ למכנה המשותף. מוצא את עצמו בסופו של דבר בבדידות לא מזהרת.
גם ביחס לחודש אייר בו אנו מציינים את ימי הגבורה והתחייה של מדינת ישראל חשוב לזכור את שלשת הכללים הללו – אנו לא חושבים שאנחנו והמדינה מושלמים; אנו גם לא עסוקים בהשוואה, בהסתפחות והתבטלות לעמים אחרים; ואנחנו גם לא חושבים שהקיום שלנו מותנה בכך שנדרוס עמים אחרים. אנו עסוקים בלהופיע את תפקידינו בעולמו של הקדוש ברוך, להתקדם ולהשתפר כל העת, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש ובכך להתברך ולברך את העולם כולו."

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו מתייחדים עם זכר הנופלים במערכות ישראל, אשר בזכות הקרבתם המדינה והבית שלנו עומדים וקיימים. להם ולמשפחותיהם נזכור להקדיש גם מילים של הוקרה, חסד והערכה.

משפחת השכול / חיים חפר
שוב אתם מתכנסים…
ואנחנו מביטים בכם ומבטכם נשלח אלינו
ואנחנו משפילים עיניים כי עוד רב ועצום חובנו
ואתם שילמתם אותו. באותה מלחמה,
באותה שנה באותו יום
כבד ונורא אשר נפרע עד תום.
מבטכם זוכר את היקר לכם אשר כבה כנר…
זוכר כל העם ומנסה לחזור ולשחזר
את דמות הנפש ההיא, את ימיה ושעותיה
את מגע ידה, את חיוכה וצערה, את כל תנועותיה
וגם את הרגע בו הלך אל האדמה, אל אהבת רגביה
בלי להשיב על שאלת יקיריו שחזרו ותהו
למה דווקא הוא? למה דווקא הוא?
משפחת השכול מתכנסת…מבט זוכר
מי ייתן ולא יותר…
מי ייתן ולא יותר.

פרשת אמור- מיום הזיכרון ליום העצמאות

תמונה מאת אדוארדו קסטרו מ- Pixabay

השבוע הפרשה מפרטת את כל המועדים החל מפסח ועד לסוכות ואת עיקר המצוות שבהן- קורבן הפסח, אכילת מצות, הנפת העומר וספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים.
הימים שבין פסח לשבועות נקראים ימי העומר על שם מצוות ספירת העומר המופיעה בפרשתנו: "(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; " (ויקרא כג). חז"ל הסבירו שהמצווה היא לספור בפה 'יום אחד לעומר', 'שני ימים' וכדומה.

מפרט אורי שכטר, מנהל אגף 'שורשים' בארגון רבני צהר,
"אחד מהנושאים המובאים בפרשתנו הוא ספירת העומר. פרשת אמור נקראת תמיד בעיצומם של ימי הספירה, המהווים תהליך של עבודה נפשית ותיקון המידות ברמה האישית והלאומית. כידוע 49 הימים לספירת העומר מחולקים לשבעה שבועות, כשלכל שבוע העבודה הנפשית המיוחדת לו.
השבוע הראשון המייחד את ספירת החסד, מסמל אהבה ונתינה אין סופית. לא ניתן להנהיג אם לא אוהבים את האנשים המונהגים. כשסיימתי את קורס הקצינים, אמא שלי לקחה אותי לחדרי בבה"ד 1 ואמרה לי: "זה שאתה קצין זה נחמד, אבל כדי להנהיג אתה חייב לראות בחיילים שלך לא רק מספר אישי, אלא נשמה. לכל אחד מהם יש אבא ואמא. כדי להנהיג אותם אתה חייב לאהוב אותם באמת".
השבוע השני של ספירת העומר מתמקד בספירת הגבורה המסמלת צדק ומשמעת. מנהיגות היא לא רק אהבה אלא גם גבורה, אבל גבורה יהודית בבחינת "איזהו גיבור הכובש את יצרו" . גבורה פירושה שליטה עצמית. מנהיג חייב לדעת לשלוט בעצמו. כתוב בספר משלי פרק ט"ז פס' ל"ב  "טוב ארך אפים מגבור, ומשל ברוחו מלכד עיר". אדם מתון, יודע להאריך את אפו ולהתגבר על כעס פנימי, טוב יותר מגיבור מלחמה היודע להתגבר רק על אויב חיצוני.
השבוע השלישי הוא שבוע ספירת התפארת המסמלת הרמוניה ורחמים. מנהיגות אמתית מסוגלת להתיר את התסבוכת שנוצרת, לא פעם, בין החסד לגבורה, בין פופולאריות זולה שמוכנה לתת ללא גבול לכולם בלי הפרדה בין טובים ורעים, לקשיחות המוכנה להעניק רק לפי הדין היבש. מידת התפארת לא מפשרת בין החסד והגבורה. היא מקבלת את הביקורת והקפדנות, אך מבקשת לנהוג במידת הרחמים ולתת גם למי שאינו ראוי.
השבוע הרביעי הוא השבוע של ספירת הנצח המסמלת סבלנות. מנהיגות אחראית ונחושה מבינה ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", אלא צריך להיות נחושים בעלי יכולת עמידה.
השבוע החמישי הוא השבוע של ספירת ההוד המסמלת את הענווה. מידת הענווה היא הבסיס לכל מנהיגות, בוודאי למנהיגות יהודית . משה רבינו אמר לקב"ה:  "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים". דוד שהיה מלך על ישראל, מנהיג צבאי, איש קדוש, בעל רוח הקודש אמר על עצמו: "אנוכי תולעת ולא איש". זהו תנאי בסיסי למנהיג אמתי. מנהיג שפועל מכוח העם ולא מהצד האישי שלו. זו אישיות כלל ישראלית. השבוע השישי מוקדש לספירת היסוד המסמלת התקשרות.  לאחר שהמנהיג תיקן את מידותיו חייב המנהיג להיות מחובר לעצמו אך גם לערכים שמעליו . מידת היסוד מסמלת את החיבור של המנהיג למה שלמעלה ממנו. מנהיג שמחובר רק לחיצוניות ולא לדברים הערכיים והחשובים באמת לא יוכל להנהיג. בהיותי מפקד במילואים באזור חברון, נכנסתי פעם ללשכתו של מח"ט חברון דרור וינברג וראיתי בהערכה רבה את ערמת הספרים שהייתה על שולחנו, מצד אחד מנהיג צבאי נחוש ומקצועי ומצד שני מנהיג ערכי ומחובר.
השבוע השביעי הוא השבוע של ספירת המלכות  (השפעה, מנהיגות) – רק לאחר שתדע להנהיג באהבה, בשליטה, ברחמים, בנחישות, בענווה ובחיבור לערכים רק כך יקבלו את מנהיגותך ותוכל להיות מנהיג שהשפיע על המשך התקדמותו של העם היהודי בדרכו."

השבוע אנו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות. אנו מרכינים ראש לזכר כל חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. שיברון הלב והגעגועים הינם יומיומיים על מי שהם היו, ועל מי שהם כבר לא יוכלו להיות, ולא רק ביום הזיכרון. אנו חיים במציאות שקוראת לכל אחד ואחת מאתנו לעשות מעשה. זוהי המחויבות שלנו לזכרם של הנופלים, לדאוג שהחברה שלנו תהיה חברה מוסרית, אכפתית וערכית באמצעות המעשים, המעורבות והבחירות שלנו גם כיחידים וגם כחברה. השבוע כל אותן מידות המוזכרות במהלך ספירת ימי ספירת העומר מהדהדות בעוצמה. בזכות הנחישות, האומץ והמסירות שלהם שעלתה להם בחייהם, זכינו לנס העצמאות והתקומה.

הספירה מלווה אותנו בתהליך של בניית בניין חיינו, והיא מעניקה משמעות לכל יום במסע של כל אחד ואחת מאתנו. ואין קיצורי דרך, לא ניתן לדלג מההתחלה לסוף. כל יום מקבל את ערכו בתהליך, ולכן, עלינו להסתכל על מה שהשגנו ולא על מה שעוד חסר בדרכנו להשגת מטרתנו. מצד אחד, הספירה מציבה לנו מטרה, יחד עם זאת, היא נותנת לכל ציון דרך שלנו ערך כשלעצמו.
היום כ-עם חופשי בארצו, וכ-אומה עצמאית אנו מקבלים הזדמנות להתבונן ולעבוד על המידות שלנו. הזדמנות להפוך לאנשים טובים יותר ממה שהיינו אמש. כך, ניתן יהיה להפוך את אותו מסע של דורות המלווה במחיר חיים כבד ושל נדודים, למסע שכל כולו תקווה והגשמה. אמן כן יהי רצון.

יהי זכרם ברוך, ורפואה שלמה ומלאה לכל פצועי הגוף והנפש,
בשורות טובות, וחג עצמאות שמח ❤️

יום הזיכרון תזכורת מחייבת ליום העצמאות-

Image by Eduardo Castro from Pixabay

 הערב יום הזיכרון לחללי מערְכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, יום אבל לאומי במדינת ישראל להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. והשאלה המתבקשת היא כיצד אנו לוקחים אחריות, ודואגים שהמשפחות השכולות לא יישארו לבד בכאבן? בנוסף, חיים ביניינו פצועים רבים שניצלו- בין שנכותם והפצעים ניכרים לעין ובין שהם הלומי קרב הסובלים מפוסט טראומה, שאיננה ניכרת לעין (אך ניכר מאוד עבור אלו החיים עימם)- עבורם צלקות הקרב והמלחמות נטבעו בהם.

איציק סעידיאן, נכה צה"ל בן 26 מאזור ירושלים ששירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני והשתתף בליל הקרב הקשה בסג'עייה במבצע צוק איתן, הצית את עצמו השבוע ביום ב' אחר הצהריים, במשרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה. מצבו של סעידיאן, שמוכר כלוקה בפוסט טראומה, מוגדר אנוש ויש סכנה ממשית לחייו. מסתבר שבעבר דחה משרד הביטחון כמה בקשות שלו להעלאת אחוזי הנכות שנקבעו לו. משפחתו הנמצאת לצידו מסבירה כי הוא עשה זאת למען אלפי החיילים שעוברים את זה, וחווים שאין להם כתובת למענה ראוי.

הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, שהגיע לבית החולים וחיבק את אמו של סעידיאן הגיב-
"אני שולח בשמי ובשם צה"ל כולו איחולי החלמה מהירה ומלאה לאיציק סעידיאן, לוחם לשעבר בחטיבת גולני שמאושפז ומצבו קשה". בין לוחמינו ואנשי המילואים שלנו נמצאים אלו שאת פציעותיהם לא ניתן לראות והם סוחבים בנפשם את צלקות הקרב משך שנים רבות. צה"ל ועם ישראל חבים חוב גדול לאלו אשר מסכנים את חייהם ואת נפשם למען הגנת המדינה ועלינו לעשות הכל על מנת להילחם למענם".

גם נשיא המדינה ראובן ריבלין הוסיף כי הוא מתפלל לרפואתו של סעידיאן- "בין בנינו ובנותינו ששבו מהקרבות יש רבים, רבים מדי, שלא פוסקים מלהילחם. אנו רואים אתכם. כואבים אתכם. גם כשפצעי הגוף מגלידים, גם כשהכאב הפיזי שוכך, יש השבים ללא מנוח אל שדות הקרב של החיים. גם לאיציק, ולכל ילדינו שעודם נלחמים, אנו חבים את קיומה של מדינת ישראל. אנו אחראים לגורלם".

ולבסוף ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתייחס גם כן- "ערב יום הזיכרון, אנחנו עדים לאירוע מזעזע. איציק סעידיאן, לוחם גולני ממבצע צוק איתן, הצית את עצמו בעקבות מצוקה נפשית גדולה. לצערי אני יודע שהוא לא היחיד בין הלוחמים שלנו שהוא במצוקה כזאת. שוחחתי עם יו"ר ארגון נכי צה"ל עידן קלימן והבעתי זעזוע עמוק מהמקרה. אמרתי שאני מחויב לביצוע רפורמה מקיפה בדרך שבה אנו מטפלים בנכי צה"ל ובפצועינו".

ברור שכולנו מזועזעים ומתפללים על איציק סעידיאן, וליבנו עם המשפחה. האמירה וההתייחסות של המנהיגים ושלנו חשובה, יחד עם זאת, ההוצאה לפועל, והמעשים של כולנו הם שיעשו את ההבדל. בכל שנה, יום הזיכרון מזכיר לנו את המחיר הקשה והכואב שעלינו לשלם בכדי לחיות פה בארץ בבטחון, ובו בזמן מאפשר לכולנו להתייחד עם כאבן של המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, להוקיר ולחזק את תחושת השותפות והסולידריות. יום זה מצוין תמיד יום אחד לפני יום העצמאות, כדי לסמל ולהדגיש את הקשר שבין הנופלים ומסירות נפשם ובין תקומת מדינת ישראל.

החברה שלנו מורכבת מפרטים, ולבחירות של כל אחד ואחת מאתנו יש משמעות והשפעה שמתבטאת- בשירות הצבאי, בהגנה והבטחת קיומה של מדינת ישראל, וגם בהתנהלות השוטפת שלנו כפרטים. אחרי הכל, זוהי המחויבות שלנו לזכרם של הנופלים, עלינו לדאוג שהחברה שלנו תהיה מוסרית, אכפתית וערכית באמצעות המעשים, המעורבות והבחירות שלנו גם כיחידים וגם כחברה. יתכן שאיציק סעידיאן קורא לכולנו להתעורר כי ישנם לוחמים רבים ששרדו את שדה הקרב והם אומנם חיים, אך הם עדיין נלחמים בהתמודדות היומיומית שלהם עם הזיכרונות והטראומות שחוו. את הלוחמים הללו, שנותרו פצועים ומצולקים, יש לנו עוד סיכוי להציל. ולכן, מחובתנו לראות, לשמוע, להרגיש ולהכיר בהם ובמשפחתם באמצעות הגשת העזרה המיטבית הנדרשת לחיזוקם ולהחלמתם.

בנאום הרמטכ"ל ביום השואה, בשנת 1973, אמר רא"ל דוד (דדו) אלעזר ז"ל-
"לכו אל ספרי החללים, הם רבים יותר מן הספרים המהללים את הניצחונות. אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא; מצדה, תל-חי וגטו ורשה – מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם. דורנו ידע צער ודמעות. שכלנו בקרבות השחרור והתקומה את מיטב רעינו, בנים ובנות, שנפלו בכל מערכות ארץ-ישראל. דורנו ידע אימה, רצח ואת העמידה על הדם. למדנו לקח. לכן אנו מעלים את מחיר חיינו בעולם עוין וחסר רחמים, לכן אנו גאים כל-כך בחירותינו ונכונים להגן עליה. אנחנו עם שוחר שלום אשר אינו רוצה במלחמה. אבל כל הקורא אותנו אל הקרב, ימצא בנו אויב קשה עורף. אנו יורשים את ההיסטוריה שלנו, את כולה: את החרפה והקלון, התהילה והגאווה. אנו בני דור אשר בחייו חברו יחדיו השיח על העם היהודי שנהרג ומגילת העצמאות המבשרת את תחייתו."

יהי זכרם ברוך, ורפואה שלמה ומלאה לכל פצועי הגוף והנפש,
בשורות טובות,
וחג עצמאות שמח ❤️