Image by Robert from Pixabay המנורה
אנחנו, כולנו, כחולייה בשרשרת הדורות, ציינו בשבועיים האחרונים את יום השואה והגבורה, את יום הזיכרון ואת יום העצמאות.
מסביר הרב בעז גנוט-
"משהו בסדר החגים הלאומיים שלנו לא מסתדר אצלי. המעבר הרגשי מיום השואה ויום הזיכרון אל שמחת יום העצמאות הוא כידוע מעבר לא פשוט. והנה למרות זאת, כל שנה אני מוצא את עצמי ממשיך הלאה לאחר הימים הללו כאילו לא אירע דבר…
גם בפרשת 'אחרי מות' יש מעבר וחוויה דומה. לאחר אזכור חד וקצר של האירוע הטרגי בו נהרגו שני בני אהרון, בשיאו של יום חנוכת המשכן, ממשיכה התורה את שגרת "העשייה" של דיני יום הכיפורים, הלכות שחיטה, איסורי עריות וכך הלאה.
הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל ה"משך חכמה", הציע פרשנות נרחבת לפתיחה מפתיעה זו של הפרשה, שלדעתי גם מתכתבת עם דיסוננס הימים הלאומיים שלנו. את תוקף דבריו ניתן לסכם בכך שאת המרכיבים השונים בעולמנו ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:
1. דברים שרק אני משפיע עליהם.
2. דברים שאני גם משפיע וגם מושפע מהם.
3. דברים שאני רק מושפע מהם.
…יום השואה מכיל משמעויות רבות לאנשים שונים. אחת התחושות העולות וצפות ביום זה היא תחושת חוסר האונים אל מול רשע כל כך נורא. על אף גילויי הגבורה הרבים, שאנו שומעים עליהם בהתנגדות לנאצים כמו גם בהיצמדות לחיים, בחוויה הכוללת השואה מצטיירת כתקופה שבה היינו בעיקר מושפעים והרבה פחות, אם בכלל, משפיעים.
ליום הזיכרון פנים שונות. אחד מהם הוא במשמעות הנפילה של מי שאינם כבר אתנו. אנו לא יכולים לתקשר איתם, לחבק אותם או למשוך אותם אלינו. אנו חיים לאור הזיכרון שלהם, וכך, במובנים רבים, הם משפיעים עלינו מבלי שאנו יכולים להשפיע עליהם.
יום העצמאות הוא המקום בו אנו חוגגים את הקטגוריה הרחבה של המשפיעים והמושפעים. החיים במדינת ישראל מאפשרים לנו לפעול ומחייבים אותנו להיות בשיח עם הסביבה. התמורות שעוברות על החברה הישראלית מציעות הזדמנויות רבות לקדם ולהשפיע אבל תובעות הקשבה והכלה של האחר.
המפגש המקדים עם קטגוריית המושפעים בלבד (יום השואה) ועם קטגוריית המשפיעים בלבד (יום הזיכרון) הוא חוויה שמעצבת את הקטגוריה הרחבה ביותר, זאת שבה אנו גם משפיעים וגם מושפעים (יום העצמאות). היכולת להמשיך הלאה מימים אלו מלמדת על הפנמת משמעות הימים ובקשת יישום המשמעות בחיינו."
אכן, גם בשואה היו לא מעטים שהשפיעו והשאירו חותם שלאורו ניצלו רבים. דורות ההמשך גם זכו לקבל השראה מאלו שבתוך כל התופת, הזוועות, האלימות והשנאה הצליחו לראות את האור שבתוך החשכה, למשל, הפסכיאטר ויקטור פראנקל שבעקבות מה שעבר בשואה כתב את הספר "האדם מחפש משמעות", והוא העניק ומעניק לכולנו הבנה וכלים נפלאים להתמודדות עם אתגרי החיים, כך גם סיפורי גבורה כביכול קטנים ופשוטים של לחלוק שמיכה ואו אוכל כשהקור משבית והרעב מצמית. במילים אחרות, למצוא אנושיות במציאות הזויה ובלתי נתפסת.
מה-7 באוקטובר נכפתה עלינו מלחמה שבכל יום אנו מתפללים שלא יהיה "הותר לפרסום" נוסף, ולשובם הבריא והשלם של כל החיילים, החיילות, השבויות והשבויים, והמפונים, אנו מתפללים שכולם כולם ישובו הביתה לשלום. אנו מתפללים גם להחלמתם של כל הפצועים והפצועות. ה-7 באוקטובר היה יום שהציף את תחושת חוסר האונים בכל עוצמתו אל מול הזוועות והרשע, אזרחים רבים שייחלו וקיוו לעזרה והצלה, ונותרו חסרי אונים אל מול מציאות אכזרית. בהמשך, ועדיין, אנו חווים מלחמה עם אינספור ימי זיכרון כואבים של אלו שכבר אינם אתנו. ומשם, היישר ליום העצמאות שחידד לנו יותר מתמיד כי אנו נלחמים על עצמאותנו מתוך אמונה בצדקת הדרך וההבנה שאנחנו נלחמים על הבית והקיום שלנו.
התקווה 6 הטיבו לתאר את העם שלנו,
"…נכון כולם נראים רגילים אבל
אנחנו עם של גיבורי על
בכל אחד תמיד מסתתר חייל
מוכן להציל את העולם"
יום הזכרון הלאומי שייך במהותו לכלל ישראל ולא רק למשפחה פרטית בלבד. אנו מסתכלים על אומץ ליבם ומסירות נפשם עבור האומה, על האידאליזם הישראלי בטהרתו, ומתחברים למשמעות הכי פנימית ועמוקה של כל מה שאנו עושים במדינת ישראל. ברוח קדשם, אנו מבינים מתוך תוקף הימים הללו את עצמיותנו-עצמאותנו כעם ישראל, וברוח הפרשות בשבועות האחרונים, אחרי מות, קדושים ואמור, מתחדדת לנו גם גודל אחריותנו כפרטים וכאומה.
השבוע בפרשת אמור, מוזכרת מצוות הדלקת המנורה שהיא מצווה תמידית. המנורה הייתה דולקת כל יום מערב עד בוקר. היא הייתה עשויה מקשה אחת של זהב טהור, מה שמסמל את האחדות והשלמות של עם ישראל. הדלקת המנורה בבית המקדש היא סמל רב-משמעות ורוחני ביהדות, המסמל את האור, החוכמה, אחדות העם, ההמשכיות והקדושה. וזו בדיוק העבודה של כל אחד ואחת מאתנו בפרט כשחשוך, להמשיך להשפיע ולהאיר.
אחרי הכל, הנופלים במותם השאירו לנו מעין צוואה להמשיך הלאה, להביט קדימה, להמשיך לחיות ולפעול מתוך תקווה לעתיד טוב יותר, לחיות את החיים, כי "במותם ציוו לנו את החיים". לחיות לאורם, ושרק נהייה ראויים. אמן כן יהי רצון.
שבת של שלום ובשורות טובות
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון.
