סגירת מעגל
יש רגע אחד בשנה שבו התורה מגיעה אל המילה האחרונה- ומיד חוזרת אל המילה הראשונה. מסיימים את פרשת ״וזאת הברכה״, עם מותו של משה, ומיד פותחים את ספר בראשית: ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים״ (בראשית א', א').
אין הפסקה. מסיימים- ומתחילים.
השנה יש לתנועה הזאת משמעות מיוחדת. ב־13 באוקטובר 2025 חזרו לישראל עשרים החטופים החיים שנותרו בשבי בעזה, לאחר 738 ימים. זה היה ערב שמיני עצרת, ערב חג שמחת תורה. לאחר יותר משנתיים, המילה ״חזרה״ הפכה ממשאלה למציאות: חטופים חצו את הגבול, שבו הביתה והחלו את הדרך הארוכה מן השבי חזרה אל החיים. אולי משום כך, שמחת תורה השנה היא לא רק סגירת מעגל, אלא גם הזמנה לחשוב על איך ממשיכים מכאן.
לא חוזרים להתחלה- מתחילים מחדש
התשובה נמצאת אולי בקריאה שאנו מתחילים מיד לאחר סיום התורה. ספר בראשית אינו נפתח בעולם מסודר. הוא מתחיל ב־״תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם״ (בראשית א', ב'). ומתוך הכאוס מתחילה הבריאה: האור מובדל מן החושך, המים מן היבשה, הארץ מתחילה להצמיח, ובהמשך מגיעים המאורות, בעלי החיים ולבסוף האדם והאישה. העולם אינו נברא בבת אחת. הוא נבנה שלב אחר שלב.
רש״י, בפירושו לבריאת האור, מדגיש את ההבדלה בין האור לחושך- ״וקבע לזה תחומו ביום, ולזה תחומו בלילה״. ההבדלה כאן אינה מחיקה של אחד מהם, אלא יצירת סדר שבו לכל דבר יש מקום וזמן. (רש"י על בראשית א', ד').
אחרי ה־7 באוקטובר היה נדמה שהעולם המוכר התפרק. הביטחון, האמון ותחושת הבית והמוגנות, שנראו מובנים מאליהם, הפכו לשאלות. בתוך המציאות הזו, חזרת החטופים הייתה רגע של הקלה ושמחה עצומה, עם זאת, ברור שהיא לא החזירה אותנו למקום שבו היינו קודם ל-7 באוקטובר. ומכאן אולי מגיע ההבדל בין לחזור לבין להתחיל מחדש. לא למחוק את מה שהיה, אלא לקחת ממנו את מה שלמדנו, להתחזק- ולהמשיך קדימה. לכן, גם המשפט שאנו אומרים בסיום התורה, ״חזק חזק ונתחזק״, מקבל משמעות נוספת: אנחנו מסיימים פרק, לומדים ממנו, מתחזקים ממנו, ואז פותחים את הפרק הבא.
עוד יום, ועוד צעד
גם הבריאה מלמדת אותנו שאפילו הדברים הגדולים נבנו בשלבים: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר…״ (בראשית א', ה'). יום אחד, ועוד יום ועוד יום…
אולי זו דרך נכונה לחשוב גם על בנייה ושיקום. אומנם אין ציפייה שבתוך רגע הכול יהיה כפי שהיה, ביטחון, אמון, משפחות, קהילות והיכולת לדמיין עתיד טוב יותר- ועדיין, אנו נדרשים לגייס סבלנות וסובלנות לבנייה של כל אלה בהדרגה. ומכאן אנחנו חוזרים אל פרשת ״וזאת הברכה״.
לכל אחד ברכה אחרת
משה עומד לפני מותו ומברך את שבטי ישראל. הוא אינו נותן לכולם אותה ברכה. לכל שבט אופי, תפקיד ואתגרים משלו.
ובכל זאת, רגע לפני סיום דרכו, התורה מתארת את העם במילים:
״וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״ (דברים ל״ג, ה׳).
רש״י מפרש את המילה ״יחד״: ״בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם.״ (רש"י דברים, ל"ג, ה'). אחדות, אם כן, אינה אחידות. לכל אחד יש ברכה משלו, ובכל זאת כולם חלק מסיפור אחד. זהו אותו רעיון שאנו פוגשים כבר בבריאה: האור והחושך, המים והיבשה, מינים שונים, האדם והאישה- עולם שאינו שלם מפני שכל חלקיו זהים, אלא מפני שהם מתקיימים יחד.
הברכה שממשיכה אחרי משה
אולי זו גם המשמעות של סיום התורה דווקא בברכותיו של משה. משה אינו נכנס לארץ ואינו משלים בעצמו את כל הדרך. הוא מעביר את הברכה ואת האחריות הלאה. יהושע ימשיך. העם ימשיך. התורה תמשיך. ומיד לאחר מכן- ״בראשית״.
יש כאן תזכורת פשוטה ועמוקה: גם כשפרק מסתיים, הסיפור אינו מסתיים איתו. יש רגע שבו צריך להיפרד ממה שהיה, לקחת ממנו את הברכה והלמידה- ולהמשיך.
ומה אנחנו בוראים עכשיו?
מכאן השאלה חוזרת אלינו. מה אנחנו עושים עם היום שאחרי? איך בונים חיים מתוך מה שעברנו? איך מחזירים לקהילות שנפגעו לא רק בתים, אלא תחושת בית? איך הופכים זיכרון למשהו שממשיך לחיות גם במעשים שלנו?
אולי התשובה מתחילה דווקא בדברים הקטנים: בדרך שבה אנחנו מדברים זה עם זה, ביכולת להקשיב גם כשאיננו מסכימים, להכיר בכאב שאינו שלנו, להושיט יד, להתנדב, ליזום ולחזק- לא רק בשעת חירום, אלא גם בשגרה. הרי כך מלמדת אותנו הבריאה: בכל יום עוד צעד עוד יצירה.
משמחת תורה אל היום שאחרי
שמחת תורה הוא חג של סיום והתחלה. אנחנו קוראים את המילים האחרונות בתורה- ״לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל״ (דברים ל"ד, י"ב)– ומיד מתחילים ב־״בְּרֵאשִׁית״. אולי זו ההזמנה של החג השנה: לא לנסות לחזור להיות מי שהיינו, אלא להיפך, לבחור מה אנחנו רוצים להיות ולבנות מכאן. איזה בית. איזו חברה. איזה עתיד. איזו ישראל.
את מה שהיה לא נוכל לשנות. אבל אנחנו יכולים ללמוד ממנו, להתחזק- וליצור את מה שיבוא אחריו. כי אנחנו מסיימים את התורה, אבל לא מסיימים את הסיפור.
שנזכה לזכור את מי שאינם, לשמוח בשיבה הביתה, לכבד את הדרך שעברנו, ובעיקר להיות שותפים לבנייה מחודשת וראויה של החיים כאן.
שבת שלום וחג שמחת תורה שמח 🙏🏼
לרפואתן המלאה של הדסה אסתר בת רחל ורותי בת רחל רשל, ולרפואתם המלאה של אילן בן חנה ופנחס בן אסתר, בתוך שאר חולי ישראל.
אנו זוכרים ומוקירים את כל מי שחרף נפשו כדי שנוכל לחיות כאן, בארצנו, בביטחון. מחבקים את המשפחות השכולות, מודים על שובם של החטופים, ומתפללים לשובם של כל החיילים והחיילות לשלום ובבריאות הגוף והנפש. לפצועים אנו מאחלים רפואה שלמה, ומתפללים לימים של ביטחון, אחדות ושלום אמיתי. אמן כן יהי רצון.
