פרשת נח, השנייה בספר בראשית, מתארת עולם שאיבד את דרכו המוסרית. השחיתות והחמס הפכו לנורמה, ובתוך המציאות הזו ניצב אדם אחד, שעליו נאמר: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט').
נח אינו נסחף אחר סביבתו. הוא מצליח לשמור על ערכיו גם כשהעולם סביבו נוהג אחרת. ואולי דווקא בכך טמונה גדולתו: ביכולת להישאר נאמן לאמונתו ולמצפונו, גם כשהמחיר הוא להיות שונה, חריג ולעיתים אף בודד.
על המילה "בְּדֹרֹתָיו" נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בתלמוד. רבי יוחנן אומר: "בדורותיו ולא בדורות אחרים", ואילו ריש לקיש סבור: "בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים" (סנהדרין ק"ח, ע"א, י"ז). האם נח היה צדיק רק ביחס לדורו המושחת, או שמא דווקא יכולתו לשמור על צדקתו בסביבה כזו מעידה על גדולתו? האם ראוי להתבונן בנח בעין נדיבה? האם נכון לשפוט אותו על מה שלא הצליח לשנות, או שמא בנסיבות דורו עשה את המיטב שהיה בכוחו?
רש"י שואל מדוע נדרש נח לבנות תיבה, כאשר הקב"ה יכול היה להצילו בדרכים אחרות, ומסביר: "כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך… אולי ישובו" (רש"י בראשית ו', י"ד, א'). לפי פירוש זה, בניית התיבה לא הייתה רק אמצעי הצלה, אלא גם הזמנה מתמשכת לשינוי. במשך מאה ועשרים שנה, על פי המדרש שמביא רש"י, הייתה לבני דורו הזדמנות להתבונן, לשאול, להקשיב ולבחור אחרת. אך השינוי המיוחל לא התרחש.
ואולי כאן טמון שיעור חשוב: נאמנות לדרך אינה נמדדת רק ביכולת לשנות אחרים, אלא גם באומץ להתמיד בה כשאחרים בוחרים לא להשתנות. אנחנו יכולים להציע דרך, לעורר מחשבה ולשמש דוגמה אישית, אך איננו יכולים לבחור עבור אחרים.
רבי יהודה לייב אשלג, בעל הסולם, מדגיש במאמרו "החרות" את חשיבות השמירה על ייחודיותו של כל אדם. בהתייחסו לנטיותיו האישיות הוא כותב: "ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו" (בעל הסולם, מאמר "החרות", חיוב השמירה על חירות היחיד).
דבריו מזמינים אותנו לחשוב על השונות האנושית לא כעל מכשול, אלא כעל מתנה. לכל אחד מאיתנו קול פנימי, כישורים, נטיות ואמונות משלו. כאשר אנו מוותרים עליהם רק כדי להשתלב או לזכות באישור הסביבה, אנו עלולים לאבד משהו מהותי מעצמנו. אך נאמנות לעצמנו אינה עקשנות או הסתגרות, אלא מחייבת בירור מתמשך: מהם הערכים שבאמת מנחים אותנו, והאם הבחירות שלנו משקפות אותם או בעיקר את הציפיות של אחרים?
בעל הסולם גם קושר במאמרו בין חירות היחיד לבין שלום החברה, ומזהיר: "אין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד" (מאמר החירות).
דווקא כאן מתגלה הקשר העמוק שבין חיבור לעצמנו לבין היכולת להתחבר לזולת. אדם שמכיר בערכו ובייחודיותו אינו צריך בהכרח לחשוש משונותו של האחר. הוא יכול להקשיב בלי להרגיש מאוים, לכבד בלי להסכים, ולתת מקום לאחר מבלי לוותר על עצמו.
אבל נאמנות לערכים אינה נבחנת רק מול העולם שבחוץ, אלא גם, ואולי בעיקר, במעגל הקרוב ביותר אלינו. נח, בתוך מציאות של חמס ושחיתות, מצליח להציל את משפחתו ולהוביל אותה אל התיבה. התורה אינה מפרטת את טיב היחסים ביניהם, אך סיפורו מזמין אותנו לחשוב על חשיבותו של המעגל המשפחתי, ועל האתגר שבשמירה על הערכים שלנו דווקא בתוכו.
הרי לא פעם קל יותר לגלות אדיבות, סבלנות ונדיבות כלפי זרים מאשר כלפי האנשים הקרובים לנו ביותר. דווקא בבית, בזוגיות ובמשפחה, נבחנות המידות שלנו מדי יום. שם נדרשת היכולת לכבד גם כשחלוקים, להקשיב גם כשעייפים, לגלות רגישות גם כשכועסים, ולא להתייחס אל הקרובים לנו כאל מובנים מאליהם.
חז"ל אמרו: "עניי עירך ועניי עיר אחרת- עניי עירך קודמין" (בבא מציעא ע"א, ע"א, ג'). אמנם הדברים נאמרו בהקשר של קדימות בסיוע כלכלי, אך אפשר לשאוב מהם השראה גם לעבודת המידות שלנו: אין די בהצהרות גדולות על אהבת האדם אם איננו מצליחים לנהוג בכבוד ובחמלה כלפי מי שחולק איתנו את חיי היומיום.
וכאן מתחבר החיבור לעצמנו אל החיבור לאחר. ככל שאנו מכירים טוב יותר את ערכינו ומתרגלים אותם ביחסים הקרובים, כך אנו מפתחים את היכולת להביא אותם גם למעגלים רחבים יותר. ההשפעה עשויה להתפשט מהבית אל הקהילה וממנה אל החברה כולה.
במציאות של ימינו, ובמיוחד לקראת הבחירות הקרבות, כשהשיח הציבורי והרשתות החברתיות מעצימים לא פעם את הקיטוב ואת ההזדהות עם מחנות, פרשת נח מזמינה אותנו לעצור ולשאול: האם אנחנו נאמנים לערכים שלנו גם כשהסביבה חושבת אחרת, והאם אנחנו מסוגלים לכבד את מי שבוחר בדרך שונה משלנו?
ואולי זהו המסר העמוק של הפרשה: כדי לפגוש באמת את האחר, עלינו ללמוד תחילה לפגוש את עצמנו. להכיר בערכנו ובייחודיותנו, לטפח את מידותינו ולזכור שאין לנו שליטה על בחירותיהם של אחרים, אך יש לנו אחריות על הבחירות שלנו.
כי תיקון עולם אינו מתחיל בהכרח במעשים גדולים. לעיתים הוא מתחיל דווקא בבית, במילה טובה, בהקשבה, בכבוד וביכולת להישאר נאמנים לערכינו גם ברגעים הקטנים והמאתגרים של החיים. וחירות אמיתית אינה רק האומץ להיות מי שאנחנו, אלא גם הבחירה לבטא את הטוב שבנו, קודם כול כלפי הקרובים לנו, ומשם להרחיב את מעגלי הטוב הלאה למעגלים רחבים יותר.
שבת שלום ובשורות טובות 🙏🏼
לרפואתן המלאה של הדסה אסתר בת רחל ורותי בת רחל רשל, ולרפואתם המלאה של אילן בן חנה ופנחס בן אסתר, בתוך שאר חולי ישראל אמן כן יהי רצון.
לדרור חיים בן סיגל שיחזור כבר הביתה בשלום, ושמה שעבר יישאר מאחוריו, בלי להותיר בנפשו משקעים. אמן כן יהי רצון.
לזכרם של כל מי שחרף נפשו כדי שנוכל לחיות כאן, בארצנו, בביטחון, ולזכר כל נפגעי הטרור והאיבה. מחבקים את המשפחות השכולות, מודים על שובם של החטופים, ומתפללים לשובם של כל החיילים והחיילות לשלום ובבריאות הגוף והנפש. לפצועים אנו מאחלים רפואה שלמה, ומתפללים לימים של ביטחון, אחדות ושלום אמיתי. אמן כן יהי רצון.
