השבוע פרשת בלק, הפרשה השביעית בספר במדבר.
עם ישראל חונה בערבות מואב ומתכונן לכניסה לארץ. לכאורה הכול מתנהל כשגרה. אך בעוד העם עסוק בהכנותיו, מתרחש מאחורי הקלעים מאבק דרמטי שאין לו כל מושג על קיומו. בלק מלך מואב, החושש מעוצמתו ההולכת וגוברת של העם לאחר ניצחונותיו על סיחון ועוג, מגייס את בלעם כדי לפגוע בו. מאחורי גבם של בני ישראל נרקמת תוכנית שנועדה להחלישם ואף להביא לחורבנם, בעוד הם עצמם אינם מודעים כלל למתרחש.
כאן טמון אחד המסרים המיוחדים של הפרשה. התורה חושפת בפנינו מציאות שעם ישראל עצמו לא ראה בזמן אמת. אילו לא הייתה מספרת לנו את הסיפור, לא היינו יודעים כלל על הניסיון לפגוע בו. לפתע אנו מבינים כי חלק מן ההתרחשויות המשמעותיות ביותר אינן אלו המתרחשות לנגד עינינו, אלא דווקא אלו המתנהלות מאחורי הקלעים.
רעיון זה מקבל ביטוי עוצמתי בדבריו של בלעם עצמו. במקום לקלל הוא מברך: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה). דווקא מי שהגיע כאויב הופך בעל כורחו למי שחושף את מעלותיו של העם.
חז"ל הוסיפו ואמרו: "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין." לא במקרה מופיע בהמשך הפרשה גם סיפור אתונו של בלעם. האתון רואה את המלאך החוסם את הדרך בעוד בלעם עצמו אינו רואה דבר עד שנפקחות עיניו. זהו משל אנושי עמוק: המציאות אינה מסתכמת במה שאנו רואים ברגע נתון, פעמים רבות, מסננים, פרשנויות ואינטרסים מונעים מאיתנו לראות את התמונה המלאה.
רעיון זה רלוונטי במיוחד לימינו. אנו חיים בתקופה מורכבת, שבה חלק ניכר מהמתרחש בזירה הביטחונית, המדינית והמודיעינית מתנהל הרחק מעיני הציבור. ישראל ניצבת מול איומים מתמשכים מצד איראן, חיזבאללה, חמאס וגורמים נוספים, ובמקביל מתנהלים מהלכים מדיניים שמלוא משמעותם אינה ידועה לציבור. אנו נחשפים רק לחלק מהתמונה, ולעיתים נדמה שאין לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים.
מתוך הרקע הזה פרשת בלק מציעה נקודת מבט מחזקת. לא כל האיומים גלויים לעינינו, אך גם לא כל ההגנות, המאמצים והכוחות הפועלים לטובתנו. עם ישראל לא ידע שמנסים לקלל אותו, ובוודאי לא שהקללות עצמן יהפכו לברכות.
אלא שהפרשה אינה מסתיימת בכך. בסופה מתברר כי מה שלא הצליח מבחוץ כמעט והצליח מבפנים. בלעם מבין שלא ניתן לפגוע בעם באמצעות קללות, ולכן מנסה לערער את כוחו מבפנים באמצעות חטא בעל פעור.
וכאן מתגלה המסר המשלים של הפרשה. מה שלא הצליח מבחוץ כמעט והצליח מבפנים. הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל כתב פעמים רבות כי אומות רבות בהיסטוריה לא הובסו על ידי אויביהן, אלא נחלשו מבפנים כאשר איבדו את תחושת הייעוד המשותף שלהן. כלומר, לא תמיד הסכנה הגדולה ביותר מגיעה מאויב חיצוני; לעיתים היא צומחת מתוך שסעים פנימיים, אובדן תחושת השותפות והיחלשות הערבות ההדדית. לכן קשה להתעלם גם מן המתחים המחריפים בחברה הישראלית סביב סוגיית הגיוס ונשיאת הנטל.
בשעה שחלקים גדולים מן הציבור נושאים כבר שנים, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, בנטל כבד של שירות, מילואים, פציעה, אובדן ופגיעה כלכלית ומשפחתית, אנו עדים להפגנות חריפות סביב אכיפת חובת הגיוס, שחלקן גולשות לחסימות כבישים, לשיבוש החיים הציבוריים ואף לעימותים.
השאלה איננה רק משפטית או פוליטית; היא נוגעת בליבה של הערבות ההדדית- ערך יסוד ביהדות. ודאי שיש לכבד את מי שתורתו אומנותו ומקדיש את חייו ללימוד תורה, אך לצד זאת נדרש שיח כן ופתוח על הדרכים שבהן ציבור רחב יותר יכול להשתלב בנשיאת האלונקה הלאומית- בשירות צבאי, אזרחי או בכל מסגרת משמעותית אחרת (ויש אינספור…).
דווקא בעת הזו נדרשת מנהיגות שאינה מסתפקת באמירת "לא", אלא מציעה גם "איך". מנהיגות שמסוגלת לנהל שיח אמיץ ומכבד על החששות, הצרכים והאחריות המשותפת. כאשר הפחד מנהל את המחלוקת המחלוקת הופכת ל-אטימות, וכאשר מחאה גולשת לפגיעה במרקם החיים המשותף, כולנו משלמים את המחיר.
מול אויבים מבחוץ הוכיחה החברה הישראלית פעם אחר פעם את יכולתה להתלכד ולהילחם. האתגר הגדול יותר הוא לשמור על אותה אחדות דווקא כשהוויכוח מתנהל בתוך הבית.
כאשר מחברים את שני חלקי הפרשה מתגלה תמונה שלמה. מצד אחד, איננו רואים תמיד את מלוא המציאות, וישנם כוחות ותהליכים הפועלים מעבר למה שנגלה לעינינו. מצד שני, ההיסטוריה מלמדת שלא פעם עתידם של עמים מוכרע פחות על ידי האיומים שמחוץ למחנה ויותר על ידי מה שמתרחש בתוכו. כאשר חברה הופכת מקוטבת, כאשר קבוצות שונות מפסיקות לראות זו את זו כחלק מאותו סיפור משותף, וכאשר האחריות ההדדית מפנה את מקומה להתבצרות בעמדות, נפגע אחד ממקורות החוסן העמוקים ביותר שלה. דווקא היכולת לשאת יחד בנטל, להקשיב לקולות שונים וליצור מרחב המכיל מגוון דעות מבלי לוותר על תחושת השייכות והייעוד המשותף, היא המאפשרת לעם להתמודד גם עם האתגרים הגדולים ביותר. זהו אולי אחד המסרים החשובים ביותר של פרשת בלק לימינו.
שנזכה לראות את המציאות בעיניים פקוחות ובלב מלא תקווה; לא להיבהל מכל כותרת ולא להתייאש לנוכח ריבוי האתגרים. שנדע לחזק את המשותף מבלי לוותר על השונות, לנהל מחלוקות מתוך כבוד, ולהבין כי כוחו של עם נמדד ביכולתו לשמור על לכידות, ערבות הדדית ותחושת ייעוד משותפת. שם טמון אחד ממקורות החוסן העמוקים ביותר שלו.
שבת שלום ❤️
לרפואתם המלאה של אילן בן חנה ופנחס בן אסתר, ולרפואתן המלאה של הדסה אסתר בת רחל ורותי בת רחל רשל בתוך שאר חולי ישראל.
אנו זוכרים ומוקירים את כל מי שחרף נפשו כדי שנוכל לחיות כאן, בארצנו, בביטחון. מחבקים את המשפחות השכולות, מודים על שובם של החטופים, ומתפללים לשובם של כל החיילים והחיילות לשלום ובבריאות הגוף והנפש. לפצועים אנו מאחלים רפואה שלמה, ובתפילה לימים של ביטחון, אחדות ושלום אמיתי. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ❤️
לרפואתם המלאה של אילן בן חנה ופנחס בן אסתר, ולרפואתן המלאה של הדסה אסתר בת רחל ורותי בת רחל רשל בתוך שאר חולי ישראל.
אנו זוכרים ומוקירים את כל מי שחרף נפשו כדי שנוכל לחיות כאן, בארצנו, בביטחון. מחבקים את המשפחות השכולות, מודים על שובם של החטופים, ומתפללים לשובם של כל החיילים והחיילות לשלום ובבריאות הגוף והנפש. לפצועים אנו מאחלים רפואה שלמה, ובתפילה לימים של ביטחון, אחדות ושלום אמיתי. אמן כן יהי רצון.
