דנה בפרשה

על פי מסורת חז"ל, קריעת ים סוף ארעה בשביעי של פסח, ולכן נהוג לקרוא בתורה את נס קריעת ים סוף. נראה כי מכת הבכורות היא שהביאה ליציאת מצרים הפיזית, אך קריעת ים סוף היא זו שהביאה ליציאת מצרים הפסיכולוגית, היציאה הפנימית שלנו מעבדות לחירות. חשבנו שמצרים כבר מאחורינו, אבל מסתבר שיש עוד קריעת ים סוף לפנינו! ובכל זאת, מה יש בקריעת ים סוף שלא היה עד כה? הרי עשרת המכות היו מרשימים לפחות כמו הים שנחצה לשניים.

כנראה שמעבר לנס בחציית הים לשניים, יש עניין לעיתוי. בני ישראל בשלב זה כבר הבשילו בתהליך היציאה שלהם מעבדות רבת השנים. יש מצבים רבים בחיינו שלא ניתן להיות בשל ומוכן עד שאתה לא קופץ למים ומצוי בהם, כמו- בזוגיות, חתונה, הורות, מפקד בצבא וכד'. אם לא נמלא תפקידים אלו גם לא נהיה בשלים עבורם. קריעת ים-סוף איפשרה לבני ישראל להבין את מה שהם לא הצליחו להבין קודם לכן- שהם חופשיים, בני חורין.
בני ישראל שהיו 210 שנים עבדים במצרים הפכו את העבדות לאזור הנוחות שלהם שאותו התקשו לפרוץ ללא ההתערבות האלוקית באמצעות משה ואהרון. איזור הנוחות במקרה זה לא היה אזור מפנק אך אזור ממנו חששו לצאת ולייצר מצב גרוע יותר. אזור שבו בני ישראל היו תקועים מהפחד והחשש לפרוץ דרך לעבר הבלתי ידוע, הסיכוי מול הסיכון.  

החירות הינו ערך מאוד משמעותי עבורנו, השאלה האם כולנו מרגישים חופשיים כשאנו קמים בבוקר, בפרט בחיינו המודרניים, מלאי ההתחייבויות וההתרוצצויות?! והשאלה היותר גדולה היא כיצד אנו מגדירים חופש?בעיתון מעריב פרסמו כי "במסגרת המאבק בעבדות המודרנית, רשת החדשות האמריקאית CNN ביקשה מסטודנטים ותלמידים ברחבי העולם, להשיב על השאלה: מה גורם לך להיות חופשי?
השחקן האריסון פורד אמר: "מה שגורם לי להרגיש חופשי זה למצוא אנשים לעבוד איתם על מנת לעזור לתרום. אנחנו יודעים מה הן הבעיות שלנו, אנחנו צריכים להתאחד ולטפל בבעיות האלה וליצור שינוי".
החלוץ זלאטן איברהימוביץ' אמר: "כשאף אחד לא שולט בי, אני עושה מה שאני רוצה, אני מרגיש בחיים, בריא, שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, חופשי לדבר, לנוע, חופשי להרגיש חופשי".
ראש ממשלת ניו זילנד ארדן אמרה: "מה גורם לי להרגיש חופשייה? היכולת להגיד מה שאני חושבת, חופש הביטוי הזה חשוב מאוד, ומשהו שאני תמיד אגן עליו".
זוכה האוסקר מהרשלה עלי אמר: "לעבוד להיות האדם שאני רוצה להיות ולהיות נתמך לאורך הדרך ולמצוא את הדברים שמביאים לי הגשמה עצמית"."

יתכן שבשביל להבין מה זה בכלל חופש אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו לא חופשיים. יחד עם זאת, הסיבה העיקרית שבגללה רובנו מתקשים להרגיש חופשיים היא שאנחנו מייחסים יותר מדי משמעות לחופש בעולם החיצוני מאשר לגורמיים פנימיים שבנו. במילים אחרות, חופש הוא לא חופשה, הוא לא כסף, והוא לא חוסר אחריות. דווקא הרגשת החופש נובעת מהיכולת שלנו להגיב לנסיבות החיים בצורה שלווה, ובהתאם גם ליצור. ודווקא אחריות שמקושרת אצל רבים מאיתנו לעבדות, היא בדיוק המהות של החופש האמיתי. לקיחת אחריות, ללא האשמה ותלונה, הבחירה כיצד להגיב לנסיבות החיים, גם כשהן מאתגרות, הם ביטוי לאדם החופשי. חופש אמיתי זה פשוט להיות בתוך החוויה הארצית ללא התנגדות, להיות הייעוד שלנו שזה להרגיש ולהגיב באופן מקדם ומצמיח.

חז"ל המשילו את קריעת ים סוף ללידה:
"…אמר ר' יהודה ברבי סימון שתי יריכות של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהיה בה כח שתהא יולדת… אמר ר' מאיר מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה כקריעת ים סוף…". (מדרש אגדה ויקרא פרק יב)
אכן ההשוואה מתבקשת. אחרי ההתבשלות ב"רחם" המצרית, עם ישראל יוצא דרך תעלת הלידה והמים מימינו ומשמאלו, הוא פורץ החוצה אל עבר החירות שלו, עצמאות נפרדת."

וכך מסביר לכולנו הרב קוק-
"ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית, במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה ושהוא טוב."

אני מאחלת לכולנו שנצליח להסיר את המיצרים שלנו, שנקום בבוקר כשאנו מרגישים חופשיים ובשלים לממש את ייעודנו, שנהיה נאמנים לעצמיות הפנימית שלנו, ושנעיז ונפרוץ קדימה תוך ראייה והתחשבות בזולת. אמכי"ר.

חג שמח ושבת שלום🌊❤️

השיעור מוקדש-
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, דוד בן מיכל, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, שושנה יוסלין בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

בהמשך למעמד הר סיני ומתן תורה הפרשה פותחת- " (א) וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם." (שמות כ"ב)
מסביר רש"י 'וְ-אֵלֶּה'- "מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני." הרב זלמן ברוך מסביר- "…המשפטים הללו הם עיקרה של תורה. סדר המשפט בישראל הוא מיסוד התורה. עניינה של התורה הוא שיהיה משפט בישראל על פי חוקיה…"

כלומר, המצוות שאנו מקיימים בחיים השוטפים, חיי היום יום, מלמדים אותנו שעשרת הדיברות ניתנו בהר סיני וגם פירוט המצוות של פרשת משפטים ניתן בהר סיני, והם עיקרה של תורה. המציאות הטבעית והאנושית קוראת לנו לברר ולפרוט כיצד עלינו לנהל את חיינו בשגרה, תוך הטמעת מוסר ועבודת מידות. מיד לאחר המשפטים, החוקים, והמצוות, מתוארת לנו שוב, בסוף הפרשה, עלייתו של משה להר סיני. במילים אחרות, חיי הרוח ביום-יום מבקשים מאתנו גם לעלות לעיתים לפסגת ההר, לשאוף לנשום אויר של חוויה רוחנית, רגע לפני שאנו יורדים שוב אל מישור החיים הארצי והחומרי.

מוסיף הרב זלמן- "עוד אומר רש"י, "'אשר תשים לפניהם' – … לא נאמר כאן 'אשר תלמדם' אלא 'אשר תשים' – "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". צריך ללמד את התורה בצורה מלאה, מושלמת, כל דבר בטעמו. לא רק לשנות פעמיים-שלוש עד שידעו את הדברים כלשונם, אלא שיבינו את טעמיהם."
התורה פונה אל הדיין, השופט ובכלל אל כלל עם ישראל באותה הלשון ובאותו נוסח ציווים, כמו שמבהיר הרב יובל שרלו-
"אין חלוקת מעמדות בפני החוק- חוקי התורה מנוסחים בלשון שווה ואחידה לכול: "מכה איש ומת מות יומת", "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת", וכו'. כל מי שרוצח אדם אחר או גונב רכוש לאדם אחר – נענש. אין זה משנה אם הרוצח או הגנב הוא בן מעמד כזה או אחר, וגם אין זה משנה מה מעמדו של הנרצח או הנגנב – תורה אחת ודין אחד לכולם"

נראה שמטרת ניסוח סגנון זה נועדה בכדי להעביר לכל איש מישראל את תחושת האחריות לניהולה התקין של מערכת המשפט כי גם כל אחד ואחת מאתנו מחויב לנהוג על פי הציוויים המתייחסים לדיינים/שופטים. במילים אחרות, יש פה קריאה מפורשת ללקיחת אחריות אישית בהנהגת דרך ארץ ומשפט צדק. התורה מייחדת ציוויים ואיסורים בכדי להגן על החלשים, ובהם גר, אלמנה, יתום, עני, דל ואביון. היחס המיוחד לחלשים נדרש כחלק מהאחריות הקולקטיבית שיש לכל אחד ואחת מאתנו, הצורך לגלות איכפתיות, להבחין בחסר של האחר, ולסייע במידת הצורך, זה המוסר האלוקי. יחד עם זאת מצוות אלו מלמדות אותנו יסוד הלכתי פשוט וברור- האדם אחראי. הוא אחראי לשורו ולחמורו שלא יזיקו, הוא אחראי לאש היוצאת מתוך שדהו; הוא אחראי לבהמותיו שלא תנגחנה; ובעיקר – הוא אחראי למעשיו שלו עצמו. זהו העיקרון היסודי של ההלכה. המשפטים פותחים בדיני עבד עברי, ולא בכדי, כעבדים שהיינו אנו בעצמנו במצרים, 210 שנים. מדובר ברגישות חברתית המצריכה מאיתנו כוחות נפש גדולים של עבודת מידות. הכי טבעי לכעוס ולמהר לסגור חשבון עם מי שגונב מאתנו את רכושנו. התסכול, והנקמנות הם רגשות טבעיים המתעוררים בנו כשאנו מרגישים שנעשה לנו עוול. לכן, התורה מקדימה ואומרת לנו- "ואלה המשפטים שעלינו לשים לפנינו, כלומר, מסביר לנו המחנך אלכס גליקסברג- "התורה מבקשת מאתנו עבודה כפולה ומשולשת על מידותינו: אחת – לסלוח לגנב, שנית – להעסיק אותו כפועל על חשבון ערך הגניבה, שלישית – להעניק לו בסיום עבודתו זכויות סוציאליות… כשאדם עומד במשימה המשולשת הנובעת מדיני עבד עברי, הוא בעל חוסן נפשי עצום. הוא מסוגל להתמודד עם רגש הנקמנות ונטירת שנאה, ולמרות העבר הוא מודע למצוקה של הזולת שפגע בו… המציאות החברתית של עבד עברי מבוססת על שיקומו של הגנב. מעין סוג של "עבודות שירות" לטובת הנגזל. במקרה זה לא מרחיקים אותו מהחברה (בניגוד להרחקת רוצח לעיר מקלט). מבחינה זו, דיני עבד עברי מבטאים נאמנה סוג של סבלנות וסובלנות אישית וציבורית." האדם שגנב, עשק וכד' מחויב לתת את הדין על מעשיו, ועם זאת המענה החברתי הוא 'משפחה אומנת' ומשקמת לאותו בעל חוב. זוהי יצירת מציאות של ערבות הדדית, ובניית בסיס איתן לחברה בריאה ויציבה באמצעות בניית יחסים בינאישיים תקינים המבוססים על צדק ומוסר בתחום הממוני ובתחום הערכי- רגשי.    

אחריות משמעותה נכונות לוותר על האגו האישי למען מטרה אנושית, מוסרית וערכית, והיא פיתוח הרגש לזולת וצרכיו מתוך עבודת מידות אישית. התורה כולה נלמדת בכלל ופרט. כך גם ניתנה התורה, עשרת הדברות הם – הכלל, ופרשת משפטים נועדה לפרט את אותם העשרה הכללים היסודיים.

חברה מתוקנת חייבת להתבסס תחילה על החוקים ה"אזרחיים" שבין האדם לזולתו במטרה ליצור מערכת משפטית ראויה ומכבדת. רק על בסיס שכזה יכול האדם לשאוף לרמות מוסריות גבוהות יותר, ולפגוש את הנקודה האלוקית שבו. הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מסכם- "היהדות כוללת אמונה ומעשה…"נעשה ונשמע", בהתבארו כ"נעשה ונבין", פירושו: נעשה כולנו באותה דרך, אך נבין כל אחד בדרכו. אני מאמין שהמעשה מאחד אותנו, ומותיר לנו מרחב למצוא איש איש את דרכו לאמונה."

שבת שלום❤️

לרפואתה השלמה של מזל בת עליזה בתוך שאר חולי ישראל.

השבוע אנו עומדים למרגלות הר סיני, מממשים את הברית שלנו עם ה' "כאיש אחד בלב אחד" במעמד מתן תורה. מאורע חד פעמי שאין כדוגמתו בכל ההיסטוריה האנושית. היסטורית, כל חברה מאורגנת בכל תקופה שהיא, גם הטרום מקראית, אימצה לעצמה חוקים, בעל-פה, ובהמשך גם בכתב. אולם רק חוקי התורה זכו לקדושה לאורך הדורות, ושרדו בשלמות. עשרת הדברות נתפסו כקוד האתי של היהדות. תכליתן הוא דבקות בעשיית טוב ותיקון החברה האנושית בכלל, כך שכל אחד ואחת מאתנו יוכל לחיות בה כשהוא מרגיש שייך ומוגן.

הרצון לסייע לנו לממש את "האני" היפה והנקי שלנו מובן, אך מעצם היותנו בני אדם וודאי שנטעה, ונחטא, יחד עם זאת במקביל מסתבר שמתעוררת בנו התחושה שמפעילה את המצפון. עצם ההקשבה, הסולידריות, העמידה המשותפת על כל גווניה השונים של החברה, חושפים את ההבנה שאנו ניצבים בפני חובות מוסריים. עצם קיומו של קול המצפון המרעיש בתוכנו הוא תוצאה של התגלות המוסר, ההתגלות האלוקית שבנפשנו. המוסר האנושי-אוטונומי הוא שמוביל בטבעיות למערכת המצוות האלוקית שמתבטאת בנקיות כפיים, יושרה, טוהר מידות, כבוד, איכפתיות ורגש לזולת. והם אלו שמתלכדים יחד למצוות "ואהבת לרעך כמוך", רק כך נבנית קרבה אמיתית. 

הרב קוק זצ"ל טען כי "אסור לה ליראת השמים לדחוק את המוסר הטבעי…" [אורות הקודש ח"ב]. בכתביו הוא יוצא נגד מי שרואה את עבודת האלוהים כמבטלת את המוסר האנושי. הקדושה מחייבת קודם התנהגות מעשית מתוקנת, כמאמר המשנה " אם אין דרך ארץ אין תורה" ( אבות ג , יז ), והיא שתוביל למצוות שבין אדם למקום.

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מתאר את עוצמתן של עשרת הדיברות- " עם ישראל נועד להיות, כמאמר אברהם לינקולן בנאום גטיסברג, "אומה חדשה, ההוגה בחירות ומקדישה עצמה להכרה כי כל בני האדם נבראו שווים". בלי מעמד הר סיני, מילותיו של לינקולן לא היו עולות על הדעת. שכן בשום מקור קדום אחר איננו מוצאים תפיסה מדינית-חברתית כמו זו שנוצרה במעמד הר סיני: חזון רדיקלי של חברה שהמלכד אותה איננו הכוח אלא ההסכמה החופשית של בניה להיקשר יחדיו, כיחידים וכקולקטיב, בקוד מוסרי ובברית עם אלוהים…. התורה מצפה מן היחיד שלא יציית לפקודות לא-חוקיות או לא-מוסריות. הדוגמה הראשונה היא המיילדות העבריות: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמואל א, יז)….

ממשיך הרב זקס, "האמת היא שהזיקה הבין-אישית הראשונה בעולם, זו שבין אדם לחוה, מתוארת בתורה בביטוי הכומס הגדרה תמציתית למהותה של הברית: "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". עזר, אך עומד בנפרד, כנגד. בנישואים לא הבעל ולא הרעיה מקריבים את זהויותיהם המובחנות. בהר סיני, אלוהים נשאר אלוהים ובני ישראל נשארו בני אדם. סמלה של הברית הוא נר ההבדלה: פתילים רבים הנבדלים זה מזה לחלוטין אך יוצרים יחד שלהבת אחת…
אם אתם מוצאים את עצמכם בקונפליקט המאיים לפרק דבר-מה לגורמים – נישואים, משפחה, עסק, קהילה, מפלגה, ארגון – נסו ליצור בין כל הגורמים ברית שתלכד אותם סביב יעד משותף, באופן ששום צד לא יטען לניצחון או יחוש תבוסה. כל הנדרש הוא הכרה בכך שיש דברים שאפשר לעשותם רק ביחד, ואיש מאיתנו אינו יכול להשיגם לבדו.
הברית מרחיבה את האופק שלנו מהאינטרס העצמי אל הטוב המשותף. אין רע באינטרס העצמי. הוא הכוח המניע את הכלכלה ואת הפוליטיקה, את השוק ואת המדינה. אך יש דברים שאי אפשר להשיג על בסיס אינטרס עצמי גרידא; דברים כגון אמון, ידידות, נאמנות ואהבה. הברית היא אם כן רעיון שבכוחו לשנות חיים ולשנות את העולם."

בימים אלו אני מגשרת גישור משפחתי הכולל זוג הורים ו-5 ילדים קטנים. ההורים שעוברים תהליך גירושין בחרו בתהליך הגישור, מתוך הבנה ורצון לייצר תהליך מקדם, שייתן מענה ראוי ומטיב לכל הצדדים עם כל הכאב והקושי שכרוך בגירושין. הפרת ברית הנישואין שלהם הביאה את האינטרס האישי להיות דומיננטי ומוביל להרס וכאב נוסף. לכן, בכדי שתהיה להם הורות במיטבה גם לאחר פרידתם, הם נדרשים להטמיע כי ההורות שלהם היא בעצם נצחית, ולמעשה הצורך הוא ביצירת ברית מחודשת ומשותפת. רק ע"י הבנה והגדרת היעד המחודש והמשותף כולל גבולותיו על ידי שניהם, תתאפשר יצירת קרקע פורייה, שמהווה דוגמא אישית, יציבות, אהבה וביטחון לילדים, ובו בזמן פתיחת דלת לעתיד מבטיח ומצמיח בעקבות הברית החדשה שלמעשה נרקמת ביניהם בתהליך הפרידה. ברית זו לגמרי יכולה לשנות ולשדרג חיים.

עם ההתגלות בהר סיני נכנס אל האופק האנושי, אומר הרב זקס זצ"ל, דבר שלא היה לו תקדים. אלפי שנים עברו עד שמלוא השלכותיו הובנו. קיבלנו מענה מוסרי לכל אותם צרכים ואינטרסים מגוונים ולא פעם מנוגדים המאפשר לחיות בהרמוניה והתחשבות בזולת. אכן, עשרת הדיברות, הביטוי לברית שלנו, עדיין ערכים משותפים וראויים להנגשה, למידה, העמקה ומימוש גם בימינו.

שבת שלום❤️

לרפואתה השלמה של מזל בת עליזה בתוך שאר חולי ישראל.