השבוע אנו מגיעים אל "התחנה האחרונה" – אל סופו של ספר "דברים", אל פרשתו החותמת ומסיימת את חמשת חומשי התורה. הפרשה- וזאת הברכה, תיאור יומו האחרון של משה רבינו. בפרשה, מברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. לכל שבט מייחד משה ברכה משלו. לאחר הברכות, משה עולה להר נבו ורואה מרחוק את כל הארץ. שם משה מת ונקבר, במקום שאיש אינו יודע היכן הקבר נמצא. בני ישראל בוכים ומתאבלים על משה שלושים יום, ויהושע מחליף אותו. התורה מסתיימת באמירה שמשה היה גדול הנביאים של עם ישראל, האדם האחרון עלי אדמות שהתראה עם ה', וראה אותו פנים אל פנים. וכך נאמר: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים". (פרק לד' פסוק י)
לא תמיד קל לנו לראות דברים מסתיימים, בייחוד אם התרגלנו אליהם, התרגלנו למצב קיים. אבל בחיים ובמציאות נוצרים שינויים שאנחנו לא פעם חייבות לקבל. בפרשת השבוע בני ישראל חייבים לעמוד מול מציאות שבה משה, המנהיג היחיד שהכירו, שליווה והנחה אותם, עוזב את העולם ויהושע יורש את מקומו. במקביל עם ישראל צריך להיערך לאורח חיים חדש – חיי הנדודים במדבר מסתיימים, ועתה עליהם להתכונן ליישב את ארץ ישראל.
בעצם כל סוף מבשר גם על התחלה חדשה. זה לא מקרי שאת פרשת השבוע הזה, האחרונה בסבב השנתי, קוראים בשמחת תורה – באותו זמן שבו מתחילים לקרוא גם את פרשת בראשית, הפרשה הראשונה. זוהי למעשה תזכורת שכל סוף מביא עמו התחלה חדשה, מה שמעורר אצלנו את הציפייה והתקווה.
"הסופר צבי פרימן- שאל- מה בא קודם, התורה או העם היהודי? האם העם נמצא כאן אך ורק כדי לקיים את התורה ואת מצוותיה? או שהתורה נמצאת כאן אך ורק כדי לחשוף את עושר הנשמה? או שמא מהווים התורה והעם היהודי שלמות אחת בלתי נפרדת?" כשמשה רבינו ראה את בני ישראל עומדים וסוגדים לעגל הזהב היו לו שתי אפשרויות:
האחת – התורה.
האחרת – בני עמו.
הוא לא היה יכול לבחור בשתיהן גם יחד. בלי שמץ של היסוס השליך משה רבינו את לוחות הברית ובחר להציל את עמו, עם ישראל. לכאורה, משהו שעושה אותנו למרות חטאינו, ומעשינו הפחות טובים אפילו ליותר בעלי ערך מן התורה עצמה, מחוכמתו הנשגבה ביותר של אלוקים. עם זאת, כיצד נוכל לדעת בביטחון שהנשמה כביכול יותר גדולה ונשגבה מן התורה? כיצד נוכל לדעת מהו ערכם של חיי אדם באשר הם?
והתשובה–– רק משום שהתורה מספרת לנו את הסיפור הזה. בלי התורה, לא היינו יודעים מהי גדולתם של הנשמה ושל בני עמנו. כלומר, למעשה הנשמה לא יכולה להגשים את גדולתה בלי התורה, ולא ניתן לרדת לעומק פשר התורה לפני שהלוחות הושלכו ונופצו למען בני העם.
לכן, כנראה שהתורה במהותה יכלה להיכנס רק מרגע שמשה הקריב אותה למען בני עמו. זאת אומרת משה במעשהו העביר לעם את סדרי העדיפויות והמהות שהתורה מגלמת בתוכה- נתינת מקום לסליחה, להשקעה אנושית, הרגש לזולת, למה שהוא מעבר לחוק היבש.
עם הלוחות השניים באה גם יכולתה של התודעה האנושית להרחיב את התורה בתוך המסגרת הנתונה של התורה שבעל-פה. במקביל, באה גם האפשרות שניכשל ועדיין נוכל לעשות תשובה ולתקן את דרכינו.
ומכאן היחס לכל כישלון. למעשה, יש רק דבר אחד היכול לקדם אותנו יותר מהצלחה, וזהו כישלון. כשאני מצליחה, אני שלמה ומלאה. זה אדיר, אבל עם השלמות לא ניתן לפרוץ אל מעבר לגבולות יקומי הפרטי.
כשאנחנו נכשלות, אנחנו שבורות. מרגישות לעיתים אפילו חסרות ערך. פוגם בדימוי העצמי שלנו, ובאנרגיות שלנו. באותו רגע של כישלון היינו רוצות לא פעם להיעלם, לברוח. אבל למעשה כשאנחנו שבורות, אנחנו יכולות להגיע הכי גבוה שיש. כשאנחנו כלום, אנחנו יכולות לקבל את הכל. אנחנו זקוקות לשלמות, כפי שהלוחות היו שלמים. עם ישראל התחרט וביקש סליחה וכפרה לכישלונם עם עגל הזהב, ומשה רבינו חצב זוג לוחות חדש. כלומר, הלוחות השניים לא היו יצירתו של אלוקים כמו הראשונים, אלא הישג של עבודה אנושית. הזכות להם התקבלה באמצעות כפרה וחרטה מצד בני העם וכן הודות לתחנוניו העיקשים של משה. הלוחות האלה נשארו בשלמותם.
יחד עם זאת, הן הלוחות השניים, השלמים, והן המקוריים, השבורים, הונחו יחדיו בארון הברית. כך גם בארון ליבנו מונחים שני זוגות של לוחות, אחד שבור ואחד שלם. אנו, היצורים הנבראים, עבודת חיינו היא לנתב ולאזן בין התודעה שעבורנו נברא העולם כולו, שאנחנו מיוחדים ויחידים ובלעדינו העולם לא יכול להתקיים, ובאותו הזמן לזכור שאנחנו כלום, זמניים, אפר ועפר. כך נוצר איזון בחיינו. רק לב האדם יכול להיות שבור ושלם בעת ובעונה אחת. וזו כנראה התכלית, היכולת שלנו, בני האדם, לעשות את הבלתי-אפשרי לממשי.
אנחנו מסיימות מסע של שנה לימוד, חמשת חומשי תורה, יישר כוח, ותודה! יחד עם זאת, אנחנו לגמרי בפתחו של מסע מחודש של החומש מאחלת לכולנו מסע מהנה, מפרה ומצמיח. ושנזכה למצוא את האיזון בחיינו מתוך צמיחה, רגש לזולת, סליחה לעצמנו באמת, וחיבור, שניגע בנקודה הכי עמוקה בנפשנו. אמן כן יהי רצון.
מועדים לשמחה❤