בראשית

אמש רקדנו בשמחת תורה והשבת מתחילים מחדש, מבראשית, הפרשה הראשונה בחמשת חומשי התורה. הפרשה מספרת על בריאת העולם, בריאתם של אדם וחוה ומיד לאחר מכן החטא של עץ הדעת. הפרשה ממשיכה בסיפורם של קין והבל, ולאחר מכן מונה את עשרת הדורות מאדם ראשון ועד נח .
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ…" העולם היה ריק, שומם וחשוך ורק רוח אלוקים ריחפה על פני המים. ביום הראשון לבריאת העולם אמר האלוקים: יהי אור! ויהי אור. הוא הבדיל בין האור ובין החושך. למעשה בעשרה מאמרות נברא העולם. סיפור הבריאה מתאר את התהליך שבו נבראו העולם והיצורים החיים בו בשישה ימים. וביום השביעי הקב"ה מסיים את בריאת העולם ושובת מכל מלאכתו, ומעניק ברכה מיוחדת ליום השבת, שבה נגמרה מלאכת הבריאה.
הפרשה מתחילה בהפרדה בין אור לחושך,הכוונה כמובן היא לא רק לאור הפיזי שמאיר לנו את הדרך אלא מדובר גם באור הרוחני. תודעתנו הרוחנית, העוזרת לנו להימנע מלמעוד באתגרי החיים. האור כמייצג את האמת, את הערכים הנצחיים, את הרוחני שמתעלה מעל עולם החומר, השגרתי, והחולף.
לא פעם אנחנו ממלאים את חיינו בחומריות– במכוניות, טלפונים, תכשיטים, רכוש וכו. מנסים לחדש את עצמינו בכל אייפון חדש שיצא לשוק, ושוכחים למלא את עצמנו בתוכן רגשי, רוחני, במזון לנשמה. העיסוק בסיפוק החומרי, משאיר חלל ריק בחיינו.
האור הוא למעשה נתינת מקום משמעותי לפיתוח יחסים אנושיים אמיתיים, במשפחה, ובסביבה בה אנו חיים, ושלרוב הם אינם מצויים בראש סדר העדיפויות שלנו. העיסוק באור צריך להביא אותנו לשאלה האם חיינו מלאים במשפחה בחברים, נתינה לאחר או שאלה חיי בדידות נעדרים כל שמחה אמתית ומחויבות?
זו הסיבה שהתורה פותחת בסיפור בריאת העולם על ידי אלוקים. זהו הבסיס לאפשרות המוסר ולדרישה המוסרית מבני אנוש. זו אמת המידה, לאורה יבחנו מעשי אדם ומחשבות לבו, מעשיו הטובים והרעים כאחד. זהו נתון היסוד המעניק משמעות להיסטוריה האנושית ולמעשי כל יחיד בה.
"הערכים המכונים "מערביים" שהעולם המתורבת מקבל כמובנים מאליהם – "מונותאיזם", "ואהבת לרעך כמוך", "שלום עולמי", "שוויון בפני החוק", "חינוך כללי", "כל בני האדם נבראו שווים", "כבוד האדם", "ערך החיים"- כולם באים מן התורה. אדם עלול לקרוא את התורה ולחשוב בטעות שהיא נדושה ופשוטה (כי הערכים שבה ייראו לו מוכרים) בלי להבין ולדעת שהערכים של החברה שכולנו מכירים הגיעו אליה מן התורה. צריך רק להתבונן בהיסטוריה כדי לראות שהחשיבה האנושית לא הייתה תמיד כל כך ברורה ולוגית. ברבריזם ועבודת אלילים היו פעם הנורמה שמוסריותה לא עמדה בספק." (הרב סטפן בארס)

"וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. י וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. .."
לאחר האכילה מעץ הדעת, הקב"ה שואל את אדם שאלה פשוטה, אך מלאת משמעות: "אַיֶּכָּה?" הייתכן שה' לא ידע היכן נמצא אדם? יודע תעלומות בוודאי שיידע היכן אדם וחווה מצויים, לכן, מטרת השאלה הייתה, אם כך, שהיא תהדהד בכל אדם ואדם מאז האדם הראשון ועד לסוף הדורות. בעצם הקב”ה קורא לכל אדם שבכל זמן ועת ישאל את עצמו- איכה? היכן אני בעולמי? כבר עברו וחלפו כך וכך ימים ושנים מחיי, עד היכן הגעתי בעולמי? זו לגמרי קריאה לבדק בית פנימי ותמידי – איפה אני? לאן אני הולכת? מהם הרצונות שלי? האם אני בכיוון נכון וטוב?
השאלה איכה לא נועדה לגלות היכן האדם נמצא מבחינה גיאוגרפית. היא נועדה לדחוף אותנו לתנועה נפשית של התבוננות וחשבון נפש.
האדם באופן טבעי מתחבא בין עצי הגן, מתחמק מלקיחת אחריות לחייו. השאלה איכה נועדה לעמת אותנו עם עצמנו. לעיתים גם לזעזע ולהעיר אותנו. עצם הנכונות שלנו לקבל על עצמנו את השאלה איכה, ובסופו של דבר גם להשיב עליה, זו תחילת דרכנו האמיתית.
כשנפגוש מכר בדרכינו ונשאל אותו "לאן אתה הולך?" סביר להניח שייתן מענה ברור כמו "אני הולך לקניות, אני הולך לבדיקות, אני הולך ללמוד וכד'. אבל אם המענה שלו יהיה- "וואלה, אני לא באמת יודע לאן אני הולך" – זה יהיה סימן שהוא כנראה תמהוני ויתכן שהוא אפילו לא ממש בריא בנפשו. כלומר, מי שלא יודע לומר להיכן הוא הולך או נוסע ברכבו כשאנו פוגשות אותו בדרכו הוא משתמע כאדם לא ממש יציב. מצד שני, נראה לנו סביר והגיוני שביחס לחיים שלנו זה נורמאלי והגיוני שלא נדע להיכן אנחנו הולכות. מה המטרה של חיינו? מה הייעוד שלנו? שאלות שעלינו לשאול אותן בשכיחות, ולוודא שהוויז שלנו אכן מכוון ליעד הרצוי. מה שהזכיר לי את הסיפור הבא-
בתקופה שברית המועצות הייתה במשבר כלכלי חריף היו תורים ארוכים ברחובות לקבלת מצרכים בסיסיים. מספרים שאדם אחד במוסקבה, התכופף לרגע לקשור את שרוכיו, ומיד נעמד אחריו אדם אחר, ואחריו עוד אחד ועוד אחד ותוך זמן קצר נעמדו מאות אנשים אחריו. בשלב מסוים שאל האיש האחרון בתור את האיש שלפניו –
"מה מחלקים?"
"לא יודע, אשאל"
כך עברו את כל האנשים בתור ואף אחד לא ידע למה הם מחכים ומה מחלקים. כשהגיע השני בתור לשאול את הראשון, ענה לו "לא מחלקים שום דבר, סתם עמדתי לקשור את השרוכים"
"אז מדוע אתה ממשיך לעמוד כאן ואנחנו אחריך כמו טיפשים אם לא מחלקים כאן שום דבר?"
ענה לו הראשון בתור: "עד שנתמזל מזלי ואני לראשונה בחיי עומד ראשון – שאוותר על מקומי ואלך?" (מתוך- 'העולם לא יכול להתקיים בלעדיך'- משה שרון)
מאחלת לכולנו שנה של התחדשות, חיבור והנאה בלימוד המשותף של התורה, ושנזכה לחיבור לוויז הפנימי שלנו שיסייע לנו להגיע ולממש את יעדינו בשמחה, בבריאות ובאהבה.
שבת שלום ומבורך❤

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *