ההפטרה לשבת פרשת בהעלותך זהה להפטרת שבת חנוכה והיא בספר זכריה (ב', י"ד- ד', ז')
זוהי נבואת חזיון של הנביא זכריה שהיה מאחרוני הנביאים ופעל בימי שיבת ציון ותחילת תקופת בית שני. באותה תקופה הייתה חזרה לארץ ישראל מגלות בבל, ועל הנביא היה להתמודד עם אתגרי התקופה. מתאר הרב יהודה שביב זצ"ל, "החורבן והגלות – מלבד אבדן המקדש והמחיר האנושי הטרגי בשעתו – העמידו את העם בפני אתגר מאד קשה. נוצרה מציאות קיומית במישור הרוחני והלאומי שהייתה שונה, בלתי מוכרת ומאיימת יותר מכל מה שהיה עד כה, והיא הגלות. שתי סכנות רוחניות רובצות לפתחו של העם בשעה זו בתגובותיו למצב החדש: הראשונה היא התחושה שהם נזופים בעקבות החורבן והגלות ושמידת הדין מתוחה כנגדם בצורה שלא יוכלו לרצותה; קשה מזו היא ההנחה שחטאיהם גרמו לקב"ה למאוס בם ולדחותם מעל פניו, ושעל כן אין ישראל עוד קשורים לקב"ה… המשותף לשתי האמירות הללו הוא העדר התקווה לתקון המצב והשתוק בעשייה הרוחנית והלאומית שתחושות אלו מולידות. זהו המצב עמה מתמודד זכריה מתחילת הספר… ולכן, משימתו המרכזית היא לעודד את רוחם לשוב בתשובה ולהתקרב חזרה לקב"ה ולא ליפול למעמקי הייאוש… בנקודה זו בנבואה אנו מגיעים להפטרתנו והיא פותחת בדברי ניחומים."
"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'.
וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ." (זכריה ב', יד-טו')
שבת שלום💐