תגית: מלחמה

Image by Amber Clay from Pixabay

השבוע פרשת צו, הפרשה השנייה בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה בדיני הקורבנות אך הפעם הציווים הם לאהרון ובניו המקריבים את הקורבנות. הפרשה מתארת את ההכנות של הכוהנים בכניסתם לתפקידם. בעוד בפרשת ויקרא, הפרשה הקודמת, הופיעו הציוויים לאדם המביא את הקורבנות. אנחנו פוגשים תיאור מפורט כיצד משה לוקח ומקדש את אהרון ואת בניו, לעיני כל עדת בני ישראל.
השבוע כולנו מקבלים ׳צו׳ עם פנייה ישירה למנהיגים הרוחניים שלנו. שוב עולה נושא הקרבת הקורבנות, אבל הפעם הפנייה היא לכוהנים תוך התייחסות לפרטים והדיוק שבהעלאת קורבנות. צו ממש רלוונטי בפרט בימים אלו, לאור אתגר המלחמה שכולנו נאלצים להתמודד עם השלכותיה. העם זקוק יותר מתמיד למנהיגות איתנה, מגובשת שתאחד ותוביל אותו לביטחון אישי, חברתי, כלכלי ופוליטי. השבוע אנו מקבלים 'צו', הכרח שנוצר בעקבות ההתקפה על ישראל ב-7 באוקטובר; זהו צו השעה המחייב אותנו להמשיך ולהיחלץ האחד לעזרת חברו, ולהמשיך לזעוק ולקרוע את הלבבות תוך חציית יבשות להשבת החטופות והחטופים הביתה, עכשיו!
נושא הקרבת הקורבנות במהותו הינו קריאה לערבות הדדית שהיא ביטוי לקבלת אחריות של היחיד על הכלל ושל הכלל על היחיד. כפי שחז"ל הטיבו לנסח: "כל ישראל ערבים זה בזה". מדהים שבעצם הקרבן שמשמעותו הקרבה ונתינה, הוא זה שמביא לתוצאה הפוכה, מביא לקרבה ולקבלה.

מסביר איש החינוך, אלכס גליקסברג- "על המילה "צו" אומר רש"י בראש הפרשה בשם המדרש: "אין צו אלא מלשון זירוז מיד ולדורות". הדברים טעונים הסבר. על מה ולמה צריך לזרז, וכי המנהיגים הרוחניים, אהרן ובניו וכל הכהנים בדורות הבאים זקוקים לזירוז?!
התשובה לשאלה זו טמונה בתהליך ההתקדשות של אהרן ובניו למשימת השליחות של עבודת הקודש… בשני הפסוקים בסוף פרק ח', ושל הפרשה כולה, התורה כותבת לנו מהי שליחות בקודש ומה היא מחוללת: "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה, שבעת ימים, ושמרתם את משמרת ה' . . . ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר ציוה ה' ביד משה". "ויעש אהרן ובניו" – לשון יחיד. יעדי מנהיגותם גרמו להם להתאחד ולעשות, גדולים כקטנים, כאיש אחד בלב אחד!
עכשיו יובהר מה כוונת המדרש אותו מביא רש"י במילותיו הראשונות על הפרשה. הצו לשעה ולדורות הוא בזירוזם של מנהיגים למימוש הביטוי "לשרת בקודש". היכולת לעמוד במשימה זו אינה תלויה בגיל או במעמד…"

למעשה, לכל דור ודור יש את הציווי שלו לברר מהו צורך השעה ולפעול בהתאם. מה שנקרא- לקחת את המושכות לידיים, ולמלא את הציווי ללא שהיות. כל אחד ואחת מאתנו יעשה את המיטב כפי יכולתו לראות את זולתו ולבטא את מנהיגותו בפרט עתה במלחמה כנגד אויב כה אכזר שאיננו מכיר בקיומנו, מלחמת קיום, שכולנו נאלצים לחוות. אנו מתמודדים עם חוסר וודאות מה יהיה בהמשך, וכמה זמן עוד נדרש להמשך מציאות זו.  

היזם, משקיע והסופר, זיו אלול מסביר,
"אנחנו אומה בזמן משבר. לא אומה במשבר, צריך להדגיש, עברנו כבר אירועים קשים מאלו ויכולנו להם, אבל ללא ספק אנחנו כעת בזמן של קושי ואתגר לאומי. מה עושים בזמן של קושי? אפשר לחזור אחורה בזמן, 2,600 שנה לאחור, באירוע שהעם ציין אך השבוע: פורים. גם אז היה איזה איראני שרצה להשמיד את היהודים. אגב, אפילו מדינה לא הייתה לנו אז, ולא וטו באום. אחשורוש שלט על כל העולם המיושב של אז."
מחדד זיו כיצד היהודים בממלכת פרס, באותה עת, התמודדו עם צו השעה, "היהודים אז יצאו לבתי הכנסת והתפללו. תפילה לכאורה, כמוה כבקשה מאלוקים. אנחנו מגישים לו "רשימת מכולת" של כל הבעיות, הקשיים, האתגרים והצרות שלנו. אבל רק לכאורה. בפועל, מסביר רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, הרעיון הוא לפתוח את הלב. כשאנחנו מספרים לו את הצרות והקשיים, אנחנו נזכרים ברגש רב במה שעבר עלינו, וככה אנחנו מעבירים את עצמינו למצב רגשי גבוה יותר.
"וקרעו לבבכם" הוא מצטט את הנביא יואל "ואל (תקרעו את) בגדיכם". אלוקים רוצה את הלב שלנו, את החיבור שלנו אליו. המילים הן הביטוי החיצוני לזה, אבל הן לא יעזרו אם האדם לא יעשה את העבודה הפנימית שלו להתקרב לאלוקיו…
אפשר פשוט להסתכל בהיסטוריה מאז ימי הודו וכוש, עבור דרך גירוש ספרד, ועד היום; שילוב של רגש אמיתי וכנה פותח לבבות, לב שהוא פתוח מאפשר פנים מאירות ומשנה את כל הדינמיקה…"
אז מה צריך כדי שיהיה באמת "נהפוכו"? להתכוון באמת, להיות עם רגש חיובי. כשהלב פתוח, הסיכוי להשפיע גדל הרבה יותר."

בימים אלו, העצב, התסכול, המתח והדאגות שמצטברים מובנים יחד עם זאת, איך נבחר להתייצב ולהנהיג את עצמנו ואת סביבתנו בתוך המציאות הקיימת- זה מה שיעשה את ההבדל. כוחות רבים להם אנו זקוקים ניתן לקבל דווקא מהתמקדות ברגשות חיובים ומקדמים, בצרכים של האחר, לפתוח את הלב שלנו בכנות, לבקש עזרה, ובמקביל, לתת תמיכה וסיוע כפי שהתבטאו בעוצמות מרגשות בחצי השנה האחרונה, להמשיך ולא לומר נואש. להתייצב בעוז, להמשיך לחיות בכל הכח, ולהאמין שאנו צועדים לקראת עתיד טוב יותר. מי ייתן ונצליח בכל אותן התמודדויות מאתגרות שעולות ונצליח ונתייצב לצו השעה שלפתחנו במלוא כוחותנו הפנימיים והחיצונים, ובעזרתם נצליח כבר להשיב הביתה את כל החטופות והחטופים בריאים ושלמים, וגם כל החיילות והחיילים ישובו לשלום בריאים בגופם וברוחם, ושנדע ונצליח להעניק את התמיכה והחיזוק לכל הפצועים והפצועות שיזכו לרפואה שלמה במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.

שבת שלום💞
בשורות טובות ושבת של שלום 🇮🇱💞
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון.         

Photo by Sandie Clarke on Unsplash

פרשת בשלח היא הפרשה הרביעית בספר שמות. לאחר עשר המכות שהביא ה' על המצרים, הנושאים העיקרים בפרשה הינם- יציאת בני ישראל ממצרים, המרדף של פרעה אחרי בני ישראל, קריעת ים סוף, שירת הים ותחילת המסע במדבר, תלונות העם, פרשת המן ולבסוף המלחמה בעמלק.
פרעה רודף אחרי בני-ישראל, ומוצא אותם כשהם חונים על פני הים. בני ישראל חוששים, זועקים אל ה', ומתלוננים למשה. משה מרגיע אותם, וה' מורה למשה להרים את מטהו על הים וכך הים נבקע, ומאפשר לבני-ישראל בדרך נס ללכת בתוך הים ביבשה…
ברפידים, לקראת סוף הפרשה, עמלק תוקף את ישראל, ומשה ממנה את יהושע לצאת למלחמה בעמלק. המלחמה מאתגרת, ורק בערב, בסופו של היום, מצליח עם ישראל לגבור על עמלק.

מסביר האלוף אמיר אשל, מפקד חיל האוויר לשעבר:
"המלחמה בעמלק ראויה להימנות בין אבני הדרך המשמעותיות בהתפתחות עם ישראל. זוּ הייתה, בראש ובראשונה, מלחמת השחרור של העם מתפיסה עצמית של עם עבדים שנָס על נפשו ונזקק לנִיסִים שיצילוהוּ מרודפיו. בהחלטה מנהיגותית, ללא ציווי אלוהי מפורש, חל מהפךְ. בני ישראל קמוּ, נלחמוּ וניצחו את עמלק. מעבדים הם הפכו לאדונים לגורלם. זוּ הייתה מלחמת הבכורה של בני ישראל כעם. הם השכילוּ למצות 4 מרכיבים הכרחיים לניהול מלחמות והשגת ניצחונות:
1.) מנהיגות אזרחית – משה מורה על יציאה למלחמה, בוחר מפקד צבאי שיוביל אותה ומפיח רוח לחימה בכוחות "והיה כאשר ירים משה ידו – וגבר ישראל" (יז, יא). משה אינו מנהיג לבדו אלא נעזר בשותפים המחזקים אותו – "ואהרון וחור תמכו בידיו" (יז, יב) – בדרךְ לניצחון.
2.) פיקוד צבאי – מוכשר, שעמד במבחן התוצאה וממושמע. "ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק" (יז, י).
3.) לוחמים – הנבחרים בקפידה ע"י מפקדם על פי כישוריהם והתאמתם לקרב "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא להלחם בעמלק" (יז, ט).
4.) תחקיר – לאחר הניצחון נאמר "כתֹב זאת זִכּרון בסֵפֶר" (יז, יב). עמלק נוצח אךְ לא הושמד. ההבנה שידרש להלחם בו בעתיד חייבה תחקיר המלחמה, יישום לקחיה ובניית מוכנות טובה יותר למלחמה בעתיד…"

כבר למעלה משלושה חודשים שישראל נלחמת מלחמה שנכפתה עליה; שוב, אותם אויבים שאינם מרפים ומתגלים כל פעם מחדש באכזריותם ובפערי התרבות והאמונות, כפי שצוטט ראש הזרוע הצבאית של החמאס, מוחמד דף, "אנו אוהבים את המוות כפי שאויבנו, ישראל, אוהבים את החיים." החודשים הללו מוצפים בסיפורים ומראות של אבל, שכול, כעס וחוסר אונים עד כי נדמה שהנפש כבר איננה יכולה להכיל ולשאת. כאב וצער בלתי נתפסים. במקביל, עדים אנו לסיפורי גבורה של הצלה וניצחונות מרגשים שמזכירים לנו שאנו מוקפים בגיבורים שהקריבו את חייהם, ועלינו להיות ראויים להם. זו המלחמה של כולנו. המלחמה על הציונות והיהדות, על הזכות שלנו לאושר, לנחת, לאהבה, ולחיים מלאי משמעות. ואם לא נהיה כאן חזקים וביחד, אז פשוט לא נהיה.

וכך צוות קהילת "מתחדשות" של סיוון רהב מאיר מטיב לתאר, "ט״ו בשבט באמצע המלחמה: ירוק מול שחור, אור מול חושך…
אז מאמש בערב – ט"ו בשבט, חג האילנות. מה הוא אומר לנו, דווקא השנה?
1.) חזרנו אל האדמה, אל השורשים.
השנה הרבה יותר מרגש לאכול את פירות ארץ ישראל. נזכרנו שבין הקניון לחניון, בין המעלית למכונית, יש גם אדמה. ויש לנו קשר עמוק למקום הזה דווקא, לארץ היקרה הזו.
ופתאום אנחנו מבינים שכל חקלאי בגבול הדרום או בגבול הצפון הוא גיבור, וכולם מתנדבים ובאים לעזור לו.
2.) להאמין בתהליך.
ט"ו בשבט מזכיר לנו שצריך סבלנות בחיים. אם רוצים שדברים יצמחו ויפרחו, זה לוקח זמן וצריך להשקיע. 
הטבע מלמד אותנו שעלינו לזרוע ולשתול ולהשקות ואז לחכות, וגם להתפלל ולקוות, כי מדובר בתהליך.
גם המלחמה ברוע לוקחת זמן. וכל דבר בעל משמעות – מבניית זוגיות לחינוך ילדים ועד לימוד תורה – לא קורה ברגע. צריך לקחת נשימה, להאמין, להמשיך. בסוף הכול יצמח.
3.) תעודות מחצית.
בט"ו בשבט מחלקים תעודות. השנה צריך לחלק כאן מיליוני תעודות הצטיינות –למורים, מנהלים, הורים, תלמידים, גננות וכל המעגלים שמסביב. תודה רבה.
4.) ביקרתי לפני כמה ימים בבית ספר שנפתח בירושלים לילדי העוטף.
הם כולם צריכים לקבל "ציון לשבח" במקצועות החשובים של חיים -גמישות, אמונה, יצירתיות, תקווה והתחדשות…"

השבוע בפרשה, מול עמלק, בני ישראל נדרשו לראשונה ליטול אחריות אקטיבית לגורלם ולשאת חרב בידם. מאז נטמנו אותם זרעים ראשונים, נשאנו חרב אינספור פעמים, והנה שוב אנו מוצאים את עצמנו במלחמת הישרדות, נלחמים על הקיום שלנו. ההתגייסות של האזרחים עדיין עוצמתית ומעוררת השראה, לעזור, לתמוך ולעטוף את הלוחמים בכל מה שנדרש כדי שיוכלו להתמקד בלחימה. והלוחמים כולם, מגלים אומץ לב ונחישות להגן עלינו, על כולנו, גם במחיר של היקר להם מכל. גילויי סולידריות וערבות הדדית באופן הכי טבעי שיש- זה העם שלנו באמת. זכינו! שרק נהייה ראויים.

מסיים האלוף אמיר אשל,
"…במסע מעבדות לחירות, הייתה המלחמה בעמלק תפנית. מנהיגות אזרחית חזקה ומאוחדת, מפקדים ולוחמים מוכשרים, היו היסודות לניצחון. כלל המרכיבים, בתוספת תחקור מקצועי, תקפים בחלוף אלפי שנים, גם היום."

ט"ו בשבט של התחדשות ושבת של שלום 🇮🇱🌳💞

לעילוי נשמתם של כל חללי מלחמת "חרבות ברזל" האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם המלא והבריא של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל אזרחי ותושבי ישראל. אמן כן יהי רצון