• האר"י הקדוש הסביר שאין אדם דומה לאדם אחר מיום בריאת האדם והלאה, ואין אדם אחד יכול לתקן מה שעל חברו לתקן. כלומר, שלכל אדם יש את היעוד והתפקיד המיוחד שלו, את התיקון שעליו לתקן בחייו, הייעוד שבעבורו ירדה נשמתו לעולם. לכל אדם יש טבע ותכונות נפש שמיוחדים לו, המתאימים והמסייעים בתהליך התיקון האישי. לכן, על כל אחד ואחת מאתנו מוטלת העבודה לצאת "מארצך ומולדתך ובית אביך", לצאת מאותם התנאים והתכונות הטבעיות שלנו.
• לֵכו, תתקדמו! לא להסתפק במקום שאליו הגענו, בואו לא נסתפק במה שכבר עשינו. הדבר הראשון שנדרש מאברהם אבינו הוא ללכת, להתקדם, להתעלות. אם באפשרותנו להמשיך אנחנו מתקדמים, וצועדים קדימה. זהו מסר שמהווה את אחד היסודות המרכזיים בחיינו, מימוש היכולות שלנו, ולשפר את הקיים כמובן ע"פ יכולתנו. מסר זה משפיע בכל תחומי החיים. בתחום האישי, בתחום הבין-אישי ובתחום הרוחני-יהודי.
• הגעה והשגה של ציון דרך בחיים לא נותן לנו פטור של 'עשיתי כבר הרבה בחיי', להיפך ההישגים מצמיחים אותנו לנקודת היעד הבאה. אדם בעל השפעה טובה ומטיבה צריך ואמור להרחיב את מעגל ההשפעה.
• מעשים טובים לעיתים יכולים לתת לנו תחושה שעשינו מספיק ושעכשיו מישהו אחר ייקח אחריות אז זהו שגם בתחום זה עלינו להתקדם ולבחון כיצד ניתן לעשות עוד.
• הדרך החשובה לא פחות היא דרך האמת שלי בדרך לעצמי. שמצריכה אותי ללכת אל עצמי, ללכת אלי, או כמו בפסוק: "לך לך". אי שם בפנימיות נפשנו צרובה נקודת אמת, נקודה אלוקית, שמוחבאת לה בתוך ים של בלבולים והסחות דעת. כדי למצוא אותה, צריך לעזוב את "ארצך ומולדתך ובית אביך", ולאו דווקא במובן הגאוגרפי – לפעמים הכוונה לדברים שמקבעים אותנו, הרגלים שונים, חיקויים של דברים, פחד וכו דברים שלא באמת מובילים אותנו ליישוב הדעת, האושר והאמת הפנימית שלנו.
הקריאה "לך לך" לא נאמרה רק לאברהם אבינו אלא "מעשי אבות – הם סימן לבנים". הציווי ללכת לכנען קיבל אברהם מה' אך מצוין בפרשה בפירוש שאת היוזמה הראשונית ללכת לארץ כנען כבר החל אביו תרח, והסיבה הייתה אנושית חברתית, לא מצוין שגם אז היה ציווי אלוקי, אבל זו דרך שתרח התחיל ולא סיים כי בדרך מאור כשדים לכנען הם נשארו בחרן. גם לנו יש דרך שאנחנו אמורים למצוא. 'כאן ועכשיו' זו קריאה שמהדהדת בליבנו. לכן, כל אחד מאתנו שמספיק אמיץ, ומספיק קשוב לשמוע את הקריאה, צריך לחפש, צריך ללכת, ללכת אל עצמו כדי למצוא את הדרך. אין מתכון אחיד ומסודר לאיך עושים את זה, כי זה אישי ומשתנה מאדם לאדם. לכן זה גם כל כך מפחיד, כי זה מחייב יותר מודעות עצמית, להכיר את עצמי, לדעת ולחקור את תכונותיי, ובדרך יש הרבה ניסוי וטעיה. תהליך ה-'לך לך' מחייב עצירה ובחינה עצמית פנימית- האם אני נמצא בדרך הנכונה, או שטרדות הזמן השכיחו ממני את העיקר וגרמו לחיים שלי להיזרק למקום אחר לגמרי.
שימו לב שרק בשנתו המאה נודע לו לאברהם, שהוא בסך הכל בתחילת הדרך. חיים עשירים היו מאחוריו, ועם זאת מתברר לו שעדיין לא הגיע אל מימוש ייעודו. עובדה – רק עכשיו בגיל מתקדם שכזה מצווה עליו הקב"ה "לך לך…" משמע, שהוא, אברהם אבינו, מחדש האמונה המונותיאיסטית, שהייתה למהפכה הרוחנית הגדולה ששינתה את פני החברה האנושית עד לבלי הכר, הידוע באהבת האדם במיטבה, והמפליא במידת הכנסת האורחים שלו למעשה עדיין רק בתחילת דרכו למימוש ייעודו. למעשה, עד כה, כל ניסיונותיו היו הכנה בלבד, כשלבים בסולם חייו.
שנצליח ללכת, להמשיך להתקדם, ולצמוח בשלבים של סולם חיינו. שלא נחשוש לצאת לדרך לחיפוש האמת האישית והפנימית שלנו, ושנזכה לממש את יכולותינו וייעודנו. אמכי"ר
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, וסיגל בת שרה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.