חומש שמות- פרשת בא- לבנות ולהיבנות

השבוע שלוש מכות נוספות מכה ה' את המצרים, מכת ארבה, מכת חושך, ולבסוף המכה הקשה מכולן – מכת בכורות שמובילה את פרעה, מלך מצרים, לשחרר את בני ישראל. פרעה המבועת מבקש מעם ישראל לקום ולצאת ממצרים.
כמו כן, ה' אומר למשה ואהרון כי החודש הזה (א' בניסן שנת 2,448 לבריאת העולם), בני-ישראל ייצאו מעבדות לחירות, וזהו בעצם החודש הראשון בספירת חודשי השנה, "(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (שמות יב').
לאחר תיאור יציאת מצרים התורה מפרטת לגבי המצוות הקשורות לקורבן הפסח, לנושא קדושת הבכורות, והחובה לספר לדורות על יציאת מצרים – מה שאנו עושים למעשה בכל שנה ושנה בליל הסדר.

מתאר רון פרושאור, שגריר ישראל באו"ם לשעבר-
"שלח את עמי". שלח את עמי משאול תחתיות, מהשעבוד, מהכניעה, אל המדבר, אל החירות, לבנות חברה, לעמוד כעם, כציבור חופשי וגם כבעל חובות. שלח את עמי לבנות ולהיבנות.
כשמשה ואהרן נשלחים אל פרעה, הם מייצגים עם רצוץ, מיואש, של אנשים משועבדים, שלא נותר להם אלא לאסוף את שבריהם. משה, כפי שאחד העם הגדיר, נשלח כנביא, כאיש האמת. כאדם שהחזון… עומד לנגד עיניו, ושכל חפצו הוא להגשים רעיון מוסרי נשגב, ואהרן, כמנהיג המעשי״, ואני מחדדת הדובר ויד ימינו של משה, מנסים יחד להגשים את החזון שמביא משה בתוך המציאות, על כל האתגרים ועל כל הפשרות שיש לעשות בדרך.
ממשיך השגריר פרושאור, ״עם ישראל, בנקודת הזמן הזו, כשמשה ואהרן ניצבים מול פרעה, עוד צפוי לעבור הרבה מרגע שהוא יישלח למדבר. ראשית, הוא עומד להפוך לעם. הוא עומד לעבור עוד כמה יציאות מצרים במהלך הדרך, ולפגוש במהלכה יותר מפרעה אחד. הוא עוד ייתקל בעמים רבים שיקומו לדכאו, להכניעו, להשמידו. והוא גם צפוי לעמוד שוב על רגליו האיתנות. הוא עתיד להקים בית. מדינה.
עם ישראל היום הוא לא אותו עם עבדים שבור. וגם שליחיו בעולם הם שליחים של עם חזק, למוד קרבות, גאה, מתחדש ובונה. שליחיו מייצגים מדינה יוזמת ועמלה שמחזיקה ב-12 פרסי נובל, שמגדלת בחממות פלפלים במדבר וסטרטאפים בעריה המתועשות. שמדורגת במקומות הגבוהים ביותר בשיעור ההשכלה האקדמית. ששולחת לוויינים לחלל. מדינה שמכריעה מיהם נבחריה במוסדותיה הדמוקרטיים ושמחזיקה בצבא חזק ומוסרי שמגן עליה.
במסדרונות האו"ם, אני צועד זקוף קומה, גאה, כשאני יודע את מי אני מייצג ואת מה אני מייצג. עם עצמאי ומשוחרר. משה ואהרן הם כבר לא שתי ישויות נפרדות… מדינת ישראל מגלמת בתוכה את שניהם.
החזון והמעשה… משולבים באופייה וזורמים בעורקיה. זוהי מדינה שמתמודדת, כמשה וכאהרן, עם מציאות לא פשוטה ואתגרים ופשרות יום יומיות, כשכל אותה העת, החזון והאידאל של משה רבנו, ניצבים לנגד עיניה כמצפן…"

אכן, משה הוא מנהיג שקיבל הנחיות ברורות, ליווי צמוד ויותר מהכל, יוצא לשליחותו עם הבטחה ממעל כי שליחותו תישא פרי ותצליח; חלום של כל מנהיג. ועדיין, גם משה עובר מסע חיים, מסע של 40 שנה במדבר וחווה אינספור תיסכולים ואתגרים במימוש שליחותו. המלה "מצרים" הינה מלשון מגבלות, מיצרים ומכשולים. אנו כורעים תחת המגבלות וההרגלים ולו רק בגלל שהם היו גם ההרגלים שלנו אמש.
גם כיום, אנו צריכים לשאול את עצמנו, האם כאומה עצמאית במדינה עצמאית, אנו זוכרים את הערכים שלשמם נשבענו והבטחנו להעביר מדור לדור, ערכים שלמענם רבים מסרו את היקר להם מכל – את חייהם!?

מסביר הרב שלמה יפה, "אנו עבדים לערוצים הקיימים בחיינו ובעולם, כיוון שאנו עסוקים מדי בהורדת האבק מעל כריכות ספר החיים שלנו מכדי לקרוא את דפיו.
…כל תחום בחיינו ניצב מוכן להניב תכלית, משמעות והגשמה, אם אנו אך מוכנים להעז להשתחרר ולהיות חופשיים באמת. "חופשיים באמת" אין פירושו חופש מן השעבוד לאיזה פרעה, מלך או צאר שבמקרה שולטים באותו רגע, אלא זהו חופש מן השעבוד של כל המגבלות שאנו עצמנו מטילים על עצמנו ועל יכולתנו להגשים באמת את הפוטנציאל האלוקי שלנו."

בתקווה שאכן נצליח להיות חופשיים באמת. ולאור ההישגים שלנו והפוטנציאל הקיים, כפרטים וכאומה, נשכיל גם לייצר מרחב חיים משותף ומכבד. ולא רק בעתות משבר, אלא לאור החזון והערכים שהורישו לנו משה ואהרון, מי ייתן ונצליח להטמיע ולחוות כי סך חלקינו גדול מהשלם. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום❤️

לעילוי נשמת דודי היקר, יורם בן כזאלה, יהי זכרו ברוך.