פרשת בראשית- באיזו פרשנות בוחרים?

השבוע כאמור אנו פותחים מחזור חדש של קריאת התורה, קריאה שמזמנת לנו הצצה אל ההתפתחויות שמתרחשות בעולמנו הפנימי. אחרי הכל, כל שנה אנו שבים וקוראים פרשה אחר פרשה, סה"כ 54 פרשות, ובכל פעם אנו שמים לב באופן מיוחד למילה, או פסוק מסוים, כל פעם למילה אחרת או לפסוק אחר; ובזמן מסוים אנו מתלהבים מפרשנות כזאת ובזמן אחר מפרשנות אחרת. וכך הפרשה והחומש פותחים ב- "(א) בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם… (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב;" (בראשית א').

 הרב בני לאו מסביר, " לכל פרק מפרקי התנך יש את המילה המנחה שקובעת את הדופק הפנימי שלו. הקשבה למילה המוליכה ומנחה את הקורא, מכתיבה את המנגינה המיוחדת שביקש הפרק לייצר.
בפרק הפותח של התנך מופיעה המילה "טוב" 7 פעמים – כמיטב המסורת הספרותית של הבעת השלמות. הבריאה נפתחת בטוב, באור שבוקע חושך ובצמיחה של כל היקום שהולך ומתהווה. הבחירה לפתוח בנגינת ה"טוב" מלמדת על אופטימיות גדולה, על אמונה בתיקון ועל חתירה לאור. על הכל מתבונן הבורא בעיניים שמחות "וירא אלוהים כי טוב". רק נברא אחד נשאר תלוי ועומד. האדם נברא ועליו לא נאמר "כי טוב". מה פשר השתיקה הזו ביחס לנזר הבריאה? 
כאילו מבקש לומר לנו הכתוב שבשונה מכל הבריאה, מוטלת על האדם האחריות לבחור בטוב ולעשות את הטוב כדי לשאת בתפקיד שהטיל עליו הבורא – להיות בחיר הנבראים ומנהיגם…"

בעצם תיאור בריאת העולם וההבהרה כי העולם שנברא טוב הוא, מציע הרב  אילעאי עופרן בספרו, "תורה של הנפש", התבוננות בתורה כמעין מבחן רורשך. שהרי לתורה קולות רבים ומגוונים; "שבעים פנים לתורה" הוא ביטוי שנטבע לראשונה על ידי פרשן התורה אברהם אבן-עזרא (המאה ה- 11-12 לספירה), והוא מתייחס אל דרכי פרשנות שונות לקטעים במקרא הדורשים עיון או הבהרה. זהו ביטוי המציג את הגיוון הרב של הדרכים שבהן ניתן לפרש את התורה, ועל כן ניתן לראותה כ- "מגדלור המנחה את הדרך" וגם כ- "ראי המתבונן אל הנפש פנימה". למעשה, התורה לא רק מכתיבה לאדם חוקים ומלמדת אותו מידות טובות ומוסר, אלא התורה גם מזמינה אותנו לאמץ פרשנות של פסוקיה לאור עולמנו הפנימי.

בשנה מסוימת אנו מזדהים ומתחברים למעשיה ופעילותה של דמות מקראית דומיננטית כלשהי, ובשנה אחרת עם פעולתה של דמות אחרת, פסיבית ושקטה; ההזדהות יכולה להיות אפילו עם אותה דמות אך עם התמקדות בקווי אופי שקודם לכן לא נגלו לנו וכו'. במילים אחרות, בשלבים שונים בחיינו נאמץ את הדרשנות והפרשנות המסוימת שמובאת ע"י חכמים מסוימים מתוך הזדהות עם התפיסה שלנו ביחס למציאות שאנו חווים. החזרה אל אותו טקסט מדי שנה, יחד עם תשומת לב שמכוונת אל השינויים הללו, מאפשרות לנו מעקב אחר השינויים המתרחשים בעולמנו המנטלי ובתפיסותינו הדתיות.

הרב אילעאי עופרן מוסיף-
"שלוש המילים הראשונות בתנך, בטקסט המכונן של העם היהודי, של הדת היהודית, הן מילים שאיש לא הבין מעולם לשלוש המילים הראשונות בתורה אין משמעות בעברית. שלוש המילים הראשונות בתנך, בטקסט המכונן של העם היהודי, של הדת היהודית, של התרבות היהודית לדורותיה ואולי גם של האנושות כולה, הן מילים שאיש לא הבין מעולם. 
"בראשית" – איננו יכולים להבין או להגדיר את מושג הזמן, אלא רק כיצד למדוד אותו. התודעה האנושית אינה מסוגלת לתפוס את האינסוף, ולכן כשאנחנו שומעים את המילה "בראשית", אנחנו שואלים תמיד "ומה היה קודם?" ולא מצליחים לתפוס מהי ראשית שאין לפניה אחרית.
"ברא" – בני אדם אינם יכולים לברוא דבר, הם מוגבלים ע"י חוק שימור החומר. אנחנו יודעים להרכיב חומרים, לפרק אותם, לשנות את מצב הצבירה שלהם ואפילו לייצר מהם כלים משוכללים, אך איננו יכולים "לברוא" דבר. אנחנו יכולים ליצור "יש מיש", אך לעולם לא "יש מאין". שכלנו הדל מתקשה להבין איך אפשר ליצר חפץ מחומר שלא היה קיים.
"אלוהים" – פשוט וקל: אם האדם הצליח להבין מהו – סימן שזה לא אלוהים.
אם כן, התורה נפתחת בשלוש מילים, שאדם, מעצם טיבו, הגדרתו ומהותו, אינו יכול להבין. אולי כדי לחנך אותנו לקורטוב ענווה בקריאת הספר הזה. אולי כדי לעודד אותנו לחקור ולדרוש ולהתאמץ. אולי כדי לשוות ללימוד מידה של חרדת קודש ויראת רוממות."

התנך דורש מאתנו את הטוב, את המוסר, את הצדקה ואת הצדק. התנך מחפש את האדם הבוחר בכל יום. את האדם שמתמודד עם הקושי, עם הרוע, ויכול לו. עתה, בסיום חגי תשרי, ובתחילת מחזור הקריאה מחדש, פרשת בראשית מחדדת לנו שהעולם שנברא טוב הוא, ומומלץ לאמץ את תכונת הענווה כבר בתחילת המסע. ולבסוף, הבחירה ב"טוב" בידנו, וביכולתנו לסייע בהפיכת העולם לטוב ומאיר יותר לארץ וליושביה.

שבת שלום💞