אנחנו בעיצומם של ימי ספירת העומר, ובפרשה הקודמת, פרשת אמור בספר ויקרא, נמצא המקור לספירת העומר, פרק כ"ג:
"(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה." ( ספר ויקרא, פרק כ"ג)
ובהמשך גם בספר דברים כתוב:
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ– -"
(דברים ט"ז)
את העומר סופרים מדי ערב אחרי צאת הכוכבים, מליל שני של חג הפסח ועד לליל ערב חג השבועות.
ממחרת הפסח ועד לחג השבועות חולפים 49 ימים, כלומר שבעה שבועות, ובני ישראל שחיכו כל כך למתן התורה בהר סיני ספרו את הימים בעקביות, ובתקופה זו הם גם הזדככו והיטהרו לקראת היום הגדול והמשמעותי של קבלת התורה.
המקור לשם עומר מצוי בקרבן העומר (שעשוי משעורה), שהקריבו בני ישראל למחרת חג הפסח. הוא נקרא עומר על שם כמות התבואה שהקריבו. ומאחר וביום הראשון של הספירה הקריבו את קרבן העומר, קראו לספירה כולה "ספירת העומר".
בנוסף, בימי מרד בר כוכבא בין פסח לשבועות מתו 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא במגפה, הגמרא מסבירה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. לאחר פטירתם ההמונית, נותרו לרבי עקיבא רק כחמישה תלמידים שמהם חזרה התורה לישראל.
מנהגי האבלות באותם ימי אבל שמסתיימים בל"ג בעומר או בל"ד בעומר, יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי וגם היום שבו פסקה המגפה, כוללים איסור להסתפר ולהתגלח (אם כי יש המקלים להתגלח מדי ערב שבת), הימנעות מחתונות, הימנעות משמיעת מוזיקה (אם כי אפשר לשמוע מוזיקה ווקאלית, ללא כלי נגינה) ועוד.
כמובן שבכל אלה אין תכלית אם אנו לא מפנימים ומטמיעים בתוכנו את המסר העיקרי שהוא לנהוג כבוד האחד ברעהו, בפרט כשדעותינו שונות ואף מנוגדות. זוהי תזכורת לכך שאנחנו עם אחד, ולכולנו יש מקום, ולרוב זה נבחן דווקא ברגעי הקושי והמצוקה.
שיהיה בהצלחה במסע שלנו עד חג השבועות🤓