יום כיפור- עננו!

הרב והפסיכולוג עילאי עופרן, באחד משיעוריו העלה את הנושא כיצד מתוודים? מה שהוביל לשאלה מה ההבדל בכלל בין וידוי לתפילה? אחת התשובות הייתה שכשאנו אומרות וידוי אנו מכוונות והמילים מקבלות משמעות, לעומת זאת בתפילה פעמים רבות היא נאמרת מתוך שיגרה וללא התייחסות ממשית למשמעות המילים שנאמרות.
מחקרים מעידים שתוכחות, רגשי אשמה ווידויים שוצפי קצף לא ממש מוכיחים את עצמם, אז השאלה המתבקשת היא איך בכל זאת מחוללים שינוי בעת התפילה שלנו?
אם נהיה עם רגשות אשם מוגזמים, או ללא רגשות אשמה כלל, לא נזוז לשום מקום מה שלא יאפשר לעשות תשובה מלאה עם כוונה מלאה ומאהבה- במילים אחרות- ליצור שינוי! שימו לב שאשמה היא מלשון שממה, לא מצמיח דבר, כמה אפסיות יש בנו- אפסיות לא מייצרת מוטיבציה!
אשמה וחרטה מייצרות תהליך תיקון כשאנו שוהים בהם במידה הנכונה שמניעה אותנו לשינוי, שמניעה אותנו למקום שבו היינו רוצים להיות.
מאחר ושנאה עצמית לא מצמיחה אנשים טובים (השופט העצמי שמחמיר איתנו פשוט גדול עלינו),  מומלץ להתחיל בתשובה, כלומר, להתבונן בנו פנימה באהבה ובהכלה. בהמשך הווידוי מתווספת כוונה כנה לא לחזור על אותה מעידה מה שיביא אותנו בסופו של דבר לתחושת והבעת חרטה על המעידות שלנו הפרטיות, ושל כלל עם ישראל.
וידוי שיש בו מבט אמיתי וחיבור למעשים שלנו, יש בו מנקודת הכוח של האדם, החזקות והטוב שבנו, ויש בו את הצד החלש, המעידות שבדרך. הרב בני לאו בשיעורו "עננו- בעת נעילת שער" מבהיר שישנם ערוצים רבים להיכנס ליום כיפור… שיום כיפור הוא לא יום של עצב, אלא יום של פיוס, והוא מזמין את כולנו לבחור ולמצוא את הערוץ שיאפשר לנו להתפלל בכנות, ביושר, באור ובאהבה; הערוץ שיאיר ויגדיל את היופי שסביבנו.
 אז ליום הכיפורים השנה אני מזמינה את כולנו בהמשך לתשליך שעשינו בראש השנה לכתוב (ומי שרוצה מוזמן לשתף🤓) מה אנו משליכים השנה, ומה אנו מזמנים שייכנס לנהר החיים שלנו בשנה החדשה. אני משליכה את הצורך להיות יסודית וקפדנית או כמו שבעלי אומר- לעשות מכל דבר פרויקט, ומזמנת לעצמי לנשום, להאט ולחבוק את הרגע, להיות נוכחת!
מאחלת לכולנו שנרגיש ונתחבר לתהליך הסליחה בווידוי ובתפילה, ושנצליח להגיע לתשובה מלאה ומאהבה, אכי"ר. גמר חתימה טובה ושנה מעולה❤

יום כיפור- ההזדמנות!

בשבוע שעבר השתתפתי בערב קסום, ערב סליחות עם שירה וניגונים ועם נשים נפלאות (שהרבנית אושרה קורן יזמה במדרשת מתן ברעננה). ואמש התקיימו רצף של שיעורים לקראת יום כיפור שהועברו ע"י מורים נפלאים גם כן במתן. ההתכנסויות הללו (שעסקו בנושאים כמו מהי תשובה, אמונה, תפילה, שירה, כיפור וכו') נגעו במקומות עמוקים שבי ומילאו אותי בתחושת סולידריות, עוצמה ושיתוף.
לכולנו יש נפילות, ולעיתים אנו מחטיאים את המטרה במודע, או לא במודע… בכל מקרה, היכולת לבקש סליחה והיכולת לסלוח אלו מעלות וגדולות של האדם. הסליחות השבוע חיזקו וחידדו לי אילו עוצמות יש לתפילה משותפת, כשכולנו חוברים יחד מתוך הידיעה שמעדנו איפשהו במסע שלנו, ולא משנה מאילו סיבות, כולנו עכשיו פה לחזק אחד את השנייה ולהיטהר.
יום כיפור מעורר את כולנו, זהו זמן של התעוררות; ההבנה שאנחנו שותפים, ואנחנו רוצים לשנות, לגדול, לצמוח, להיות אנשים טובים יותר, פשוט כי אנחנו יכולים!
מדהים שיום כיפור מצד אחד הוא יום שמח, כפי שאמר רבן שמעון בן גמליאל- "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים", משום שביום כיפור מתקיים תהליך של סליחה, ואנחנו מקבלים הזדמנות נדירה להתחיל מחדש. לכן, מומלץ לבוא לחג בתחושה חגיגית. גם הארוחה מפסקת היא סעודת חג לכל דבר. יש מצווה לאכול בערב יום כיפור במשך כל היום, כדי להתכונן לקראת הצום, ובמיוחד בסעודה הזו.
שמחה וממש יום של חג ולכאורה לא קשור כלל למקום של חרטה וצער אבל בואו נדייק ולא נתבלבל, זוהי שמחה ברצון העז שלנו לממש ולקיים את הטוב שחבוי ומצוי בכולנו פנימה, ומתוך מקום של תקווה ואמונה ביכולת וברצון של כולנו לבקש את הסליחה ולסלוח.
הרמח"ל אומנם הדגיש את זה מאוד והזהיר שבכל יום צריך לפשפש ולמשמש במעשים שלנו, לעשות חשבון נפש תמידי אחרת האדם יהיה בוודאי שקוע בחטאים מעל הראש. אבל בשטף החיים אנחנו לא תמיד זוכרים ולא תמיד פנויים לפנות מקום לפשפוש ומשמוש המעשים שלנו, אבל אז מגיע יום כיפור, המכפר, יום שקורא ומזמין אותנו להתעורר, ולהתייחס למעשינו בפרט אלו שבין אדם לחברו בכובד ראש.
צום קל ומאחלת לכולנו שנצליח לממש לטובה ובהצלחה רבה את ההזדמנות שה' נותן לנו ביום הכיפורים. אמכי"ר.

פרשת וילך- תקציר!

השבוע פרשת ויילך שהיא הפרשה התשיעית בספר דברים. הפרשה פותחת בדבריו המרגשים של משה,  "(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה." (דברים לא') ביום מותו משה נפרד מעם ישראל כשהוא בן 120 שנה. הוא מספר לעם שלא יחצה אתו את הירדן, ולא יגיע איתו לארץ ישראל אך הוא מעודד את בני ישראל ומספר להם שיהושע הוא זה שה-ה' בחר בו להנהיג אותם בכניסתם לארץ ישראל, יהושע הוא זה שמונה כממשיך דרכו של משה רבינו. משה מחזק את בני ישראל שלא יפחדו מהמלחמה בעמי הארץ, כי ה' יעזור להם. בנוסף הוא קורא ליהושע ומעודד ומחזק גם אותו בברכת "חזק ואמץ".

משה כותב את התורה ונותן אותה לכהנים ולזקני העם שישמרו עליה. הוא גם מצווה עליהם שפעם בשבע שנים, בחג הסוכות, עליהם להקהיל את כל העם אל בית המקדש ולהקריא להם את דברי התורה בכדי לחזק אותם, ללמד אותם ואת הדורות הבאים את יראת ה', ואת הדבקות בתורה ובמצוות.

לבסוף, בגילוי השכינה באוהל מועד מספר ה' למשה, כי בעתיד יפר עם ישראל את בריתו ויבואו עליו צרות רבות. ה' מצווה את משה לכתוב זאת כעדות בצורת שירה וללמד אותה את העם בכדי שהעם יזכור זאת תמיד. השירה עצמה תופיע בפרשה הבאה – פרשת 'האזינו'.

פרשת וילך- משה רבנו ה-מנהיג!

 

בפרשת וילך אנו מבינים שקרוב יותר מתמיד יום מותו של משה רבנו ופרישתו הוודאית כמנהיג עם ישראל. משה בנאום הפרידה מציין את היותו בן 120 שנה ומסביר לעם ללא כל גינונים טקסיים כי הוא איננו יכול יותר ""לצאת ולבוא", " "זקן אני", אמר האיש, "ונסתמו ממני מעיינות החכמה" (רש"י). כלומר, לא תיהנו עוד מעצתי, מחכמתי ומדברי תורתי. אלו נלקחו ממני, וניתנו למנהיג הבא אחרי. כמו כן, לא אוכל עוד לצאת ולבוא "במלחמה" (אבן עזרא), כך, שלא אביא לכם כל תועלת במבחנים הצפויים לכם, מיום עברכם את הירדן."

ההנהגה הועברה רשמית ליהושע. בנאומו כאמור מציין משה את חולשותיו ואת העובדה כי איננו כשיר עוד להמשיך בהנהגה. משה רבינו איננו פותח בנאום גבורה על כל הניסים והנפלאות, על כל מסירות נפשו בכל השנים הממושכות שהנהיג את עם ישראל כפי שאולי היה מצופה. זוהי דוגמא ומופת למנהיגות שאולי כבר הספקנו לשכוח, משה נפרד מהעם כי הוא מבין ששליחותו הסתיימה, ושזה הזמן לפנות את מקומו ליורשו, למנהיג חדש, יהושע. הוא בוחר להיפרד בפשטות, ואומר לעם את דבריו האישיים מלב אל לב. פרידתו אישית ולא רשמית. אומר הרב משה גרילק, " סמכותו הבלתי מעורערת של המנהיג הישיש אבדה לו מרגע זה ואילך, ולעיני העם כולו. מעתה האלוקים מצווה את יהושע, ומשה – בימי חייו האחרונים – הועמד בצל." והרמב"ן מסביר, "בחשיפת חולשותיו אלו ביקש לנחמם. ראו זקנתי, אין כוחותיי עימי, אין בי יותר תועלת, אל תצטערו ביותר, שאני הולך בדרך כל הארץ. זכיתם בהנהגה צעירה, שמובטחת לה עזרת האלוקים…"

בכדי שלא ייווצרו אגדה ומיתוס כמו בדתות אחרות, מבהיר הרב משה גרילק- " למען לא ייהפך משה, במשך הדורות – ליצור על אנושי – אלוקי, כפי שקרה למייסדי הדתות, המתבססות על תורת משה. למשל, האחד הפך "לבן אלוהים", ואילו רעהו במזרח עלה לרקיע על חמורו. לעומתם, נשאר משה אדון הנביאים, בתודעת העם – אדם. אדם, שבמופת חייו הפגין, לאילו פסגות רוחניות מסוגל בן אנוש להעפיל, בלי לטשטש את הגבולות הברורים בין האלוקי והאנושי…"

משה רבנו היה מנהיג אמיתי שידע מה בחר ולמה נבחר! מנהיג אמיתי מוביל אחריו רעיון שמאחד את העם סביב הבנה גבוהה, ייעודו להעצים את האנשים שילמדו לנהל את הבחירות שלהם בעצמם ולקחת אחריות אישית. מנהיג אמיתי הוא לא דמות מפורסמת בהכרח. אחרי הכל, כל אחד ואחת מאתנו הוא מנהיג/ה ומוביל/ה בין אם את עצמו, את ילדיו, חבריו וכו'. מנהיג אמיתי ייצר עוד מנהיגים עצמאיים ולא יחפש לקבץ סביבו קהל מעריצים אלא ייצר מערכת של שיתופי פעולה והעצמה של כל אחד ואחת במימוש ייעודם.

מי ייתן ונצליח להנהיג את עצמנו ואת הסובבים אותנו מתוך הבנה, חיבור, ורגישות לזולת. שנזכה להוביל, להעצים, לפתח, ולקדם את עצמנו ואת הסביבה כולה. אמכי"ר.

שבת מבורכת

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת.

צום גדליה- רלוונטי יותר מתמיד!

מחר, ביום שאחרי ראש השנה, מתקיים צום גדליה, אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, חורבן העם והמקדש. על כל שלב של החורבן נקבע צום.
בעשירי בטבת החל המצור על ירושלים; בשבעה עשר בתמוז הובקעה חומת העיר ירושלים; בתשעה באב חרב בית-המקדש; ובא' בתשרי רצח ישמעאל בן נתניה (מקבוצת קנאים יהודים שראתה בגדליה בן אחיקם בוגד ומשתף פעולה עם האויב. הם גם כעסו גם על כך שלא היה ממשפחת המלוכה) את גדליה בן אחיקם שמונה על-ידי מלך בבל לשלוט על שארית הפליטה שנותרה ביהודה (גרעין קטן, ששרד בארץ, ואליו החלו להתקבץ היהודים אשר ברחו והתפזרו בארצות השכנות). רציחתו של גדליה גרמה להגליית שארית הפליטה והחורבן היה מוחלט.
העובדה שיהודי רצח יהודי, העמיקה את גודל החורבן, וכל זה קרה דווקא בימים של תשובה, בעשרת ימי תשובה. רצח גדליה הביא להרס של שארית הקיום היהודי בארץ, סיום ההתיישבות היהודית בארץ ישראל למשך שנים רבות.
צום גדליה נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, והוא תזכורת רלוונטית וחשובה לכולנו גם היום. אחרי הכל, בליל י"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995, בכיכר "מלכי ישראל" בתל אביב בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו נרצח ראש הממשלה שלנו, ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. יגאל עמיר ירה בו כי התנגד למדיניותו של רבין ולהסכמי אוסלו. רצח פוליטי שמגמתו לזעזע את המשטר הקיים, או להחליף את השלטון.
הרב יובל שרלו הטיב להסביר במאמרו מתוך אתר ישיבת ההסדר פתח תקווה-
"הצומות לא נועדו לחפירה ארכיאולוגית בעבר ההיסטורי. הם נועדו כדי להרכיב את האירוע ההיסטורי על עינינו בשעה שאנו מתבוננים אל אתגרי ההווה.
נורות האזעקה שהודלקו ברצח גדליה מהבהבות גם היום, בעומדנו לקראת הכרעות קשות ביותר העומדות לפתחנו. המודעות שלנו לכך שהמאבק הבלתי מתפשר על עמדותינו בנושאים החשובים הנראים לנו כחשובים ביותר, עלול למוטט את הקרקע כולה תחת רגלינו, ולהביא לחורבן, הוא הלקח היותר חשוב מרצח גדליה, והוא כל כך אקטואלי."
יהי רצון שתהא השנה הזאת שנת אהבת חינם וסובלנות. שנה שבה נצליח לתקן, לבנות, לחדש, ולהטמיע שכולנו חלקים נצרכים וחשובים של הפאזל הלאומי. אמן כן יהי רצון.

גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל❤

ראש השנה- יום תרועה!

שבוע שעבר בפרשת ניצבים כולנו ניצבנו בפני ה' עם כל מחשבותינו, רצונותינו, עם כל הפנימיות שבנו, מה שנקרא עם כל החבילה שלנו בצילום רנטגן, שיקוף, קשובים לעצמנו. התכוננו למצווה המרכזית בראש השנה שהיא מצוות תקיעת ושמיעת שופר, מצווה שכולנו מחויבים בה,
ככתוב- "(כד) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ." (ויקרא כג), וגם – "(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם–כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם." (במדבר כט)

תקיעת השופר בראש-השנה מזכירה את מעמד הר סיני שהיה מלווה ב"קול שופר חזק מאד", מעמד מתן תורה – שבו כרת ה' ברית עם בני ישראל. בראש השנה אנו מצווים לעצור, לבחון כיצד אנו מקשיבים, לבחון את נקיות ליבנו, לא לשמוע את כל הרעשים שסביבנו והסחות הדעת. כלומר, ביום זה אנו מתבוננים ומתחברים לפנימיות שבנו, למחשבות, לרצונות, לתהיות וכו'. אנחנו לא מזכירים את חטאינו, זוהי נקודה של בירור איפה אני נמצא כדי שאדע לכוון את עצמי למקום הנכון, להתמקד ולדייק. איפה המקום שלי שבו אני מרגישה קרובה לראש השנה, איפה זה קרוב אלי? כתוב בפי ובלבבי, איפה החיבור הרגשי/המעשי/הרוחני שלי שזה אכן לא בשמים ולא מעבר לים?

שמו של "שופר" מלמד אותנו על הצורך להתעורר. "שופר" מלשון "שיפור"! "שפרו מעשיכם" כלשון חז"ל, מקורו במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט) "תקעו בחדש שופר, בחודש – חדשו מעשיכם. שופר – שפרו מעשיכם". לטוב אין-גבול, הרי תמיד יש מה להוסיף ולשפר. כפיפות השופר היא ביטוי למידת הענווה, הכוונה שבליבנו, כשאנו מנקים את ליבנו אנו עושים מקום, יוצרים פניות שמאפשרת צמיחה.

השבוע פרשת וילך שכבר מכינה אותנו לתנועה, ללכת ולעשות, ליצור, לא להישאר סטטי, ליזום מהלכים, להתחדש ולצעוד לקראת מציאות טובה ומשודרגת יותר. השילוב של 'ניצבים' 'וילך' משמעותו שהתורה נותנת לנו מצוות לחיים יציבים, גבולות ברורים ויחד עם זה התורה מזכירה לנו שעלינו במקביל להתחדש, ליזום לצמוח ולהתקדם. היהדות זו לא שמיכה שאם מושכים לצד אחד אני נאלץ לוותר על הצד האחר, כי ביהדות יש את הניגודיות, מצד אחד- האדם נדרש וצריך לשמור על היציבות, לבסס ולבנות מקום בלב ובנפש, ומצד שני, התורה מאפשרת, ונותנת לנו מקום לצמוח, להתקדם ולגדול. למעשה, אנחנו מחויבים להוסיף ולחדש. זהו שילוב מנצח שהאיזון ביניהם הוא שיוביל אותנו לשנה החדשה, טיפוח ושימור הקיים יחד עם התפתחות של הוספה וחידוש ללא פחד שמצר ומגביל אותנו.

שנזכה לשלב את הניגודים שבחיינו, להתגבר על הפחד וליצור איזון, שנשוב להתחבר אל עצמנו, לשורש נשמתנו, שנזכה לתשובה מאהבה. שנצליח לעצור להתבונן, להקשיב, לשמר, וגם לחדש ולצמוח. אמכי"ר

חג שמח ושנה טובה🍎🍯❤

פרשת ניצבים- תקציר!

השבוע פרשת ניצבים שהיא הפרשה השמינית בספר דברים. והיא תמיד נקראת בשבת שלפני ראש השנה.

הפרשה ממשיכה את נושא חידוש הברית בין בני ישראל לה'. בפרשה זו מדגיש משה רבינו שהברית חלה על העם כולו כיחידה אחת ובו בזמן גם על כל פרט ומשפחה שבו. משה מבהיר לעם, כי התורה ניתנה לכולם, גם לדורות הבאים, לא רק לדור הנוכחי.

אם יפר העם את הברית ויעבוד אלוהים אחרים, אז העם כולו ייענש, הארץ תהפוך לשממה ובני ישראל יגורשו ממנה. אבל כשהעם יתחרט על מעשיו וישוב לקיים את התורה והמצוות, ישוב ה' ויקבצם לארץ, יתקיים קיבוץ גלויות.
משה ממשיך ומסביר שמצוות התורה הן לא בשמים ולא מעבר לים כי הן קרובות לטבע האדם, ובידו לשמרן.
משה מדגיש את חופש הבחירה בין הטוב והרע שניתן לנו, לעם ישראל, ככתוב- "(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע." (דברים ל') וההמלצה כמובן לבחור בטוב – "(יט)וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–… (דברים ל')" 

פרשת ניצבים- מה בוער בנו והאם ניתן להגשמה?

לפני מספר חודשים מורה וחבר יקר שהוא גם סופר מוכשר, הביע רצון לתרגם את ספרו לאנגלית ולהפיצו ב-AMAZON  במחשבה שכך תינתן ההזדמנות לעוד רבים בעולם לקרוא ולהיעזר בספר הנפלא שכתב, "העולם לא יכול להתקיים בלעדיך", ספר הדרכה שמציע נוסחה נפלאה למציאת הייעוד של כל אחד ואחת מאתנו.

שוחחנו על האתגר של אפשרויות המימון הנדרשות לתהליך ועלה רעיון 'מימון ההמונים', למי שפחות מכיר, זהו תהליך שמלווה בחיזור אחר שותפים לפרויקט, ובתקווה שהיעד מושג, בסופו של הפרויקט על היוזם לממש את אותן הבטחות שניתנו לשותפים שתמכו בפרויקט, והיוזם עצמו מקבל את ההזדמנות לממש את הפרויקט בפועל, במקרה זה לתרגם את הספר ולהפיצו באמזון.

היום, ה-6/9/18, הוא היום האחרון לפרויקט, במילים אחרות, הפרויקט ימומש אך ורק אם היעד שהוצב בתחילתו אכן הושג. אני שמחה לבשר שהפרויקט הגיע ליעדו אמש, ובמקביל אנשים רבים הפכו להיות שותפים לחשיפה והפצה של הספר ברחבי העולם, (מצרפת קישור שממחיש את המסופרJ https://headstart.co.il/project/43844)

ההחלטה שלו לשתף את כלל עם ישראל לקחת חלק בפרויקט הנפלא הזה ולהאמין שזה אפשרי, להיות מגויס, בפרט בימים אלו, ימי תשובה, ימי הכנה ובירור לקראת ראש השנה, יום הדין, חידד לי את מה שנאמר בפרשה, השבוע משה רבינו אומר לנו, לכולנו, לכל הדורות, …" (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: …" (דברים ל')

משה רבינו מדגיש לנו שהמצוות אינן קשות לשמירה אלא קרובות מאוד אל האדם, קרובות אל הטבע שלו ואל השורש והמקור. כלומר, הדרישות של התורה בסך הכל סבירות. ועל זה כנראה אמרו חז"ל- "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".

בשורה התחתונה, רגע לפני כניסת השנה החדשה- האם אנחנו מאמינים שהחלומות שלנו ברי הגשמה? ש"לא בשמיים היא"?  האם אנחנו מוכנים לצאת ממעגל הנוחות שלנו ולהרחיב אותו? והאם אנחנו מאמינים שהשנה החדשה יכולה להיות אחרת?

עם הרהורים אלו שתהא שנה טובה ומטיבה, שנה שנזכור בה את הבטחתו של משה רבינו, ההבטחה שביכולתנו לשמור את התורה, להתקרב ולהידמות לתכונות ומידות ה', נגיש לחלוטין, לא בשמים… לא מעבר לים, אלא מצוי בפינו ובלבבנו, במחשבותינו, בדיבורנו ובמעשינו, קרוב אלינו ממש. אמכי"ר.

שבת מבורכת

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת.

תשובההעברה

פרשת ניצבים- ובחרת בחיים

בפרשת ניצבים אומר לנו משה רבינו- " (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע…(יט)… וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ." (דברים ל'). קצת תמוה, אנחנו צריכים שהתורה תצווה עלינו לבחור בחיים? האם יש אדם שפוי, אדם בריא בנפשו שבחר או יבחר במודע ובכוונה תחילה במוות?

יתכן שהתורה קוראת לנו לקבל החלטה מודעת לחיות, ולא רק מתוך כוח האינרציה, אלא מתוך בחירה, היותנו נחושים ובתודעת חיים. זה לא מובן מאליו. רבים מאתנו מוכנים לנטוש את החלומות, מטרות ויעדים שלנו, ולהיכנע לנוכח הסימן הראשון של התנגדות, קושי או תקלה. משמעות הציווי האלוקי "ובחרת בחיים" היא להיות נחוש לחיות חיים מלאי משמעות, לחיות אורח חיים מוסרי המוקדש למטרה נעלית. והאמת היא שבכל יום ובכל רגע אנחנו בוחרים בין חיים למוות, כי מוות מסמל את אפסיותו של הדבר שיכול לעמוד מול עינינו במלוא עוזו, אך הוא זמני לחלוטין ולא שורד. בעוד, חיים אמיתיים הם קיום נצחי, דבר שאין לו סוף, שאותו אנו חווים בנבכי ליבנו. יש שמשווים זאת לגוף שהוא זמני והנפש שהיא נצחית.

תאכלס, באפשרותנו לבחור למצות את כל ההנאה האפשרית מהמציאות שסביבנו, ולהעריך את הייחוד שבחיים האמיתיים שהוענקו לנו… כשאנו בוחרים לעשות זאת, אנחנו מופתעים לגלות כמה פשוט לכל אחד ואחת מאתנו ליהנות מחיי היומיום שלנו.

וזה מזכיר לי את המשפט של הרב נריה זצ"ל שאימצתי בסטטוס שלי: "אנשים כל כך מתאמצים להוסיף שנים לחיים שלהם, במקום להוסיף חיים לשנים שלהם."

שתהא לכולנו שנה טובה ומלאת חיים, שנה של הגשמת חלומות, מימוש היכולות והכישורים שלנו, שנזכה לצמיחה וגדילה שלנו כפרטים, כמשפחה, כחברה ובכלל. אמכי"ר.