הפטרת וישלח היא בספר עובדיה שהוא כולו מכיל פרק אחד בלבד, במילים אחרות, ההפטרה היא כלל הספר
נבואתו של עובדיה מהווה סיום והשלמה לפגישתם של יעקב ועשיו.
הנביא עובדיה מתנבא אל אדום, צאצאי עשיו, זוהי נבואה שלאחר החורבן. כפי שמסביר הרב בני לאו, זוהי נבואת עלבון, וכנגד עלבון זה עובדיה אומר לאדום ששמחו נוכח מפלתם של בני ישראל, שגם יומם יגיע. האדומים השתתפו במלחמת בבל נגד עם ישראל, אבל יש גלגל בהיסטוריה, עתה אדום נושאת את ראשה אבל בבוא היום עם ישראל ישוב לארצו ולתורתו, ואדום תוכרע ע"י אימפריה שתעלה. זוהי נבואת הרס ושמד על אדום.
רבקה צימרין, מרצה למקרא, מסבירה- "מערכת היחסים בין ישראל לעשיו טעונה, ארוכת ימים ועקובה מדם. כבר בבטן אמם, רבקה, אמר ה': "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו". בבגרותם, כאשר ברקע הדרמה על הזכייה בברכת האב – יצחק, מגיע הריב בין יעקב לעשו לממדים אלימים. "ויאמר עשו בלבו וקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". יעקב נאלץ לברוח לדודו…"
כשיעקב בורח לחרן, הוא יודע שבבוא הימים הוא ישוב ויפגש עם עשיו, והוא חושש מאותה פגישה. ולכן הוא נערך למפגש ושולח לעשיו שי, לרכך את ליבו, הוא מתפלל בתפילה ובמקביל גם מכין עצמו למלחמה ומחלק את מחנהו לשניים. אבל עשיו מפתיע אותו, והפגישה ביניהם ע"פ הפשט היא פגישה של התפייסות- "ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (ל"ג, ה). העימות שנראה כל כך מאיים וממשי – לא התרחש. ברוח אותה אווירה מפוייסת מציע עשיו: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (ל"ג, יב). אבל יעקב מסתייג: "יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי… " (ל"ג, יד).
כלומר, בפרשת וישלח, במפגש האחים, יעקב ועשיו, יש סוף דיי מרגש לשנים רבות של כעס ופירוד. בעוד הנביא עובדיה איננו מדבר על עשיו אלא על צאצאיו, העם שיצא ממנו, אדום, שכולו רוע וזדון. במילים אחרות, בעובדיה דמות עשיו היא בדמות אומה, אדום, דמות של חמס רשעות ושנאה, אליה משייכים את כל הפגיעות והעלבונות שספגו היהודים במהלך השנים. השנאה התהומית בין ישראל לאדום, שלימים הפכה להיות בין היהדות לבין הנצרות, ע"פ הרד"ק (רבי דוד קמחי) ואברבנאל. הריב בין האחים הפך לסכסוך דמים מתמשך בין שתי מדינות.
לפני מספר שבועות הופץ בארץ מיזם שנקרא "דרום שחור", הבעת סולידריות וחיבוק לתושבי הדרום שסופגים את העוינות, המהלומות, והאלימות מזה שנים רבות במאבק מר עם החמאס ברצועת עזה. מציאות שכיחה מידי של "צבע אדום". אומר הרב ד"ר יונתן זקס-
"מדינת ישראל אינה רוצה לנהל מלחמות, כמוה כיעקב אבינו. במהלך מבצע "צוק איתן" מצאתי את עצמי הוגה במילים מתחילת פרשתנו, על רגשותיו של יעקב לפני פגישתו עם עשו: "ויירא יעקב מאד ויצר לו"(בראשית לב', ח') חז"ל דרשו אותן כך: "ויירא- שמא ייהרג; ויצר לו- אם יהרוג הוא את אחרים". מה שמלמד אותנו שישנם מצבים שאין להם מהלך פעולה פשוט. והרב מוסיף- "כל דבר שנעשה עלול להיזקף לרעתנו, וכל אפשרות כוללת התפשרות על עיקרון מוסרי זה או אחר."
לסיום הרב אייל דוד מביא את פירוש השפת אמת- " דרכו של יעקב בדרך להפיכתו לישראל עוברת ברגעים של יראה ופחד. יעקב מחזיק חזק את המקל, ויודע שגם בתוך החשכה מסתתרת אורה גדולה."
שבת שלום ומבורך
השיעור מוקדש לשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת, ולחיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.