חומש דברים- צום תשעה באב ופרשת ואתחנן- לזכור, להקשיב ולהבנות

 

השבוע אנו קוראים את פרשת ואתחנן, השנייה בספר דברים. במהלך השבוע יחול גם צום תשעה באב, ובשבת שלאחריו נקרא את הפרשה בשבת נחמו- שבת הפותחת את שבע שבתות הנחמה.

הסמיכות הזאת איננה רק עניין של לוח השנה. נדמה שהיא מספרת סיפור שלם: תשעה באב מזכיר מה קורה כאשר עם מאבד את דרכו, ופרשת ואתחנן מלמדת כיצד מוצאים אותה מחדש.

מפתיע לגלות שמשה אינו פותח את הדרך אל הארץ בדיבורים על כוח צבאי, כלכלה או התיישבות. הוא חוזר שוב ושוב על שתי מילים בלבד: זכור ושמע.
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ… פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים… וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ." (דברים ד, ט)
ומיד לאחר מכן:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל…"

לכאורה, מה הקשר בין זיכרון להקשבה? הקשר עמוק משנדמה. אדם הזוכר מאין בא, מבין שהוא חלק משרשרת גדולה ממנו. הזיכרון המשותף מעניק תחושת שייכות, ותחושת שייכות מאפשרת הקשבה. כשאנחנו זוכרים מה מחבר בינינו, קל יותר לתת מקום גם למי שחושב אחרת. הקשבה אינה מבטלת מחלוקות; היא מונעת מהן להפוך לניתוק. שתי מצוות המשלימות זו את זו. אדם שאינו זוכר את סיפורו, יתקשה גם להקשיב למשמעותו.

רבי יהודה הלוי מסביר בספר הכוזרי שהאמונה הישראלית איננה נשענת על רעיון מופשט בלבד, אלא על זיכרון היסטורי חי- מעמד הר סיני, שנחווה בידי עם שלם והועבר ברציפות מדור לדור. דווקא שרשרת הזיכרון היא שמאפשרת ל-זהות להמשיך לחיות גם כאשר התנאים משתנים.

משה יודע שהאתגר הגדול של הדור החדש לא יהיה לכבוש את הארץ, אלא להישאר נאמן למה שהוביל אותו אליה. משום כך הוא חוזר ומזהיר מפני השכחה. לא מפני שכחה של עובדות, אלא מפני שכחה של ערכים ודרך חיים. דווקא משום כך מופיעה בפרשה גם קריאת שמע. בעברית, "לשמוע" איננו רק לקלוט קול. פירושו להקשיב, להפנים ולתת לדברים להשפיע על החיים. הקשבה אמיתית יכולה לשנות את ההתבוננות של האדם. אולי זו גם הסיבה שהפרשה נקראת תמיד בסמיכות לתשעה באב.

חז"ל לימדו שבית המקדש השני חרב מפני שנאת חינם (יומא ט ע"ב). אך שנאה איננה נוצרת ביום אחד. היא מתחילה כאשר מפסיקים לשמוע ולהקשיב. כאשר כל צד עסוק בלהשמיע את קולו, ופחות בלהקשיב לקולו של האחר.

הרמב"ם כותב שכאשר מוכיחים אדם, יש לעשות זאת "בינו לבין עצמו" ו"לדבר לו בנחת ובלשון רכה". תוכחה אמיתית אינה מתחילה בדיבור, אלא בהקשבה; לא בניצחון על הזולת, אלא ביצירת מרחב המאפשר לאדם להתבונן מחדש במעשיו ולבחור בתיקון. זו איננה רק הלכה, אלא תפיסת עולם.

גם הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל כתב שהקשבה היא מן הכישורים הנדירים והחשובים ביותר של מנהיגות. מי שמסוגל להקשיב באמת, מאפשר גם לאחר להרגיש שייך, וכך נבנה אמון- היסוד שעליו נשענת כל קהילה. הרב זקס הדגיש כי הראייה מראה לנו את העולם, אך השמיעה וההקשבה מחברות אותנו אל נפשו של האחר. הקשבה אמיתית דורשת מאמץ, מיקוד, והשקטת הרעשים הפנימיים שלנו כדי לתת מקום לזולת. כמו כן, הרב זקס לימד שהקשבה היא המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לאדם אחר, והיא התנאי המקדים לאהבה ולכבוד הדדי. כאשר מישהו קשוב אלי, אני חווה שמישהו אחר לוקח אותי ברצינות, וזו פעולה מקרבת ומרפאה.

קשה שלא לראות עד כמה הדברים נוגעים גם למציאות שלנו. החברה הישראלית ששופעת בדעות ובגישות לחיים; מעולם לא היו לנו כל כך הרבה במות, רשתות, פאנלים ותגובות, ולעיתים נדמה שככל שהקולות מתרבים, ההקשבה הולכת ומתמעטת.

ייתכן שזו הסיבה שהתורה מציבה את "שמע ישראל" דווקא כאן, ערב הכניסה לארץ. לפני שמקימים מדינה, צריך ללמוד להקשיב. לפני שמנהלים ויכוח, צריך לדעת לשמוע. לפני שמבקשים להשפיע, צריך להיות מוכנים להבין.

אולי זו גם משמעותה העמוקה של שבת נחמו. נחמה איננה רק ההבטחה שהחורבות ייבנו מחדש. נחמה מתחילה ברגע שבו בני אדם שבים לראות זה את זה, לשמוע זה את זה ולהיזכר שהם חלק מאותו סיפור. אולי זהו המסר שמשה מבקש להותיר לדורות: עמים אינם נשמרים רק בזכות גבולותיהם, אלא בזכות הזיכרון שהם נושאים והקשב שהם מעניקים זה לזה. אפשר לאבד בית ועדיין לבנותו מחדש. קשה הרבה יותר לשקם חברה ששכחה להקשיב. לכן, עוד לפני הכניסה לארץ, משה אינו מבקש מן העם להיות חזק יותר- אלא להיות קשוב יותר. לפעמים, דווקא ההקשבה היא תחילתה של כל נחמה.

שבת שלום ❤️

לרפואתן המלאה של הדסה אסתר בת רחל ורותי בת רחל רשל, ולרפואתם המלאה של אילן בן חנה ופנחס בן אסתר, בתוך שאר חולי ישראל.
אנו זוכרים ומוקירים את כל מי שחרף נפשו כדי שנוכל לחיות כאן, בארצנו, בביטחון. מחבקים את המשפחות השכולות, מודים על שובם של החטופים, ומתפללים לשובם של כל החיילים והחיילות לשלום ובבריאות הגוף והנפש.
לפצועים אנו מאחלים רפואה שלמה, ובתפילה לימים של ביטחון, אחדות ושלום אמיתי. אמן כן יהי רצון.

 

פרשת ואתחנן- תקציר!

 

השבוע פרשת ואתחנן שהיא פרשת השבוע השנייה בספר דברים, וקוראים אותה בשבת שאחרי תשעה באב. בפרשת ואתחנן ממשיך משה את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, והוא מקווה בכל זאת להיכנס לארץ. לכן, הוא מתחנן לפני הקב"ה שיתיר לו להיכנס אך ה' לא נענה לו, ולמשה רבינו לא נותר אלא לעלות על הר גבוה ולראות את הארץ מראש הפסגה. עתה, עיקר משימתו היא להכשיר את העם לקראת כניסתם לארץ כאשר בראשם המנהיג החדש – יהושע בן-נון.

משה מצווה את עם ישראל להפנים את חשיבות שמירת התורה וחוקיה- "(ב)לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ…" (דברים, פרק ד') זהו אחד הדברים היסודיים בשמירת התורה. הוא מצווה אותם לזכור את מאורעות המדבר, ללמוד את התורה, לקיים בפועל את הנאמר בה; לספר ולהורישה לדורות הבאים.
משה רבינו מצווה את עם ישראל לזכור את מעמד הר סיני, ואת האיסור עַל עֲבוֹדָה זָרָה! רגע לפני הכניסה לארץ מזהיר משה את העם שאם לא ישמרו על מצוות התורה ויעבדו פסלים ואלילים אחרים הם יוגלו מעל אדמת הארץ הקדושה והקב"ה יפיצם בין אומות העולם.

מיד לאחר מכן, משה רבינו מבדיל שלוש ערי מקלט לאותם אנשים שרצחו בשגגה וברחו מפני נקמת משפחת הנרצח הרוצה לגאול את דמו. מאחר שמשה רבינו עצמו לא נכנס לארץ הוא קבע כ"ערי מקלט" רק את הערים בעבר הירדן המזרחי שנכבשו בדרך לארץ ישראל.

משה אוסף את עם ישראל וחוזר בפניהם על עשרת הדברות שנחרטו על שני הלוחות וניתנו

הר סיני, ליוצאי מצרים ולכל בני העם היהודי עד סוף כל הדורות.

  1. ה' הוא האל היחיד
  2. אסור להתפלל או לעבוד אל אחר, איסור על עבודה זרה
  3. אסור לשאת את שמו של ה' לשווא
  4. יש לשמור את השבת ולא לעבוד בה
  5. יש לכבד את ההורים
  6. אסור לרצוח
  7. אסור לנאוף
  8. אסור לגנוב
  9. אסור להעיד עדות שקר
  10. אסור לחמוד

משה רבינו מצווה כאמור את עם ישראל לשמור עליהם ועל כל שאר המצוות, ומסכם בפסוק המוכר-

"(ד) שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד." (דברים ו')

המשך דבריו של משה הם המקור לקריאת שמע שאנו קוראים מספר פעמים כל יום, הקריאה כוללת מספר מצוות חשובות:
"שמע ישראל . . ה' אחד" – מצוות אחדות ה'.

"ואהבת את ה' אלוקיך" – מצוות אהבת ה'.
"ושננתם לבניך" – מצוות לימוד תורה.
"ודברת בם . . בשכבך ובקומך" – מצוות קריאת שמע, פעמיים ביום.
"וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך" – מצוות תפילין.
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" – מצוות מזוזה.

משה ממשיך ומזהיר את בני-ישראל מפני הסכנות האורבות להם מבחינה רוחנית בכניסתם לארץ וכיצד עליהם להתגבר עליהן.