פרשת תצווה, השמינית בספר שמות, פותחת בציווי למשה רבנו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" (שמות כז'). ייחודה של פרשה זו בכך שהיא היחידה בחומשים שמות-ויקרא-במדבר שבה שמו של משה אינו מוזכר. חז"ל מקשרים זאת לבקשתו של משה לאחר חטא העגל: "וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן–מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שימו❤️ שמות, פרק לב', פסוק לב'). למרות שה' סלח לישראל, נמחק שמו של משה מפרשת תצווה, ביטוי לכוחה של המילה ולמסירותו כלפי עמו.
הפרשה ממשיכה את הציווי על הקמת המשכן, כולל תיאור תפקידיהם של הכהנים. הם נדרשים להדליק "נר תמיד" באוהל מועד באמצעות שמן זית זך: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ… לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כ"ז, כ'). הדלקת המנורה מסמלת את הנצחיות של האור הרוחני בישראל.
האחריות להדלקת הנר אינה נחלתם הבלעדית של משה ואהרון, אלא מוטלת על כל בני ישראל. המילים "ויקחו אליך" מלמדות כי כל פרט בעם נושא באחריות להמשכת האור והמורשת. כמו שהשמן הובא על ידי העם כולו, כך גם היום – האחריות לשמור על הזהות היהודית, על הערכים, ועל החוסן הלאומי מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. החיילים ששומרים על ביטחוננו, המשפחות שמחנכות לערכים של מסירות, הלכידות החברתית שלנו – כולם חלק מהדלקת הנר התמיד. ודווקא בזמנים קשים, כאשר יש מלחמות, קיטוב חברתי ואתגרים כלכליים, האחריות להמשיך את ה"נר תמיד" של עם ישראל הופכת לחשובה מתמיד. פרשת תצווה מזכירה לנו שאפילו נר קטן יכול להאיר חדר חשוך, ושאפילו פעולה אחת של חסד, אהבה ונתינה יכולה לשנות מציאות.
בנוסף, בפרשה מתוארים בגדי הכהונה: אהרון הכהן הגדול לובש אפוד עם חושן, שעליו אבנים הנושאות את שמות שנים-עשר שבטי ישראל, בכך הוא מבטא את חיבורו לכלל העם. פרטי הלבוש הנוספים של הכוהן הגדול כוללים: מעיל אפוד, כותונת תשבץ, מצנפת, ועליה ציץ זהב, ואילו בגדי בניו של אהרון כוללים: כותנות, אבנטים ומגבעות.. מה עניין הדגש ופירוט הביגוד של הכוהנים?
עונה הרב דוד סתיו, "יש מחכמינו שביקשו לטעון כי הבגד שהאדם לובש יוצר בו את תחושת גודל המעמד ואת תודעת השליחות שלה נועד… מראהו החיצוני של האדם והרושם הראשון שייצור יכולים לגזור את גורל המפגש. הלבוש משפיע גם על הלובש עצמו… התורה תובעת מהכוהנים רצינות מלאה בעבודתם, וממילא הדבר מתבטא גם בהופעתם החיצונית. במקומות רבים בעולם קיימת דרישה דומה מעובדים משרתי ציבור: עליהם להופיע בלבוש המכבד אותם ואת לקוחותיהם."
הלבוש כאמור מסייע לכהנים למלא את שליחותם ברצינות, יחד עם זאת, ממשיך הרב סתיו, "יש גם סכנה בהתמקדות רבה מדי בהופעה החיצונית. פעמים, מרוב עיסוק בלבושנו נשכח מהו רצוננו הפנימי האמיתי. האם ייתכן שלפעמים אנו רוצים להרשים את הזולת או את עצמנו… אבל אין זה באמת מי שאנחנו?
מפרשתנו אנו לומדים את החשיבות והתועלת שבבגדים "לכבוד ולתפארת"… ואם נשכיל לרתום את "הכבוד והתפארת" לעגלתה של הפנימיות, נזכה להשתמש בשתיהן כראוי ולזכות להשראת שכינה בתוך תוכנו."
ובהקשר לפנימיותנו, הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מוסיף כי מנהיגות יהודית אינה נובעת מכוח, אלא מיכולת להאיר את העולם בערכי צדק, מוסר ואחדות. לדבריו, העובדה שמשה אינו מוזכר בשמו בפרשה מדגישה שמנהיגות אמיתית אינה תלויה בפרסום, אלא בהשפעה לדורות. זהו ביטוי למנהיגות מוסרית וערכית- במקום לחפש כוח פוליטי, כל אחד ואחת מאתנו צריך לשאול: כיצד אני מביא_ה אור לעולם? איך אני יכול_ה לתרום ולהשפיע לטובה?
הרב זקס מדגיש כי אחד מהאתגרים של זמננו הוא להישאר נאמנים לזהות היהודית תוך שמירה על מעורבות בעולם. הוא מתייחס לחשיבות השמירה על זהות יהודית בתוך עולם משתנה: "מנהיגים אינם יוצרים עוקבים. הם יוצרים מנהיגים." זהו מסר לפרט ולחברה- המשימה שלנו אינה רק לשמור את האור לעצמנו, אלא להפיץ אותו, להעצים אחרים ולהוביל מתוך השראה ואחריות.
פרשת תצווה מלמדת אותנו כי האור הרוחני של עם ישראל תלוי במאמץ המשותף של כולנו. כמו שהכהנים נצטוו להדליק את המנורה מדי יום, כך אנו מחויבים להדליק את האור הפנימי שבנו – אור של אחדות וערבות הדדית. בעידן של אתגרים, נזכור שכל אחד ואחת מאיתנו יכול להיות "נר מאיר" בסביבתו. אמן כן יהי רצון.
שבת מבורכת
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️
