חומש שמות- פרשת תרומה- ביתי הוא מבצרי

Photo by Tierra Mallorca on Unsplash

השבוע פרשת תרומה שהיא הפרשה השביעית בספר שמות והראשונה שעוסקת במשכן. הפרשה כולה עוסקת בנושא אחד- הציווי של ה' למשה רבנו על בניית המשכן.
ראשית יש לגייס תרומות מבני-ישראל לבניין המשכן. ה' אומר למשה לבקש מעם ישראל להעניק תרומה – כל אחד כפי יכולתו. התרומות כוללות שלושה עשר מיני חומרים ובהם זהב, כסף ונחושת, עורות בעלי חיים, עצים, שמנים ואבני חן להקמת המשכן, ייצור כלי המשכן, בגדי הכהונה ולשמן המשחה וקטורת הסמים. במשכן יוכלו בני ישראל לעבוד את ה' ולהקריב קורבנות. להקריב מלשון קירבה. ככל שאנו מעניקים ומשקיעים יותר כך אנו אוהבים ומתחברים יותר. והמשכן הוא נקודת המפגש, המרכז של עם ישראל.

משמעות בניית בית היא הקמת מקום פיזי שהוא לא רק הקמת חלל פיזי אלא מקום שבו אדם מרגיש ביטחון, נינוחות ושקט. מקום שבו הוא מתחבר לעצמו ולאחרים. בית הוא המקום שבו אדם מרגיש מאושר, שייך ומקובל, מקום המאפשר לפתח מערכות יחסים חמים ואהובים. התורה מקדישה פסוקים רבים לכל פרט ופרט בבניית המשכן, בית ה'. כאשר אנחנו אוהבים את מה שהשקענו בו, אנחנו מתחברים לדברים דרך המאמץ והיגיעה. אנחנו מייקרים את העשייה והנתינה שלנו. נתינה באותנטיות ומתוך רצון לעזור ולתרום לאחרים, זו נתינה שיוצרת קשר עמוק של אהבה. זהו חיבור אנושי עמוק שמבוסס על אמפתיה, רגישות ושיתוף פעולה. האדם שמקבל את הנתינה מכיר ומעריך את המחויבות והאהבה שמגיעות מהנותן, וכך נוצר קשר חזק ביניהם המבוסס על הבנה, כבוד ותמיכה. ככל שנשקיע בביתנו הפרטי, בבית הקהילתי והלאומי של כולנו כך נצליח ליצר יותר חיבורים, יותר רגישות לצרכים של האחר, יותר שיתופי פעולה, ויותר כבוד, והתוצאה- חווית נראות ומקום לכולם.

הספר ארחות צדיקים מתאר שלושה סוגים של נתינה: "ויש שלושה מיני נדיבות: האחד נדיב בממון, השני נדיב בגוף, והשלישי נדיב בחכמה." בבניית המשכן קיימת נתינת חומרים וממון, נדיבות בעשייה, וגם, נדיבות בחכמה- תרומה של ידע, הבנה, שכל וכד. אכן, הנתינה על כל גווניה, מעסיקה אותנו ומסיחה את דעתנו מהתלונות, מהמרירות ומהציניות, ובכלל, כשאנו מקבלים משימת חיים, אנו מתאחדים לנתינה עוצמתית וכל סדרי העדיפויות משתנה.

וכך מסביר הרב הלל ון-לואן מסביר:
"ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" (שמות כ"ה, ב'). חומרי גלם רבים היו נחוצים לבניית המשכן וכליו, הבגדים והחצר, ואת כולם התנדב העם להביא בשמחה ומתוך הזדהות פנימית, עד שבפרשת ויקהל נאמר ש"מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה". כאן אנו פוגשים בכוחות הנתינה הכבירים הרוחשים מתחת לפני השטח אצל העם היהודי.
בעוד שבועיים נקרא אודות מצוות מחצית השקל בתחילת פרשת כי-תשא, שם נאמר "ונתנו איש כופר נפשו לה בפקוד אותם". המילה 'ונתנו' היא פאלינדרום, מילה שקריאתה מימין לשמאל ומשמאל לימין היא זהה. מבחינה רעיונית זהו 'חוק שימור החסד': כל נתינה חוזרת לבעליה, ואיננה הולכת לאיבוד. כשאני נותן, אני מרוויח מעצם ההתקשרות לזולת…
הרב אליהו דסלר ('מכתב מאליהו' חלק א') קובע ב'קונטרס החסד',  שכוחות הנטילה והנתינה הם המנוע הדוחף את כל פעולות האדם. לגבי כוח הנתינה, כותב הוא כך:
…שורש הנתינה טמון בעומק נפש האדם. כאן שאלה עומדת לפנינו, האם הנתינה תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה? הורגלנו לחשב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם, יטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא… כי את עצמו ימצא בהם… האהבה הזאת היא אשר תבוא בלי ספק מן הנתינה… כללו של דבר, מה שיתן האדם לזולתו לא יאבד ממנו… זו היא הידבקות אדם לזולתו, אשר נקרא לה אהבה. כמובן, הנתינה החשובה ביותר היא בתוך המשפחה: בקשר הזוגי ובהרעפת אהבה על ילדינו. בהשאלה, כל עם ישראל הוא משפחתנו המורחבת…"

האם לנתינה יש סייגים? האם לא חשוב כיצד נעשית הנתינה והעיקר שאדם יתן לרעהו? כן- יש סייגים!
אם אדם צבר רכוש או כסף שלא כדין, הן על ידי הונאה והן על ידי גניבה, הרי הצדקה שלו באה מתוך עבירה ואינה ראויה . אפשר גם להסביר כך את סדר הפרשיות, שתרומה באה אחרי משפטים – לומר לך, שרק אחרי שתשיג דברים ביושר ובמשפט תוכל לתת תרומה.

"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי…" מוסיף הרב הלל, "אין הדבר מקרי אלא הנתינה נמצאת ב-DNA של עמנו. המדרש מלמד אותנו, שהדבר הראשון והערך העליון של האדם זו הנתינה והנדיבות." והפרשה ממשיכה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. מדוע ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ ולא בתוכו? הכוונה לאור הבורא השוכן בלב המקדש הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו. באמצעות הנתינה האדם בונה ומרחיב את המקדש הפנימי שלו. הנתינה והמעשים ה״קטנטנים״ היום יומיים שלנו הם שבונים בסופו של דבר מקדש המשמש ״צינור״ להעברת השפע והאור.

ברוח הפרשה ממש אי אפשר שלא לציין את הנתינה והמחויבות של העורף ללוחמה בחזית. תרומת העורף מכילה שפע של פעולות ותמיכות, הכוללות סיוע פיננסי ומקצועי, תמיכה בלוחמים ובמשפחותיהם, סיוע רפואי ופסיכולוגי לפצועים ולמשפחותיהם, ניחומי אבלים, תמיכה רוחנית ונפשית, גיוס ציוד, ביגוד ומזון לחיילים, הסעות, ארוחות ועוד.
מדינתנו היחידה נמצאת במלחמה אשר המועד לסופה אינו ידוע, והמחיר היומיומי מאתגר במיוחד. לכן, לאור אי הוודאות, והלוחמה בשתי חזיתות, קיימת תחושה של נפילת מתח וקושי לשמר על אותן עוצמות של נתינה. עם זאת, לאור החשיבות והמשמעות של התרומה יש הבנה כי תרומת העורף למלחמה מהווה חלק בלתי נפרד מהמאבק וההישגים של מדינת ישראל. אורך רוח בעורף משמעותו מתן אורך רוח לכוחות הבטחון בחזית וחיזוק המדינה בעת הזו וביום שאחרי.

"כל איש אשר ידבנו לבו", מבטא את הגיוס של כולנו למלחמה, ואת האמונה בצדקת הדרך. תרומת העורף מייצגת את התמיכה, הלכידות והמחויבות של הציבור הישראלי למען המדינה, ומזכירה לכל אחד ואחת את הצורך בשיתוף הפעולה כי רק עמידה יחד בפני האתגרים תוביל לניצחון וצמיחה. פרשת תרומה מחייבת אותנו באמצעות הנתינה והנדיבות, למצוא שפה משותפת ולהגדיר יחד את הדרך למימוש החזון המשותף.
שנדע בשורות טובות ושבת של שלום 🇮🇱💞

לעילוי נשמת חממה בת בדרה. יהי זכרה ברוך 🙏🏼

לעילוי נשמתם של כל חללי מלחמת "חרבות ברזל" האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם המלא והבריא של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל אזרחי ותושבי ישראל. אמן כן יהי רצון.

3 תגובות בנושא “חומש שמות- פרשת תרומה- ביתי הוא מבצרי”

  1. כל כך יפה דנה, טקסט מעורר השראה ממש.
    חשבתי על הנתינה שלך בהעלאת תוכן על תורתנו הקדושה, שבוע אחר שבוע, בהתמדה ולאורך שנים.
    נתינת חכמה אמיתי.
    זכינו ♥️
    שבת שלום!!

  2. אכן בניה משותפת ותרומה משותפת היא צו השעה לכולנו, אנו בתקופה קריטית לתקומת והישרדות הבית המשותף. כל הציבור נדרש לתת כתף בתמיכה בלוחמים ובעורף , בימים אלה צורם מאוד לראות עשרות אלפים הכשירים ללחימה וגיוס שמוצאים עצמם מורמים מעם ונהנים מהגנת צה״ל מבלי לקחת חלק בנטל, בתירוצים מביכים של עצלנות וניצול ציני של דם הקורבנות וקופת המדינה , מעשה חסר מצפון המוציא אותם מכלל ישראל ובעיני לא מקנה להם זכות בבית המשותף, בוודאי לא זכויות שוות. כמו בכל בית יש חוקים וחלוקה בנטל , בית שחסר שיתוף וחוקים הוא בית חסר יסודות ובקלות יקרוס . נקווה שימים אלה יאירו ויעוררו את אלה שבוחרים לעצום עיניים ולהתהדר בתפילות למען הלוחמים במקום להלחם על הבית ולמען ילדיהם . הבית הוא החטופים האומללים שההנהגה הפושעת שלנו הפקירה אותם פעמיים . הבית שלנו לא יוכל להבנות ללא השבתם המלאה בחיים! הנהגה בוגדנית המאפשרת פגיעה אנושה בחטופים בעוד היא יכולה אחרת היא מחרבת את הבית המשותף , מערערת את יסודות המוסר והמחוייבות הבלתי מעורערת לערבות הדדית בוודאי במצבים איומים שכאלה. בבתים רבים במדינה כואבים את כאבם, נלחמים להשבתם בעוד ההנהגה מפלגת ומנסה להפוך את אבני היסוד האלה לסלע מחלוקת במקום לראות בהם כח מאחד וסיבה מוסרית נעלה בהשבתם כבר בשבוע הראשון לאסון. מי יתן ונזכה לאחד כוחות להנהגה ראויה לעם ולבית הזה ולחלוקה הוגנת בנטל

  3. "ככל שנשקיע בביתנו הפרטי, בבית הקהילתי והלאומי של כולנו כך נצליח ליצר יותר חיבורים, יותר רגישות לצרכים של האחר, יותר שיתופי פעולה, ויותר כבוד, והתוצאה- חווית נראות ומקום לכולם." כמה שזה נכון ורלוונטי לימים הקשים שאנו עוברים. קדמה למלחמה שנה קשה מאוד, מלאה בשנאה, פילוג, תחושות קשות, צעקות ובעיקר רע. לא הסתכלנו על מה אנחנו יכולים לעשות בביתנו, בקהילות שלנו, בעבודה ובמעגלים החברתיים. היינו עסוקים בכמה רע לנו. עכשיו זה ההזדמנות של כל אחד ואחד מאיתנו להתעלות על העצב העמוק ולהתחיל לפעול. מנהיגות אזרחית אמיצה היא מה שתבנה מחדש את המדינה האהובה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *