פרשת וארא- הזמנה לחופש

השבוע הפרשה מעבירה אותנו ממצב של שיעבוד למצב של תחילתה של הנהגה והתערבות אלוקית המכה במצרים, והפעם בפרשה, שבע המכות הראשונות. עם שלם המצוי תחת משא העבדות, ומשה ואהרון מגיעים לבשר לו על גאולתם, יציאתם מסיבלות מצרים. אך, פרעה שמכביד את ידו ואף מעצים את עומס העבודה על עם ישראל, גורם לכך ש- " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה." (שמות ו, ט). משה מגיב לדברי ה' כי בני ישראל לא הקשיבו לו אז איך פרעה יקשיב לו, מה עוד שהוא, משה, ערל שפתיים. אלא שאז מגלה ה' למשה- " "(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ז).

מסביר הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל- "השאלה עתיקה. אם ה' הקשה את לב פרעה, כי אז ה' הוא שגרם לכך שפרעה יסרב לשלח את עם ישראל, לא פרעה עצמו. ואם כן, איפה הצדק? איך אפשר להעניש את פרעה ואת עמו על סדרת החלטות שהם לא קיבלו באופן חופשי? תנאי לענישה הוא אשמה. תנאי לאשמה הוא אחריות. תנאי לאחריות הוא חופש. איננו מאשימים אבנים בכך שהן נופלות, ולא את השמש על שהיא זורחת. כוחות הטבע אינם בחירות הנעשות מתוך בחינת חלופות. רק האדם חופשי. טלו ממנו חופש זה, ונטלתם את אנושיותו. איך אפשר אם כן לומר, כאמור שוב ושוב בפרשתנו, שה' הקשה, חיזק והכביד את לב פרעה? כל המפרשים הוטרדו משאלה זו. גישה אחת היא זו של הרמב"ם ואחרים, המצביעים על מאפיין מפליא של הסיפור. בחמש המכות הראשונות מסופר שפרעה עצמו הקשה את לבו. רק אחר כך, בחמש המכות האחרונות, מסופר שה' עשה זאת. ואם כן, אפשר להבין שחמש המכות האחרונות היו עונש על חמשת הסירובים הראשונים שפרעה נקט מרצונו החופשי…
אובדן החופש שלנו מתרחש בהדרגה, ולפעמים איננו מבחינים בו כלל. התורה מדברת על כך עוד מבראשית. ההצהרה הקלאסית על הרצון החופשי מופיעה בסיפור קין והבל. בראות אלוהים שקין כועס על דחיית מנחתו, הוא אומר לו- "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ." (בראשית ד, ז). בלשון פשוטה: אם תעשה את הטוב, מנחתך תירצה. ואם לא, החטא יארוב לך וישתוקק להכשילך, ועליך להתאמץ למשול בו. כדי לשמור על הרצון החופשי, בייחוד בעת הצפה רגשית כגון בזמן כעס, נדרש כוח רצון. במקרים כאלה עלול להתחולל מה שהפסיכולוג דניאל גולמן מכנה "מחטף האמיגדלה", שבו התגובה היִצרית באה במקום החלטה מושכלת, ואנו עושים דברים שמזיקים לנו וגם לאחרים.  זהו האיום הרגשי על החופש.
וישנו גם איום חברתי. אחרי השואה נעשו כמה ניסויים פורצי דרך שביקשו לבחון את כוחם של הקונפרמיזם ושל הציות לסמכות… הפסיכולוג סטנלי מילגרם מאוניברסיטת ייל הראה כי אנשים רגילים מוכנים לתת מכות חשמל מכאיבות להחריד (לא אמתיות, אך הם חשבו שכן) לאדם המצוי בחדר סמוך כאשר דמות סמכותית, הנסיין, אומר להם לעשות זאת. "ניסוי הכלא של סטנפורד", ככינויו של ניסוי שערך פיליפ זימברדו, היה משחק תפקידים שבו חולקו המשתתפים ל"אסירים" ול"סוהרים". בתוך ימים ספורים  ה"סוהרים" החלו לנהוג ב"אסירים" באכזריות ואף באלימות. זימברדו נאלץ לקטוע בתום שישה ימים את הניסוי, שתוכנן להמשך שבועיים. אכן, כוחו של הקונפורמיזם עצום. נראה לי שזו הסיבה שאברהם נצטווה לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו. הארץ, המולדת ובית האב, כלומר התַרבות, הקהילה ושנות החיים הראשונות, הם שלושת הגורמים התוחמים את החופש שלנו.  היהודים לאורך הדורות נמצאו בחברה אך לא היו כפופים לה. להיות יהודי משמעו לשמור מרחק מכויל מהזמן ומאליליו. בשביל חופש דרושים זמן לחשיבה מדודה ומרחק של ערנות ביקורתית.
האיום המוסרי הוא הטרגי מכולם. לפעמים אנחנו שוכחים, או אפילו לא יודעים, שכמו בני ישראל גם המצרים חוו עבדוּת במצרים… כשהחיים נעשים זולים ובני אדם נתפסים כאמצעי במקום כמטרה, כשתועבות מתורצות בשם המסורת ושליטים נהנים מכוח מוחלט, המצפון נשחק והחופש אובד כי התרבות יצרה מרחב מבודד שצעקת הנדכאים אינה נשמעת בו.  
לכך מתכוונת התורה באומרה שה' הקשה את לב פרעה. השליט ששעבד אחרים השתעבד בעצמו. הוא נעשה שבוי בידי הערכים שטיפח. החופש במובנו העמוק, החופש לעשות את הטוב והישר אינו ניתן מעצמו. אנחנו רוכשים אותו או מאבדים, בהדרגה. בסופו של דבר, רודנים מביאים על עצמם את חורבנם, ואילו בעלי כח הרצון, האומץ והנכונות ללכת נגד הזרם זוכים בחופש מזהיר. זו היא היהדות: הזמנה לחופש, שהדרך אליו עוברת בהתנגדות לאלילים ולשירת הסירנות בנות הזמן."

הפרשה מחדדת לנו את חשיבות כוחו של החופש, הסכנות שטמונות בקונפורמיזם, בציות לסמכות ללא הפעלה של חשיבה ביקורתית, והצורך באומץ כדי ללכת נגד הזרם כשנדרש לייצר שינוי להשגת החופש. יתכן שזה ההסבר לצורך בארבע לשונות גאולה- "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" כפי שהן מופיעות בפרשה-
"(ו) לָכֵן, אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה'! וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם עֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם." (שמות ו, ו-ז)

שבת שלום❤️

מוקדש לרפואתה השלמה של תקוה בת חביבה בתוך שאר חולי ישראל. אמן כן יהי רצון

2 תגובות בנושא “פרשת וארא- הזמנה לחופש”

  1. אכן דנה
    ציות עיוור נטול חופש בחירה הוא המסוכן ביותר כך נעשו הדברים הגרועים ביותר בהסטוריה.
    אנו אכן זקוקים למרחב האמונה מתוך חופש וחירות שהרי ככל שניתן יותר יכולת פלורליסטית מחשבתית וביקורתית כך יגדל חופש הבחירה שלנו וכאשר אנו בוחרים בבחירה חופשית ומלאה לקיים רצונו של השם, תכלית האמונה מתקיימת במלואה.

  2. ישר כח דנה
    אף פעם לא הסתכלתי על הסיפור באופן הזה- פרעה המשעבד בעצם משועבד לערכים שהוא יצר עד שזה מוביל אותו לאבדון. וזה כל כך רלבנטי במובן הזה שגם כאדם וגם כחברה אנחנו כל הזמן צריכים לבחון את הערכים שאנחנו מאמצים ומה מהם מגיע מתוך חופש ומה נולד משעבוד לתאווה, לכח, לכבוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *