פרשת במדבר- הדגלים- בכייה לדורות?

Photo by Yoav Aziz on Unsplash

השבוע מתחילים חומש חדש- ספר במדבר, שהוא הספר הרביעי בתורה. והפרשה הראשונה היא פרשת במדבר. הספר נקרא גם "חומש הפקודים" כיוון שיש בו שני מפקדים, אחד של בני ישראל ומפקד נוסף ללויים.
הפרשה מתחילה ב-" וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר…" (במדבר א'), בני ישראל נמצאים במדבר סיני כבר בשנה השנייה למסעותיהם אל עבר ארץ ישראל, והגיע העת לערוך מפקד. המחנה גדול ומורכב ממשפחות רבות, ילדים, מבוגרים וזקנים. ה' מצווה את משה לספור את כל הגברים מגיל עשרים ומעלה (לא כולל את בני שבט לוי). משה, אהרון והנשיאים של כל שבט ושבט יוצאים למשימת הספירה, והם בודקים את גודלו של כל אחד מהשבטים.
הפרשה מספרת לנו שחניית השבטים הייתה לפי סדר קבוע מראש, כשלכל שבט מקום משלו. כך גם התנהלה התנועה במדבר על פי סדר קבוע-
שבט לוי במרכז המחנה ושאר השבטים המחולקים ל 4 קבוצות המקיפות אותו מארבעת רוחות שמים:
במזרח – יהודה, יששכר וזבולון,
בדרום- ראובן, שמעון וגד
במערב – אפרים, בנימין ומנשה,
בצפון – דן, אשר ונפתלי.
למעשה, בסוף הפרשה אנו יודעים- כמה אנשים יוצאים למסע, מי האחראים על המשכן, וסדר החנייה והתנועה של עם ישראל במדבר.
האם נחוצה חלוקה זו לשבטים? האם חלוקה זו לא הנציחה הלכה למעשה את השונה במקום את המאחד ואת המשותף, ולא בעצם הפכה בכייה לדורות? לאיזו אחדות אנו חותרים?

מסביר פרופ' ועו"ד יובל אלבשן- 
"החברה הישראלית ייחודית מאוד בגיוון הרב שמצוי בה, גם ביחס לחברות מרובות תרבויות אחרות. אנחנו נחלקים גם על פי זהות לאומית (יהודים וערבים), גם על פי מוצא אתני או עדתי (אשכנזים, מזרחים, עולי אתיופיה ויוצאי רוסיה וכולי בקרב היהודים; ערבים, דרוזים, בדואים וקבוצות נוספות בקרב האוכלוסייה הלא יהודית), וגם על פי זהות דתית (חילונים, דתיים וחרדים – בקרב היהודים; מוסלמים ונוצרים על כל כיתותיהם – בקרב הערבים).
שלושת התבחינים (קריטריונים) לחלוקה הללו, אשר מצטלבים זה בזה ובזה, יוצרים אין סוף שבטים עם זהות ייחודית. הייחוד הישראלי נובע גם מכך שבניגוד לחברות אחרות (למשל זו האמריקנית) שבהן השאיפה היא שבשלב כלשהוא כולם יהפכו לאחד (לאמריקנים), הרי שבישראל המושג "ישראלי" מעולם לא הוברר עד תום וגם אין כלל הסכמה שזה היעד הנשאף. להפך, ככל שאנו מתרחקים ממודל כור ההיתוך הבן גוריוני, רק מתגברת הביקורת על שאיפה מעין זו.
אם כך הוא מצב הדברים, אזי החנייה השבטית שמתוארת בפרקנו ראויה להיות מודל לחיקוי לחברה הישראלית של ימינו: מחד, השבטים "חנו לדגליהם", כלומר: כל שבט במקומו הוא, אוהליו נפרדים משאר השבטים. מאידך כל השבטים חונים במרחק שווה מסביב למשכן, לאוהל המועד (למעט הלוויים). רוצה לומר – אף שבט לא עדיף על משנהו. אין תרבות שהיא עליונה על האחרות. שום שבט אינו נישא. לכולם נגישות שווה להשראת השכינה ולמוקדי הכוח המרכזיים של החברה. השוני השבטי לא פוגם בשוויון. ההפרדה השבטית לא ייצרה מדרג של עליונות, שאפשר השתלטות של קבוצה הגמונית אחת על טוב החברה אגב ניצול חולשתן של קבוצות אחרות. להפך. המגוון יצר עושר של שווים. "כן חנו לדגליהם וכן נסעו" (לד), הלוואי שכך נצליח לחנות ולהתקדם גם אנחנו."

אכן, עם ישראל מתכונן במדבר למסע משותף, לצעוד בדרך משותפת אחת, ויחד עם זאת, כל אחד משבטיו נושא צבע וגוון ייחודי, ובו בזמן, גם שייך לאותו בסיס, נושא את אותו מכנה משותף. ללא ספק, המורכבות והגיוון יוצרים מחלוקות שמהן ניתן להיבנות כל עוד הן "מחלוקות לשם שמיים". כלומר, כל עוד אנו מקיימים מחלוקות ועימותים במטרה לברר, לכבד, וללמוד, אותן ריבוי דעות וגיוונן מוביל לתחרות בריאה ולהפריה הדדית בבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה".

בחודשים האחרונים, אנו עדים לווכחנות המלווה בהלבנת פנים, שנאת חינם, התרסות ועלבונות. אלפי שנים חלפו, ועדיין גם בימינו, עם ישראל מורכב מפאזל אנושי ייחודי, הרכב של עדות, גוונים, תפוצות שונות, עם מנהגים וסממנים תרבותיים יוצאי דופן. ובתוך כל אלו ישנם גם מי שאינם יהודים, ומייצגים במדינת ישראל הרכב אנושי מגוון. השילוב הזה של מסורות ותרבויות, מחייב אותנו לזכור כי אומנם "הדגלים" מסייעים לנו בסימון ייחודם של כל אחת ואחד מאתנו, ועם זאת, לא מוציאים איש_ה מהמחנה בשל שוני של הדגל.

לקראת מצעד הדגלים היום, ביום ירושלים, בחגיגות לאיחוד העיר תחת ריבונות ישראלית, הפרשה מזכירה לנו כי אנו, כולנו, נושאים באחריות לחנך לקבלת האחר והשונה, להיאבק בגזענות, ולזכור כי כולנו נבראנו בצלם אלוקים. כל תרבות היא עולם ומלואו ועלינו, העם היהודי על כל גווניו, להתייחס בכבוד ובענווה אחד לרעהו בכדי שנצליח לצמוח ולהתקדם במעלה ההר, במסע המתמשך והמשותף של כולנו במימוש ייעודנו להיות "אור לגויים", כפרטים, כעם וכמדינה.

יום ירושלים שמח ושבת שלום🏳️💞🏳️