הפטרת פרשת פנחס ממשיכה את סיפורו של אליהו, הנביא הגדול, בספר מלכים א פרק י"ח.
כשפרשות מטות ומסעי מחוברות קוראים בשבת פרשת פנחס את הפטרת פרשת מטות, לכן הפטרת פרשת פנחס נדירה יחסית ונקראת רק בשנים מעוברות.
הקשר שבין הפרשה השבוע להפטרה מסביר הרב יהודה שביב זצ"ל "במבט ראשון נראה שהזיקה היא בין שתי הדמויות: זו שעל שמה נקראת הפרשה – פינחס; וזו עליה מדברת ההפטרה – אליהו… ודאי שיסוד הזיקה הוא מעשה הקנאות והפגיעה במרשיעי ברית… אולם בעוד שאצל פינחס מתברר שמעשה הקנאות הוא שהעלה אותו אל במת המנהיגות ובעטיו זכה הוא לברית שלום ולכהונת עולם, הנה אצל אליהו נראה שהקנאות היא שמביאה את שליחותו הנבואית לסופה."
פנחס דבק במשימה, ולא נתן את דעתו למציאות היותו נתון במיעוט. מיעוט בקרב המון שואג, ובכל זאת דבק בדבר ה'. דרכו של פנחס הגיעה ממחשבה סדורה, עם מגמה טהורה, עם אחריות ציבורית ועם אומץ גדול להובלת תהליכים. היינו רוצים שהאנשים סביבנו יהיו אכפתיים ולא יעמדו מנגד כשהם עדים לעוולה מוסרית. צריך להבחין בין הרגש החיובי העומד בבסיסה של קנאה זו, לבין הפעולה הננקטת. הפעולה חייבת להיות בדרכים לגיטימיות כמו מחאה באמצעות דיבור ראוי או הפגנה וכו'. לכן, אין ספק שהפעולה החריגה שנקט פנחס שמורה ליחידי סגולה וממנה אי אפשר ללמוד לקח לדורות.
מעשי קנאה הינם מעשים המחייבים אותנו לבחון האם זוהי קנאה מחושבת, או שמא קנאה הנובעת מדחף לא מבוקר, ונקמה. מהי מגמת הקנאה? האם היא מגמה שלילית, מסכסכת, כוחנית, מגמה שמפרידה או שמחברת בין אנשים? האם זו קנאה מתוך מסירות נפש וגילוי אחריות למצב הקיים או להיפך,קנאה מבריחה מאחריות ומייאוש שנוצר? הנטייה שלנו היא למהר ולדון את עצמנו ואת האנשים בכלל.
הן ההפטרה והן הפרשה מעלים את השאלה האם תמיד עלינו לדון אדם לכף זכות? הרב שניאור אשכנזי מעביר שיעור שלם על המסר הזה, והוא מבהיר, אין הכוונה להיות נאיביים, ממש לא! אלא הוא מסביר, שבזמן שאנו דנים אנשים עלינו לדון את כל ה-אדם! לא להתבלבל מהבגדים, מההופעה החיצונית, והמעשה אלא לראות את כל מה שעבר על האדם, הרקע, המניעים, החינוך שקיבל, את המצוקות, את ההתמודדויות, האופי, הניסיונות וההתמודדויות וכו'. "הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון…" (מסכת אבות, פרק ג משנה טו) ה' דן את כל האנשים אומר הרב שניאור, בעין טובה, שופט את המכלול ולא רק את המעשה, שופט את כל ה-אדם!
עלינו להסתכל פנימה על נפש האדם, פנימיות הנשמה, ולהיות סוכנים של לימוד זכות, סוכנים של תקווה שמקנים כוח להתגבר. הנתינה לכף זכות מעניקה תקווה שאפשר לשנות, שאם קלקלנו משמעותו שאנחנו גם יכולים לתקן. מי ייתן ונצליח לראות את כל ה-אדם ולזרוע זרעים של תקווה לשלום ולאהבה. אמכי"ר.
שבת שלום❤