תגית: פרשת יתרו

Photo by Markus Spiske on Unsplash

השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. מסופר לנו כי בתחילת חודש סיון בני-ישראל מגיעים אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני. הפרשה נקראת על שמו של יתרו, חותן משה רבנו.
יתרו, ששומע על ההצלה והניסים של בני ישראל ביציאתם ממצרים, מגיע עם ציפורה בתו, ושני נכדיו, גרשום ואליעזר, למחנה ישראל במדבר סיני. משה מקבל את פניהם בשמחה, ומספר ליתרו על גאולת ישראל ממצרים וכל הניסים שאירעו להם.יתרו שמח מאוד על נס ההצלה של עם ישראל, הוא מודה לאלוקי ישראל, ואף מקריב לה' עולות וזבחים.

במרכז הפרשה השבוע, האירוע המכונן ורב החשיבות בתולדות עם ישראל – מעמד "מתן-תורה". סיפור מעמד הר סיני וקבלת התורה מצוי בפרשה הקרויה על שם כוהן מדייני, והוא גם זה שמקים את מערכת המשפט הישראלית במדבר. התורה בפירוש מציגה תפקיד חשוב זה שממלא אותו כוהן מדייני, יתרו, ומעניקה לו מקום של כבוד והערכה. הרב שניאור אשכנזי ציין כי יתרו הוא למעשה ה"חסיד אומות עולם" הראשון שהאמין, שמע על גדולתו של ה', ובא אל מחנה ישראל, למרות שהוא גר ואינו יהודי.
חסיד אומות עולם הוא איננו יהודי, ובהגדרה הוא גר שמסכן את חייו, חירותו ובטחונו, כדי להציל יהודי אחד או יותר, מסכנת מוות, או מגירוש למחנות המוות, מבלי לבקש תמורה. במהלך ההיסטוריה וגם כיום, סיפורים אלו נוטעים בנו תקווה בעיקר בימים הכי חשוכים.

במסכת סנהדרין פרק ד', משנה ה', יש ביטוי לערכו הרב של חיי אדם יחיד, וכך נאמר: "…כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא." לחייו של אדם יחיד ערך שלא יסולא בפז ואינו בר מדידה, כפי שאין דרך למדוד את ערכו של "עולם מלא". רעיון זה נובע מבריאת האדם, יחידי ובצלם אלוקים, כפי שכתוב בבראשית פרק א'.
בתקופה מאתגרת זו, כאשר כל המדינה מגויסת, חזית ועורף גם יחד, אנו מצויים במלחמת קיום, הגורמת לפגיעה בתחושת הביטחון האישי והקולקטיבי. רגשות של פחד, עצב, תסכול, חוסר אונים, זעם, וכאב עמוק שמציפות את כולנו. והעולם- כיצד הוא מגיב למתקפה הרצחנית של חמאס, ולתגובה עליה הכריזה ממשלת ישראל- מלחמת החורמה למיגור יכולותיו הצבאיות ושלטונו של חמאס ברצועת עזה? ומה לגבי החטופים?

נראה כי בתחילת המלחמה קיבלנו תמיכה חסרת תקדים ממנהיגי העולם שבחרו בעמדה מוסרית. אך, לצערנו, בימים האחרונים נראית היחלשות דרמטית בתמיכה בנו; ישראל נתפשת כמדינה חזקה שנלחמת נגד אוכלוסייה אזרחית הנחשבת חלשה. אנו עדים להתפרצות גלי אנטישמיות ברחבי העולם. "שנאת ישראל הישנה לובשת צורה חדשה בדמות התנגדות חריפה לישראל והצגתה באור שלילי, עד כדי ערעור על עצם זכות הקיום שלה. כל זה מלווה בגילויי שנאה ואלימות כלפי יהודים ברחבי העולם, שהפכו למטרות חיות…"
אזרחים רבים עושים מאמצים אקראיים ולא מנוהלים בכדי להתמודד עם השנאה לישראל ברשתות החברתיות ובתקשורת הגלובלית. אך, הם לא הפתרון למלחמה הקשה על דעת הקהל הבינלאומית. ואין ספק שיש לנו מה ללמוד ולשפר בעבודה ההסברתית של מדינת ישראל. יחד עם זאת, אני רואה לנכון להבליט את אותן דמויות שאינן יהודיות ופועלות באופן אינטנסיבי ואמיץ להשכיל, ליידע, ולהסביר בתקשורת הגלובלית מה באמת קורה?!באילו תחומים אחרים ניתן לפגוש חסידי אומות עולם שפועלים ללא תמורה למען עם ישראל?

השבוע פנו משפחותיהם של חסידי אומות עולם לתושבי עזה בעצרת למען החטופים: "כמו ההורים שלנו, שכנגד כל הסיכויים הצילו יהודים וסיכנו את חייהם מול הנאצים, כך אתם תושבי עזה יכולים להציל חיי חטופים ולהירשם בספרי ההיסטוריה שבחרתם בצד הנכון". מתאר הכתב, יענקי פרבר,"בעצרת הענק שהתקיימה הערב בכיכר החטופים…הוקרנו מסרים מצולמים ממשפחותיהם של חסידי אומות עולם שפונים ישירות לתושבי עזה ומבקשים מהם להיות בצד הנכון של ההיסטוריה…"

ובהקשר הזה, השבוע בחרתי את העיתונאי דאגלס מאריי, 'חסיד' משמעותי שפועל עבורנו בעולם והוא איננו יהודי.
"דאגלס מאריי?! אני לא מאמינה שזה באמת אתה!", זועקת אחת האורחות במלון התל אביבי שבו שוהה מאריי. "תודה לך! תודה על כל מה שאתה עושה!", עיניה מתמלאות דמעות והיא מבקשת בנימוס להתחבק ולהצטלם עם האיש שמיטיב להגן על ישראל בימים אלה בתקשורת העולמית. מאריי (44), עיתונאי ופרשן בריטי, סגן עורך כתב העת הבריטי השמרני וסופר מצליח, התפרסם בציבור הישראלי בזכות סרטון ויראלי שנפוץ בימיה הראשונים של המלחמה, כשנשאל על ידי מראיינת Talktv האם התגובה הישראלית לטבח 7 באוקטובר "סבירה, פרופורציונלית ומוסרית". "יש איזו סטייה עמוקה בבריטניה בכל פעם שישראל מעורבת בעימות וזו המילה שהרגע השתמשת בה – פרופורציה, פרופורציונלי, פרופורציונליות", השיב הבריטי בחדות למראיינת, "רק בריטניה אובססיבית לגבי זה, שמעתי את זה שוב ושוב בימים האחרונים. אבל נניח שאנחנו רוצים לדבר על פרופורציה," ממשיך מאריי: "זה אומר שבתגובה למה שחמאס עשה, ישראל צריכה לאתר פסטיבל מוזיקה בעזה – ובהצלחה עם זה – ולאנוס בדיוק את מספר הנשים שחמאס אנס, ולהרוג בדיוק את מספר הצעירים שחמאס רצח. הם צריכים למצוא עיירה בערך בגודל של שדרות ולוודא שהם עוברים דלת-דלת ורוצחים בדיוק את המספר הנכון של תינוקות שחמאס רצח בשדרות… מידתיות בסכסוך היא בדיחה". 
בעולם שבו כלי תקשורת לגיטימיים מהדהדים פייק ניוז, מיליונים צועדים עם דגלי פלסטין וגל אנטישמיות מתעורר בכל מקום על פני הכדור, אפשר להבין למה ליבם של הישראלים מתרחב כשהם חוזים בעיתונאי בריטי מוערך מפריך בזו אחר זו את הטענות שצצות נגד ישראל ויוצא נגד ה-BBC והניו יורק טיימס.

"כל מה שניסיתי לעשות מאז הטבח של חמאס… הוא להגיד את האמת, ולנסות להזכיר לאנשים בבריטניה ובמערב מי התוקפים כאן", אמר בריאיון מיוחד ל-ynet. "…מה שאמרתי הוא כל מה שחשבתי שאדם הגון – שנמצא מחוץ לסיטואציה הזו, לא יהודי- צריך היה לראות ולהגיד. בכנות, אני מבויש והמום מתגובותיהם של אנשים רבים, שתיקתם של רבים שנמצאים מחוץ לישראל ומחוץ לזוועות האלה… זאת בעיה, ולא בהכרח בעיה רק עבור ישראל – אלא בעיה עבור מדינות כמו זו שאני מגיע ממנה, בריטניה, ומדינות נוספות במערב". "ישראל מתמודדת עם איום מתמשך שלא נגמר, ומאז 2005 המצב בעזה בלתי נסבל לדעתי. לצערי הישראלים נאלצו להכיל את המצב הזה – הם עמדו בפני הטילים, אבל למה שישראל תכיל מתקפת טילים נגדה? לא היינו מכילים מתקפת טילים מהמדינות השכנות שלנו".
"…אני חושש שאנטישמיות היא המקור של רבים מהם. יש דור של צעירים שהם בורים לחלוטין בנוגע להיסטוריה של ישראל ו-1948, ובכלל בנוגע להיסטוריה של העם היהודי בהקשר של האדמה הישראלית… יש בוגרי קולג' שחושבים שהם יודעים הכול לגבי העולם והם מאמינים שהעולם מחולק לכובשים ונכבשים… זה עיוות גרוטסקי של המציאות, וזו נגזרת נוראית של מערכת החינוך במערב, הם כל כך בורים וגזעניים"… גופי תקשורת רבים מושחתים מוסרית, אולי כשזה יגיע אליהם הביתה, כמו שקרה בישראל, הם ישנו את הערכים שלהם לטובה. אני מקווה שכן"… "אני מקבל איומים כל הזמן, זה לא מזיז לי". תודה מאריי!

מחמם את הלב לקבל חיבוק ומעטפת הסברתית מפרגנת שמפיצה סופסוף את האמת בעולם. יתרו, אומנם היה הגר צדק הראשון של עם ישראל שלימד אותנו את אמנות ההקשבה, לשמוע לא רק את הקול החיצוני, אלא הקשבה והאומץ ללכת אחר הקול הפנימי, אך במהלך השנים, אנו זוכים לשליחים טובים ונוספים שעומדים בנחישות לצידנו. הם מזכירים לנו להתייחס ברצינות רבה יותר להסברה התקשורתית ברחבי העולם, ולהמשיך לעמוד באומץ ובגבורה על זכות קיומנו. עם ישראל חי🙏🏼

בשורות טובות ושבת של שלום 🇮🇱💞

לעילוי נשמתם של כל חללי מלחמת "חרבות ברזל" האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם המלא והבריא של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל אזרחי ותושבי ישראל. אמן כן יהי רצון.

השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. מסופר לנו כי בתחילת חודש סיון בני-ישראל מגיעים אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני. במרכז הפרשה מתרחש המאורע המכונן ורב החשיבות בתולדות עם ישראל – מעמד "מתן-תורה" בהר-סיני. לאחר שלושה ימים של הכנות והתקדשות לקראת המאורע הגדול, נעשו כולם כ'איש אחד בלב אחד', ללא מחלוקות ותככים.  ה' מתגלה אל עם ישראל במעמד הר סיני – המאורע שבו כורת ה' ברית עם עם ישראל, ונותן להם את עשרת הדיברות:
ההכרה באל אחד שהוציאנו ממצרים; האיסור לעבוד פסלים, עבודה זרה; האיסור לשאת את שם ה' לשווא, איסור על שבועת שוא; הציווי על השבת, אנו שובתים מכל מלאכה בשבת ומציינים אותה בקידוש ובהבדלה, בתחילתה ובסופה; הציווי על כיבוד הורים; ולאחר מכן, מופיעים 5 האיסורים- רצח, ניאוף, גניבה, מתן עדות שקר, ולא לחמוד את אשר לזולת, לאחר.
ה' הוא כליל השלמות בתכלית, אז מדוע הוא צריך שנקיים מצוות? הרי ה' הוא אינסופי, נצחי, מעל הזמן והמקום, מדוע אכפת לו אם אסע בשבת, אם אברך לפני שאני שותה או אוכלת וכו'? יש המדמיינים את ה' כשופט חמור סבר המרוצה רק כאשר עושים את מה שהוא מצווה, מעין שוטר עוצמתי ומאיים, האומנם?
השבוע כולנו נפגשים למרגלות ההר לקבל את עשר הדיברות, עשרת המצוות הבסיסיות והמשמעותיות בכינון חברה מוסרית, וערכית.

מסביר הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל,
"בבית הלורדים הבריטי יש לשכה מיוחדת, המשמשת בין היתר חדר הלבשה לחברים חדשים המצטרפים לבית. כשקודמי בתפקיד הרב הראשי לבריטניה, הרב עמנואל יעקובוביץ', נתמנה ללורד, איש הטקס שהלביש אותו ציין באוזניו שהוא הרב הראשון הזוכה להגיע לבית הלורדים. הלורד יעקובוביץ' השיב, "לא, אני השני". "ומי היה הראשון?" שאל המלביש המופתע. הלשכה ידועה בשם "חדר משה", בגלל ציור הקיר הגדול המייחד אותה. רואים בו את משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית. הרב הצביע אליו והסביר שמשה רבנו הוא הרב הראשון שהוכנס לבית הלורדים.
לעשרת הדיברות שעל לוחות הברית נודע מקום נכבד לא רק ביהדות… הם הביטוי הנשגב לחוק העליון, החוק שהוא המסגרת לכל החוקים האנושיים. כמובן, ביהדות יש לעשרת הדיברות מעמד מרכזי מאז ומתמיד… והם שמרו על מעמדם בתודעה היהודית… ועדיין יש מקום לשאול מה ייחודם של עשרת הדיברות. כעקרונות מוסר, רובם אינם חדשים. כמעט בכל חברה יש חוקים נגד רצח, גזל ועדות שקר…
המייחד בכל זאת את עשרת הדיברות הוא שהם פשוטים וקל לשננם. כי אכן, ביהדות החוק אינו כתוב לקהל של שופטים ועורכי דין בלבד. ברוח השוויוניות העמוקה שבלב התורה, ברית סיני איננה כשאר בריתות בעולם העתיק, שנכרתו בין מלכים. היא ברית שאלוהים כורת עִם עַם שלם. מכאן הצורך בהצהרה פשוטה של עקרונות יסוד שכל אדם יכול לזכור ולצטט…
חלוקת הדיברות-
שאלת היסוד הבאה היא כיצד לחלק את הדיברות. בדרך כלל, ובציורים ובעיטורים בפרט, מחלקים אותם לשניים, שהרי הם כתובים "עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" (דברים ד, יג). בהכללה אפשר לומר שהחמישה הראשונים עניינם מה שבין אדם למקום, והחמישה האחרונים – בין אדם לחברו. אלא שיש דרך נוספת לחשוב על מבנים מספריים בתורה.
שבעת ימי הבריאה, למשל, עשויים שתי קבוצות בנות שלושה ימים כל אחת, שאחריהן יום אחד מסכם. בשלושת הימים הראשונים עסק אלוהים בהפרדת תחומים: אור מחושך, מים עליונים ממים תחתונים, ים מיבשה. בשלושת הימים הבאים הוא מילא אותם, כל אחד בתורו, בעצמים ובצורות החיים המתאימים: שמש וירח, ציפורים ודגים, חיות ואדם. היום השביעי נבדל מכולם והתקדש.
גם עשר המכות מורכבות משלושה מחזורים בני שלוש מכות, ובסופם מכה עשירית יחידה… נראה לי שגם הדיברות בנויים כך: שלוש שלישיות, ודיבר עשירי הנבדל מכולם. אם נקרא את הדיברות בדרך זו נראה כיצד הם יוצרים את מבנה היסוד, את דקדוק העומק, של ישראל כחברה המחויבת לברית עם ה' כ"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו).
שלושת הדיברות הראשונים – איסור האמונה באלוהים אחרים, איסור עשיית פסל ותמונה ואיסור נשיאת שם ה' לשווא – מגדירים את עם ישראל כ"אומה אחת בריבונות אלוהים". השם הוא ריבוננו העליון. על כן כל חוק ארצי אחר כפוף לצַוֵי-העל הקושרים את ישראל לאל. ריבונות האל גוברת על כל נאמנות אחרת…
שלישיית הדיברות הזו, שבאמצעותה מכריז העם על כפיפותו ונאמנותו לאל מעל לכל דבר אחר, מכוננת את העיקרון החשוב ביותר של החברה החופשית: גבולותיו המוסריים של הכוח. בלעדיו עלולה גם הדמוקרטיה להפוך לעריצות הרוב. החיסון הטוב ביותר מפני סכנה זו הוא הכרה בריבונות הא-ל.
השלישייה השנייה – שבת, כיבוד הורים והאיסור לרצוח – עוסקת כולה בעיקרון הנִבְרָאוּת של החיים. דיברות אלה מציבים גבולות לרעיון האוטונומיה, הגורס שאנו חופשיים לעשות את כל העולה על רוחנו כל עוד איננו פוגעים באחרים. יום השבת מוקדש למחשבה על האל כבורא עולם ועל העולם כבריאת כפיו. משום כך מושעות ביום זה כל ההיררכיות האנושיות, וליום אחד משבעה כולם חופשיים: האדון והעבד, המעסיק והמועסק, ואפילו חיות המשק.
גם כיבוד ההורים הוא אות של הכרה בהיותנו בְּרוּאים. אנו זוכרים כך שלא כל דבר בחיינו הוא תוצאה של בחירתנו – וראשון להם הוא עצם קיומנו. הורינו בחרו, לא אנחנו. ולבסוף, "לֹא תִּרְצָח" מאשרר את העיקרון המרכזי בברית נוח, ברית האל עם האנושות כולה, שרצח איננו רק פשע נגד אדם אלא גם חטא כלפי אלוהים שהאדם עשוי בצלמו. הדיברות הרביעי, החמישי והשישי הם אפוא ליבתם המשפטית העקרונית של החיים היהודיים. הם אומרים לנו שכדי לדעת איך לחיות יש לזכור מאין באנו.
השלישייה השלישית – איסורי הניאוף, הגניבה ועדות השקר – מכוננת את המוסדות הראשוניים שהחברה תלויה בהם. הנישואים קדושים מפני שזהו הקשר האנושי המדמה באופן הקרוב ביותר את הברית בינינו לבין האל. אין מוסד אנושי התלוי בנאמנות הדדית יותר מהם; ויתרה מכך, הם גם תבנית היציקה של החברה החופשית… איסור הגניבה מכונן את עיקרון שלמות הקניין… רודנים גוזלים את זכויות הקניין של בני עמם, והעבדות מחללת את כבוד האדם בשוללה ממנו את הבעלות על העושר שהוא יוצר.
האיסור על עדות שקר הוא תנאי הכרחי לקיום צדק. חברה צודקת אינה יכולה להסתפק במערכת חוקים, בתי משפט ורשויות אכיפה. כדברי השופט האמריקני לרנד האנד, "החירות שוכנת בלבבות האנשים והנשים. אם היא מתה שם, לא יצילוה לא חוקה, לא חוק ולא בתי משפט. הללו יתקשו אפילו לעזור לה". אין חופש בלי צדק, אבל אין צדק אם אין מקובלת בחברה אחריות אישית וקיבוצית "לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת". ולבסוף, מגיע האיסור העשירי, העומד לבדו – האיסור על חמדת בית הרֵע, אשתו, עבדו, אמתו, שורו, חמורו או כל דבר אחר השייך לו או לה. אם חושבים על עשרת הדיברות כעל עשר מצוות, הצבתה של מצווה זו כקבוצה בפני עצמה נראית תמוהה. אך לא כן אם מתבוננים בעשרת הדיברות כרשימה של עקרונות יסוד לחברה חופשית.
האתגר הגדול ביותר של כל חברה הוא הכלת התופעה האוניברסלית והבלתי-נמנעת של הקנאה: התשוקה להיות בעליו של מה ששייך לזולת. הקנאה היא גרעינה של האלימות. הקנאה היא שגרמה לקין לרצוח את הבל, היא שגרמה לאברהם וליצחק לחשוש לחייהם רק מפני שהיו נשואים לנשים יפות, והיא שגרמה לאחי יוסף לשנוא אותו ולמכור אותו לעבדות. הקנאה היא המובילה לחטאים שנגדם פונה שלישיית הדיברות הקודמת – ניאוף, גניבה ועדות שקר; וקנאתם של בני ישראל בשכניהם היא אשר הובילה אותם, פעם אחר פעם, לנטוש את אלוהיהם למען האלילוּת בת הזמן…
3,300 שנים לאחר שניתנו, עשרת הדיברות הם עדיין המדריך הפשוט ביותר והקצר ביותר ליצירתה וקיומה של חברה טובה. חלופות רבות נוסו, ובדרך כלל זה נגמר בבכי. יש אמת רבה במימרה החכמה והמבודחת – אם שום דבר לא עוזר, קראו את ההוראות."

התכלית-
נראה כי תכלית מרכזית לקיומן של המצוות היא עבודת מידות. קיום המצוות משפיע על פנימיות הנפש שלנו . יש המדמים זאת ל"מכשיר כושר רוחני" שמעצב את עולמנו הפנימי, תורם לבניית חוסן מנטלי, אישיות חזקה שמסוגלת לדחות סיפוקים ולעשות בחירות מושכלות שאינן מתנהלות על ידי יצרים ותאוות. הרמב"ם מסביר כי המצוות נועדו למעשה להשריש ולרומם את הטוב שבתכונות האופי שלנו, ולקיים חיי חברה ערכיים ומוסריים.
הרב שניאור אשכנזי מצטט את התניא פרק יב: "המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו, שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו שלא למלאת משאלות לבו במעשה דבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות לבו אל ההפך לגמרי ובפרט אל צד הקדושה." כלומר, לא ניתן לבלום את המחשבה הראשונה או ההרהורים שפשוט צצים ועולים, כי לא ניתן לעצור את הלב, "העין רואה והלב חומד". אבל אנו יכולים לשלוט על המוח ולבחור שלא לפתוח ובטח שלא לפתח את אותה מחשבה מזיקה. האדם מורכב מנפש וגוף. וכפי שנפש האדם משפיעה על מעשיו והתנהגותו, כך גם המעשים מעצבים את נפשנו ואישיותנו. ההזנה היא הדדית. והמצוות מעניקות לנו את הבחירה לרומם ולקדש את חיי הרוח והחומר באמצעות פעילויות חוזרות ונישנות ההופכות לטבע שני שלנו, כפי שנכתב בספר החינוך, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". למשל, כאשר אנו מברכים לפני שתייה או אכילה אנו זוכרים להודות ולבטא הערכה על הטוב שבחיינו. בסופו של דבר, המעשים הינם ביטוי לפנימיות שלנו והם גם משפיעים על פנימיות נפשנו והרגשות שלנו.

שבת שלום ובשורות טובות💞

בפרשה השבוע תחילת חודש סיון, בני-ישראל מגיעים אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני. ויתרו, חותנו של משה, ששומע על ההצלה והניסים של בני ישראל ביציאתם ממצרים, מגיע עם ציפורה בתו, ושני נכדיו, גרשום ואליעזר, למחנה ישראל.
יתרו מגלה כי על משה מוטלות כל הבעיות של בני ישראל, והוא למעשה שופט יחיד שיושב מבוקר עד ערב ומתמודד לבדו עם כל אתגרי העם שעדיין משועבד ברוחו ומחפש את התשובה מהמנהיג היחיד שעומד מולו- משה רבנו. לכן, יתרו מציע לו למנות לשופטים אנשים שהוא סומך עליהם, כאלה שאינם רודפי בצע, אנשים ישרים, שיעבדו תחתיו, וכך יוקל לו ויתאפשר לו לתת מענה ראוי לעם.

וכך מסביר הרב חגי גרוס,
""וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ." (שמות יח, כא-כב) אחת הדילמות המלוות כל מנהל בכל ארגון היא השאלה כמה אחריות לקחת על עצמו וכמה סמכויות ניתן להאציל על הכפופים לו.
הנטייה הטבעית של האדם היא לסמוך רק על עצמו. אדם מכיר היטב את תכונותיו, לכישרונותיו ויכולותיו ועל פי הכרות אישית זו הוא בונה את הסביבה הניהולית המתאימה לו. מאידך לכל אדם יש גם את מגבלות היכולת. אף אחד אינו מסוגל לעבוד רצוף ללא מנוחה, שלא לדבר על תקופות של לחץ שפוגמות  ביכולת קבלת ההחלטות ובכמות הפעולות המשמעותיות שאדם מסוגל לקבל בצורה נכונה ומושכלת.
 אולם לריכוזיות היתר של מנהלים יש מאפיין נוסף והוא החשש שמא העברת הסמכות והשיתוף יתפסו על ידי הכפופים להם כסימן של חולשה; כמאפיין של חוסר יכולת לנהל ולנווט ומכאן גם כגורם שעלול לפגום בסמכות כלפי הכפופים להם. האם הדבר נכון ? האם האצלת סמכויות פרושה חולשה או שאולי להיפך פרושה דווקא עוצמה? בפרשת השבוע, פרשת יתרו, עובר משה שינוי תפיסתי בדיוק בנקודה המתוארת, וכל זאת בעקבות עצת יתרו- חותנו, שכבר אז משכיל לראות את הדגם הרצוי לניהול מודרני.
יתרו שצופה במשה מן הצד ורואה כיצד משה נוטל על עצמו לבד את כל העבודה מזהה מהר מאוד את הבעיה ומעיר למשה כי בצורה כזו לא רק שהוא לא יצלח כמנהיג, או במילותיו: " לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה… נָבֹל תִּבֹּל",  אלא הוא אף מזהיר את משה כי התוצאה הישירה של קריסתו תבוא לידי ביטוי גם אצל העם: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ".
יתרו מאיר את עיניו ואת תשומת לבו של משה בצורך להאציל סמכויות ולפזר אותם בין אנשים מוכשרים שיכולים לעזור ולסייע לו בנשיאת הנטל. משה לא רק שמקבל את העצה, אלא הוא אף מפנים במהירות ובאופן חיובי את הביקורת הבונה: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר"…
ההפנמה של משה מוחלטת עד כדי כך שעשרות שנים מאוחר יותר באחד מהמקרים בהם עם ישראל שב ומתלונן כלפיו, משה שב ונזכר בהערה של יתרו ומבין כי מנהיג איננו יכול להנהיג את העם לבדו. " וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו–אִישׁ, לְפֶתַח אָהֳלוֹ; וַיִּחַר-אַף יְהוָה מְאֹד, וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ:  לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה–עָלָי.  … לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי. [במדבר יא]
שם משה כבר מבין לבדו שכתפיו שלו צרות מידי בכדי שיוכלו לשאת עליהן את משא העם כולו והוא מיוזמתנו פונה אל ה' ומבקש ממנו סיוע שבא בציווי של ה' לאסוף את שבעים הזקנים שמאותו היום והלאה סייעו בידו של משה בהנהגת העם."

אני זוכרת שבצבא היה לנו סעיף במשוב שהתייחס להאצלת סמכויות, וזה היה נראה לי מתנה ממש, אני אתן לאחרים משימות שיבצעו אותם, והעומס שלי יפחת… האצלת סמכויות נתפסת על ידי רבים כפעולה ניהולית פשוטה- לתת למישהו אחר, בדרך כלל זוטר ממני, לעשות משהו שבמקור אני אחראי לו. מדובר ב"שחרור" מודע של סמכות ותחומי עיסוק לטובת אחרים שיתפתחו, ילמדו ויקדמו את הארגון או את הפרויקט המשותף תוך כדי הביצוע. מסתבר, א-נשים בכל הדרגים נמנעים או נרתעים מלהאציל סמכויות, וגם כשהם כבר עושים זאת, זוהי "כאילו האצלה", שאיננה משיגה את האפקט המיטבי האפשרי. רבים מאתנו תופסים את החיים כ"משחק סכום אפס". כלומר, אם אני "מוריד" מעצמי משהו, בפרט סמכות, ומישהו אחר "לוקח" על עצמו את אותו משהו, אני הפסדתי והוא הרוויח. זה עלול להיתפס כצמצום הסמכויות שהיו לי, ולהיחלשות שלי.

בנוסף, רבים מייחסים למעשה האצלה פגיעה ביכולת השליטה שלהם, מה שאומר שאנחנו פגיעים וחשופים יותר לתקלות, והתפשרויות על איכויות. כך נוצר מצב שרבים מאתנו שומרים הכל קרוב ללב ולשלחן העבודה שלנו, מה שיוצר עומס עבודה ואחריות כבדה, כי "עד שאני אסביר את זה למישהו, כבר יכולתי לעשות אותו בעצמי, ובטוח בחצי הזמן". אז למה בכלל כדאי להאציל?
מסתבר ששביעות הרצון של העובדים תלויה מאוד במידת המחויבות שלהם למקום העבודה ולממונה עליהם. הם ותפקודם יושפעו רבות ממידת העצמאות והסמכות שמתאפשרת להם, במילים אחרות, האצלת סמכויות, תגרום ליותר מעורבות ותייצר יותר אכפתיות, יצירתיות, סיפוק וחיבור של העובד למקום. ואלו יגבירו את תחושת המחויבות והמסירות של העובד. מחקרים רבים מעידים כי האצלת סמכויות מגדילה את הזמן החופשי של המנהל המאציל, ומאפשרת לו התמקדות בדברים החשובים כפי שהוא רואה, שבהם השפעתו היא מירבית, וכישוריו בהם טובים משל אחרים. כמו כן, האצלת סמכויות מאפשרת טיפול מהיר, יעיל ומדויק יותר.

ממשיך הרב חגי גרוס-
"אולם עדיין נותרה השאלה האם מנהיגותו של משה נפגעה כתוצאה משיתופם של אחרים בהנהגה? האם באמת האצלת הסמכויות גרמה לזלזול כלפיו מצד מהעם או מדרגי הפיקוד? בהקשר הזה ראוי לקרוא את המדרש המתאר את האצלת הסמכות של משה לזקנים שמספר: " והם (הזקנים) כולם נתמלאו רוח הקדש, והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה ומשה לא חסר כלום כאדם המדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר" (מדרש רבה) אם ניקח את המדרש צעד אחד הלאה נגלה כי אור המנהיגות, כמו אורו של הנר, לא רק שאיננו נפגם כהוא-זה מהאצלת סמכויות, אלא אדרבה מנהיגות שכזאת רק הולכת מתחזקת ומתחסנת.
 שיעור המנהיגות הראשון בהיסטוריה נטע את הזרעים לפיתוח תורות ייעוץ ארגוני מתקדמות בעתיד. המסר העיקרי הוא השיתוף האצלת הסמכויות . היכולת לסמוך גם על אחרים מביאה לתוצאות טובות יותר גם למנהיג וגם לעם, או במילותיו של יתרו: " וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.""

שבת שלום❤️

השבוע אנו עומדים למרגלות הר סיני, מממשים את הברית שלנו עם ה' "כאיש אחד בלב אחד" במעמד מתן תורה. מאורע חד פעמי שאין כדוגמתו בכל ההיסטוריה האנושית. היסטורית, כל חברה מאורגנת בכל תקופה שהיא, גם הטרום מקראית, אימצה לעצמה חוקים, בעל-פה, ובהמשך גם בכתב. אולם רק חוקי התורה זכו לקדושה לאורך הדורות, ושרדו בשלמות. עשרת הדברות נתפסו כקוד האתי של היהדות. תכליתן הוא דבקות בעשיית טוב ותיקון החברה האנושית בכלל, כך שכל אחד ואחת מאתנו יוכל לחיות בה כשהוא מרגיש שייך ומוגן.

הרצון לסייע לנו לממש את "האני" היפה והנקי שלנו מובן, אך מעצם היותנו בני אדם וודאי שנטעה, ונחטא, יחד עם זאת במקביל מסתבר שמתעוררת בנו התחושה שמפעילה את המצפון. עצם ההקשבה, הסולידריות, העמידה המשותפת על כל גווניה השונים של החברה, חושפים את ההבנה שאנו ניצבים בפני חובות מוסריים. עצם קיומו של קול המצפון המרעיש בתוכנו הוא תוצאה של התגלות המוסר, ההתגלות האלוקית שבנפשנו. המוסר האנושי-אוטונומי הוא שמוביל בטבעיות למערכת המצוות האלוקית שמתבטאת בנקיות כפיים, יושרה, טוהר מידות, כבוד, איכפתיות ורגש לזולת. והם אלו שמתלכדים יחד למצוות "ואהבת לרעך כמוך", רק כך נבנית קרבה אמיתית. 

הרב קוק זצ"ל טען כי "אסור לה ליראת השמים לדחוק את המוסר הטבעי…" [אורות הקודש ח"ב]. בכתביו הוא יוצא נגד מי שרואה את עבודת האלוהים כמבטלת את המוסר האנושי. הקדושה מחייבת קודם התנהגות מעשית מתוקנת, כמאמר המשנה " אם אין דרך ארץ אין תורה" ( אבות ג , יז ), והיא שתוביל למצוות שבין אדם למקום.

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מתאר את עוצמתן של עשרת הדיברות- " עם ישראל נועד להיות, כמאמר אברהם לינקולן בנאום גטיסברג, "אומה חדשה, ההוגה בחירות ומקדישה עצמה להכרה כי כל בני האדם נבראו שווים". בלי מעמד הר סיני, מילותיו של לינקולן לא היו עולות על הדעת. שכן בשום מקור קדום אחר איננו מוצאים תפיסה מדינית-חברתית כמו זו שנוצרה במעמד הר סיני: חזון רדיקלי של חברה שהמלכד אותה איננו הכוח אלא ההסכמה החופשית של בניה להיקשר יחדיו, כיחידים וכקולקטיב, בקוד מוסרי ובברית עם אלוהים…. התורה מצפה מן היחיד שלא יציית לפקודות לא-חוקיות או לא-מוסריות. הדוגמה הראשונה היא המיילדות העבריות: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמואל א, יז)….

ממשיך הרב זקס, "האמת היא שהזיקה הבין-אישית הראשונה בעולם, זו שבין אדם לחוה, מתוארת בתורה בביטוי הכומס הגדרה תמציתית למהותה של הברית: "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". עזר, אך עומד בנפרד, כנגד. בנישואים לא הבעל ולא הרעיה מקריבים את זהויותיהם המובחנות. בהר סיני, אלוהים נשאר אלוהים ובני ישראל נשארו בני אדם. סמלה של הברית הוא נר ההבדלה: פתילים רבים הנבדלים זה מזה לחלוטין אך יוצרים יחד שלהבת אחת…
אם אתם מוצאים את עצמכם בקונפליקט המאיים לפרק דבר-מה לגורמים – נישואים, משפחה, עסק, קהילה, מפלגה, ארגון – נסו ליצור בין כל הגורמים ברית שתלכד אותם סביב יעד משותף, באופן ששום צד לא יטען לניצחון או יחוש תבוסה. כל הנדרש הוא הכרה בכך שיש דברים שאפשר לעשותם רק ביחד, ואיש מאיתנו אינו יכול להשיגם לבדו.
הברית מרחיבה את האופק שלנו מהאינטרס העצמי אל הטוב המשותף. אין רע באינטרס העצמי. הוא הכוח המניע את הכלכלה ואת הפוליטיקה, את השוק ואת המדינה. אך יש דברים שאי אפשר להשיג על בסיס אינטרס עצמי גרידא; דברים כגון אמון, ידידות, נאמנות ואהבה. הברית היא אם כן רעיון שבכוחו לשנות חיים ולשנות את העולם."

בימים אלו אני מגשרת גישור משפחתי הכולל זוג הורים ו-5 ילדים קטנים. ההורים שעוברים תהליך גירושין בחרו בתהליך הגישור, מתוך הבנה ורצון לייצר תהליך מקדם, שייתן מענה ראוי ומטיב לכל הצדדים עם כל הכאב והקושי שכרוך בגירושין. הפרת ברית הנישואין שלהם הביאה את האינטרס האישי להיות דומיננטי ומוביל להרס וכאב נוסף. לכן, בכדי שתהיה להם הורות במיטבה גם לאחר פרידתם, הם נדרשים להטמיע כי ההורות שלהם היא בעצם נצחית, ולמעשה הצורך הוא ביצירת ברית מחודשת ומשותפת. רק ע"י הבנה והגדרת היעד המחודש והמשותף כולל גבולותיו על ידי שניהם, תתאפשר יצירת קרקע פורייה, שמהווה דוגמא אישית, יציבות, אהבה וביטחון לילדים, ובו בזמן פתיחת דלת לעתיד מבטיח ומצמיח בעקבות הברית החדשה שלמעשה נרקמת ביניהם בתהליך הפרידה. ברית זו לגמרי יכולה לשנות ולשדרג חיים.

עם ההתגלות בהר סיני נכנס אל האופק האנושי, אומר הרב זקס זצ"ל, דבר שלא היה לו תקדים. אלפי שנים עברו עד שמלוא השלכותיו הובנו. קיבלנו מענה מוסרי לכל אותם צרכים ואינטרסים מגוונים ולא פעם מנוגדים המאפשר לחיות בהרמוניה והתחשבות בזולת. אכן, עשרת הדיברות, הביטוי לברית שלנו, עדיין ערכים משותפים וראויים להנגשה, למידה, העמקה ומימוש גם בימינו.

שבת שלום❤️

לרפואתה השלמה של מזל בת עליזה בתוך שאר חולי ישראל.