תגית: טוב

השבוע כאמור אנו פותחים מחזור חדש של קריאת התורה, קריאה שמזמנת לנו הצצה אל ההתפתחויות שמתרחשות בעולמנו הפנימי. אחרי הכל, כל שנה אנו שבים וקוראים פרשה אחר פרשה, סה"כ 54 פרשות, ובכל פעם אנו שמים לב באופן מיוחד למילה, או פסוק מסוים, כל פעם למילה אחרת או לפסוק אחר; ובזמן מסוים אנו מתלהבים מפרשנות כזאת ובזמן אחר מפרשנות אחרת. וכך הפרשה והחומש פותחים ב- "(א) בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם… (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב;" (בראשית א').

 הרב בני לאו מסביר, " לכל פרק מפרקי התנך יש את המילה המנחה שקובעת את הדופק הפנימי שלו. הקשבה למילה המוליכה ומנחה את הקורא, מכתיבה את המנגינה המיוחדת שביקש הפרק לייצר.
בפרק הפותח של התנך מופיעה המילה "טוב" 7 פעמים – כמיטב המסורת הספרותית של הבעת השלמות. הבריאה נפתחת בטוב, באור שבוקע חושך ובצמיחה של כל היקום שהולך ומתהווה. הבחירה לפתוח בנגינת ה"טוב" מלמדת על אופטימיות גדולה, על אמונה בתיקון ועל חתירה לאור. על הכל מתבונן הבורא בעיניים שמחות "וירא אלוהים כי טוב". רק נברא אחד נשאר תלוי ועומד. האדם נברא ועליו לא נאמר "כי טוב". מה פשר השתיקה הזו ביחס לנזר הבריאה? 
כאילו מבקש לומר לנו הכתוב שבשונה מכל הבריאה, מוטלת על האדם האחריות לבחור בטוב ולעשות את הטוב כדי לשאת בתפקיד שהטיל עליו הבורא – להיות בחיר הנבראים ומנהיגם…"

בעצם תיאור בריאת העולם וההבהרה כי העולם שנברא טוב הוא, מציע הרב  אילעאי עופרן בספרו, "תורה של הנפש", התבוננות בתורה כמעין מבחן רורשך. שהרי לתורה קולות רבים ומגוונים; "שבעים פנים לתורה" הוא ביטוי שנטבע לראשונה על ידי פרשן התורה אברהם אבן-עזרא (המאה ה- 11-12 לספירה), והוא מתייחס אל דרכי פרשנות שונות לקטעים במקרא הדורשים עיון או הבהרה. זהו ביטוי המציג את הגיוון הרב של הדרכים שבהן ניתן לפרש את התורה, ועל כן ניתן לראותה כ- "מגדלור המנחה את הדרך" וגם כ- "ראי המתבונן אל הנפש פנימה". למעשה, התורה לא רק מכתיבה לאדם חוקים ומלמדת אותו מידות טובות ומוסר, אלא התורה גם מזמינה אותנו לאמץ פרשנות של פסוקיה לאור עולמנו הפנימי.

בשנה מסוימת אנו מזדהים ומתחברים למעשיה ופעילותה של דמות מקראית דומיננטית כלשהי, ובשנה אחרת עם פעולתה של דמות אחרת, פסיבית ושקטה; ההזדהות יכולה להיות אפילו עם אותה דמות אך עם התמקדות בקווי אופי שקודם לכן לא נגלו לנו וכו'. במילים אחרות, בשלבים שונים בחיינו נאמץ את הדרשנות והפרשנות המסוימת שמובאת ע"י חכמים מסוימים מתוך הזדהות עם התפיסה שלנו ביחס למציאות שאנו חווים. החזרה אל אותו טקסט מדי שנה, יחד עם תשומת לב שמכוונת אל השינויים הללו, מאפשרות לנו מעקב אחר השינויים המתרחשים בעולמנו המנטלי ובתפיסותינו הדתיות.

הרב אילעאי עופרן מוסיף-
"שלוש המילים הראשונות בתנך, בטקסט המכונן של העם היהודי, של הדת היהודית, הן מילים שאיש לא הבין מעולם לשלוש המילים הראשונות בתורה אין משמעות בעברית. שלוש המילים הראשונות בתנך, בטקסט המכונן של העם היהודי, של הדת היהודית, של התרבות היהודית לדורותיה ואולי גם של האנושות כולה, הן מילים שאיש לא הבין מעולם. 
"בראשית" – איננו יכולים להבין או להגדיר את מושג הזמן, אלא רק כיצד למדוד אותו. התודעה האנושית אינה מסוגלת לתפוס את האינסוף, ולכן כשאנחנו שומעים את המילה "בראשית", אנחנו שואלים תמיד "ומה היה קודם?" ולא מצליחים לתפוס מהי ראשית שאין לפניה אחרית.
"ברא" – בני אדם אינם יכולים לברוא דבר, הם מוגבלים ע"י חוק שימור החומר. אנחנו יודעים להרכיב חומרים, לפרק אותם, לשנות את מצב הצבירה שלהם ואפילו לייצר מהם כלים משוכללים, אך איננו יכולים "לברוא" דבר. אנחנו יכולים ליצור "יש מיש", אך לעולם לא "יש מאין". שכלנו הדל מתקשה להבין איך אפשר ליצר חפץ מחומר שלא היה קיים.
"אלוהים" – פשוט וקל: אם האדם הצליח להבין מהו – סימן שזה לא אלוהים.
אם כן, התורה נפתחת בשלוש מילים, שאדם, מעצם טיבו, הגדרתו ומהותו, אינו יכול להבין. אולי כדי לחנך אותנו לקורטוב ענווה בקריאת הספר הזה. אולי כדי לעודד אותנו לחקור ולדרוש ולהתאמץ. אולי כדי לשוות ללימוד מידה של חרדת קודש ויראת רוממות."

התנך דורש מאתנו את הטוב, את המוסר, את הצדקה ואת הצדק. התנך מחפש את האדם הבוחר בכל יום. את האדם שמתמודד עם הקושי, עם הרוע, ויכול לו. עתה, בסיום חגי תשרי, ובתחילת מחזור הקריאה מחדש, פרשת בראשית מחדדת לנו שהעולם שנברא טוב הוא, ומומלץ לאמץ את תכונת הענווה כבר בתחילת המסע. ולבסוף, הבחירה ב"טוב" בידנו, וביכולתנו לסייע בהפיכת העולם לטוב ומאיר יותר לארץ וליושביה.

שבת שלום💞

קרל גוסטב יונג, (פסיכולוגיה ודת, מבוא, עמ' 9) כתב ש-"דת שאינה יכולה להכיל בתוך מושג האל שלה את הרוע, שחווה כל אדם במפגשו עם המציאות, אינה מסוגלת להעמיד לרשות המאמין כלי שבאמצעותו יתמודד עם מציאות נפשית שמורכבת גם מחרדות, דחפים ושאר צרכים נפשיים."

מסביר לנו ראובן (רובי) ריבלין, נשיאהּ העשירי של מדינת ישראל "כאשר אלוהים אומר "יהי אור", הוא איננו מגרש את החושך. הוא מבדיל בין האור ובין החושך, לאור הוא קורא יום, ולחושך הוא קורא לילה. לא את האור מבקש מאיתנו התנך. התנך דורש מאתנו את הטוב, את המוסרי ואת הצודק. התנך מחפש את האדם הבוחר בכל יום. את האדם המתמודד עם הקושי, עם הרוע, ויכול לו.

ברוח הימים הללו אדגיש ואומר: לא הבחירה צריכה להטריד אותנו, אלא החשש מהעדרן של אלטרנטיבות ערכיות, שמתוכן עלינו לבחור. אל לנו להסס ולבחור. ועם זאת עלינו לזכור, יום ביומו, כי בחירה היא פעולה ערכית, המותנית בקיומן של אלטרנטיבות ברורות ומנוגדות: אור וחושך, טוב ורע, חיים ומוות." בספר דברים, פרק ל', נאמר לנו בבהירות- "(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע…(יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ–הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים-"

יכולת הבחירה עשויה להביא אותנו לתודעת גאווה, כוחי ועוצם ידי, אך אם ברצוננו להיות חלק אלו-ה ממעל, עלינו לבחור בטוב וישר, ולא בגלל הפחד מהעונש. לפני חטא עץ הדעת מסבירים חכמים היתה קיימת הבחנה ברורה בין טוב לרע. ובעצם, חטא עץ-הדעת עירבב את הטוב והרע בכל הדרגות ובכל הרמות בעקבות תאוות, מאווים וכו'. לעיתים, מה שיכול להראות כטוב מסתבר כרע. לכן, הבחירה שלנו צריכה להיות ממקום מקדם של יצירה וצמיחה, ממקום של אחריות להשפיע טוב בעולם. כי כח בחירת הטוב ממניעים ערכיים הוא זה שמשפיע על התנהלותו של האדם עלי אדמות, והוא גם זה שממשיך את מפעל הבריאה.

שבת שלום❤

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, סיגלית חיה בת רבקה, עמית אמנון בן יעל, גפן בת הדס, הילי בת יעל, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

חז"ל הורו לנו לקרוא את מגילת קהלת דווקא בסוכות כי זהו זמן שמחתנו. מסביר המשנה ברורה: "ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת "ולשמחה מה זו עושה”." מגילת קהלת שכתב שלמה המלך מבררת מהי השמחה האמיתית ומהי המדומה. קהלת הוא ספר רצוף שאלות קיומיות, נוקבות וקשות על תכלית החיים ומשמעותם. זוהי מגילה שהפכה לאהובה במיוחד, וקוראים אותה בחג הסוכות כדי להוסיף שמחה וחיוניות לחיינו.

כידוע, בסוכות אנו יוצאים לדירת ארעי. בעוד את הדירה/בית שלנו אנו חווים כקבע ואת הסוכה כארעי; בא סוכות לברר מהו האמת, הקבע, החולף, ההבל, הנצח, ומהו מביניהם הינו ערך אמיתי.
מסופר על החפץ חיים שפעם עשיר אחד התארח בעיירה שלו. ראה את עניותו ואת דירתו הדלה. התפלא, והציע לבנות לו בית גדול. שאל אותו החפץ חיים איפה הוא מתארח ואיך תנאיו, והעשיר ענה שהוא רק מתארח בבית מלון וזה לא ביתו, ענה לו החפץ חיים, שגם הוא חי בבית מלון, בעולם הוא כאורח…
הסוכה מלמדת אותנו להכיר את הערך האמיתי לחיים, להוקיר על כל הטוב שיש בחיינו, ומתוך כך את כל השמחה שיש בחיינו.

מסביר הרב חיים נבון: 'קהלת קורא להתמסר למשהו שגדול ממך'-
"מגילת קהלת קוראת לך לשנות את המוקד של החיים שלך. לפעמים אנחנו חושבים שאם נעשה דבר כזה או אחר- נשיג הצלחה, וכך נטמיע רשמים והשם שלנו ייזכר לנצח. שלמה המלך המפוכח אומר שלא יחיה לנצח. המגילה מבטאת את התהייה שלו. חשבתי, אומר שלמה, למצוא משמעות בחיי הנאה, חוכמה ותהילה וכל זה הכזיב אותי. אבל המגילה לא מסתיימת בתחושה שזה לא שווה כלום, אלא שהכל יישמע. אתה כן יכול למצוא מוקד לחיים שלך אבל בתנאי שאתה יכול להתמסר למשהו שגדול ממך. לאלוקים. לעולם שיש בו טוב ורע, שאתה לא המוקד של העולם. אם אתה מוכן למצוא מוקד אחר ולהתמסר לעולם של טוב ורע, לעולם שיש בו ערכים ושאיפות מוחלטות – בעולם הזה תמצא גם משמעות לחיים שלך.
זה גם קשור בעיניי לסוכות. אנחנו בונים סוכה ומשקיעים בה כל כך הרבה, ומקשטים וכל זה בשביל שבעה ימים, לא בשביל הנצח. זה לא יחזיק מעמד לשנים ולא לשנה. ובשביל השבוע הזה טורחים כל כך הרבה. ככה גם החיים. יש לחיים משמעות בלי להתיימר להשיג זיכרון נצחי ותהילת עולם אם אתה מוכן לעגן אותם במשמעות שגדולה מהן. במגילת קהלת יש הרבה פסוקים קשים. עדיף כבר לא לחיות, הוא אומר. אבל מה שמיוחד בקהלת היא שהוא לא מביא אותך ישר לשורה התחתונה אלא מזמין אותך לכל המסע. וכך צריך לראות את הפסוקים. זו לא השורה התחתונה אלא תחנות. הוא מזמין אותנו לתהליך החשיבה שלו. אלו הרהורים שעולים במוחו של כל אדם רגיש, גם בתקופתנו. הערך הרוחני הגדול הוא שהם מסירים את האשליה של כוחי ועוצם ידי. של ווינריות. שאני יכול להשיג הכל. שאחיה לנצח…"

יחד עם זאת, שלמה המלך באמצעות קהלת מגיע בסופו של דבר למסקנה שיש טעם ויש תכלית, ו-"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת פרק ג' פסוק א'). באפשרותנו לחפש ולמצוא משמעות לעשייה ולשליחות שלנו בעולם, ולהיות אור מטיב לנו ולסובבים אותנו.

מועדים לשמחה ושבת שלום🥰

פרשת חקת מעוררת מחשבה ובחינה מחודשת לגבי האמונה וההתנהלות שלנו בחיינו. כולנו מנהיגים ומנהיגות, כל אחד ואחת מאתנו בסביבה שבה אנו חיים, וצריך לזכור שלפני הכל אנו מנהיגים את עצמנו, וההנהגה מחייבת אמונה- בנו, בילדנו, בחברנו, בסביבה בה אנו חיים, וכו.' פעמים רבות האמונות שלנו, בין אם מדובר על אמונות מגבילות או מעצימות לגבי עצמינו, לגבי אנשים אחרים או על הסביבה, מכתיבות לנו איך לחיות ואיך לפעול או במקרים מסוימים להימנע מפעולה.
האמונות שאימצנו מהוות בסיס להתנהלות שלנו ולרוב ההחלטות שאנו לוקחים, מתוך אמונה או חוסר אמונה במשהו או על משהו. התת מודע שלנו חופשי מביקורת ושיפוטיות, ולכן יפעל בהתאם לאמונות שלנו לטוב ולרע. הנרי פורד אמר: "שבין אם אתה חושב שתצליח או תיכשל – אתה צודק". משפט שמתמצת את דרך הפעולה של תת המודע שלנו.
לאמונות שלנו יש כוח והשפעה עצומה, והיכולת להאמין ולשחרר את החלק שלי כהורה הוא חיוני לצמיחת הילד. בנוסף, חייב להיות סנכרון מלא בין התחושה הפנימית שלנו, שהוא המסר הלא מילולי, לבין המסר המילולי. מיותר לבטא משפטים שאין להם אחיזה בתחושה הפנימית שלנו. לעומת זאת, אם התחושה שלנו ברורה, אותנטית ומהלב, היא עוברת הלאה גם ללא מילים. אבל כמו בפרשה שלנו כח הדיבור הוא חיוני בתקשורת ועם ילדינו בפרט. כלומר, למרות התחושה הפנימית ילדינו זקוקים לחיזוק ותגבור מילולי, עידוד והעצמה מאתנו המבוגרים.
הפרשה אומרת לנו למעשה- שהבחירה איך לפרש את התנהגותו של העם (ילדינו, חברנו וכו'), איך להגיב לה ואיך דווקא מהמקום החלש לצאת למסע של צמיחה- הוא לגמרי בידנו!!!
בכל תחום, כל אחד מאתנו יכול לתת הרבה יותר כשנקבל מסר- אמון ביכולותינו, ולרוב גם ננהג בדיוק כפי שמצופה מאתנו.
עכשיו כדאי להיזכר, האם ומתי מישהו אמר לנו אי פעם את המשפט "אני מאמין בך"? האם אי פעם הרגשנו שיש מישהו שמאמין בנו במיוחד?
כולנו זקוקים לתחושה שמאמינים בנו, שרואים את הטוב שבנו. האמון בנו נותן לנו כוח להמשיך ולעשות טוב.
כשאנו משדרים לילד, לחבר (וגם לעצמנו..), שאנו מאמינים בו, שאנו יודעים שהטוב שבו- זה הוא באמת, אנחנו מחזקים את הדימוי העצמי החיובי שבו, ואת הרצון שלו לממש את הכוחות שיש בו.
האמון מאפשר פתיחות וקבלה. האמון מאפשר לנו לכבד ולהשפיע ממקום מקדם ומצמיח. כך גם עם ילדינו. כשאנו מאמינים בהם, האמון חוזר אלינו ומאפשר פתיחות, קבלה, אהבה, שיח וכבוד הדדי.
הרב שלמה קרליבך הטיב לנסח זאת- "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו"
מי ייתן ונצליח לפתח אמון בנו ובסביבתנו בתהליך מימוש שליחותנו האישית והסביבתית, אחרי הכל, יש לנו אחריות למקום שבו אנו חיים, ובידנו האפשרות והבחירה לעשות את ההבדל. אמכי"ר

שבת מבורכת❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, עופרי בת חיה, אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.