הפטרת 'מחר חודש'- התחדשות, תקווה ומציאות שונה-

הפטרת 'מחר חודש'- התחדשות, תקווה ומציאות שונה-

השבת הפטרת "מחר חודש", שמואל א, פרק כ' (פסוקים יח'-מב').  והיא פותחת ב- "(יח) וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ;" (שמואל א, כ')
השבוע שבת חלה בערב ראש חדש ולכן, נוהגים להפטיר את הפטרת 'מחר חודש', כי ראש חודש יחול ביום ראשון הקרוב. המנהג הזה הוא ייחודי ביחס לכל ההפטרות מכיוון שזו ההפטרה היחידה שלא עונה לכלל שנקבע ע"י חכמי התלמוד במסכת מגילה, והוא שההפטרה צריכה להיות דומה לפרשה שקראו באותה השבת. ההפטרה של 'מחר חדש' היא הפטרה שאיננה קשורה לשום דבר בשבת עצמה, אלא רק לכך שמחר יהיה ראש חדש. הרב משה ליכטנשטיין מסביר-
" עיקר ענין ההפטרה הוא להדריך את האדם במעגל החיים ובמציאות הקיומית שלו בדברים הנוגעים למצבו מתוך דברי הנביאים. אחת מן הנקודות הללו היא ערב ראש חדש, שהרי האדם ניצב בפתחה של תקופה חדשה ויש לו הזדמנות לפתיחת דף חדש וארגון חייו מחדש, לאור הנסיבות המשתנות שכל חודש מביא עמו… חלק מן המסר של נבואה זו קשור בדיוק בנקודה זו, ועל כן היא משמעותית לאדם ההולך לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה שלאורו הוא חי את חייו."
במוקד ההפטרה עומדות למבחן מערכות יחסים אנושיות של אמון ונאמנות, שנתקלות במחסומים ואיומים שמטרתם פגיעה וערעור המחויבות ההדדית, אך בסופה של ההפטרה הנאמנות גוברת. הקביעה הזו עולה מיד מתוך קריאה ראשונית ושטחית של הפרק. אבל בהפטרה ישנה דרמה אנושית המורכבת ממערכת יחסים משולשת, הכוללת את דוד, יהונתן ושאול.
הקשר שבין ההפטרה לבין ראש החודש שקרב ובא הוא בכך שהפרק מתאר את חגיגת ראש חודש, והעלילה היא מסביב לנעשה בסעודת ראש חודש. אבל למעשה נבחנת פה יכולת ההתמודדות של הגיבורים עם העתיד לבוא. שאול וביתו עומדים בפני מציאות בלתי צפויה שמעמידה בסכנה את המשך מלכותו. שאול רואה את בניו ממשיכים את בית המלוכה, ולכן, הוא איננו מוכן לגלות גמישות ולהכיר בשינויים שחלים. הוא איננו מוכן לקבל את המציאות החדשה, להסתגל אליה ולפעול במסגרתה. ואילו יהונתן, בנו, מבין שמהלך המלכות הישראלית שונה ולא יחזור למצב שאביו, שאול, מקווה לו. לכן, בזמן ששאול נלחם מלחמה נואשת וחסרת סיכוי כנגד דוד, יהונתן מתחבר לדוד, מכריז על הכרתו במלכות דוד ומחפש דרך לפעול במסגרתו.
ועל כך מוסיף הרב ליכטנשטיין-
"ההכרזה של "מחר חדש" מעמידה אותנו על כך שתקופה חדשה, או לכל הפחות האפשרות לשינוי ולמציאות חדשה, קרבה ובאה. אמנם, בהחלט ייתכן שהחודש הנכנס רק יחזור על המחזוריות הקבועה של גילוי והעלם, אך יש גם לקחת בחשבון את האפשרות שהחודש המתחדש יבשר את בואה של תקופה חדשה ומציאות שונה ממה שהיה בעבר. הצגת שתי הדמויות של האב, שאול, והבן, יהונתן, שאחת נשארה מקובעת בתפיסתה ומנהלת מלחמת חורמה לשמירת העבר ההולך ונעלם, כשהשנייה מסתכלת בעין בוטחת על העתיד מבלי לחשוש מן ההסתגלות אליו ולהשלכותיו, באה להכין אותנו לקראת העתיד הממשמש ובא אלינו. וזאת לאו דוקא אם היום כבר ראש חדש, אלא אדרבא, אם 'מחר חודש', אזי זהו הזמן להתכונן אליו ולהיות נכון להתמודד ולהסתדר עמו."
היום יום השואה ובתוך כל החשיכה וסיפורי הזוועה שאנו שומעים, אומרת לנו ההפטרה שיש קרן אור ותקווה למציאות חדשה, מציאות שנציין כבר בשבוע הבא ביום הזיכרון וביום העצמאות, הבחירה להילחם על חירותנו ועצמאותנו כעם, ויום הכרזת הקמת מדינת ישראל.
שבת שלום💞 

חנוכה- פרשת מקץ- ויהי אור!

״המדליק נר מנר – הנר דולק וחברו אינו חסר” (במדבר רבה, פרשה י”ג)חג החנוכה מתקיים בכל שנה בפרשת השבוע- “מקץ”, יוסף נמצא בבית הסוהר ומחכה לשחרורו מהכלא. בפרשת “מקץ” בא הקץ למעמדו כאסיר וניתנת ליוסף ההזדמנות הנדירה לפתור את חלומות פרעה ובכך לשים קץ לחושך בחייו ולהפכו לאור.וזוהי למעשה מהות חג החנוכה, עלייתו של יוסף מהבור החשוך למעמד חדש. לאחר תהליך ארוך של למידה, התמודדויות והתנסויות מאתגרות, יוסף מאיר בתבונתו וביכולתו המופלאה את פרעה ואת מצרים כולה.“הנר הפנימי” המצוי בכל אחד ואחת מאתנו, פנימיות נפש האדם, זהו האור שבתוכנו שמניע אותנו קדימה בכל מחשבותינו ומעשינו, ובאמצעותו אנו מגלים “נרות” נוספים לחבור אליהם, ויחד אנו מאירים את הדרך למרחב גדול יותר וביתר עוצמה. מסר הדלקת הנרות בחג החנוכה הוא שבכדי ליצור להבה, אנו זקוקים לנרות רבים שיבערו בו-זמנית ויעצימו את האור הבודד. ולכן, בכל יום אנו מוסיפים נר נוסף עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות. נרות החנוכה מסמלים את האמונה היהודית שגם בתקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה של עמנו, האמונה לא נתנה לייאוש להשתלט על חיינו.שילוב הכוחות של כולנו עם משפחתנו, חברנו… וכלל האנושות, הוא שיאפשר לכולנו כחברה את קיום האור וההתרחבות במלואה, שימלא את ליבנו שמחה ותקווה לימים מלאי אחדות, אהבה, דרך ארץ, אמונה ואורה. אמכי"ר.חג חנוכה שמח ומאיר 

🕯

פרשת חיי שרה- איך מתגברים על טראומה?

שואל הרב ד"ר יונתן זקס- "איך התגבר אברהם על הטראומה ועל האבדן? איך יכול אדם לעמוד על סף אבדן בנו, ולאבד את שותפתו לחיים, ועדיין להיות מלא במרץ של עשייה והמשך? מה נתן לאברהם את הנחישות, את היכולת להמשיך, את שלמות הרוח?… את התשובה למדתי מהאנשים שהיו מוריי לאומץ מוסרי: ניצולי שואה שהייתה לי הזכות להכיר… "
הפסיכותרפיסט ויקטור פראנקל בתקופת מאסרו במחנה אושוויץ הקדיש את עצמו לנטיעת חיים באסירים, הרב זקס מתאר- "השיטה שלו הייתה לשמוע מכל אסיר על חייו הקודמים, על שאיפותיו ועל כישרונותיו, ולעזור לו להבין מהי המשימה המחכה לו בחוץ; מהו הדבר שעדיין לא עשה, אך הוא יוכל לעשות אם וכאשר יינצל ויצא חי. על ידי כך הוא נתן להם עתיד…

אברהם שמע את העתיד קורא לו. שרה כבר מתה, יצחק עדיין לא התחתן; לאברהם לא היו לא קרקע ולא נכדים. הוא לא זעק אל אלוהים בכעס או ביגון. הוא שמע את קול הדממה הדקה של ה' אומר לו: הצעד הבא תלוי בך. אתה חייב ליצור לך עתיד, ואני אשפוך עליך את רוחי. כך שרד אברהם בהלם ובאבל. מוטב כמובן שלא יקרו אסונות, אבל אם הם קורים, ההסתכלות קדימה היא הדרך לשרוד בהם.

הרבה מן הכעס, השנאה והטינה בעולמנו נוצרו בידי אנשים המתפלשים בעבר ואשר, כמו אשת לוט, אינם מסוגלים ללכת הלאה. לסיפורים מהסוג הזה אין סוף טוב; רק עוד דמעות ואסונות. דרכו של אברהם בפרשת חיי שרה היא אחרת. בנה את העתיד- ורק אז פנה להתאבל על העבר."

השבוע קרתה תאונה מחרידה ליד ים המלח שמחקה משפחה שלמה ברגע, רגע אחד גורלי ומשפחת עטר איננה. תאונה שטלטלה את כולנו.
רננה שלם, שכנתם וחברתם ספדה להם: "בחייכם הייתם כל כך מאוחדים וכל כך מיוחדים, וכך גם הלכתם מאיתנו – מיוחדים ומאוחדים…"

מוקדש לעילוי נשמתם של משפחת עטר שנספתה השבוע בתאונה הדרכים ליד ים המלח. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
שבת שלום❤