תגית: עם ישראל

בחירה חופשית מצריכה ששני הכוחות הללו, עשו ויעקב, יתקיימו בנו. עצם ההפעלה והמינון של מימוש כוחות אלו זו עצם הבחירה החופשית שלנו!
תורת החסידות והקבלה מסבירים שעשו ויעקב הינם שני כוחות הפועלים בתוכנו, בנפש שלנו. לא פעם אנו רוצים לדחוף לשינוי במישור הכלכלי, החברתי, האישי וכו׳ ואנו חווים קושי לייצר את ההתקדמות בחיינו. מה שנדרש מאתנו הוא לייצר מהפכה תודעתית, לגלות את הטבע האמיתי שלנו ושל היקום בו אנו חיים ולפייס בין יעקב ועשו המצויים בתוכנו בכדי שנצליח לעבור למציאות טובה יותר.
הקבלה מלמדת אותנו שאנו נולדים אגואיסטים והעבודה והתכלית שלנו היא להפוך למשפיעים, אלטרואיסטים. להתגבר על היצר הרע (רצון עצמי=רע) שבתוכנו ולקדם ולממש את היצר הטוב שקיים בכל אחד ואחת מאתנו. הרב דוד אגמון מסביר-
" נראה כי דוקא פרשה זו נותנת לנו דרך, כח וחיזוק, לפעול, לשנות, ולהפך את כל מה שזקוק להיפוך בחיים שלנו ושל כל עם ישראל.
אנו בתחילתו של חודש כסלו, שהוא החודש החשוך בשנה, חורף, הלילות ארוכים והימים קצרים, דוקא עכשיו באה התורה ומזכירה לנו את היכולת להפך דברים. כפי שעשו המכבים, ברגע החשוך ביותר, גילו את האור הגדול והניסי, הדליקו את אור החנוכה. זה נקרא, 'יתרון האור מהחושך', שיש יתרון לאור דוקא בגילוי שלו מתוך החושך."
חודש טוב ומבורך💞

פרשת עקב מתארת את מנגנון השכר והעונש. האם התכוון משה רבינו לומר לנו שאם נתנהג יפה נקבל שכר ואם לאו, ה' יעניש אותנו? מה הרעיון של מנגנון השכר והעונש? עם ישראל ממש בפתח ארץ ישראל והנושא שבחרתי השבוע הוא לא הגבולות הגיאוגרפים של ארצנו אלא הגבולות בחיינו. למה גבולות? מה מטרתם של גבולות בחיינו? האם אנו יודעים ומסוגלים להציב לעצמנו גבולות, ויותר מזה האם אנו עקביים או מעגלים פינות?

כולנו לעניות דעתי נסכים שיש זהות בצורך להצבת גבולות לילדים וגם למבוגרים, אחרי הכל בכל מבוגר יש ילד/ה; זהו אותו עולם רגשי שלנו שנותר רגיש, זקוק לאהבה ובטחון, זקוק לתחושה טובה ואותנטיות. והשבוע הפרשה שלנו נותנת לנו גבולות! משה רבינו שממשיך את נאום הפרידה שלו מבני ישראל מסביר בבהירות, ממש נותן טיפ עסקי, שאם נדע להציב ולעמוד בגבולות הניתנים לנו, החוקים והמצוות, חיינו יהיו טובים ומטיבים יותר, השכר מובטח. יש ממש תיאור של הזכות וההבטחה בקיום המצוות במילים מעשיות, חיבור ממשי של הרוחניות עם הגשמיות, "(ח) וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם–לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. (ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם–אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ…. (יג) וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם–לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. (יד) וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ…" (דברים יא')

יש אומרים שהעיקרון החשוב ביותר להצבת גבול הוא שהצד השני יוכל להבין היטב מהו הגבול, מדוע הוא שם ושהגבול הזה לא מאיים עליו ולא נועד לפגוע בו, ולכן, הוא מצריך אמון הדדי של המחנך והחונך. בחיים שלנו אנחנו רואים וחווים שגבולות נמצאים בכל מקום. כילדים כל הזמן שמים לנו גבולות, לא לאכול יותר מדי ממתקים, לא לחזור יותר מדי מאוחר, והילדים מחכים להיות גדולים כדי שיוכלו להשתחרר מהגבולות האלה. אבל גם כשגדלים מגלים שאמנם אף אחד לא מגביל אותנו מתי לחזור, או כמה ממתקים לאכול אבל יש גבולות אחרים משיקולים אחרים- מי שאוכל בלי גבול נהיה שמן ומעלה את הסיכון לבעיות בריאותיות, ומי שחוזר מאוחר הביתה לא מצליח לקום לעבודה ומסתכן שיפטרו אותו…וכך אנו מגלים שלכל דבר יש גבול. בסוף היום, החיים עצמם הם מוגבלים.
אחד החלקים הכי מאתגרים בתפקיד ההורות, הוא הצורך לעיתים להיות קשוחים, ולהתעקש שהילדים ירכשו כללים וילמדו גבולות. בפרשה זו מנגנון השכר והעונש של ה' מולנו, זהה למנגנון ההורים שמציב כללים וגבולות להתנהגות של ילדיהם, וזה לא משום שהם לא אוהבים אותם, להיפך! הם רוצים לעזור להם להיות הכי טובים שאפשר, ושיהיה להם הכי טוב שאפשר.
המילה גבולות ישר מעוררת את התחושה של הגבלה, צמצום, מגבילים את החופש שלנו, אבל לא פעם בפרט בעידן השפע בו אנו חיים הגבולות הללו מכוונים אותנו למקום אחר, יותר טוב, יותר ממוקד, מאפשרים לנו להתעלות מעל המשוכה, להתגבר, להשתפר, ויתכן שאותו גבול שהוא עצירה חיצונית אפילו מכוון אותנו יותר פנימה, למצוא את האושר, הנחת שלנו שלא תלויים במשהו חיצוני לנו, ולמעשה מצויים בנו פנימה. במילים אחרות, אותם גבולות יכולים למעשה לשחרר אותנו🤓

גבולות בריאים מאפשרים לנו עצמאות במחשבה ובפעולה, בריאות פיסית ורגשית; הם מאפשרים לנו להיות בהתקשרות עם אחרים מבלי לאבד את הזהות האישית שלנו, הייחודיות, או עצמאותנו. הצבת גבולות היא הכרחית. גבולות בריאים מגינים ושומרים על הערך העצמי, מאפשרים מערכות יחסים בריאות, ומאפשרים לנו לעשות בחירות שקולות ומקדמות. הווטסאפ למשל הוא דוגמא למרחב שבו אין גבולות, ואנחנו כל הזמן מוצפים במחשבות של אחרים, מסיח את הדעת ומפריע לנו להתכנס, להתרכז ולהתמקד, וזה הופך את התפקוד שלנו לפחות יעיל ואפקטיבי.
קראתי פעם שהורות, בשפת המקצוענים, היא כמו משענת של כיסא, וילדים אוהבים להישען על משענת שהיא יציבה. כי כשהמשענת גמישה, בכל פעם שהילד דוחף, המשענת נוטה לאחור, ולילד לא ברור שיש לו על מה להישען.
גבולות הן מלשון גב – מקנים תחושת יציבות וביטחון לנו ולילדינו. הגבולות המתוארים בפרשת עקב הם החוקים והמצוות שנתן לנו, לעם ישראל, משה רבינו כולל התזכורות לקיום אותן מצוות שהם התפילין על ראשנו והמזוזות בפתחי ביתנו, פתחים שבהם אנו חולפים בשכיחות גבוהה. אנחנו לא אוהבים את ההתניה בין ההבטחות הטובות לבין תוצאותיהן. כלומר, 'במידה ונלך בדרך המצווה יהיה לנו כך ואם לא – לא'. אבל אין אדם בוגר שאינו מבין שכדי להרוויח, להתקדם ולצמוח צריך להשקיע, להתגבר ולהשתדל, ולא פחות חשוב צריך הכוונה, שגם ברגעי החולשה שלנו שבהם אנו נוטים לוותר לעצמנו, וגם לנוכח השפע והפיתויים המרובים, הגבולות יסייעו לנו להתמקד ולהתקדם בנתיב שבו אנו רוצים להלך.
החיים צופנים בחובם שינויים רבים. עולם ללא גבולות הוא עולם של תוהו ובוהו. עולם שבו הילדים וגם מבוגרים חשים בלבול ופחד, ולא ברור להם מה מצפים מהם ובמה שגו. ולאלו הסקרנים שבנינו עולם ללא גבולות יכול להוות סכנת נפשות של ממש.
הילדים גדלים ומתבגרים, יכולותיהם וצורכיהם משתנים, ולכן זה מצריך מאתנו ההורים עמדה בהירה, ברורה ועקבית של הגבולות המוצבים. אותו שכר שמתאר משה רבינו לקיום אותם גבולות, מצוות, הוא אותו משוב חיובי וחיזוקים שכולנו זקוקים להם כדי לשמר ולפרגן להתנהגות ולהתנהלות שלנו כפרטים ובטח כחברה בריאה וצומחת, ולהיפך.
כלומר, השכר על המצוות, הינו סיוע לאדם כדי שיתמיד בקיומן של המצוות. ואסיים בדבריו של הרב אייל ורד בפירושו של השפת אמת-
"כל עיניין המצוות איננו רק הביצוע, בוודאי לא הביצוע שרק רוצה להיפטר מהחיוב או ביצוע על מנת לקבל שכר- גם הוא אינו רצוי כאן בספר דברים. השכר אינו הנושא, ואפילו המצווה עצמה אינה הנושא. הנושא הוא האהבה." האהבה שבעצם יכולה לצמוח דרך אותם המעשים המיוחדים הללו שנקראים מצוות, ובכך פרשה זו היא המשך טבעי שנותן מענה לציווי שקיבלנו כבר בפרשה הקודמת, הציווי לאהוב.

שבת מבורכת❤

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

רעיון נוסף ע"פ חב"ד והחסידות-
"נאמר ב'תניא' (פרק ל"ז): "הגורם שכר המצווה היא המצווה בעצמה". כך גם לגבי העונש מובא הפסוק "תייסרך רעתך" כהוכחה לכך שהעונש הוא פועל-יוצא מהחטא עצמו. כלומר, לתורה ולמצוות יש תכונה של השפעה על מציאות העולם במובן של שכר או של עונש: אם מקיימים את המצוות, הן עצמן מולידות ומביאות שכר; ואם אין מקיימים אותן, מוליך עצם החטא לתוצאות שליליות, לעונש."
שבת שלום😍

השבוע פָּרָשַׁת בָּלָק שהיא הפרשה השביעית בספר במדבר. הפרשה עוסקת בנבואותיו והניסיונות של בלעם בן בעור לקלל את עם ישראל ע"פ בקשתו של בלק מלך מואב.
בלק בן ציפור, מלך מואב, חושש מכיבוש ממלכתו ע"י ישראל, לאחר שראה את ניצחון ישראל במלחמה נגד סיחון האמורי ועוג מלך הבשן, לכן הוא שולח שליחים לבלעם בן בעור, מכשף ידוע, שיבוא לקלל את בני ישראל. לבלעם היה מוניטין שכל מה שהוא מברך מבורך וכל מה שהוא מקלל אכן מקולל. בלק קיווה שכך יצליח להחליש את ישראל ולהכניעם.
בלעם משיב לשליחים כי מעשיו תלויים ברצון ה' ובהסכמתו, ושום גמול שבעולם לא ישכנע אותו להמרות את פיו. ואכן, ה' אוסר עליו ללכת. אולם בפעם הנוספת שמגיעים השליחים לשכנע אותו לעזור לבלק במאבק מול בני ישראל, המענה שמקבל בלעם מה' הוא שיקום וילך עם השליחים אך עליו להקשיב ולדבר רק את דברי ה'. בדרך מלאך ה' חוסם את אתונו של בלעם והיא נעצרת. בלעם שאינו רואה את מלאך ה' מאיץ ומכה באתונו עד שלפתע היא פותחת את פיה, ומדברת. האתון מתלוננת על יחסו אליה. רק אז רואה גם בלעם את המלאך, שמוכיח את בלעם על יחסו הרע לאתונו ומזכיר לו את ציווי ה' – שהוא איננו רשאי לקלל את בני ישראל אלא רק לומר את אשר יגיד לו ה'. בלעם מגיע לבלק מלך מואב, והם הולכים לנקודת תצפית על מחנה ישראל, כדי להתחיל בטקס הקללה אך מפי בלעם יוצאים רק ברכות לבני ישראל.
בלק שלא מתייאש מנסה לחזור על הטקס במקום אחר, אך זה לא עוזר ושוב טקס הקללה הופך לברכה. לאחר הניסיון השלישי שבלעם נכשל בו, פונה אליו בלק בכעס ותסכול שלא רק שלא קילל את ישראל אלא אפילו ברך אותם- בלק דורש הסברים. בלעם מסביר שוב שאין הדבר תלוי בו אלא רק בה'.
שבעה משלים נושא בלעם. שלושת הראשונים הן ברכות לישראל, וארבעת האחרונים הן דברי נבואה על מה שעתיד לקרות לישראל ולאומות העולם.
בלעם אומנם נכשל בביצוע משימתו, אך לפני שהוא עוזב הוא מפצה את בלק בעצה טובה שעל פיה מפתות בנות מואב את בני ישראל ששוכנים לגבולם ומסיתים אותם לעבודה זרה. ואכן, בסוף הפרשה בני ישראל חוטאים עם בנות מואב וזובחים לאלילי מואב. משה מעביר את המסר מה' לשופטי ישראל- ככתוב " (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר." (במדבר כה)
בתוך כל המהומה הזו, פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרון הכהן, רואה איש מישראל יחד עם מדיינית חוטאים לעיני כול, והוא הורג את שניהם. המגיפה הנוראית שפרצה בעם וגבתה את חייהם של עשרים וארבעה אלף איש מבני ישראל נעצרת.

הערב בטקס ממלכתי יוכרז יום הזיכרון לשואה ולגבורה-
יום השואה מתייחס להשמדתם של כ-6,000,000 יהודים בידי הנאצים ועוזריהם. מיום פלישתה של גרמניה לברית-המועצות, בקיץ 1941, ועד סוף מלחמת העולם השנייה, במאי 1945. בנוסף, מספר רב של קבוצות מיעוט שונות נפלו קרבן למדיניות הרצחנית של המשטר הנאצי בגלל סיבות פוליטיות, חברתיות או גזעיות.
בני, יונתן, שנולד ב-כז' בניסן, יום השואה, זכה להיוולד בתאריך עם משמעות עצומה; ביטוי לכך שעם ישראל חי וקיים. תאריך שבו אנו מנציחים את זכרם של שישה מיליון יהודים באמצעות החיים, למרות הניסיונות במהלך ההיסטוריה והשואה הנוראית במלחמת העולם השנייה הילודה ממשיכה, ואנו, עם ישראל, כיחידים וכאומה גדלים, מתפתחים וצומחים. השנה אני מזמינה את כולנו לבחור ולשתף לפחות סיפור חיים אחד שנזכור וננצור בליבנו את הזכות הלא מובנית מאליה של קדושת החיים.
מתוך האתר של יד ושם רשות לזיכרון לשואה ולגבורה. בחרתי לשתף את הסיפור חיים של לילי קשטיכר, ניצולת שואה שבכל הטירוף, האכזריות וחוסר השפיות ששררו סביב היא הייתה דוגמא למופת שמעוררת השראה לרצון העז לחיות תוך שמירה על הכבוד והתרבות האנושית שנותרה…

"לילי-אליס קשטיכר נולדה בפטרובאסלו (Petrovaselo) שביוגוסלביה ב-1923.
באפריל 1944 נלקחו לילי ודודתה בטרנספורט לאושוויץ–בירקנאו. דודתה ניסתה להסתיר בחיקה מעט תכשיטים ונורתה בידי חייל גרמני. לילי שרדה בסלקציה ויצרה קשר עם אחת מהקאפו. בנצלה מוניטין שיצאו לה כקוראת עתידות בכף היד, הצליחה לקבל עטים ועפרונות צבע ליצירה… באושוויץ כתבה יצירות שירה וחיבורים קצרים. כמו כן כתבה חיבור קצר בהונגרית ששמו "חוקי ההתנהגות", ובו ציינה שהדרך לשרוד היא על ידי שיתוף פעולה בין האסירות:
אין 'אני'. יש רק 'אנחנו'. ובתור 'אנחנו' נשרוד. נוכל לשמר את כבודנו האנושי רק אם נקריב את עצמנו למען חברותינו, נפגין רצון טוב, לא נתלונן ולא נדווח על חברותינו.

ביצירותיה במחנה תיארה לילי את הרעב, ההשפלה, המכות, עבודות הפרך, הצפיפות ופחד המוות המתמיד. בזכרונותיה מאושוויץ, אותם כתבה בישראל ב-1951, תארה ארוע בו ילדה אחת האסירות תינוק, והאסירות, לאחר לבטים קשים, החליטו לעטוף אותו ולהניחו בפתח הצריף כך שהוא אמנם לא ישרוד אך זהות האם לא תתגלה ולפחות היא תינצל.
בדצמבר 1944, לאחר שעברה מיון של ועדה רפואית, נשלחה לילי למחנה אובר-הוהנאלבה (Ober-Hohenelbe) בחבל הסודטים, תת-מחנה של גרוס רוזן, שם עבדה בבית החרושת "לורנץ". העבודה כללה ייצור מכשירים אלקטרוניים עדינים ורוב העובדות היו נשים צעירות. גם במחנה זה, תחת איום הסלקציות שבהן נבחרו החלשות להישלח לאושוויץ, המשיכה לילי בפעילותה האמנותית המחתרתית….
פעם בשבועיים, ביום ראשון, קיבלו הנשים זמן לניקיון אישי, כביסה וטיפול בכינמת. בזמן זה ארגנה לילי ארוע תרבות בו השתתפו כ־20 נשים שהתחרו בציור ובכתיבת שירים וסיפורים. הן בנו במה מארגזים, דקלמו, הציגו, יצרו פסלים מתפוחי אדמה, הלחינו מנגינות לשירים ושרו.
גם במחנה זה כתבה לילי וציירה על ניירות שלקחה מדלתות המפעל או ממכלי אשפה. היא ארגנה תחרויות כתיבה בהן היה הפרס חלק ממנת המזון האישית שלה. סיפרה רחל אבניאל, חברתה של לילי:
החלטנו שהרוצחים העלובים האלה לא יצמיתו מלבנו את הזיק האנושי, עלינו לעשות משהו כדי לתת מזון לרוחנו. עלינו לאזור כוח וליצור משהו יפה וטוב, וזה יעזור לנו לעבור את הזמנים הנוראים האלה. לילי פעלה נמרצות כדי לעודד את הבנות שיציירו, יכתבו, ילחינו ויעסקו בכל תחום אפשרי של פעילות יוצרת. כך נולדה אצלנו מנחת התרבות של יום ראשון אשר זכתה להצלחה רבה…

כדי לעודדן להתאמץ, הכריזה לילי על תחרות נושאת פרסים והעלתה על הכתב את כלליה:
כתבי, ציירי ותוכלי לזכות:
הפרסים:
1. קערת תפוחי אדמה.
2. מחט לתפירה.
3. קריאה בכף היד.
כרטיסי הגרלה חלופיים יוגרלו בין הטובים ביותר…
היצירות מוספרו כדי שלא לחשוף את זהות היוצרות. את דפי השירה והציור הסתירה לילי מתחת לחולצתה. חלק מהדפים שרדו עד השחרור. כאשר עלתה לילי ארצה בשנת 1948 הביאה איתה את הדפים שנותרו…. גם בארץ המשיכה לילי ליצור. היא כתבה שירה, פרוזה וזכרונות מתקופת השואה, ציירה ויצרה יצירות אמנות בבד.
לילי קשטיכר נפטרה ב-1973." יהי זכרה ברוך.

השבוע מתחילים את את חומש ויקרא, הספר השלישי מחמשת חומשי תורה. חומש ויקרא ידוע בכינויו "תורת כהנים", מאחר והוא עוסק בעיקר בהלכות הקרבת הקורבנות, בכוהנים המשרתים במשכן, ושאר דיני המקדש.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר…

כלומר, כבר בתחילתה של הפרשה אנו למדים שהמשכן, "אוהל מועד", המקשר בין עם ישראל לה' משמש לשתי מטרות עיקריות:

1. תקשורת של משה רבנו עם הקב"ה.
2. הקרבת קורבנות, בעיקר כדי לכפר על חטאים.

יש קורבנות שהם בגדר חובה, ויש שהם רְשות – לפי רצון המקריב וצרכיו.

ספר ויקרא מתרחש כולו במסע של עם ישראל במדבר סיני, לאחר יציאתו ממצרים.

סוגי הקורבנות המוזכרים בפרשה-
קורבן עולָה – קורבן שמביא אדם מרצונו, על פי החלטתו החופשית, מן הבקר, הצאן או העוף. הקורבן הזה נשרף כולו על המזבח ולא נוֹתָר ממנו דבר לכהנים.

קרבן מנחה – קורבן צמחוני. תודה ותחינה לאל. מצטרף לקרבן נוסף בדרך כלל.

קרבן שְלָמים – קורבן שבחלקו נשרף לגמרי על המזבח, חלק אחר שלו ניתן לכהן, וחלק נאכל על ידי מקריב הקורבן.

קורבן חַטָאת – קורבן שמביא כל מי שחטא בשגגה, או נטְמָא, ונודע לו חטאו לאחר מכן. מטרת הקורבן היא לכפר על החטא.

קורבן אָשָׁם – קורבן שמביאים חוטאים המתחרטים על מעשיהם, או אנשים שיש להם סָפֵק האם חטאו או לא.

לאחר הסיפור העוצמתי של מתן תורה שבפרשת יתרו, מגיעה פרשת מִשְׁפָּטִים, פרשת השבוע השישית בספר שמות. פרשת משפטים כוללת 53 ציווים ורשימת דינים העוסקים בסדר החברתי ובהתנהלות שבין אדם לחברו. יחד עם זאת, בסוף הפרשה מובאים פרטים נוספים בסיפור מתן תורה- מסופר על טקס כריתת ברית של בני ישראל עם הקב"ה ועל עליית משה רבינו להר סיני לקבלת לוחות הברית.
הפרשה מתחילה במילים הבאות "(א) וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם…" (שמות, כא')
כלומר, הפרשה מתחילה בחוקים הקשורים לעבדים ומורה לנו איך לנהוג עם העבד העברי, במצבים שונים. הפרשה דנה במקרים של רשלנות, גניבה או מקרים בהם בכוונה תחילה הביאו לפגיעה בגוף או ברכוש. לאחר שהפרשה מסיימת לדון בדיני "נזיקין", כאלו שגורמים נזק לרכוש ולנפש, היא מתייחסת לחוקים חברתיים, שגורמים נזק לחברה כולה. למשל, לא להונות או לגזול את הגר (זר), עלינו לזכור איך התייחסו אלינו כשהיינו גרים בארץ מצרים, לא לקחת שוחד, לא לענות יתומים ואלמנות, בקיצור, לשמור על המוסר, לקחת אחריות ולהגן על החלשים בחברה. בפרשה מוזכרים גם דינים הקשורים בחגים, בשבת, ובשנת השמיטה.

הידעת ש-

המילון מגדיר אחריות כהתייחסות ראויה של אדם לדבריו, למעשיו ולאמון הניתן בו…

שימו לב כמה משמעות יש במילה אחריות-

הרעיון אינו שלי, נלקח מתוך האתר "פשוט ביחד"- לפניכם המילה "אחריות" אות אחר אות ומשמעותן-

1. א' – המילה אחריות נפתחת באות א' (בגימטרייה = 1) ובכך רומזת שאחריות אינה מתחלקת. היא שייכת לאדם אחד – זה שלוקח אותה, הוא האחראי. האות א', מרמזת על המילה 'אני' כי אני מרכז העשייה והאחריות מתחילה אצלי.
2. אח – כשאנו יוצאים מעצמנו, אנו מגלים שאיננו לבד בעולם. במעגל הראשון והקרוב לאדם, נמצא האח. האח במשפחה הוא הראשון שמייצג את קבוצת השווים לנו. הוא אדם קרוב, דומה לנו ואנו חולקים הרבה מן המשותף. אנחנו ערבים לאחים שלנו, שומרים עליהם, ומגנים עליהם. אפילו הסלנג "אחי" משמעותו אתה קרוב לי כאח.
3. אחר – במעגל הנוסף נמצאים האנשים האחרים. אחרים- משמעותיים וקרובים יותר, ואחרים רחוקים יותר. האדם, הוא ייצור חברתי שאינו יכול להתקיים ללא האחרים, ולכן חשיבותם רבה עבורו, ומכאן חשיבות תרומתו לאחרים גדולה. ההכרה באחרים הכרחית כשאנו לוקחים על עצמנו אחריות. האחר, הוא גם השונה מאתנו, החלש, הרחוק, הזר.
4. אחרי – כשכבר קיימת קבוצה, יש צורך במנהיג ונתינת דוגמא אישית. כשאנו קוראים "אחרי" אנו למעשה אומרים- "אני חלק", ולא סתם חלק, אלא חלק שאפשר לסמוך עליו, חלק נוכח ומוביל.
5. אחריו – מנהיג לבדו, אם לא יוכל לסמוך על האחר, סופו שיוותר לבד. כדי שנוכל להוות חלק מזוג, צוות או חברה, עלינו להכיר בגבולות עצמנו, להשתמש בצניעות ולדעת גם לסמוך על האחר. "אחריו" מסמל את היכולת להקשיב לאחר, לפתיחות, לקבל דעותיו, ללכת בעקבותיו ולקבל מרותו.
6. אחריות – וכשמוסיפים את האות ת', מתקבלת השלמות – אחריות. המילה שמתחילה ב-א' ומסתיימת ב-ת', כלומר, מכילה בתוכה את תמצית הכל. לשאת באחריות אומר לעשות את הדברים עד אחרון הפרטים, עם כל הכוונה, המשמעות וההשלכות.
לקיחת האחריות היא ההחלטה לוותר על עמדת הקורבנות, התירוצים, ההאשמות, על הפריבילגיה להתלונן ולהרגיש רגשות אשם.

השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. הפרשה מתחילה מהגעת בני ישראל לרפידים בכ"ג אייר עד לאחר מתן תורה ב-ו' סיון. היא נקראת על שמו של יתרו, חותן משה רבינו, אבא של ציפורה. יתרו, ששומע על ההצלה והניסים של בני ישראל ביציאתם ממצרים, מגיע עם ציפורה ושני ילדיה, גרשום ואליעזר, למחנה ישראל במדבר סיני. משה ששמח לקראתם מספר ליתרו על גאולת ישראל ממצרים וכל הניסים שאירעו להם, בפרט קריעת ים-סוף והניצחון על עמלק. יתרו שמח מאוד על נס ההצלה של עם ישראל, מודה לאלוקי ישראל ואף מקריב לשמו עולות וזבחים.
בנוסף, יתרו נוכח לדעת כי על משה מוטלות כל הבעיות של בני ישראל, והוא יושב מבוקר עד ערב ומתמודד לבדו עם כל בעיות העם. לכן, הוא מציע לו למַנוֹת שופטים שיעבדו תחתיו, וכך יוקל לו ויתאפשר לו לתת מענה ראוי לעם. יתרו מציע לו למנות שרי אלפים, שרי מאות וכו', שכל אחד מהם יהיה אחראי לקבוצה מסוימת. "שרי עשרות" לקבוצות של עשרה אנשים, "שרי חמישים" לחמישים איש וכך הלאה. הוא מציע למשה רבינו למנות לשופטים אנשים שהוא סומך עליהם, כאלה שאינם רודפי בצע, אנשים ישרים. כך הוא יוכל להתרכז בהנהגה. כלומר, רק המשפטים והסכסוכים שאלה לא יוכלו לפתור יביאו אל משה. משה מקבל את עצת חותנו ומודיע על המינויים החדשים. לאחר מכן חוזר יתרו למקום מגוריו שבמדין.

ובמרכז הפרשה- המאורע הרב חשיבות בתולדות עם ישראל – מעמד "מתן-תורה" על הר-סיני. לאחר שלושה ימים של הכנות והתקדשות לקראת המאורע הגדול, נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד, ללא מחלוקות ותככים. הקב"ה מתגלה אל עם ישראל במעמד הר סיני – המאורע שבו כורת הקב"ה ברית עִם עם ישראל, ונותן להם את עשרת הדִיבְּרות:
ההכרה באֵל אחד שהוציאנו ממצרים;
האיסוּר לעבוד פסלים, עבודה זרה;
האיסור לָשֵׂאת את שם ה' לשוְוא, איסור על שבועת שוא;
הציווי על השַבָּת, אנו שובתים מכל מלאכה בשבת ומציינים אותה בקידוש ובהבדלה, בתחילתה ובסופה;
והציווי על כיבוד הורים;
אחריהם מופיעים 5 האיסורים על- רצח, ניאוף, גניבה, מתן עדות שקר, ולא לחמוד את אשר לזוּלַת.

שבת שלום ומבורך 

• ולהצלחתו ולפדיונו המהיר של משה בן רבקה.