פרשת נשא- תקציר!

Photo by Dave Herring on Unsplash

השבוע פרשת נשא, הפרשה השנייה בספר במדבר, והיא הארוכה ביותר בתורה (חוץ מפרשיות מחוברות); יש בה 176 פסוקים. בפרשה נמשכות ההכנות האחרונות לקראת יציאת בני ישראל למסע הגדול מהמדבר אל ארץ ישראל.

הפרשה ממשיכה לעסוק בתהליך הספירה, הפעם ספירת משפחות הלויים נושאי המשכן וכליו. מוזכרת חלוקת התפקידים בין משפחות בני לוי- גרשון, קהת ומררי.  בעוד בסופה של פרשת במדבר, התורה תארה את תפקידי בני קהת, עתה בפרשה מוזכרות שתי המשפחות האחרות, גרשון ומררי. מתארים לנו על איזה חלק במשכן אחראית כל משפחה-
 בני משפחת קהת – אחראים על כלי המשכן, הארון, השולחן המנורה וכו',
בני משפחת גרשון – על כל הבדים, יריעות המשכן, הפרוכות והציפויים
ובני משפחת מררי – על עמודי העץ של המשכן, הבריחים והאדנים, וחלק מגדרות החצר.

בהמשך מסופר על מקרים שונים בהם זקוקים בני ישראל לעזרת הכוהנים והמקדש-
1.) החובה לשלח טמאים מחוץ למחנה ביום הקמת המשכן בכדי לשמור על קדושתו של המשכן
2.) דיני מעילה- אדם שחטא וגזל אדם אחר (גנב ממנו או הזיק לרכושו)
3.) פרשת סוטה (מלשון סטייה מדרך הישר)- בעל המקנא לאשתו עד כדי כך שהקנאה מעכירה את עולמם ומערערת את ביתם. במקרה כזה האישה מובאת אל הכהן למבחן קשה של שתית מים מאררים ולבדיקת החשדות לגבי בגידתה בבעלה.
4.) פרשת נזיר- אדם שמחליט שלמשך תקופת זמן קצובה הוא מתנתק מהחיים הרגילים והוא מקדיש את חייו לעבודה רוחנית. על הנזיר חלים שלושה איסורים: אסור לו להסתפר ולהתגלח, אסור לו לשתות יין, ואסור לו להיכנס לבית קברות.
5.) הציווי על ברכת הכוהנים לברך את בני ישראל. "(כג) דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אָמוֹר, לָהֶם (כד) יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  (כה) יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  (כו) יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  (כז) וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם."  (במדבר ו')
6.) קורבנות נשיאי השבטים- תרומות לרגל סיום הקמת המשכן- חנוכת המשכן.  בכל יום הקריב נשיא אחר את קרבנו וסדר ההקרבה נקבע לפי סדר המסע במדבר, הנשיא הראשון היה נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, הוא האיש שקפץ ראשון למים בעת קריעת ים-סוף.
לאחר שנים-עשר יום בהם הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם נכנס משה רבנו אל אוהל-מועד, ואז נשמע קול ה' יוצא מבין שני הכרובים (דמויי המלאכים) מעל ארון הקודש. "(פט) וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו." (במדבר ז')

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה. המשך שבוע טוב🌼

מחר- חג שמחת תורה!

מחר נוסף לנו יום של קירבה מיוחדת בינינו לבין ה'. יום זה נקרא "שמיני עצרת", היום שבו נהג העם להתכנס בבית המקדש שהיה המרכז הרוחני. בתום חג הסוכות, נהגו להקריב רק פר אחד במקום 70, כנגד עם אחד – העם היהודי. (תלמוד, מסכת סוכה, דף נה, ב). למרות שחג מתן תורה מגיע מיד בתום שבעת ימי חג הסוכות, שמיני עצרת הוא יום חג העומד בפני עצמו ככתוב בחומש ויקרא (כג, לו): "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם… עצרת היא", כלומר, יש לברך בו את ברכת "שהחיינו" ואין יותר צורך לשבת בסוכה.
הרב שרגא סימונס מוסיף-
"בשמיני עצרת, כשאנו מסיימים את תקופת החגים, אנו מתפללים תפילה מיוחדת לירידת גשמי ברכה, כשהגשם מייצג את ברכת הצמיחה והשפע. ואולי ניתן להסביר זאת כך: כאשר סיימנו "לזרוע" את ההחלטות הטובות שקיבלנו על עצמנו לקראת השנה החדשה, מילאנו את חלקנו בהשתדלות ליצירת השינוי. כעת אנו מצפים להגשמה של ההשתדלות הזו, ל"נביטה" ו"לצמיחה" של "הזרע" אותו טמנו, וזהו חלקו של הבורא המחליט אם וכמה להשפיע עלינו מברכתו. ואולי לשם כך באה תפילתנו המיוחדת לירידת הגשמים דווקא עכשיו. בכל תקופת החגים, השקענו אנרגיה רוחנית רבה בהתפתחותנו האישית ועברנו דרך ארוכה. המשימה שלנו כעת היא לקחת את האנרגיה הזו ולנצל אותה במשך השנה החדשה."
בנוסף, מחר נקרא את הפרשה האחרונה, "וזאת הברכה" שהיא הפרשה האחת-עשרה בספר דברים. אנו מגיעים אל "התחנה האחרונה" – אל סופו של ספר "דברים", הפרשה שחותמת ומסיימת גם את חמשת חומשי התורה. זהו תיאור יומו האחרון של משה רבינו. בפרשה, מברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. לכל שבט משה מעניק ברכה ייחודית משלו. לאחר הברכות, משה רבינו עולה להר נבו ומשם הוא רואה מרחוק את כל הארץ. שם גם משה מת ונקבר, במקום שאיש אינו יודע היכן בדיוק הקבר נמצא. בני ישראל בוכים ומתאבלים על משה שלושים יום, ויהושע בן נון מחליף אותו. התורה מסתיימת באמירה שמשה היה גדול הנביאים של עם ישראל, האדם האחרון עלי אדמות שהתראה עם ה', וראה אותו פנים אל פנים. וכך נאמר:  "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים".  (פרק לד' פסוק י)
בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים כאמור בחג שמחת תורה, שנקבע בכדי לציין את סיום מחזור קריאת התורה, המועד בו אנו מסיימים את קריאת התורה כולה בכל שנה. לכן, העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, שמתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".
חג שמח ושבוע טוב❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

פרשת האזינו- תקציר!

 


השבוע פרשת האזינו שהיא הפרשה העשירית בספר דברים. הפרשה ממשיכה את נאום משה לעם ישראל וההכנות למותו של משה רבינו. רוב פרשת האזינו היא שירה שנכתבה ונאמרה ע"י משה לעם ישראל. השירה עתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, פרשת וילך, להיות שירה שתהא עדות ואזכור לעם ישראל. ואכן במקום שורות ארוכות ופסקאות מלאות, אנו מוצאים שני טורים ארוכים של מילים קצרות.
השירה משבחת את הנהגת ה' ואת הבחירה שלו בעם ישראל; יש בשירה אזהרות, זיכרונות ותיאור עתידם של עם ישראל בדורות הבאים ע"י תיאור של נחלת ארץ ישראל, החטא, הגלות והגאולה. מטרת השירה היא להזכיר לעם ישראל את התורה, קיום המצוות, והאמונה, בפרט לאור התיאור שבעתיד בני ישראל יבגדו יעזבו את תורת האל ויפנו לה עורף.
הפרשה גם מתארת כיצד קורא משה את השירה לבני ישראל ומזהיר אותם פעם נוספת להקפיד לקיים את התורה. יהושע, המנהיג שמחליף את משה רבינו, נמצא יחד עם משה, והם מופיעים כמנהיגים בחפיפה.
בסוף הפרשה מצווה ה' את משה לעלות להר העברים, הר נבו, ולהשקיף על ארץ ישראל. לאחר מכן, מודיע ה' למשה ששם הוא ימות בגיל 120 שנה ומבטיח לו מיתה דומה לזו של אהרון אחיו. בנוסף ה' אומר למשה כי הוא לא יזכה להיכנס לארץ המובטחת בעקבות חטאו במי המריבה.

פרשת האזינו- למה שירה?

 

לא במקרה כותב משה רבינו את דבריו לעם ישראל בשירה. טקסט המתנגן במוסיקה קל יותר לזכור אותו ולהטמיע אותו בתוך הנשמה, פשוט כי זה מרגש ונוגע. תאכלס, קל לנו יותר לזכור שירים מאשר נאומים. השירים נטמעים ונחרטים לנו בזיכרון לזמן ממושך, לרוב המנגינה וגם המילים.

ועל כך כתב יורם טהרלב-
"ידוע כי בני האדם זוכרים שירים בקלות רבה והם נחרתים בזיכרון לשנים רבות, בעוד שדברי פרוזה ונאומים הופכים לאבק פורח. ואמר על כך רבי לוי יצחק מברדיטשב: השירים והפזמונים נכתבו על ידי אנשים בעלי לשון ומליצה, אבל אחר כך הורטבו יפה יפה בדמעותיהם של ישראל ונעשו סליחות. ואכן, גם השירה של משה הפכה לתורה. והכתוב בפרשת ויילך מערב בין השירה לתורה, ללמדנו שאינן אלא דבר אחד. ומשה אכן מלמד את העם לשיר את התורה: "(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". (דברים לא')
ומאז למדו בני בניהם של ישראל כי יש לשיר את התורה ולא לקראה! ועשו את טעמי המקרא שאינם אלא תווי הנגינה ההופכים את התורה לשירה, ומבטיחים כי גם הבורים ועמי הארצות יידעו לשיר את התורה אפילו כאשר אינם מבינים את מילותיה."

משה רבינו העניק לנו שתי שירות גדולות –שירת הים ואת שירת האזינו, את נאומו האחרון לעם ישראל הוא מסיים בשירה. הרב אמנון בזק מסכם-

" כוחה של שירה הוא הצד החווייתי הטבוע בה, שיש בו כדי לשוב ולהזכיר לאדם נשכחות, בייחוד בשעות משבר. צירופה של ה'שירה' ל'תורה' הוא הערבות לכך שאכן "לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ", ודברי ה' לא ימושו מפי זרענו וזרע זרענו עד עולם."

פרשת וילך- תקציר!

השבוע פרשת ויילך שהיא הפרשה התשיעית בספר דברים. הפרשה פותחת בדבריו המרגשים של משה,  "(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה." (דברים לא') ביום מותו משה נפרד מעם ישראל כשהוא בן 120 שנה. הוא מספר לעם שלא יחצה אתו את הירדן, ולא יגיע איתו לארץ ישראל אך הוא מעודד את בני ישראל ומספר להם שיהושע הוא זה שה-ה' בחר בו להנהיג אותם בכניסתם לארץ ישראל, יהושע הוא זה שמונה כממשיך דרכו של משה רבינו. משה מחזק את בני ישראל שלא יפחדו מהמלחמה בעמי הארץ, כי ה' יעזור להם. בנוסף הוא קורא ליהושע ומעודד ומחזק גם אותו בברכת "חזק ואמץ".

משה כותב את התורה ונותן אותה לכהנים ולזקני העם שישמרו עליה. הוא גם מצווה עליהם שפעם בשבע שנים, בחג הסוכות, עליהם להקהיל את כל העם אל בית המקדש ולהקריא להם את דברי התורה בכדי לחזק אותם, ללמד אותם ואת הדורות הבאים את יראת ה', ואת הדבקות בתורה ובמצוות.

לבסוף, בגילוי השכינה באוהל מועד מספר ה' למשה, כי בעתיד יפר עם ישראל את בריתו ויבואו עליו צרות רבות. ה' מצווה את משה לכתוב זאת כעדות בצורת שירה וללמד אותה את העם בכדי שהעם יזכור זאת תמיד. השירה עצמה תופיע בפרשה הבאה – פרשת 'האזינו'.

פרשת וילך- משה רבנו ה-מנהיג!

 

בפרשת וילך אנו מבינים שקרוב יותר מתמיד יום מותו של משה רבנו ופרישתו הוודאית כמנהיג עם ישראל. משה בנאום הפרידה מציין את היותו בן 120 שנה ומסביר לעם ללא כל גינונים טקסיים כי הוא איננו יכול יותר ""לצאת ולבוא", " "זקן אני", אמר האיש, "ונסתמו ממני מעיינות החכמה" (רש"י). כלומר, לא תיהנו עוד מעצתי, מחכמתי ומדברי תורתי. אלו נלקחו ממני, וניתנו למנהיג הבא אחרי. כמו כן, לא אוכל עוד לצאת ולבוא "במלחמה" (אבן עזרא), כך, שלא אביא לכם כל תועלת במבחנים הצפויים לכם, מיום עברכם את הירדן."

ההנהגה הועברה רשמית ליהושע. בנאומו כאמור מציין משה את חולשותיו ואת העובדה כי איננו כשיר עוד להמשיך בהנהגה. משה רבינו איננו פותח בנאום גבורה על כל הניסים והנפלאות, על כל מסירות נפשו בכל השנים הממושכות שהנהיג את עם ישראל כפי שאולי היה מצופה. זוהי דוגמא ומופת למנהיגות שאולי כבר הספקנו לשכוח, משה נפרד מהעם כי הוא מבין ששליחותו הסתיימה, ושזה הזמן לפנות את מקומו ליורשו, למנהיג חדש, יהושע. הוא בוחר להיפרד בפשטות, ואומר לעם את דבריו האישיים מלב אל לב. פרידתו אישית ולא רשמית. אומר הרב משה גרילק, " סמכותו הבלתי מעורערת של המנהיג הישיש אבדה לו מרגע זה ואילך, ולעיני העם כולו. מעתה האלוקים מצווה את יהושע, ומשה – בימי חייו האחרונים – הועמד בצל." והרמב"ן מסביר, "בחשיפת חולשותיו אלו ביקש לנחמם. ראו זקנתי, אין כוחותיי עימי, אין בי יותר תועלת, אל תצטערו ביותר, שאני הולך בדרך כל הארץ. זכיתם בהנהגה צעירה, שמובטחת לה עזרת האלוקים…"

בכדי שלא ייווצרו אגדה ומיתוס כמו בדתות אחרות, מבהיר הרב משה גרילק- " למען לא ייהפך משה, במשך הדורות – ליצור על אנושי – אלוקי, כפי שקרה למייסדי הדתות, המתבססות על תורת משה. למשל, האחד הפך "לבן אלוהים", ואילו רעהו במזרח עלה לרקיע על חמורו. לעומתם, נשאר משה אדון הנביאים, בתודעת העם – אדם. אדם, שבמופת חייו הפגין, לאילו פסגות רוחניות מסוגל בן אנוש להעפיל, בלי לטשטש את הגבולות הברורים בין האלוקי והאנושי…"

משה רבנו היה מנהיג אמיתי שידע מה בחר ולמה נבחר! מנהיג אמיתי מוביל אחריו רעיון שמאחד את העם סביב הבנה גבוהה, ייעודו להעצים את האנשים שילמדו לנהל את הבחירות שלהם בעצמם ולקחת אחריות אישית. מנהיג אמיתי הוא לא דמות מפורסמת בהכרח. אחרי הכל, כל אחד ואחת מאתנו הוא מנהיג/ה ומוביל/ה בין אם את עצמו, את ילדיו, חבריו וכו'. מנהיג אמיתי ייצר עוד מנהיגים עצמאיים ולא יחפש לקבץ סביבו קהל מעריצים אלא ייצר מערכת של שיתופי פעולה והעצמה של כל אחד ואחת במימוש ייעודם.

מי ייתן ונצליח להנהיג את עצמנו ואת הסובבים אותנו מתוך הבנה, חיבור, ורגישות לזולת. שנזכה להוביל, להעצים, לפתח, ולקדם את עצמנו ואת הסביבה כולה. אמכי"ר.

שבת מבורכת

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת.

פרשת ניצבים- תקציר!

השבוע פרשת ניצבים שהיא הפרשה השמינית בספר דברים. והיא תמיד נקראת בשבת שלפני ראש השנה.

הפרשה ממשיכה את נושא חידוש הברית בין בני ישראל לה'. בפרשה זו מדגיש משה רבינו שהברית חלה על העם כולו כיחידה אחת ובו בזמן גם על כל פרט ומשפחה שבו. משה מבהיר לעם, כי התורה ניתנה לכולם, גם לדורות הבאים, לא רק לדור הנוכחי.

אם יפר העם את הברית ויעבוד אלוהים אחרים, אז העם כולו ייענש, הארץ תהפוך לשממה ובני ישראל יגורשו ממנה. אבל כשהעם יתחרט על מעשיו וישוב לקיים את התורה והמצוות, ישוב ה' ויקבצם לארץ, יתקיים קיבוץ גלויות.
משה ממשיך ומסביר שמצוות התורה הן לא בשמים ולא מעבר לים כי הן קרובות לטבע האדם, ובידו לשמרן.
משה מדגיש את חופש הבחירה בין הטוב והרע שניתן לנו, לעם ישראל, ככתוב- "(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע." (דברים ל') וההמלצה כמובן לבחור בטוב – "(יט)וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–… (דברים ל')" 

פרשת ראה- תקציר!

 

השבוע פרשת ראה שהיא הפרשה הרביעית בספר דברים. הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שעם ישראל יחויב בהם לאחר כניסתו לארץ, והיא פותחת באפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) לקללה (אי קיומן).
משה רבינו מודיע לעם ישראל, כי הוא כאמור נותן לפניהם את הבחירה של 'ברכה וקללה'. הברכה היא שכר על שמירת המשפטים, והקללה היא העונש על אי קיומם. בבואם לארץ, על הר גריזים (שבו תינתן הברכה) והר עיבל (שבו תינתן הקללה) יתקיים מעמד כריתת ברית של בני ישראל עם ה' על קיום המשפטים, המצוות.
ובהמשך מפורטים החובות והאיסורים של בני ישראל בבואם לארץ והם כוללים- השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל, ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, העלאת הקרבנות והמעשרות, ומצוות סוציאליות הדואגות לחלשים בחברה. בני ישראל מצווים לגמול חסד ולעזור לזולת – דיני עבד עברי, שחרור העבדים, מצוות שמיטת כספים ומצוות הצדקה, ככתוב-
"(ז) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." (דברים טו')
  כמו כן, משה רבינו מזהיר מפני נביאי שקר, מציין את דיני עיר הנידחת (עיר שאנשיה פנו לעבודת אלילים), מנהגי אבלות, ונותן פירוט של החיות המותרות והאסורות באכילה; משה רבינו חוזר על חוקי הכשרות השונים.
הפרשה מסיימת כי על כל יהודי לעלות לרגל לבית המקדש, שלוש פעמים בשנה, פסח, שבועות וסוכות, אלו שלושת הרגלים, ימים של חג, שמחה והבאת קורבנות.

פרשת עקב- תקציר!

 

השבוע פרשת עקב שהיא הפרשה השלישית בספר דברים. הפרשה פותחת ב-
" (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ…" (דברים ז')
משה רבינו ממשיך בנאום שנשא לבני ישראל לפני מותו. תחילה משה מחזק את שומרי המצוות ומודיע להם מה השכר הצפוי להם- אם תשמרו את כל מצוות התורה ותקפידו גם על אותן מצוות קלות הנרמזות במילה "עקב" כמו במצוות החמורות, אז גם יחסו של הקב"ה יהיה בהתאם, יקיים ה' את הברית שכרת עם אבותינו, שכר של תבואה טובה, בריאות, וניצחון על האויבים.
משה מחזק את לב בני-ישראל לקראת הקרב הגדול על הארץ, הוא מציף את הספקות והפחד של בני ישראל מפני עמי הארץ, אך משה רבינו מבטיח את עזרתו הנאמנה של הקב"ה כשם שעזר להם בכל שנות המסע במדבר. הוא מתאר את ההתגברות על העמים השוכנים בארץ ישראל, וסילוק של כל העבודה הזרה, סילוק עבודת האלילים.
משה מתאר את שבחה של ארץ ישראל ומזהיר את עם ישראל שלאחר שהם יתמקמו, ישגשגו ויצליחו בארץ המובטחת שלא ישכחו להוקיר את עזרת וחסדי ה' בהצלחה ויסתמכו על גבהות ליבם, "כוחי ועוצם ידי". בהקשר זה הוא מזכיר ומתאר להם את חטא העגל ושאר חטאיהם במדבר.
משה רבינו מסביר לבני ישראל את תורת הגמול, שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן. ה' מבקש מעם ישראל לשמור את מצוותיו תוך הבטחה להעניק לו מכל טוב הארץ.
בסיום הפרשה מפרט משה את השכר והעונש בקיום או אי קיום מצוות התורה, זו למעשה הפרשה השניה של קריאת שמע שתחילתו במילים "והיה אם שמוע…". כשישראל שומרים על המצוות – גשמי ברכה באים בזמנם והיבול פורה, אך כשהם סרים מהדרך הטובה – הבצורת מגיעה והארץ לא מצמיחה דבר. כדי שיזכרו לקיים את המצוות, משה רבינו מצווה אותם לכתוב זאת בסימנים על היד והראש (תפילין) ובכניסה לבתיהם, בפתחי הבית (מזוזה). והציווי הנוסף הוא לחנך, ללמד ולהעביר דברים אלו לדור הבא.

פרשת ואתחנן- תקציר!

 

השבוע פרשת ואתחנן שהיא פרשת השבוע השנייה בספר דברים, וקוראים אותה בשבת שאחרי תשעה באב. בפרשת ואתחנן ממשיך משה את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, והוא מקווה בכל זאת להיכנס לארץ. לכן, הוא מתחנן לפני הקב"ה שיתיר לו להיכנס אך ה' לא נענה לו, ולמשה רבינו לא נותר אלא לעלות על הר גבוה ולראות את הארץ מראש הפסגה. עתה, עיקר משימתו היא להכשיר את העם לקראת כניסתם לארץ כאשר בראשם המנהיג החדש – יהושע בן-נון.

משה מצווה את עם ישראל להפנים את חשיבות שמירת התורה וחוקיה- "(ב)לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ…" (דברים, פרק ד') זהו אחד הדברים היסודיים בשמירת התורה. הוא מצווה אותם לזכור את מאורעות המדבר, ללמוד את התורה, לקיים בפועל את הנאמר בה; לספר ולהורישה לדורות הבאים.
משה רבינו מצווה את עם ישראל לזכור את מעמד הר סיני, ואת האיסור עַל עֲבוֹדָה זָרָה! רגע לפני הכניסה לארץ מזהיר משה את העם שאם לא ישמרו על מצוות התורה ויעבדו פסלים ואלילים אחרים הם יוגלו מעל אדמת הארץ הקדושה והקב"ה יפיצם בין אומות העולם.

מיד לאחר מכן, משה רבינו מבדיל שלוש ערי מקלט לאותם אנשים שרצחו בשגגה וברחו מפני נקמת משפחת הנרצח הרוצה לגאול את דמו. מאחר שמשה רבינו עצמו לא נכנס לארץ הוא קבע כ"ערי מקלט" רק את הערים בעבר הירדן המזרחי שנכבשו בדרך לארץ ישראל.

משה אוסף את עם ישראל וחוזר בפניהם על עשרת הדברות שנחרטו על שני הלוחות וניתנו

הר סיני, ליוצאי מצרים ולכל בני העם היהודי עד סוף כל הדורות.

  1. ה' הוא האל היחיד
  2. אסור להתפלל או לעבוד אל אחר, איסור על עבודה זרה
  3. אסור לשאת את שמו של ה' לשווא
  4. יש לשמור את השבת ולא לעבוד בה
  5. יש לכבד את ההורים
  6. אסור לרצוח
  7. אסור לנאוף
  8. אסור לגנוב
  9. אסור להעיד עדות שקר
  10. אסור לחמוד

משה רבינו מצווה כאמור את עם ישראל לשמור עליהם ועל כל שאר המצוות, ומסכם בפסוק המוכר-

"(ד) שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד." (דברים ו')

המשך דבריו של משה הם המקור לקריאת שמע שאנו קוראים מספר פעמים כל יום, הקריאה כוללת מספר מצוות חשובות:
"שמע ישראל . . ה' אחד" – מצוות אחדות ה'.

"ואהבת את ה' אלוקיך" – מצוות אהבת ה'.
"ושננתם לבניך" – מצוות לימוד תורה.
"ודברת בם . . בשכבך ובקומך" – מצוות קריאת שמע, פעמיים ביום.
"וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך" – מצוות תפילין.
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" – מצוות מזוזה.

משה ממשיך ומזהיר את בני-ישראל מפני הסכנות האורבות להם מבחינה רוחנית בכניסתם לארץ וכיצד עליהם להתגבר עליהן.