מחר- חג שמחת תורה!

מחר נוסף לנו יום של קירבה מיוחדת בינינו לבין ה'. יום זה נקרא "שמיני עצרת", היום שבו נהג העם להתכנס בבית המקדש שהיה המרכז הרוחני. בתום חג הסוכות, נהגו להקריב רק פר אחד במקום 70, כנגד עם אחד – העם היהודי. (תלמוד, מסכת סוכה, דף נה, ב). למרות שחג מתן תורה מגיע מיד בתום שבעת ימי חג הסוכות, שמיני עצרת הוא יום חג העומד בפני עצמו ככתוב בחומש ויקרא (כג, לו): "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם… עצרת היא", כלומר, יש לברך בו את ברכת "שהחיינו" ואין יותר צורך לשבת בסוכה.
הרב שרגא סימונס מוסיף-
"בשמיני עצרת, כשאנו מסיימים את תקופת החגים, אנו מתפללים תפילה מיוחדת לירידת גשמי ברכה, כשהגשם מייצג את ברכת הצמיחה והשפע. ואולי ניתן להסביר זאת כך: כאשר סיימנו "לזרוע" את ההחלטות הטובות שקיבלנו על עצמנו לקראת השנה החדשה, מילאנו את חלקנו בהשתדלות ליצירת השינוי. כעת אנו מצפים להגשמה של ההשתדלות הזו, ל"נביטה" ו"לצמיחה" של "הזרע" אותו טמנו, וזהו חלקו של הבורא המחליט אם וכמה להשפיע עלינו מברכתו. ואולי לשם כך באה תפילתנו המיוחדת לירידת הגשמים דווקא עכשיו. בכל תקופת החגים, השקענו אנרגיה רוחנית רבה בהתפתחותנו האישית ועברנו דרך ארוכה. המשימה שלנו כעת היא לקחת את האנרגיה הזו ולנצל אותה במשך השנה החדשה."
בנוסף, מחר נקרא את הפרשה האחרונה, "וזאת הברכה" שהיא הפרשה האחת-עשרה בספר דברים. אנו מגיעים אל "התחנה האחרונה" – אל סופו של ספר "דברים", הפרשה שחותמת ומסיימת גם את חמשת חומשי התורה. זהו תיאור יומו האחרון של משה רבינו. בפרשה, מברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. לכל שבט משה מעניק ברכה ייחודית משלו. לאחר הברכות, משה רבינו עולה להר נבו ומשם הוא רואה מרחוק את כל הארץ. שם גם משה מת ונקבר, במקום שאיש אינו יודע היכן בדיוק הקבר נמצא. בני ישראל בוכים ומתאבלים על משה שלושים יום, ויהושע בן נון מחליף אותו. התורה מסתיימת באמירה שמשה היה גדול הנביאים של עם ישראל, האדם האחרון עלי אדמות שהתראה עם ה', וראה אותו פנים אל פנים. וכך נאמר:  "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים".  (פרק לד' פסוק י)
בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים כאמור בחג שמחת תורה, שנקבע בכדי לציין את סיום מחזור קריאת התורה, המועד בו אנו מסיימים את קריאת התורה כולה בכל שנה. לכן, העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, שמתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".
חג שמח ושבוע טוב❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

כיצד ניתן להחזיק בשמחה מבלי שתחמוק מאתנו?

חג שמחת תורה- המענה. הריקוד עם ספר התורה הוא ביטוי לשמחה המיוחדת והנצחית שרק התורה יכולה להכניס לחיינו. "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח), כך מסבירה שרה דבי גוטפרוינד, יועצת משפחתית,
"להלן חמש דרכים שבהן התורה מכניסה לחיינו חיות ושמחה עמוקים.
1. היא נותנת לנו מטרות נעלות יותר. המדד האמין יותר לשמחה בת קיימא בחייו של האדם הוא מטרה שמביאה להתעלותו. כל המטרות האישיות שלנו, חשובות ככל שתהיינה, הן חלק מתפקיד גדול יותר המשותף לכל היהודים – להכניס אור לעולם, להפוך את העולם למקום רוחני יותר ולהעביר הלאה את המסורת הקדושה שלנו. התורה נותנת לנו שאיפות נעלות יותר.
2. היא מראה לנו כיצד להכיר תודה. רוב האנשים מבינים מדוע הכרת תודה מעלה את רמות השמחה שלנו, אולם אנחנו לא בהכרח יודעים איך להרגיש הכרת תודה על בסיס יום יומי. התורה מנחה אותנו להודות מספר פעמים ביום. בשלש תפילות, ובברכות על אוכל ועל מצוות. היא מגלמת בתוכה מודעות מידית לכל הטוב והחסד שאנחנו מקבלים ממקור החיים, מהרגע בו אנחנו פוקחים את עינינו ליום חדש.
3. היא מלמדת אותנו לקוות. החיים קשים והרבה פעמים בלתי צפויים. בפני רבים מאיתנו עומדים אתגרים שונים, שמקשים עלינו לראות את הדרך הלאה. אולם התורה מלמדת אותנו שאין דבר שאינו אפשרי; שאלוקים אף פעם לא נותן לנו ניסיונות שאיננו מסוגלים לעמוד בהם; שמחר יהיה יום חדש; שהישועה בוא תבוא, ושאנחנו לא מתמודדים לשווא.
4. היא מחברת אותנו. בעולם שבו כל כך הרבה אנשים בודדים ותלויים בחברה וירטואלית, התורה מוציאה כל אחד מאתנו מבדידותו. היא מראה לנו כיצד ליצור קהילות ולקרב בין אנשים. היא מלמדת אותנו שאנחנו זקוקים זה לזה. היא עוזרת לנו לתת גם כשלא ברור לנו איך. היא מחברת בין סבים לנכדיהם. היא מגשרת על פערי התרבות שכל כך הרבה פעמים מפלגים אותנו. היא נותנת לנו שפה משותפת ואמת משותפת. היא מחברת אותנו זה לזה.
5. היא סוחפת אותנו. הרגעים הכי שמחים שלנו מגיעים כשאנחנו "נסחפים", עסוקים ושקועים לחלוטין בפעילות כלשהי. אנחנו מתעלים מעבר לגבולות הגשמיים והרגשיים שלנו, על ידי שקיעה מלאה באנרגיה של הרגע. התורה נותנת לנו את תחושת הסחיפה הזאת כשאנחנו עושים מעשה טוב או מצוה שמאתגרת אותנו מחד, אך מאידך נמצאת בטווח השגתנו. אנחנו מבקרים חולים, אפילו אם בתי החולים מלחיצים אותנו. אנחנו מזמינים את האלמנה מהשכונה לסעודות שבת, למרות שאין לנו מצב רוח לאורחים. אנחנו נותנים צדקה למרות שאנחנו מוטרדים מהמצב הכלכלי שלנו. אנחנו בוחרים להתגבר על המגבלות הפנימיות שלנו וממשיכים הלאה, גם כשאנחנו נאלצים להכריח את עצמו לעשות את זה.
התורה נותנת לנו את תחושת ההיסחפות הזאת גם דרך שירה וריקוד. זאת ההיסחפות של שמחת תורה, שמלמדת אותנו כיצד להתעלות מעל למגבלות שלנו, כיצד לשמוח, כיצד להתחבר. כיצד לשיר שירים שיוצרים מעגלים על מעגלים שעולים ומתנשאים מעבר לרוקדים עצמם. המלים שאנחנו שרים מחזירות אותנו אל המהות הפנימית שלנו, אל המטרות הנעלות, הכרת התודה, התקווה, השמחה הטהורה של התקרבות לבורא. עבור הרגע הזה הוא ברא אותנו. עבור השמחה הזאת הוא ברא את העולם. זאת השמחה שלא תחמוק מאתנו בין אם אנחנו עומדים על פסגת העולם או רק מתחילים את הטיפוס. היא נמצאת למעשה ממש בזרועותינו – התורה היקרה שהוא נתן לנו. אושר ושמחה שמרקדים מעל ומעבר לעצמם."
לכן, כשביקשו מרבי עקיבא לסכם את כל התורה על רגל אחת, הוא אמר "ואהבת לרעך כמוך", שזהו הבסיס של התורה כולה. הכל נועד בכדי להביא אותנו לשם.
מחר, בין ארוחה לארוחה, נשתדל לקבל על עצמינו מחדש את התורה, ולהזכיר לעצמינו להמשיך לעבוד על "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות, להמשיך לפתח את הרגש לזולת, לקבל את האחר, את השונה, ואת עצמינו. נזכור שהעוצמה והכוח שלנו היא באחדות שלנו.
חג מבורך ושמח💐