מי קדוש?
פרשת קדושים פותחת ב- "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם". הקב"ה מצווה אותנו שנהיה אנשים קדושים. אבל מה זה אומר? האם אנחנו מבינים את המשמעות של להיות קדושים? קצת מאתגר לתאם ציפיות ולממש את יעודנו כשלא מובן מהי קדושה? ומה הופך אותנו לקדושים?
הפרשה לא נותנת לנו תשובה ישירה אלא היא מפרטת ונותנת לנו רשימה ארוכה של חוקים ומצוות הקשורות לנושאים חברתיים שבין אדם לחברו, ולנושאים שבין אדם למקום.
חלק מהמצוות שמוזכרות לדוגמא-
"(יג) לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר. יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה. (טו) לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. (טז) לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, יְהוָה. (יז) לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (יח) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה…" (ויקרא יט)
והכוונה שאם נמלא מצוות אלה נהפוך לאנשים קדושים המתקרבים ודומים למידותיו של הקב"ה. במילים אחרות, אלו הוראות כיצד לנהוג ולקיים חברה בריאה וטובה בארץ ישראל תזכורת חשובה בפרט ביום הולדת, היום, כשאנו חוגגים למעשה את שנת ה-70 למדינת ישראל🇮🇱.
פרשות אלו, "אחרי מות קדושים" נקראות בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צהל וקורבנות הטרור ובסמוך ליום העצמאות, ימים המעוררים בנו זיכרונות, הוקרה עצומה, רגשות עזים ומחשבות על כל אותם שנפלו והקריבו עצמם כדי שאנחנו כולנו נוכל להמשיך ולחיות בארץ ישראל בביטחה. סיוון רהב מאיר מטיבה לתאר-
"איך מתנהגים אחרי מותם של קדושים? לפני שנתיים שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי, בערב יום הזיכרון, בתל אביב. האולם היה מלא ולכן נפתח עוד חדר עם שידור וידאו בחוץ. וכך היא אמרה:
"לא סתם הימים המיוחדים האלה, יום הזיכרון ויום העצמאות, מתרחשים בפרשת 'אחרי מות קדושים'. מה זה 'אחרי מות'? מה התורה אומרת לנו לעשות אחרי מותו של מישהו? לחיות! להעצים את החיים. ואיך עושים את זה? לא סתם דווקא בפרשה הזו, דווקא בשבוע הזה, אנחנו קוראים: 'ואהבת לרעך כמוך'. הנשמות הקדושות האלה מסתכלות עלינו מלמעלה ושואלות: בשביל מה הוקרבנו, אם הם שם למטה עוד רבים על שטויות, עוד שונאים? איך הם לא נותנים כבוד לאחר? לאישה, לבעל, לילדים, לזקן, למורה, לחייל הלוחם, ללומד התורה? כבוד!".
ואז היא ביקשה שנעשה משהו: "שכל אחת תשים יד על מי שלידה. קדימה, לא להתבייש, לא להתפדח. שימו יד אחת על השנייה ותגידו יחד איתי: 'הריני מקבלת על עצמי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'. קדימה".
וכ-2500 נשים, מבוגרות וצעירות, חילוניות ודתיות, מתחזקות ומתחלשות, שמו באמצע תל אביב, בערב יום הזיכרון, יד על כתפה של מישהי שהן לא מכירות – וחזרו אחריה מילה במילה, וקיבלו על עצמן לנסות לאהוב יותר.
בכל שנה מחדש נדמה לי שהפרשה הזו, "קדושים", שקוראים אותה בדרך כלל סביב ה' באייר, ממש מזכירה לנו את הבסיס והמהות. את העובדה שאנחנו צריכים להיות ראויים למקום הזה שזכינו לחיות בו, ולהתנהג בהתאם….״
סיוון מוסיפה- ״אחת ההוראות המעניינות היא "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". למה בעצם לא לקלל חרש? הוא הרי לא שומע… יש הסברים רבים לשאלה, אבל הרמב"ם מסביר זאת באופן הבא: "כי התורה לא הקפידה בעניין המקולל לבד, אבל הקפידה גם כן בעניין המקלל, כשהזהיר הכתוב שלא תגיע נפשו של המקלל לנקמה ולא ירגיל לכעוס". כלומר, גם אם המקולל לא שומע ולא יודע – לתורה אכפת גם מנפשו של המקלל עצמו. במובן מסוים, למצבו של מי יש לדאוג יותר – לנהג בכביש שצרחו עליו או לנהג שצרח? לשופט הכדורגל שגידפו אותו או לאוהד שגידף? פרשת "קדושים" מעלה את הרף ממה שנאמר עליו. צריך לדאוג יותר למצבו של המדבר. וטוענת שאם מדובר בדיבור רע – זה לא משנה האם הצד השני בכלל שמע ונעלב והצטער ממה שנאמר עליו. צריך לדאוג יותר למצבו של המדבר."
מה שמוביל אותנו לשאלה הבלתי נמנעת- האם התורה שמצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", מצווה אותנו לקיים משימה בלתי אפשרית?
והתשובה- ׳ואהבת לרעך כמוך' זו לא סיסמה או עניין רוחני או רגשי, זה לא רק דיבורים יפים או מחשבות טובות. אלא זה הכי מעשי, ממשי ובפועל שיש!
הרב אשלג מסביר ששאר התורה זה פירוש ולימוד איך להגיע למצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא עיקר התורה. הכוונה היא שניתן לאחר את אותו יחס שאנחנו מצפים לקבל.
כלומר, המשמעות של המצווה היא שכל יהודי ידאג לכל יהודי אחר כמו שהוא דואג לעצמו. שימלא את הצרכים והחסרונות של הזולת כמו שהוא דואג למלא את שלו – זה נקרא אהבה. אהבה נבחנת במעשים, לא בדיבורים בעלמא או אידיאלים. מחשבות ודיבורים עוזרים לאהבה אבל העיקר זה כשאדם דואג בפועל לצרכי חברו (מדבריו של הרב יובל הכהן אשרוב).
הכל עניין של עיקר וטפל. ע״פ תורתו של הרב אשלג כולנו חלקיקים של נשמה אחת (הרצון להשפיע טוב ולהטיב) ומה שמפריד בינינו זה הגוף (החלק הגשמי, העסוק ברצון שלנו לקבל לעצמנו), ממש כמו חלקים של פאזל, כל החלקים נחוצים ליצירת התמונה השלמה והמלאה, ובדיוק כמו האיברים שבגופנו, כולם חשובים ונצרכים לתפקוד ההרמוני והמלא של הגוף. כל האיברים מגויסים לעבודה משותפת ותפקוד ראוי של הגוף, כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
אסיים ברוח חגיגות יום העצמאות בקטע מתוך נאומו של הרצל 'הציונות, השוביניזם ואהבת האנושות', 1899-
"אין האידיאל הציוני שולל את הרעיונות ה'הומניים' של אהבת האנושות הכללית; הוא כולל אותם. אלא, שאין אנו רוצים להיות קוסמופוליטיים חסרי מין, אלא להודות בלאומיותנו, בשעה שאנו מטפחים את העקרונות הנעלים ביותר של ההומניות… יהיה זה בעתיד אחד מן התפקידים היפים והגדולים ביותר של הציונות להוכיח במעשה ובהתנהגות, כי שום דבר אנושי לא זר לנו, גם אם רוצים אנו להיות חופשיים עד כדי כך, שלא נתכחש לגזע שלנו… אנו רוצים להיות נאמנים לעצמנו, אז גם יאמינו לנו יותר, כי אנו יכולים להיות נאמנים גם לאחרים…"
חג עצמאות שמח ושבת שלום ומבורך
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, אברהם לייב בן חיה סאסל, אביבה בת מזל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
