פרשת נח- שחיתות ואנושות!

ההפטרה שקוראים בשבת פרשת נח היא בספר ישעיהו (פרק נ"ד ותחילת פרק נ"ה), נראה שהקשר בין הפרשה להפטרה ברור: בפרשה מסופר על נח, על שחיתותה של האנושות ועל הברית בין ה' לאנושות כולה, ובהפטרה מדובר ב"מֵי נֹחַ", ב"בְּרִית עוֹלָם" (ישעיהו נה, ג), ו" יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו; (ישעיהו נה, ז)
בהפטרה מזכיר הנביא ישעיהו את השבועה שנשבע ה' "(ט) כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ-…" (ישעיהו נ"ד), הרד"ק הסביר 'מי נח' כמו 'בימי נח'. הסיבה שבגללה המבול נקרא "מי נח" היא כישלונו של נח לנסות להשפיע על דורו. יחד עם זאת, לאחר המבול הביאו מעשיו של נח לכריתת ברית של ה' עם נח וכל הדורות הבאים אחריו, ברית שהבטיחה שלעולם לא יהיה יותר מבול שיחריב את העולם.
העובדה שנח לא ביקש רחמים על דורו ועל עולמו היא שזוקפת את המבול לחובתו. אומנם צדיק תמים היה, אבל נח לא עמד במבחן הנאמנות לדור. מתוך הפרשה נראה כאילו גזירת חורבן שנגזרה על העולם כבר אי אפשר לשנותה. נח לא פעל למניעת המבול הצפוי, כמו הגלות הצפויה שלא נמנעה. וההפטרה רומזת לכך שיש מפתח ביד צדיק הדור לבטל את הגזירה. ותכלס, אם לאחר המבול הביאו מעשיו של נח לכריתת ברית שהבטיחה שלעולם לא יחזור המבול, יש להניח שהיה בכוח תפילתו של נח לעכב, אם לא לבטל, את הגזירה. הנביא מדבר על הגאולה העתידה, שלאחריה כבר כולנו מובטחים ששוב לא תבוא גלות, כפי שהובטחו נח ובניו ששוב לא יבוא מבול לעולם.
המקובלים מסבירים ש"תיבה" היא אומנם ספינתו של נח, אבל תיבה משמעותה גם מילה. כל אחד מאתנו רוצה לבנות תיבה – לבנות את החיים הטובים ביותר שאפשר עבור עצמנו ובני משפחותינו. ובכל זאת, באותה העת אנחנו מחויבים להשתמש בכוח התיבות, כוח המילים, כדי להגיע, להרגיש ולגעת בזולת, במילים אחרות, להשפיע עליהם. נכון שכולנו טרודים, שאובים ועסוקים בשוטף, מה שנקרא בטרדות היום, פרנסה, ילדים, בריאות וכו' אבל לנח ניתנו 120 שנה להקים את התיבה שלו. כך גם לנו ניתנות 120 שנים – משך חיים מלאים – לעשות בדיוק את אותו הדבר.
ההפטרה מדגישה את הכוח שניתן לבני האדם להעביר את רוע הגזירה של הגלות, כמו זו של המבול. כמו כן, היא עוסקת בהתפשטות ישראל לכל קצווי העולם, כמשקל נגד לרצונם של בני דור הפלגה להתאחד בבניית מגדל בבל ולמרוד ב-ה'.
הפטרת פרשת נוח מורכבת למעשה משתי נבואות נחמה של ישעיהו העוסקות בהבטחה לגאולה עתידית הניתנת לעם הנמצא בעומק הגלות ושתיהן גם פותחות במטאפורה המתארת את מצבם של ישראל בגלות.
העולם הרי הושמד בגלל הרוע שהתפשט על פני הארץ—רוע, שמשמעותו כי אין תקומה לחברה שבה נעדרים יחסי אמון וחמלה. הנביא רומז לסכנה מחודשת כשהוא מפציר בעם להתרחק מעושק ודרכים רעות, שאז "וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים" (ישעיהו, נה3). כשנדמה שהכל מתפרק לנו מול העיניים, אנו יכולים לגמרי לבחור שלא להתייאש, ואפילו לקבל ולהכיל את האתגר המחייב אותנו לקום ו"לאסוף את השברים". קשה זה עדיין אומר אפשרי, וזה מה שבחר לעשות נח הצדיק, אך כאמור רק בקרב בני משפחתו הקרובים.
ע"פ תורתו של הר' אשלג, כדי שחברה תהא מאושרת כולנו חייבים להבין שהטוב שלנו תלוי בזה שיהיה טוב לאחרים. כלומר, אם לא יהיה טוב לאחרים, גם לנו בסופו של דבר, לא יהיה טוב. לרוב החשיבה הרווחת היא: מה אכפת לי אם יש לשכנים שלי אוכל או אין להם אוכל, אם פונה אלינו מישהו ברחוב בבקשה כלשהי לרוב אנו חשדנים ומרגישים רווי טרדות. והמחשבה היא- 'אני אדאג לעצמי, שלי יהיה טוב, ושגם האחר ינהג כך,' זו ראייה שמובילה לפירוד ובסופו של דבר לחברה שהבדידות היא מאפיין דומיננטי בה.
הבחירה היא שלנו- לקחת אחריות – למען עצמנו, למען המשפחה שלנו, אבל גם למען החברה שלנו, למען העולם של כולנו.
שנצליח לבנות לנו תיבה מכילה, שלווה, שמאפשרת לנו להיטען בתוכן ובאנרגיות טובות שכשנצא מהתיבה יהיו לנו כוחות מחודשים לעשייה ולהשפעה טובה ומטיבה על הסביבה כולה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, וסיגל בת שרה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

פרשת בראשית- תקציר!

השבוע פרשת בראשית, פרשת השבוע הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. את פרשת בראשית קוראים בשבת הראשונה שאחרי חג שמחת תורה. העולה לקריאה זו נקרא "חתן בראשית".
הפרשה מתארת את בריאת העולם, בריאת האדם ומעמדו של האדם;

ביום הראשון לבריאה נבראו השמיים והארץ. ונוצר ההבדל בין יום ובין לילה.
ביום השני נוצר הרקיע, השמיים, שמבדיל בין המים העליונים למים שעל הארץ.
ביום השלישי ריכז ה' בתוך הימים את המים שהציפו את הארץ, ואז היבשה התגלתה. ובאותו היום גם נבראו הצמחים.
ביום הרביעי נבראו שני המאורות, השמש והירח, כשהשמש מאירה ביום והירח בלילה.
ביום החמישי נבראו יצורי המים ועופות השמים.
ביום השישי נבראו היצורים החיים ביבשה. ולבסוף ברא ה' את האדם.

כלומר, העולם נברא בשישה ימים כשביום השביעי "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ" (בראשית ב, ב), ביום השביעי שבת ה' מכל מלאכה. כל דבר מונח במקומו, הבריאה קמה מתוך החושך והתוהו, והשבת קיבלה ממד של קדושה.

בהמשך, בגן העדן מגלה האדם את עצמו, את הבדידות, ואת הזוגיות. מתוארים לנו חטאם וגירושם של אדם וחווה מגן עדן(עץ החיים, עץ הדעת והנחש); לאחר הגירוש נולדים להם שני בנים, קין והבל, המקריבים מנחה לאל. ה' מקבל רק את מנחתו של הבל. קין מקנא, ורוצח את אחיו, הבל. קין נענש על כך בנדודים ובנשיאת אוֹת קין על מצחו לכל חייו. במילים אחרות, מרגע שניתנת לאדם האחריות והבחירה להיות שותף ביצירת העולם, אנו פוגשים את החטאים ואת ההתמודדויות האנושיות- האכילה מפרי עץ הדעת, הרצח הראשון, קנאה ותחרות, כוח והשתוקקות.

בסיום הפרשה – מסופרים השתלשלות תולדות האדם הראשון, מי הוליד את מי, וכמה זמן כל אחד חי (הזקן ביותר היה מתושלח שמת בגיל 969 שנה). לבסוף, אנו פוגשים את נח שעליו נשמע בהרחבה בפרשה הבאה, בפרשת נח.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, דוד בן מיכל, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולעילוי נשמת הילד היקר והאהוב, עמית אמנון חיים בן יעל ואסף.

שבת מבורכת🌼

פרשת בראשית- אור ושליחות

 

פרשת בראשית מתחילה בהפרדה בין אור לחושך, הכוונה כמובן היא לא רק לאור הפיזי שמאיר לנו את הדרך אלא מדובר גם באור הרוחני.  תודעתנו הרוחנית עוזרת לנו להימנע מלמעוד באתגרי החיים. האור כמייצג את האמת, את הערכים הנצחיים, את הרוחני שמתעלה מעל עולם החומר, השגרתי, והחולף.

לא פעם אנחנו ממלאים את חיינו בחומריות– במכוניות, טלפונים, תכשיטים, לבוש וכו. מנסים לחדש את עצמינו בכל אייפון חדש שיצא לשוק, ושוכחים למלא את עצמנו בתוכן רגשי, רוחני, במזון לנשמה. אבל אז אנו מגלים שהעיסוק  בסיפוק החומרי, משאיר  חלל ריק בחיינו.

האור הוא למעשה נתינת מקום משמעותי לפיתוח יחסים אנושיים אמיתיים, במשפחה, ובסביבה בה אנו חיים, ושלרוב הם אינם מצויים בראש סדר העדיפויות שלנו. העיסוק באור צריך להביא אותנו לשאלה האם חיינו מלאים במשפחה, בחברים, נתינה לאחר, באהבה, או שחיינו חיי בדידות נעדרים כל שמחה אמתית ומחויבות?

זו הסיבה שהתורה  פותחת  בסיפור בריאת העולם על ידי ה'. זהו הבסיס לאפשרות המוסר ולדרישה המוסרית מאתנו. זו אמת המידה, לאורה יבחנו מעשי אדם ומחשבות לבו, מעשיו הטובים והרעים כאחד. זהו נתון היסוד המעניק משמעות להיסטוריה האנושית ולמעשי כל יחיד בה. חשוב שנזכור כי משמעותה הפנימית של המילה "מצוה", הוא "צוותא", חיבור. כל מצוה שאנחנו מקיימים מחברת אותנו.

בפרשת בראשית לאחר סיפור חטא עץ הדעת ממנו אכלו חווה ואדם כתוב-
"(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן–לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם." (בראשית ג')
אומר הרב אייל ורד-
"השפת אמת פותח לנו משמעות נוספת במילה הזאת, והמשמעות היא: שליחות.
שליחות מגן העדן אינה נקמה אלא שליחות, שליחות של תיקון….. זו היא השליחות: לפגוש את המציאות המקולקלת, החסרה, ולהתחיל להפוך אותה לגן עדן. או במילים שלנו: לעדן אותה. במקום להיות חלק ממציאות כזאת נדרש האדם הראשון ליצור אותה בעצמו. זו עבודה קשה מאוד, אך אין היא נקמה והתעללות כי אם שליחות ותיקון."

 

פרשת בראשית- פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת

הפטרת הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, היא מתוך ספר ישעיה (פרק מב), והיא עוסקת בייעוד העם הנבחר כאור לגוים וכמדריך כלל-עולמי לדרך של תיקון עולם.
כבר בפסוק הראשון של ההפטרה מדברת הנבואה על ה' כבורא כל, ומפיח חיים "(ה) כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. (ישעיהו מב')
לגמרי מזכיר את פרשת בראשית העוסקת בבריאת העולם והאדם, וה' כמפיח חיים " (א) בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… (בראשית א')… (ז) וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. " (בראשית ב')
האדם שנברא בצלם ה', שעימו דיבר הבורא והציב בפניו ייעוד ודרך ובהמשך ה' אף קורא לאדם ושואל אותו- "אייכה"… האם אתה מצוי בייעוד ובשליחות שלך?? השאלה איכה לא נועדה לגלות היכן האדם נמצא מבחינה גיאוגרפית. היא נועדה לדחוף אותנו לתנועה נפשית של התבוננות וחשבון נפש.
הרב קוק אומר שמאז השאלה הזו מהדהדת בעולם אצל כל אדם ואדם. נראה לנו סביר והגיוני שביחס לחיים שלנו לא נדע להיכן אנחנו הולכים.  מה הייעוד שלנו? שאלות שעלינו לשאול אותן בשכיחות גבוהה, ולוודא שהווייז שלנו אכן מכוון ליעד הרצוי.
לכן, מטרת השאלה הייתה, שהיא תהדהד מאז האדם הראשון ועד לסוף הדורות. האדם באופן טבעי מתחבא בין עצי הגן, מתחמק מלקיחת אחריות לחייו. השאלה איכה נועדה לעמת אותנו עם עצמנו. לעיתים גם לזעזע ולהעיר אותנו. עצם הנכונות שלנו לקבל על עצמנו את השאלה איכה, ובסופו של דבר גם להשיב עליה, זו תחילת דרכנו האמיתית.
בעוד בהפטרה לא על אדם מדובר אלא כאמור על עם! אותו עם נבחר שייעודו להיות אור לגויים, אבל שימו לב- לא חלילה מתוך עליונות התובעת זכויות יתר, אלא מתוך ביטוי לעוצם האחריות והייעוד; בנבואתו של ישעיהו מוטל גורלו של כל העולם, על כתפיו של העם הזה.
בנוסף, גם האדם בפרשה, וגם העם בהפטרה נענשים בעונש גלות. האדם מוגלה מגן עדן עקב חטאו, והעם אף הוא משולח לגלות בעקבות חטאיו אבל בעוד שבפרשה נשאר האדם בגלותו ושוב לא חזר לגן עדן, הרי הנבואה מדברת על חזרה וגאולה. אומר הרב יהודה שביב, " ואולי הקשר בין הפרשה להפטרה מלמד כי עם גאולתם של ישראל ייסגר גם מעגל נדודיו של האדם הראשון וכלל המין האנושי, וזרעו של אדם הראשון עשוי לשוב אל מחוז החפץ הנכסף, אל גן העדן."
ההפטרה, נבואת הנחמה של ישעיה, למעשה עוסקת אומר הרב בני לאו, בתודעה שנעלמה מתקוותו של עם המצוי בעומק החושך של הגלות, עם שלא מאמין שיש בו נקודה של בחירה ובברית שנכרתה עם אברהם אבינו, עם שחי בתחושה של הסתר גדול. המסר של ישעיה הוא שה' בורא ויוצר עולם, יוצר האדם, בורא גם את ישראל עם ייעוד ושליחות להיות אור לגויים. על עם ישראל להאיר את הדרך, לפקוח עיניים עיוורות לכל אומות העולם. וכפי שכל אדם באשר הוא נקרא למלא ולממש את ייעודו כך קורא הנביא לעם ישראל בגלות שיתמלא בתקווה והבנה שיש לו משימה להשלים, למלא את הארץ ואת העולם באורו של ה' ולא מתוך לאומנות, אלא מתוך שליחותו לייצר ולחולל את הדרך לגאולה.
אסיים בדבריו של הרב סטפן בארס,
"הערכים המכונים "מערביים" שהעולם המתורבת מקבל כמובנים מאליהם – "מונותאיזם", "ואהבת לרעך כמוך", "שלום עולמי", "שוויון בפני החוק", "חינוך כללי", "כל בני האדם נבראו שווים", "כבוד האדם", "ערך החיים"- כולם באים מן התורה. אדם עלול לקרוא את התורה ולחשוב בטעות שהיא נדושה ופשוטה (כי הערכים שבה ייראו לו מוכרים) בלי להבין ולדעת שהערכים של החברה שכולנו מכירים הגיעו אליה מן התורה. צריך רק להתבונן בהיסטוריה כדי לראות שהחשיבה האנושית לא הייתה תמיד כל כך ברורה ולוגית. ברבריזם ועבודת אלילים היו פעם הנורמה שמוסריותה לא עמדה בספק."
מאחלת לכולנו שנראה בשנה זו ב-ראשית להזדמנות להתחדשות, חיבור והנאה בלימוד המשותף של התורה, ושנזכה לחיבור לוויז הפנימי שלנו שיסייע לנו להגיע ולממש את יעודינו בשמחה, בבריאות, בהצלחה ובאהבה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, ורינה בת יהודית, בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

מהי ההפטרה?

 

השבוע מתחילים מחדש לקרוא את התורה מתחילתה, מספר בראשית, פרשת בראשית. השנה אשתדל גם לשלב את ההפטרות שקוראים בשבתות יחד עם פרשות השבוע. ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים הקשורה בדרך כלל לנושא הפרשה או לאירוע הסמוך לקריאתה והיא כאמור נקראת בבית הכנסת לאחר סיום קריאת הפרשה, קריאת התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים).
ישנן דעות שונות לגבי התקופה בה החלו לקרוא הפטרות, ולכן גם ישנן הסברים שונים לגבי הצורך שיצר את הקריאה בהן. היו שטענו שהקריאה החלה עם חתימת ספרי הנביאים, היו שטענו שההפטרות היוו תחליף לקריאת התורה בזמן שהייתה גזירה שאסרה את הקריאה בתורה, ולכן על פי השערה זו, שמה של ההפטרה נובע מעצם העובדה שהיא 'פוטרת' מהחובה לקרוא בתורה. השערה חלופית נוספת הוצעה על ידי הרבנים ראובן מרגליות ושמשון רפאל הירש, ע"פ ההפטרה הונהגה כדי להיאבק בזרמים ביהדות שראו רק את חמשת חומשי התורה ככתבי קודש. ויתכן גם שהכוונה למעשה הייתה להמחיש בכך שהתורה היא תורת חיים ורלוונטית לאורך כל התקופות כולל המציאות שלנו.

מחר- חג שמחת תורה!

מחר נוסף לנו יום של קירבה מיוחדת בינינו לבין ה'. יום זה נקרא "שמיני עצרת", היום שבו נהג העם להתכנס בבית המקדש שהיה המרכז הרוחני. בתום חג הסוכות, נהגו להקריב רק פר אחד במקום 70, כנגד עם אחד – העם היהודי. (תלמוד, מסכת סוכה, דף נה, ב). למרות שחג מתן תורה מגיע מיד בתום שבעת ימי חג הסוכות, שמיני עצרת הוא יום חג העומד בפני עצמו ככתוב בחומש ויקרא (כג, לו): "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם… עצרת היא", כלומר, יש לברך בו את ברכת "שהחיינו" ואין יותר צורך לשבת בסוכה.
הרב שרגא סימונס מוסיף-
"בשמיני עצרת, כשאנו מסיימים את תקופת החגים, אנו מתפללים תפילה מיוחדת לירידת גשמי ברכה, כשהגשם מייצג את ברכת הצמיחה והשפע. ואולי ניתן להסביר זאת כך: כאשר סיימנו "לזרוע" את ההחלטות הטובות שקיבלנו על עצמנו לקראת השנה החדשה, מילאנו את חלקנו בהשתדלות ליצירת השינוי. כעת אנו מצפים להגשמה של ההשתדלות הזו, ל"נביטה" ו"לצמיחה" של "הזרע" אותו טמנו, וזהו חלקו של הבורא המחליט אם וכמה להשפיע עלינו מברכתו. ואולי לשם כך באה תפילתנו המיוחדת לירידת הגשמים דווקא עכשיו. בכל תקופת החגים, השקענו אנרגיה רוחנית רבה בהתפתחותנו האישית ועברנו דרך ארוכה. המשימה שלנו כעת היא לקחת את האנרגיה הזו ולנצל אותה במשך השנה החדשה."
בנוסף, מחר נקרא את הפרשה האחרונה, "וזאת הברכה" שהיא הפרשה האחת-עשרה בספר דברים. אנו מגיעים אל "התחנה האחרונה" – אל סופו של ספר "דברים", הפרשה שחותמת ומסיימת גם את חמשת חומשי התורה. זהו תיאור יומו האחרון של משה רבינו. בפרשה, מברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. לכל שבט משה מעניק ברכה ייחודית משלו. לאחר הברכות, משה רבינו עולה להר נבו ומשם הוא רואה מרחוק את כל הארץ. שם גם משה מת ונקבר, במקום שאיש אינו יודע היכן בדיוק הקבר נמצא. בני ישראל בוכים ומתאבלים על משה שלושים יום, ויהושע בן נון מחליף אותו. התורה מסתיימת באמירה שמשה היה גדול הנביאים של עם ישראל, האדם האחרון עלי אדמות שהתראה עם ה', וראה אותו פנים אל פנים. וכך נאמר:  "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים".  (פרק לד' פסוק י)
בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים כאמור בחג שמחת תורה, שנקבע בכדי לציין את סיום מחזור קריאת התורה, המועד בו אנו מסיימים את קריאת התורה כולה בכל שנה. לכן, העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, שמתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".
חג שמח ושבוע טוב❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

כיצד ניתן להחזיק בשמחה מבלי שתחמוק מאתנו?

חג שמחת תורה- המענה. הריקוד עם ספר התורה הוא ביטוי לשמחה המיוחדת והנצחית שרק התורה יכולה להכניס לחיינו. "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח), כך מסבירה שרה דבי גוטפרוינד, יועצת משפחתית,
"להלן חמש דרכים שבהן התורה מכניסה לחיינו חיות ושמחה עמוקים.
1. היא נותנת לנו מטרות נעלות יותר. המדד האמין יותר לשמחה בת קיימא בחייו של האדם הוא מטרה שמביאה להתעלותו. כל המטרות האישיות שלנו, חשובות ככל שתהיינה, הן חלק מתפקיד גדול יותר המשותף לכל היהודים – להכניס אור לעולם, להפוך את העולם למקום רוחני יותר ולהעביר הלאה את המסורת הקדושה שלנו. התורה נותנת לנו שאיפות נעלות יותר.
2. היא מראה לנו כיצד להכיר תודה. רוב האנשים מבינים מדוע הכרת תודה מעלה את רמות השמחה שלנו, אולם אנחנו לא בהכרח יודעים איך להרגיש הכרת תודה על בסיס יום יומי. התורה מנחה אותנו להודות מספר פעמים ביום. בשלש תפילות, ובברכות על אוכל ועל מצוות. היא מגלמת בתוכה מודעות מידית לכל הטוב והחסד שאנחנו מקבלים ממקור החיים, מהרגע בו אנחנו פוקחים את עינינו ליום חדש.
3. היא מלמדת אותנו לקוות. החיים קשים והרבה פעמים בלתי צפויים. בפני רבים מאיתנו עומדים אתגרים שונים, שמקשים עלינו לראות את הדרך הלאה. אולם התורה מלמדת אותנו שאין דבר שאינו אפשרי; שאלוקים אף פעם לא נותן לנו ניסיונות שאיננו מסוגלים לעמוד בהם; שמחר יהיה יום חדש; שהישועה בוא תבוא, ושאנחנו לא מתמודדים לשווא.
4. היא מחברת אותנו. בעולם שבו כל כך הרבה אנשים בודדים ותלויים בחברה וירטואלית, התורה מוציאה כל אחד מאתנו מבדידותו. היא מראה לנו כיצד ליצור קהילות ולקרב בין אנשים. היא מלמדת אותנו שאנחנו זקוקים זה לזה. היא עוזרת לנו לתת גם כשלא ברור לנו איך. היא מחברת בין סבים לנכדיהם. היא מגשרת על פערי התרבות שכל כך הרבה פעמים מפלגים אותנו. היא נותנת לנו שפה משותפת ואמת משותפת. היא מחברת אותנו זה לזה.
5. היא סוחפת אותנו. הרגעים הכי שמחים שלנו מגיעים כשאנחנו "נסחפים", עסוקים ושקועים לחלוטין בפעילות כלשהי. אנחנו מתעלים מעבר לגבולות הגשמיים והרגשיים שלנו, על ידי שקיעה מלאה באנרגיה של הרגע. התורה נותנת לנו את תחושת הסחיפה הזאת כשאנחנו עושים מעשה טוב או מצוה שמאתגרת אותנו מחד, אך מאידך נמצאת בטווח השגתנו. אנחנו מבקרים חולים, אפילו אם בתי החולים מלחיצים אותנו. אנחנו מזמינים את האלמנה מהשכונה לסעודות שבת, למרות שאין לנו מצב רוח לאורחים. אנחנו נותנים צדקה למרות שאנחנו מוטרדים מהמצב הכלכלי שלנו. אנחנו בוחרים להתגבר על המגבלות הפנימיות שלנו וממשיכים הלאה, גם כשאנחנו נאלצים להכריח את עצמו לעשות את זה.
התורה נותנת לנו את תחושת ההיסחפות הזאת גם דרך שירה וריקוד. זאת ההיסחפות של שמחת תורה, שמלמדת אותנו כיצד להתעלות מעל למגבלות שלנו, כיצד לשמוח, כיצד להתחבר. כיצד לשיר שירים שיוצרים מעגלים על מעגלים שעולים ומתנשאים מעבר לרוקדים עצמם. המלים שאנחנו שרים מחזירות אותנו אל המהות הפנימית שלנו, אל המטרות הנעלות, הכרת התודה, התקווה, השמחה הטהורה של התקרבות לבורא. עבור הרגע הזה הוא ברא אותנו. עבור השמחה הזאת הוא ברא את העולם. זאת השמחה שלא תחמוק מאתנו בין אם אנחנו עומדים על פסגת העולם או רק מתחילים את הטיפוס. היא נמצאת למעשה ממש בזרועותינו – התורה היקרה שהוא נתן לנו. אושר ושמחה שמרקדים מעל ומעבר לעצמם."
לכן, כשביקשו מרבי עקיבא לסכם את כל התורה על רגל אחת, הוא אמר "ואהבת לרעך כמוך", שזהו הבסיס של התורה כולה. הכל נועד בכדי להביא אותנו לשם.
מחר, בין ארוחה לארוחה, נשתדל לקבל על עצמינו מחדש את התורה, ולהזכיר לעצמינו להמשיך לעבוד על "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות, להמשיך לפתח את הרגש לזולת, לקבל את האחר, את השונה, ואת עצמינו. נזכור שהעוצמה והכוח שלנו היא באחדות שלנו.
חג מבורך ושמח💐

פרשת "וזאת הברכה"- סוף זו גם התחלה!

לא תמיד קל לנו לראות דברים מסתיימים, בייחוד אם התרגלנו אליהם. אנו נוטים להתרגל למצב הקיים. אבל בחיים ובמציאות נוצרים שינויים שאנחנו לא פעם מחוייבים לקבל. בפרשת השבוע בני ישראל חייבים לעמוד מול מציאות שבה משה, המנהיג היחיד שהכירו, שליווה והנחה אותם, מת ויהושע בן נון יורש את מקומו. במקביל עם ישראל צריך להיערך לאורח חיים חדש – חיי הנדודים במדבר מסתיימים, ועתה עליהם להתכונן ליישב את ארץ ישראל.
כלומר, כל סוף מבשר גם על התחלה חדשה. זה לא מקרי שאת פרשת השבוע הזה, הפרשה שחותמת את חמשת חומשי התורה, קוראים בשמחת תורה – באותו זמן שבו מתחילים גם לקרוא את פרשת בראשית, הפרשה הראשונה. זוהי למעשה תזכורת שכל סוף מביא עמו התחלה חדשה, מה שמעורר אצלנו את הציפייה והתקווה.
הסופר צבי פרימן- שאל- "מה בא קודם, התורה או העם היהודי? האם העם נמצא כאן אך ורק כדי לקיים את התורה ואת מצוותיה? או שהתורה נמצאת כאן אך ורק כדי לחשוף את עושר הנשמה? או שמא מהווים התורה והעם היהודי שלמות אחת בלתי נפרדת?" כשמשה רבינו ראה את בני ישראל עומדים וסוגדים לעגל הזהב היו לו שתי אפשרויות:
 האחת – התורה.
האחרת – בני עמו.
הוא לא היה יכול לבחור בשתיהן גם יחד. בלי שמץ של היסוס השליך משה רבינו את לוחות הברית ובחר להציל את עמו, עם ישראל. האם המשמעות היא שהנשמה כביכול יותר גדולה ונשגבה מן התורה? שלכאורה, למרות חטאינו ומעשינו הפחות טובים אנו בעלי ערך גבוה יותר מן התורה עצמה?
והתשובה– התורה מספרת לנו את הסיפור הזה. בלי התורה, לא היינו יודעים מהי גדולתם של הנשמה ושלנו. כלומר, למעשה הנשמה לא יכולה להגשים ולממש את גדולתה ללא התורה, ולא ניתן לרדת לעומק פשר התורה לפני שהלוחות בעצם הושלכו ונופצו למען בני העם.
לכן, כנראה שהתורה יכלה להיכנס רק מרגע שמשה הקריב אותה למען בני עמו. רק אז למעשה הגיעה התורה, כשנתנה מקום לסליחה, להשקעה אנושית, הרגש לזולת, למה שהוא מעבר לחוק היבש…
עם הלוחות השניים באה גם יכולתה של התודעה האנושית להרחיב את התורה בתוך המסגרת הנתונה של התורה שבעל-פה. במקביל, באה גם האפשרות שניכשל ועדיין נוכל לעשות תשובה ולתקן את דרכינו.
ומכאן היחס לכל כישלון. למעשה, יש רק דבר אחד היכול לקדם אותנו יותר מהצלחה, וזהו כישלון. כשאנחנו מצליחים, אנחנו חווים שלמות ומלאות, וזה אדיר, אבל עם השלמות אנחנו לא פורצים את גבולות יקומנו הפרטי.
כשאנו נכשלים, אנחנו שבורים. אנו מרגישים לעיתים אפילו חסרי ערך. הכישלון פוגם בדימוי העצמי שלנו, ובאנרגיות שלנו. ברגע הכישלון לא פעם היינו רוצים להיעלם, לברוח. אבל למעשה כשאנחנו שבורים, אנחנו יכולים להגיע הכי גבוה שיש. כשאנחנו כלום, אנחנו יכולים לקבל את הכל. כולנו זקוקים לשלמות, כפי שהלוחות היו שלמים. עם ישראל התחרט וביקש סליחה וכפרה לכישלונם עם עגל הזהב, ומשה רבינו חצב זוג לוחות חדש. כלומר, הלוחות השניים לא היו יצירתו של אלוקים כמו הראשונים, אלא הישג של עבודה אנושית. הזכות להם התקבלה באמצעות כפרה וחרטה של עם ישראל, וכן הודות לתחנוניו העיקשים של משה. הלוחות האלה נשארו בשלמותם.
יחד עם זאת, הלוחות השניים, השלמים, והן הלוחות המקוריים, השבורים, הונחו יחדיו בארון הברית. כך גם בארון ליבנו מונחים שני זוגות של לוחות, אחד שבור ואחד שלם. עבודת חיינו היא לנתב ולאזן בין התודעה שעבורנו נברא העולם כולו, שאנחנו מיוחדים ויחידים ובלעדינו העולם לא יכול להתקיים, ובאותו העת לזכור שאנחנו זמניים, אפר ועפר. כך נוצר האיזון בחיינו. רק לב האדם יכול להיות שבור ושלם בעת ובעונה אחת. וזו כנראה התכלית, היכולת שלנו, בני האדם, לעשות את הבלתי-אפשרי לממשי.
אנחנו מסיימים מסע של עוד שנת לימוד של חמשת חומשי התורה, תודה על חווית לימוד משותף נפלאה, יישר כוח!
 יחד עם זאת🤓, אנחנו לגמרי בפתחו של מסע מחודש של החומש מאחלת לכולנו מסע מהנה, מפרה ומצמיח. ושנזכה למצוא את האיזון בחיינו מתוך גדילה, פיתוח רגש לזולת, סליחה וחיבור, ושנצליח לגעת בנקודה הכי עמוקה בנפשנו . אמכי"ר.
חג שמח ושנה טובה😍

מדוע קוראים קהלת בשבת חוה"מ סוכות?

חז"ל הורו לנו לקרוא את מגילת קהלת דווקא בסוכות כי זהו זמן שמחתנו. מסביר המשנה ברורה: "ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת "ולשמחה מה זו עושה”." מגילת קהלת שכתב שלמה המלך מבררת מהי השמחה האמיתית ומהי המדומה. קהלת הוא ספר רצוף שאלות קיומיות, נוקבות וקשות על תכלית החיים ומשמעותם. זוהי מגילה שהפכה לאהובה במיוחד, וקוראים אותה בחג הסוכות כדי להוסיף שמחה וחיוניות לחיינו.

כידוע, בסוכות אנו יוצאים לדירת ארעי. בעוד את הדירה/בית שלנו אנו חווים כקבע ואת הסוכה כארעי; בא סוכות לברר מהו האמת, הקבע, החולף, ההבל, הנצח, ומהו מביניהם הינו ערך אמיתי.
מסופר על החפץ חיים שפעם עשיר אחד התארח בעיירה שלו. ראה את עניותו ואת דירתו הדלה. התפלא, והציע לבנות לו בית גדול. שאל אותו החפץ חיים איפה הוא מתארח ואיך תנאיו, והעשיר ענה שהוא רק מתארח בבית מלון וזה לא ביתו, ענה לו החפץ חיים, שגם הוא חי בבית מלון, בעולם הוא כאורח…
הסוכה מלמדת אותנו להכיר את הערך האמיתי לחיים, להוקיר על כל הטוב שיש בחיינו, ומתוך כך את כל השמחה שיש בחיינו.

מסביר הרב חיים נבון: 'קהלת קורא להתמסר למשהו שגדול ממך'-
"מגילת קהלת קוראת לך לשנות את המוקד של החיים שלך. לפעמים אנחנו חושבים שאם נעשה דבר כזה או אחר- נשיג הצלחה, וכך נטמיע רשמים והשם שלנו ייזכר לנצח. שלמה המלך המפוכח אומר שלא יחיה לנצח. המגילה מבטאת את התהייה שלו. חשבתי, אומר שלמה, למצוא משמעות בחיי הנאה, חוכמה ותהילה וכל זה הכזיב אותי. אבל המגילה לא מסתיימת בתחושה שזה לא שווה כלום, אלא שהכל יישמע. אתה כן יכול למצוא מוקד לחיים שלך אבל בתנאי שאתה יכול להתמסר למשהו שגדול ממך. לאלוקים. לעולם שיש בו טוב ורע, שאתה לא המוקד של העולם. אם אתה מוכן למצוא מוקד אחר ולהתמסר לעולם של טוב ורע, לעולם שיש בו ערכים ושאיפות מוחלטות – בעולם הזה תמצא גם משמעות לחיים שלך.
זה גם קשור בעיניי לסוכות. אנחנו בונים סוכה ומשקיעים בה כל כך הרבה, ומקשטים וכל זה בשביל שבעה ימים, לא בשביל הנצח. זה לא יחזיק מעמד לשנים ולא לשנה. ובשביל השבוע הזה טורחים כל כך הרבה. ככה גם החיים. יש לחיים משמעות בלי להתיימר להשיג זיכרון נצחי ותהילת עולם אם אתה מוכן לעגן אותם במשמעות שגדולה מהן. במגילת קהלת יש הרבה פסוקים קשים. עדיף כבר לא לחיות, הוא אומר. אבל מה שמיוחד בקהלת היא שהוא לא מביא אותך ישר לשורה התחתונה אלא מזמין אותך לכל המסע. וכך צריך לראות את הפסוקים. זו לא השורה התחתונה אלא תחנות. הוא מזמין אותנו לתהליך החשיבה שלו. אלו הרהורים שעולים במוחו של כל אדם רגיש, גם בתקופתנו. הערך הרוחני הגדול הוא שהם מסירים את האשליה של כוחי ועוצם ידי. של ווינריות. שאני יכול להשיג הכל. שאחיה לנצח…"

יחד עם זאת, שלמה המלך באמצעות קהלת מגיע בסופו של דבר למסקנה שיש טעם ויש תכלית, ו-"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת פרק ג' פסוק א'). באפשרותנו לחפש ולמצוא משמעות לעשייה ולשליחות שלנו בעולם, ולהיות אור מטיב לנו ולסובבים אותנו.

מועדים לשמחה ושבת שלום🥰

סוכה מקרבת!

הריחוק בין בני האדם ורדיפת ההישגים החומריים הם העושקים הגדולים של השמחה, והזרע לפירוד בינינו.
חג סוכות הוא חג של קירבה, אחדות וסולידריות חברתית, ולכן מנהג ה"אושפיזין" הוא כה בסיסי ומהותי. בעצם הישיבה בסוכה אנחנו מזמינים בלב שלם ובכוונה אמיתית כל אחד ואחת להיכנס ולהתארח אצלנו. מראה שכיח הוא אנשים שעוברים ברוח החג ואחווה מסוכה לסוכה, מבקרים בסוכות אחד של השניה וחוברים לארוחה משותפת, ללימוד, משחק, שירה וכד. מאחר וכל הסוכות בעיקרן פשוטות ודומות זו לזו, במשך שבוע שלם מתממשות גם תחושות השוויון והאחווה. בנוסף, דפנות הסוכה העשויות בד דק מרמזות לנו שהמרחק הפיזי בין האנשים קטן הרבה יותר מבדר"כ, ובמקום להסתגר כמו בשאר ימות השנה מאחורי קירות בטון ודלתות פלדה, אנחנו הופכים להרבה יותר נגישים בגשמיות וברוחניות כאחד.
כמו כן, מנהג ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדס וערבה) עוזר לנו להתחבר להבנות הללו. כל אחד מהמינים מסמל סוג אחר של יהודי. וכדי לקיים את המצווה, כל הארבעה צריכים לגעת זה בזה ולהיות מאוחדים באגודה אחת. כפי שארבעת המינים מהווים מבחינת קיום המצווה יחידה אחת, ולא ניתן לקיים את המצווה ללא אחד מהם, כך גם כל השכבות המרכיבות את עם ישראל, וכל סוגי האנשים המצויים בו. האחד משלים את רעהו. לכולם יש מקום ועם ישראל שלם ומושלם רק כשכולם קיימים ומאוחדים (לא אחידים).
סוכות עם הרב קרליבך-
רגע לפני כניסת החג קטע של הרב שלמה קרליבך, (מתוך הספר לב השמים לחגי תשרי עמ' 313)
"ואז אנחנו מזמינם את האושפיזין קדישין- את אברהם אבינו, את יצחק אבינו, את יעקב אבינו, את יוסף הצדיק, את משה רבינו, את אהרון הכהן ואת דוד המלך. ובכל לילה ולילה אחד מהם הוא אורח מיוחד.
אתם יודעים, ידידים- ככל שאתה עושה יותר טעויות, כך אתה מרגיש רחוק יותר מהאנשים שאוהבים אותך.
אבל אחרי יום כיפור, אחרי שהלב שלנו נטהר, אנחנו שוב עושים שלום עם ההורים שלנו, עם האחים והאחיות שלנו, ועם כל הקרובים שלנו. ואנחנו שוב מתקשרים לאבותינו הקדושים עד אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, וארבע אימהותינו הקדושות.
זה כל כך טוב- שוב להיות בשלום עם המשפחה ועם כל הדורות שעברו. ואני רוצה לברך אתכם ואותי, שבסוכות נזכה לשבת בשלום גם עם הדורות הבאים- עם הילדים שלנו ועם כל ילדי ישראל ואולי עם כל הילדים שבעולם…"
אמכי״ר.
חג שמח ושנה טובה❤