השבוע פרשת ויחי חותמת את חומש בראשית. ממשפחה שירדה 70 איש מצריימה, בהמשך הדרך, שניים עשר השבטים הופכים לעם, לעם ישראל. חומש בראשית עיקרו עיסוק ביחסים המשפחתיים, והוא הרקע להתהוותו של עם ישראל.
מסביר הרב אליהו בירנבוים,
"…לאורך הדורות היהדות רואה במשפחה מוקד של העברת המורשת, בצורות רבות חוזר ונשנה הציווי 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ', 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם'.
התורה אכן מטפחת את חשיבות התא המשפחתי, אך לא זו בלבד אלא שהיא מטפחת את התודעה שכל ישראל הם משפחה, כל ישראל אחים. הכינוי 'אח' בלשון התורה ביחסים אינו רק עניין סמנטי, הוא הבסיס להתנהגות שהאדם נדרש לנהוג בה כלפי זולתו. בין אחים נדרשת סולידריות ועזרה הדדית, מכאן גם הדרישה שלא להתעלם ממצוקתו של הזולת: 'לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ… לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ'…
למשפחתיות בישראל אפוא שני ממדים, הראשון – חשיבות התא המשפחתי, והשני – הניסיון להחיל את אחוות המשפחה על מעגלים רחבים יותר.
היהדות, מאמינה במוסד המשפחה ומבקשת ליצור משפחה שתהיה מאוחדת, שיש לה חזון אחיד ומטרות משותפות, משפחה שיש בה לא רק אהבה, אלא גם אמונה משותפת. משפחה שהיא בעצם לא רק יחידים שונים זה מזה הגרים תחת קורת גג משותפת, אלא יש בהם שותפות רעיונית ואמונית, כפי שהיה במשפחתו של יעקב אבינו."
כלומר, הכרה והערכה בחשיבות חיי המשפחה יכולה לעורר אותנו, ואף לשנות את דפוסי החשיבה שלנו. מסתבר, שהמשפחה איננה צומחת מאליה אלא יש צורך בהשקעה וטיפוח מערכות היחסים. האחריות היא של כל אחד ואחת מאתנו להשקיע, להתאמץ ולבנות את המשפחה שלנו מתוך חום ואהבה. האירועים בחיינו מגוונים ומרובים אך המשפחה היא נכס יציב, ולאורך זמן אשר מעניק לנו ביטחון וכוחות בפרט בימים קשים. בנוסף, ערכים כמו, חסד, כבוד, עזרה הדדית, כיבוד הורים, אהבת חינם המוטבעים בנפשנו מקטנות, הם שיתנו את חותמם על צורת המשפחה שאנו בונים. אותם ערכים ינתבו את המידות שלנו להכרת הטוב וראייה חיובית.
מוסיף הרב שי פירון-
"פרשת ויחי מציבה את ברכת יעקב לבניו במרכזה. ברכת יעקב משולה לקשת של צבעים, כשכל אחד מהאחים זוכה לברכה מיוחדת המדגישה את הגוון הייחודי לו ואת תרומתו הסגולית למרקם הלאומי. הברכה איננה עניין אישי כי אם הצבת ייעוד שבטי עם תפקיד לאומי…
מתברר כי יעקב היה מוטרד מתוצאותיה של ברכתו. יעקב מבין שברכותיו לבנים עלולות להוביל למשבר רוחני גדול הנובע מהדגשת השונות והייחודיות של כל אחד מהבנים שעלולים דווקא בגלל אותה ייחודיות לחפש דרך עצמאית ואישית לכל אחד ואחד… כאן, מבקש יעקב ללמד את בניו, ששונות אישית ופיתוח ייחודיות אישית צריכים לשאוב את כוחם מהגרעין המרכזי המחיה את הכלל. … יעקב אמנם מטיל על כל אחד מבניו תפקיד מיוחד, כשלכל תפקיד יש שורש רוחני, אולם הוא גם מבקש מהם לשמר את ייחודיותו מבלי לגרוע ממרכזיותה של האמונה באל אחד.
התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת דווקא בבעיה הפוכה והיא חוסר היכולת לקבל שונות ולהכיל ייחודיות. הרעיון שיש לטפח את תרומתן של כל הקהילות והעדות מבלי למיין אותן לקרובות ורחוקות, עדיין לא הפך לנחלת הרבים…
הנצי"ב מוולוז'ין שחי בתקופת ההשכלה, תקופה בה הייתה לגיטימציה לפירוד הקהילות, כתב באותם ימים: "עצה זו להיפרד זה מזה לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט קשה כחרב לגוף האומה וקיומה… ספר בראשית נקרא גם ספר הישר. בספר זה אנו רוכשים דרכי הנהגה, מוסר ודרך ארץ. לקראת סיומו של הספר, מבקש יעקב מבניו להקפיד על ה'יחד'. ומה אנו מבקשים מעצמנו?"
במילים אחרות, המקרא מכיר במאפייניו השונים של כל שבט ושבט, לכל אחד זהות ותכונות נבדלות. נראה כי השונות ביניהם היא ערך מרכזי. החברה שלנו עדיין מורכבת מ'שבטים', יחידות זהות עצמאיות, זרמים שונים ומגוונים, קבוצות אתניות, קבוצות דתיות, מגזרים תרבותיים, פוליטיים וכו'. כיצד ניתן לסייע ללכידות החברתית שהמקרא מציע. נראה כי 'היחד' שלנו כאומה מתרחש בעוצמות בעיקר ברגעי משבר חריגים, בנקודות זמן של זכרון משותף וכד'. הפרשה מזכירה לנו כי ריבוי הפנים הוא דווקא מקור ייחודיותו וכוחו של העם.
אנו כנראה עוברים מסע בירור פנימי נוקב, שבתקווה יגדיר מחדש את מערכות היחסים הפנימיות בין כל 'שבטי החברה', הזרמים השונים. מי יתן והבירור יחשוף את הפסיפס העשיר שלנו, ומורכבותו ויאפשר ביטוי אותנטי יותר של הזהויות השונות. אומנם כיום, אין דמות ציבורית שפונה לכל מגוון הזרמים כמו יעקב אבינו- "(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם…" (בראשית מט). זוהי סמכות המכירה בכל הקבוצות ורבדי החברה כפי שמוצג במקרא, הרואה במגוון ובשונות לפיהם לכל שבט תרומה ייחודית משלו. ייתכן והמענה ליצירת מסגרת רחבה יותר של אחדות העם על 'שבטיו השונים', מונחת דווקא על כתפי מנהיגי הקבוצות השונות ועל כל אחד ואחת מאתנו, כפי שביטא זאת רבי נחמן מברסלב,
״ דע לך שכל רועה ורועה,
יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך שכל עשב ועשב,
יש לו שירה מיוחדת משלו,
ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה…
ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב.״
זוהי קריאה לכל אחד ואחת מאתנו לפעול למען האחדות שלנו כאומה ועדיין לשמור על הייחודיות של כל אחד מ'השבטים', הזרמים. קריאה לגלות יותר סובלנות, הכלה וקבלה.
שבת שלום💞
תודה רבה דנה נהנתי מהדברים שכתבת ,
שנזכה להתאחד ולהרגיש בלב אחד כלפי השני שאנו משפחה מורחבת אחת .
שבת שלום !!
מדויק דנה
דומה כי עם השונות הרבה שהייתה בשנים שלאחר קום המדינה, האחדות בעם הייתה גדולה יותר מימים אלו, בהם לכאורה השונות בין מי שנולד וגדל פה בארץ צריכה הייתה להימחק.
החשש מפני התפוררות החברה מתעצם ככל שנוקפים הימים כאשר מה שלא מבינים ראשי השבטים היום זה כי כוחנו באחדותנו – כמו שרצה יעקב להנחיל לבניו.
אנו תפילה כי נדע להתאחד למרות הכל ולא רק בעיתות צרה כדי שנמשיך להיות ראויים לשם ״ישראל״ שהנחיל לנו יעקב אבינו.
תודה על התובנות
מדויק דנה
דומה כי עם השונות הרבה שהייתה בשנים שלאחר קום המדינה, האחדות בעם הייתה גדולה יותר מימים אלו, בהם לכאורה השונות בין מי שנולד וגדל פה בארץ צריכה הייתה להימחק.
החשש מפני התפוררות החברה מתעצם ככל שנוקפים הימים כאשר מה שלא מבינים ראשי השבטים היום זה כי כוחנו באחדותנו – כמו שרצה יעקב להנחיל לבניו.
אנו תפילה כי נדע להתאחד למרות הכל ולא רק בעיתות צרה כדי שנמשיך להיות ראויים לשם ״ישראל״ שהנחיל לנו יעקב אבינו.
תודה על התובנות