אנחנו בעיצומם של ימי ספירת העומר, ובפרשה שלנו, פרשת אמור בספר ויקרא נמצא המקור לספירת העומר, פרק כ"ג:
"(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה." (ויקרא, כג')
ובהמשך גם בספר דברים כתוב:
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ– -"
(דברים טז')
את העומר סופרים מדי ערב אחרי צאת הכוכבים, מליל שני של חג הפסח ועד לליל ערב חג השבועות.
ממחרת הפסח ועד לחג השבועות חולפים 49 ימים, כלומר שבעה שבועות, בני ישראל ספרו את הימים בעקביות משום שחיכו כל כך למתן התורה בהר סיני. בתקופה זו הם גם הזדככו והיטהרו לקראת היום הגדול והמשמעותי של קבלת התורה.
המקור לשם עומר מצוי בקרבן העומר (שעשוי משעורה), שהקריבו בני ישראל למחרת חג הפסח. הוא נקרא עומר על שם כמות התבואה שהקריבו. ומאחר וביום הראשון של הספירה הקריבו את קרבן העומר, קראו לספירה כולה "ספירת העומר".
ספירת העומר כוללת הלכות רבות. למשל, אם שכחתי לספור באחד הימים, האם עלי להמשיך לספור? והתשובה- יש להמשיך לספור, אך ללא ברכה. אם שכחתי לספור בערב אך נזכרתי בבוקר שלמחרת, האם להפסיק לגמרי? לא, יש לספור בבוקר ללא ברכה, והחל מהערב לחזור לספור בברכה ועוד ועוד..