Image by Bob Dmyt from Pixabay
השבוע מתחילים לקרוא את ספר דברים, הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, והוא מסכם את הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. 40 שנות נדודים במדבר הגיעו לסיומן, ובני ישראל עומדים בפתח הארץ המובטחת, ומתכוננים לכניסתם. עיקרו של ספר דברים הוא נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל שמסקר-
*אירועים משמעותיים שחווה העם בנדודיו במדבר.
*מצוות התורה שקיבלו וחשיבותם.
*ומחויבויות עם ישראל.
בנוסף, משה נותן לעם הנחיות לחיים בארץ. ברגעי הפרידה של משה נראה כי זהו זמן לחשבון נפש, לסקירת ההישגים והכישלונות והתווית דרך ותוכנית עתידית יעילה ומקדמת, לכיבוש הארץ וישובה.
ספר דברים כתחילת התורה שבעל פה- מסביר הרב ד"ר תמיר גרנות,
"ספר דברים, כשמו, הוא חריגה מהמוחלט של התורה שבכתב אל הדיבור של ה'אני' האנושי בתורה שבעל פה.
ר' צדוק מסביר שבעוד שבספרי התורה הראשונים הקב"ה מגלה את עצמו על ידי עצמו – כלומר: במעשיו, בדיבורו ובציוויו, הרי שבספר דברים הקב"ה מגלה את עצמו באמצעות משה רבנו. בספרים הראשונים משה בָּטֵל לשליחותו לגמרי, כאמור: "והאיש משה ענו מאוד" (במדבר יב, ג). בספר דברים התורה היא של משה. אמנם, אין זו תורת משה שתכליתה ללמד על משה, אלא תורת ה' שמתגלה מתוך תורת משה. בניסוח כללי יותר: זו תורת אדם המגלה מתוכה את תורת ה'.
תלמיד חכם העוסק בתורה, היוצר את התורה שבעל פה, שואל את עצמו: מה הקב"ה רוצה? מה, כביכול, היה הוא אומר? השאלה מיתרגמת ומעובדת בתוככי האדם השואל, ומושפעת מה'אני' שלו. ממילא, גם התשובות שנותן כל אדם לאותה שאלה עצמה עשויות להיות שונות. תלמיד חכם אינו לגמרי שקוף לתורה. הוא אקטיבי ביצירתה, ויש לו נוכחות ממשית בתהליך היווצרותה של התורה שבעל פה…
אם נלמד את ספר דברים מתוך התבוננות זו, נגלה שתכניו ודגשיו הייחודיים צומחים רובם ככולם מתוך נקודה זו. אנו נבקש למצוא בספר דברים את הפרספקטיבה האנושית… נמצא את המבט החברתי, נפגוש את המוסר האנושי, יושם דגש על חובת החסד האנושית ופחות על תביעת המשפט הא-לוהית, וההיסטוריה תוצג בעיקר מהזווית האנושית-לאומית שלה, ופחות מהזווית הא-לוהית הישירה. כל אלה אינם מושגים נייטרליים להתגלות ה', אלא הם האופן שבו מתגלה ה' מתוך האנושי ודרכו."
מעניין שהאתגר העיקרי שעמד בפני משה כמנהיג בתחילת דרכו היה יכולת הדיבור, "לא איש דברים אנוכי", כי כבד פה וכבד לשון אנוכי" ועוד. ויתכן, כי דווקא בגלל שמשה רבנו היה "כבד פה", ו"ערל שפתיים", הוא נבחר למשימה הגדולה הזו הכוללת משאי ומתן.
צורת הדיבור- מסביר הרב שרלו,
״…היכולת לנהל משא ומתן נראית לנו תלויה גם בצורת הדיבור, באסתטיקה וברושם העקרוני שהמפגש עם הדמות יוצר. אדם שהוא כבד פה וכבד לשון נראה בעינינו כמי שאינו מתאים כלל לכך… כיצד אפשר להבין את העובדה שדווקא "כבד פה" או "ערל שפתיים" נבחר למשימה הגדולה הזו, הכוללת בין השאר משא ומתן פוליטי, הרי מצוקה בתחום היכולת הוורבלית ממש עלולה לפגוע במשימה הזו?
עולם הפרשנות מאפשר לקרוא את הדברים בכמה רבדים. אפשר לקרוא את זה כאילוץ: מכיוון שהוא היה המתאים ביותר מכל הבחינות האחרות של השליחות ואין מצבים מושלמים, אין לנו אלא להתפשר עם תנאים שאין אנו יכולים להשיג. שיקול זה מוכר היטב בעולם העסקי שבו צריך לעסוק בחוזקות ולא להתמקד בחולשות. אפשרות אחרת היא לראות את הבעיה הזו בפרופורציות אחרות ולהניח כי היא פחות חמורה, ולא זו בלבד, אלא שאפשר למצוא לה גם פתרון. ואכן, מציג הקב"ה את המענה לבעיה שאותה העלה משה: "ויאמר ד' אל משה: ראה נתתיך אלוהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ושילח את בני ישראל מארצו" (שמות ז, א-ב). זו גם אחת הדרכים המקובלות להתמודד עם אתגרים כאלה: למצוא ממלא מקום או עוזר באותם תחומים שבהם המנהיג העיקרי חסר.
אולם ייתכן שהעובדה הזו אינה רק תקלה המביאה לחיפוש דרכי התמודדות עימה אלא שהיא בכלל מדיניות מכוונת. לעיתים דווקא העיסוק בצורת הפרזנטציה, באסתטיקה של ההופעה, ביכולת הדיבור וכדו' מחפות על בעיות קשות בתחום התוכן ובתחום המנהיגות. לעיתים דווקא כבדות הפה וערלות הלשון נושאות בחובן מסר מאוד עמוק כלפי השומעים. הם משתכנעים כי לא מציגים מצג שווא מולם אלא התוכן מדבר בעד עצמו ויש לו תדר מיוחד בפני עצמו. מהלך כזה יוצר דווקא אמינות גדולה יותר מפני שהוא מלמד על ביטחון עצמי רב שהדובר מביא עימו, וביטחון זה מחלחל גם לשומעים.
תנו לאמת לדבר. ככל שהיא תהיה צבועה פחות ומעוטרת פחות, ככל שהיא לא תיבנה על בסיס המצג אלא על עולם התוכן האמיתי, ככל שלא יפי הלשון ומשחקי המליצה יעמדו במוקד כי אם הכנות והיושרה, העוז והדבקות – כן ייטב. ייטב לעולם שבו לא הצורה תקבע את ההתייחסות כי אם התוכן, וייטב גם לאדם עצמו, שכן הוא לא יבנה את מעמדו ואת הצלחתו על הצטעצעות אלא על המרכיב היסודי שהוא מייצג בעולם. דווקא בזמננו, כשמתברר ההיקף העצום של ההשקעה בצורה ולא במהות, טוב לשמוע את הקריאה: כבד פה וערל לשון מייצגים את הדבר החשוב ביותר – את האמת.״
לסיכום, ייחודו של ספר דברים הוא בכך שהוא נאום, בתוכנו הוא חזרה, והוא נאמר מפי משה ולא מפי ה'. ע"פ האברבנאל, ספר דברים הוא נאום משה שנכתב על ידי ציווי אלוקי. רבי צדוק מסביר שספר דברים הוא התחלת התורה שבעל פה, הוא השתקפות של תורת ה' בתוך תורת האדם. ספר דברים הופך את העבר של התגלות ה' להווה תמידי.
ומשה רבנו שעד כה היה איש של מעשים נעשה גם איש של מילים, נאום אחד ממושך המתפרש על ספר שלם שפונה אל עם ישראל. צוואתו של משה כוללת ארגז כלים של עיקרי הדברים, וסיכום המסע המשותף שעבר משה יחד עם העם. למעשה, ספר דברים מבהיר לנו שהתורה היא "לא בשמיים" ואותה תורה אלוקית היא לגמרי בהישג ידנו. תורה של חסד ואמת הקוראת לנו ברמת הפרט וברמת הכלל לאמץ ולהטמיע בעזרתה מוסריות, צדק, יושרה, איכפתיות ומימוש הפוטנציאל הטוב שבנו. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום💞