חומש במדבר- פרשת מטות-מסעי: לתעל את הכעס

השבוע אנו מסיימים את ספר במדבר בקריאה משולבת של פרשות מטות ומסעי– סיום תקופת הנדודים במדבר ותחילתו של פרק חדש: הכניסה לארץ המובטחת.
שתי הפרשות עוסקות בעניינים מגוונים- נדרים ושבועות, מלחמה במדיין, טהרה וכלים, חלוקת השלל, התנחלות בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה, רשימת המסעות של בני ישראל במדבר, גבולות הארץ, ערי מקלט ועוד.
ובכל זאת, בלב הפרשה ניצב רגע אנושי טעון במיוחד- כעסו של משה רבנו, רגע אחד שדרכו ניתן ללמוד על הנהגה, אחריות, וניהול רגשות בעיתות מתח אכזבה ותסכול.

רגע הכעס של משה–
עם סיום המלחמה במדיין, חוזרים הלוחמים למחנה כשהם מביאים עימם את נשות מדיין- אותן נשים שהחטיאו את בני ישראל בפרשת "בלק", והובילו למגפה שקטלה 24,000 איש. כשמשה רואה את הנשים ממדיין חיות, הוא כועס מאוד:
"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הַחַיִל… אֲשֶׁר בָּאוּ מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה?" (במדבר ל"א, י"ג–ט"ו)
משה רואה במעשה זה חוסר אחריות מוסרית ורוחנית, שכן נשים אלו הן שגרמו לחטא ולחורבן בפרשה הקודמת. כעסו מובן, אך הוא גם מעורר שאלה: כיצד מנהיג- או אדם בכלל- מתמודד עם רגשות עזים מבלי לאבד את שיקול הדעת?

בין כעס לאובדן שליטה–
חז"ל העירו שלעתים קרובות, ברגעי כעס- משה מאבד שליטה רגעית או שוכח הלכה. כך למשל, רש"י על אתר מצטט מהמדרש: "מפני שבא לכלל כעס- בא לכלל טעות." (רש"י שם)
כלומר, גם אדם גדול כמשה, כשהוא מתמלא כעס- עלול לשגות. ברגע הסוער, כשהלב בוער- השכל נדחק הצידה. זה לא ביטול של הרגש, אלא תמרור אזהרה: כעס יכול לעוור את שיקול הדעת, הרמב"ם מדגיש זאת היטב (הלכות דעות פרק ב' הלכה ג'): "…אם היה ורצה לכעוס כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו ובעלי כעס אין חייהם חיים…" כלומר, יש לנהל את הכעס בזהירות, ולוודא שהוא משרת את התבונה ולא שולט עליה.

מסביר הרב שניאור אשכנזי בשיעורו על התמודדות עם כעס- אקמול ואנטיביוטיקה
הרב אשכנזי פותח בהבנה שכעס הוא רגש טבעי, אך לא חייב לנהל אותנו. אחרי הכל, הכעס משבש את שיקול הדעת שלנו, וגורם לנו להפסיק לחשוב בבהירות. ההתמודדות עמו צריכה להיות בשני מישורים:
🔹 אקמול– הרגעה מיידית של תגובה רגשית.
🔹 אנטיביוטיקה– שינוי עומק בדפוסי המחשבה והתגובה.
הרב אשכנזי מציע צעדים לניהול כעס:
1. הכרה ברגש–  זיהוי הכעס כשהוא עולה, ללא התכחשות או התפרצות.
2. בדיקת שורש הכעס– מה באמת הכעיס אותי? לרוב זו תחושת פגיעה (כאב) או איום (דאגה).
3. התבוננות פנימית– פיתוח מודעות עצמית, זיהוי מצבים חוזרים שמעוררים כעס, ובירור מה ניתן ללמוד מהם.
4. צעדים מידיים להרגעה– נשימה עמוקה, שתיקה, יציאה מהסיטואציה. אלו "אקמול רגשי".
5. לימוד מסיפורי התורה– כמו בפרשת מטות-מסעי, התורה מדגישה את חשיבות השליטה העצמית, ללמדנו כמה קריטי לנהוג באיפוק.
6. בקשת סליחה- גם אם קשה, מחילה משחררת את הלב ומחלישה את אחיזת הכעס.
7. קשר בין כעס לגאווה– הכעס נובע פעמים רבות מתחושת אגו פגוע. ענווה מסייעת לפרק את ההתפרצות.
הרב אשכנזי מדגיש: כמו שלא די לשכך כאב, אלא חשוב לרפא את מקור הדלקת- כך גם בכעס. נדרש טיפול עומק, רגשי ורוחני, כדי לאפשר תקשורת שלמה ובריאה.

הכעס הוא רגש טבעי, גם משה, גדול הנביאים, כעס. התורה אינה מצפה מאיתנו לא להיות אנושיים- אלא ללמוד לנהל את הרגש ולא להתנהל על ידו. הרמב"ם מלמד: "הכעס דרך רעה היא עד מאוד… ראוי לאדם שירחיק עצמו ממנו בקצה האחרון." (הלכות דעות) כלומר, גם אם מרגישים כעס, כדאי לא לפעול מתוך הכעס. לעצור, לנשום, לחשוב- ורק אז לפעול.
המנהיגים הגדולים של התנ"ך- ובראשם כאמור משה רבנו- אינם מוצגים כדמויות מושלמות, אלא כבני אדם שלמים עם עוצמות וגם חולשות. דווקא העובדה שמשה, "איש האלוקים", נתקל שוב ושוב בהתמודדות עם הכעס ואף שגה בעקבותיו, מעניקה לכולנו תקווה ונחמה: גם גדולי המנהיגים נדרשו למסע מתמיד של התבוננות, תיקון וצמיחה.

 סיום ספר במדבר- סיום תקופה, תחילתה של התבוננות–
פרשות מטות-מסעי מסיימות את ארבעים שנות המדבר- תקופה של ניסיונות, נפילות, ותיקונים. הדור הישן מתחלף, והנהגה חדשה מתעצבת. משה אינו נכנס לארץ, אך הוא משאיר לעמו מורשת של אחריות– לא רק ביחס לחוק ולמוסר, אלא גם כלפי העולם הפנימי שלנו.
אם נצא מהפרשה עם תובנה אחת- הרי היא זו: כעס אינו פסול- אך עליו לשרת את ההיגיון, לא לשלוט בו.
בתקופה כה ממושכת שבה אנו חווים שינויים, לחץ, מתח לאומי או אישי- הטלטלה גדולה, והכעס נוכח בעוצמה. אך דווקא ברגעים אלו- נבחנת מנהיגות, ונבחן כל אדם- האם ניתן לכעס להבעיר, או נהפוך אותו לדחף לתיקון.

וכך כותב הסופר והמרצה משה שרון, בספרו המומלץ "נפלאות הכעס"-
"…כעס הוא אנרגיה שאם היית מפנה ליצירה, לעשייה, להתקדמות, לשליחות ולייעוד שלך עלי אדמות, הוא לא היה מחרב את חייך אלא בונה אותם. במילים פשוטות: הכעס מעיד על משהו שאינו מתנהל כשורה ומסמן לי מקום מעשי לתיקון, לשינוי."

שבת של שלום ובשורות טובות

לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר ממש במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️