הפטרת פרשת עקב- מי נטש את מי?

Image by natan10 from Pixabay

הפטרת פרשת עקב היא ההפטרה השנייה בסדרת הפטרות הנחמה והיא נמצאת בספר ישעיהו פרק מ"ט, פסוק יד עד פרק נ"א, פסוק ג'. ישעיהו הנביא מסביר לעם שה' לא שכח אותו, להיפך, עם ישראל נמצא כל הזמן. הנביא מדבר על קיבוץ הגלויות וחזרה של העם לארץ ישראל. אמנם הארץ עוד חרבה ושוממה אבל הערים יבנו מחדש וגל גדול של עלייה עוד יגיע לארץ.
העם גלה לא משום שה' נטש אותו אלא עוונות העם וחטאיו גרמו לגלות. לעם היו אינסוף הזדמנויות לחזור בתשובה. אע"פ שנבואות הנביא מתקבלות לפחות בחלקן בזלזול ובדחייה, הוא אינו חדל מנבואתו ומחובתו להביא את דבר ה' אליהם.
מסביר הרב משה ליכטנשטיין- "עיקר הנחמה היא בהדגשת קיומן של מערכות יחסים בין ישראל לקב"ה, וביציבותן של אלה לנוכח משברים. בדרך זו, ישעיהו מציג שלשה מודלים של מערכות יחסים, ובשלשתם הוא מדגיש את חוסנם אף לנגד טראומות ומשברי אמון קשים בין הצדדים… כשהמודל הראשון, והבסיסי ביותר, הוא מערכת היחסים של הורים וילדים, שבה הנביא פותח את דברו… ראיית עם ישראל כבניו של הקב"ה היא ההגדרה המרכזית הנמצאת בתורה, והיא מופיעה הן בתחילת דרכם של ישראל כאומה, כשהקב"ה מורה למשה להתיצב לפני פרעה… והן בשנת הארבעים בערבות מואב, בפתיחה לפרשת מאכלות אסורות בספר דברים: "בנים אתם לד' אלקיכם".
מרכזיותה של הנחמה נובעת מכך שהיא מקפלת בתוכה את המחוייבות והמעמד ההיררכי של האדנות מחד, והאהבה והחמלה שבין קרובים, מאידך. מערכות היחסים של אדון-עבד ודוד-רעיה הינן בעלות עוצמה רבה, אך אין בהן את המורכבות הרב מערכתית שביחסי ילדים-הורים, היות ויחסי הורים-ילדים שואבים משני האלמנטים הללו. מבחינת הנביא ונחמתו, היתרון שביחסי ילדים-הורים הוא בכך שלעולם אין הם ניתנים להכחשה… משמעות ההשוואה שישעיהו עושה איננה רק שהקב"ה חומל על ישראל אלא שזהותו – במסגרת התגלותו עלי אדמות – קשורה בהיותו אלקי ישראל, כשם שחלק מזהות ההורה היא בהיותו אבי ילדו."
למעשה הנביא מנסה להוכיח ולהמחיש לעם ישראל את הקשר הנצחי שבין ה' לעמו, ומציב לעם את מחוייבותם להיענות לאתגר הגאולה. בנוסף, ישעיהו כנביא שלא מקשיבים בקולו או מוכנים להאמין לו מעמיד לעם ראי שמשקף להם את חוסר אמונתם. זה לא זה שה' זנח אותם, אלא העם הוא שאינו נכון דיו. כל זה אמור לעורר אותם להתכונן לגאולה. לבסוף, ישעיהו דורש מהעם לראות את עצמו כבעל זיקה לאבות, ברית אבות, ובדרך זו יגאל.
איפה זה פגש אותי? חופשת הקיץ הממושכת עוד שנייה מגיעה לקיצה, והשבוע החלטתי לממש את כל הטיפים שאנחנו קוראים, שומעים, ואפילו כבר יודעים ומכירים אבל לא בהכרח מממשים. אנחנו, לפחות בחלקנו מעגלים פינות, זורמים, ומאמינים שזה בסדר, המסר שלנו אחרי הכל, כבר עבר אל ילדנו היקרים. אז זהו שלא!
אחד הדברים החשובים ביותר בחינוך ילדים הוא עקביות ולאורך זמן, וכשאנו מפרים כלל זה, ילדינו עלולים לחשוב שלא תהיינה השלכות להתנהגות שלילית שלהם. לא תמיד אנחנו פנויים ולא תמיד מתאים לנו לאכוף את המשמעת שוב ושוב בכל פעם שזה קורה, ואז החוסר בעקביות מערער את הסמכות ההורית שלנו.
החוויה של יציאה מהכלים בפרט במהלך חופשות ממושכות בגלל התנהגות ילדנו, טבעית. שלושה שבועות חזרתי וביקשתי מביתי להדפיס את העבודה במתמטיקה שקיבלה לחופשת הקיץ. אכן, זה מאתגר להישאר רגוע אבל הצעקות, ההטפות, השיחות וכו' לא ממש תרמו וקידמו, המסך ניצח כמעט כל זירה. הילדה היקרה שלי לא באמת הקשיבה למה שאמרתי לה, להוסיף על זה, היא השיבה בכעס שזוהי מהומה על מאומה. החלטתי לעשות מעשה והפעם נחושה יותר מתמיד- לא להרים את הקול, להשתמש בטון הסמכותי שלי והכי חשוב לנשום עמוק. בלי ההרצאות המייגעות על ההתנהגות ובמקום לעייף אותה ואותי, החלטתי להיות תמציתית והחלטית… נתתי לה שבוע להשלים את הקריאה ואת העבודה במתמטיקה. העניין היה שעד כה נתתי לה גבולות באדיקות, והייתי שומר הזמן כשהיא בחרה להעניק בנדיבות זמן למסכים השונים ולא ממש ללימוד. לכן, החלטתי להודיע על התפטרות משרת השומר, והשבוע היא זוכה להחליט מתי זמנה מוקדש ללימוד. החופש הזה יימשך כל עוד בתום אותו שבוע היא אכן משלימה את משימותיה. היה מאתגר! שעות הצפייה היו מטורפות ומדאיגות אבל נתתי הבטחה ואמון ועמדתי בהם בגבורה. העסקה שסגרנו בבהירות רבה הייתה שאם המשימות לא הושלמו כל זמן המסך מתבטל לאחר אותו שבוע. ביום האחרון נזרקו לאוויר משפטים כמו- "זו עסקה לא הגיונית", "הזמן שקיבלתי להשלמת המשימות לא אפשרי"… ועוד. מניחה שכבר ניחשתם- תחילה מכשיר הטלפון שלה הוחרם… עד הודעה חדשה. ואין דיונים או שיח או כל מו"מ עד שהיא מסיימת את משימותיה, והכל בנחת בשלווה עם הרבה אהבה ונוכחות לסייע- המסך בהקפאה! מדהים!! למרות ניסיונותיה החוזרים לשנות את התנאים, והיו לה רעיונות מקוריים, הפעם הייתי עקבית! איך לא עשיתי זאת קודם לכן, קיבלתי את הילדה שלי חזרה עם חיבור יותר משמעותי לסביבה שלא לדבר על עשייה משמעותית.
אז איך זה קשור להפטרה ולפרשה? "(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ."(דברים יא') 🤓כנראה שגם אנחנו כעם ולא רק כילדים צריכים תזכורות, הכוונה, לימוד, ומיקוד, ולעיתים הם ייעשו בדרכים נוקשות ובלתי מתפשרות, יחד עם זאת באהבה, בחמלה, ובעקביות ב"אני מאמין" ובערכים שלנו- לא רק בתיאוריה, אלא גם במעשה. והם אלו שיסייעו לנו לעלות חזרה על דרך המלך.
שבת שלום💞

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *