בפרשה השבוע מתואר כיצד עם ישראל מחכה למשה רבנו שירד וישוב אליהם מהר סיני, ולתחושתם משה מתעכב. היעדרותו הממושכת של משה מערערת את אמונתם, והם חוששים שהוא כבר לא ישוב. "(א) וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ." (שמות, פרק לב) התוצאה- בני ישראל יוצרים את עגל הזהב כחלופה למשה ובמטרה לשמש אותם בעבודת ה'.
ה' מוכיח את משה על החטא של בני ישראל, ומאיים להשמידם. משה מתחנן לפני ה' ומגן על עם ישראל, אך כשהוא יורד אל העם עם לוחות הברית, הוא רואה את עגל הזהב והמחולות סביבו; משה משליך את הלוחות ושובר אותם, אחר כך הוא משמיד את עגל הזהב, ומצווה להרוג את עובדי העגל. משה מודיע לעם שעליו לשאת באחריות על מעשיו.
מסבירה סיון רהב מאיר, " איזה חטא יותר חמור מהחטא עצמו? אובדן הבושה. פרשת השבוע ("כי תישא") מתארת את חטא העגל. משה רבנו יורד מהר סיני, רואה לנגד עיניו את חגיגת עגל הזהב של העם ופשוט מנפץ את לוחות הברית. יש הסברים רבים למעשה הזה, הנה הסבר מרתק של הרב ירוחם ליבוביץ'. לדבריו, משה רבנו שבר את הלוחות לא בגלל העגל, אלא בגלל המחולות והשמחה שראה סביב העגל. הרי רק לפני זמן קצר העם קיבל את התורה בהר סיני – והנה הוא פונה אל עבודה זרה נחותה ומתבלבל לגמרי. משה לא רק ראה שהעם במצב גרוע, הוא ראה גם שהעם שמח בעגל ולא חש בכלל בושה או סלידה מהחטא. החטא פשוט הפך לחלק מהם.
וכך הוא כותב: "בעבר, האדם עוד היה מרגיש איזו בושה בגלל עבירה. בושה מבני אדם או בושה מעצמו. היום הלוא כבר נאבדה כל בושה מבני האדם. היום – מרקדים בזה. וזה קשה עוד יותר מכל מעשה החטא". הרב ירוחם ליבוביץ' מתאר מציאות שבה האדם הופך לאטום ומנותק, לא מסתכל על תוצאות מעשיו, לא חושב ולא מתבייש, ומאבד את הרגישות והעדינות הטבעיות שיש לו. וזה – בעצם חמור עוד יותר מהמעשה עצמו. זו לא בושה להתבייש."
בפרשת השבוע מופיע גם הביטוי "עם קשה עורף" בעקבות חטא העגל. שואלת סיון רהב מאיר, "האם יש תכונה מסוימת לנו או לילדינו – שהיא בהכרח רעה? תלוי מה אנחנו עושים אתה. מיד לאחר חטא עגל הזהב, אלוקים אומר למשה שאנחנו עם קשה עורף, כלומר – עם מרדן ועקשן, שגם אחרי קבלת התורה בוחר בעבודה זרה פרימיטיבית. אבל בהמשך הפרשה, משה רבנו משתמש בביטוי הזה בדיוק, אך בפרשנות אחרת לגמרי: "כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו", מבקש משה.
משה רבנו מבקש מחילה בשם העם, ומבטיח שאותה עיקשות עוד תוביל לדברים חיוביים. עם קשה עורף הוא גם עם שיצליח לשמור בעקשנות על זהותו מול כל הפיתויים, לשמור על אמונתו וערכיו אלפי שנים בתוך תרבויות זרות, בזכות אותה תכונה בדיוק. תכונות נפש יכולות להיות חיוביות או שליליות. עקשנות יכולה להוביל לעבודה זרה, מחלוקת, מידות רעות וכעס, ועקשנות יכולה להיות עקשנות על מוסר, ערכים, תורה ואמת, עד עצם היום הזה."
כמעט כל אחד ואחת מאתנו גילה 'קשות עורף', ומרד בדרך זו או אחרת בהוריו או במסגרת כלשהי. כנראה שזהו חלק אינטגרלי מהצמיחה וההתפתחות שלנו כישות עצמאית. מפרשים ופסיכולוגים רבים מסבירים כי כאשר מבקשים מאדם להשתנות, הוא מתנגד לכך באופן טבעי, מפני שהשאיפה לשינוי לא הגיעה ממנו, והוא לא חווה את התועלת שתצמח לו מכך. ולמעשה, ברוב המקרים הוא צודק. למה? מפני שמרבית העצות שאנחנו מקבלים מההורים שלנו, למשל, נובעות מתבניות חשיבה שהם הטמיעו בילדותם, ומתאימות להם – ולא בהכרח לנו. המשמעות היא שבאופן בלתי מודע, העצות שלהם משרתות בעיקר אותם – ופחות אותנו…
כמו כן, חשוב לדעת שבאופן בלתי מודע, לכל הורה יש רצון שילדיו יאמצו את עולם המושגים והערכים שהוא מעניק להם, שמן הסתם, זה גם האני מאמין שלו.
כדי ליצור תשתית לתקשורת מטיבה ובריאה עם הילד ובכלל עם הסביבה, עלינו להבין, שלכל דור חדש יש ערכים ומושגים משלו, שאינם בהכרח תואמים את הציפיות והתפיסות שלנו. ואם נתעלם מהקונפליקט הזה, בין השאיפות שלנו לבין דרגת ההתפתחות החדשה של הילד, של הסביבה – הוא בהכרח יסתיים במרד. בפרט בעידן בו ההתפתחות בכל המרחבים מואצת.
גילויי סובלנות, הקשבה והנכונות להרכיב משקפיים שונות משלנו, במטרה להתוודע לקולות והמחשבות המגוונות הינם הכרח בכדי לייצר תקשורת יעילה ומצמיחה. בעקבות חטא העגל, ה' רצה להשמיד את העם ולהענישו ומשה נלחם על גילויי סלחנות כלפי העם…"(ט) וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא.(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. (יא) וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ… (יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ." (שמות לב).
בתקווה שנבחר להשתמש בתכונות ובמידות שלנו באופן חיובי ומקדם, ונדע לקחת אחריות על מעשינו והשלכותיהם. אחרי הכל, עקשנות, למשל, יכולה להוביל אותנו לכעס והרס, אך אם נבחר אחרת, עקשנות יכולה לסייע לנו לשמור על המוסר והערכים שלנו כך שלא נאבד את דרכנו.
שבת שלום❤️
אכן
שנדע לקחת אחריות על מעשינו
וכמו שציינת גם לדעת להתבייש.
שנדע ימים טובים מאלה
אמן