פרשת האזינו- הקשיבו כולם!

 

השבוע הפרשה פותחת במילה- "האזינו"- כזכור המצווה העיקרית בראש השנה היא להקשיב לקול השופר שמטרתו לעורר אותנו, ובמקביל לשקף לנו את האופן בו אנו מקשיבים.. ומאזינים. השיטה של ה'אימאגו' טוענת שכדי שנוכל להאזין אנחנו צריכים לנקות את עצמנו ולהפוך ל'אובייקט'- ללא דעה קודמת ומחשבות שליליות. כלומר, ההקשבה צריכה לבוא ממקום נקי ולעיתים נצטרך גם להתכופף ולצמצם את 'האגו' שלנו בכדי שנוכל להתחבר אחד לשנייה. מבנה השופר שהינו כפוף מלמד אותנו, שבראש השנה, ובהמשך ביום הכיפורים בתהליך הסליחה (שכולל בקשת סליחה וגם קבלת הסליחה) עלינו לעשות מקום לזולת ע"י התנקות והקטנת האגו שלנו, בכדי שנצליח לאפשר לנו שמיעה קשובה, קבלה, חיבור והתחדשות לקראת השנה החדשה.
אומר לנו הרב דוד אגמון- "הפרשה באה לחזק אותנו… להזכיר לנו את הצורך לשוב אל שורשנו, להתחבר אל החלק הטוב השמור והמובטח לנו."
האזנה משמעותה הקשבה בתשומת לב, כלומר הפנייה היא לא רק לשמוע את דבריו של משה רבינו אבל יש פה קריאה להקשבה מיוחדת, עם מלוא תשומת הלב, בכל אחד ואחת מאתנו יש משה רבינו שמבקש שנהייה קשובים לעצמנו שנוכל לחבור לשורשנו ולזולת.
ההקשבה הזו מאפשרת לנו לחוות יותר בחוזקה ש- "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". במילים אחרות, כשאנו מכוונים את מילותינו מבפנים, ברגישות וראיית האחר, הן תתקבלנה באופן הראוי בצד השומע. לעומת זאת, אם מילותינו אינן מתקבלות כראוי כנראה שפספסנו, משהו היה לקוי באופן ההעברה או בגישה שלנו, משהו שקורא לנו לבירור עצמי ופנימי. אז מי ייתן ונצליח להקשיב במירב תשומת הלב, ונזכה לנקיות, התחדשות, צמיחה, והתחברות לשנה טובה ומתוקה. אמכי"ר.
חג שמח ושבת שלום❤🍯🍎
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

פרשת ראה- פנייה אישית!

הפרשה השבוע פותחת ב- "(כו) רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה." (דברים יא') שימו לב, הפנייה היא ליחיד, למרות שמשה רבינו כידוע דיבר אל כל בני ישראל. הפרשן אבן עזרא מסביר: הפנייה נועדה לגרום לבני האדם להבין שהוא "מדבר אלי", מדבר אל כל אחד ואחת מאתנו ברמה האישית, פנייה אישית וישירה. לא פעם אנו נוטים לחשוב שהדברים הנאמרים מיועדים לאדם אחר ולא אליי אישית. במהלך חיינו מדברים אלינו בן/בת הזוג, בני משפחה, חברים, הבוס, השכנים וכד', מישהו מנסה להעביר לנו מסר; כמה פשוט להישאב למלכודת ולחשוב שהמסר הוא לא אלינו, אנחנו סה"כ בסדר:-)) וזה בד"כ מישהו אחר שאליו מתכוונים. פתיחת הפרשה מזמינה אותנו לחשוב, ולהפנות את תשומת הלב שהפעם אכן מדברים אליי, אל כל אחד ואחת מאיתנו, ונכון וראוי שנתייחס לזה ברצינות.

פרשת מטות-מסעי- האם יש סדר בהעדפות שלנו בתוך מרוץ החיים?

 

כולנו נוטים להשקיע שעות מרובות בתחומים שונים שהם לא בהכרח בראש סדר העדיפויות שלנו, המקום השכיח הוא בעבודה והסיבה היא כביכול- "שנוכל להעניק לילדנו עוד משהו…" כשלמעשה המחיר האמיתי הוא שאנו מבלים ומשקיעים פחות זמן עם ילדנו, תחומים נוספים הם הבריאות והתזונה שלנו ועוד תחומים רבים וטובים. וחלק מהשאלות שעולות הן איך להחליט מה לעשות ומתי, כשאנחנו חיים בעומס בלתי פוסק. בשביל להתנהל בתוך העומס הזה, המיומנות של קביעת סדרי עדיפויות היא קריטית. אם אין לנו סדרי עדיפויות ברורים, הנטייה שלנו לרוב היא לעשות את מה שהכי קל או מהנה באותו רגע, אבל לא בהכרח מה שחשוב או דחוף, נקרא דחיינות☺ או נטייה שלא להפנים את המחיר לבחירות שלנו.
בפרשת השבוע שלנו, בני ישראל עסוקים בהכנות האחרונות שלהם לקראת הכניסה לארץ ישראל. לאחר שהם כובשים את צידו המזרחי של הירדן, שהיה בו שפע של שטחי מרעה וכרי דשא, מבקשים ראובן וגד את רשותו של משה ליישב את השטחים הללו כי יש להם עדרים גדולים ונכסים עצומים במיוחד. הם ניגשים למשה רבנו ומבקשים במקום לקבל את הנחלה כמו שאר השבטים בתוך תחומי ארץ ישראל, הם מעדיפים לקבל נחלה גדולה במיוחד, אך בצדו המזרחי של נהר הירדן.
כיצד מגיב משה רבנו לבקשתם? הרב שרגא סימונס מתאר- "הוא פשוט רותח מזעם! זה לא שהוא כועס על העובדה שהם היו מוכנים לגור מחוץ לארץ ישראל – הרי למעשה, בכך הם יכלו לסייע להפיץ את אור התורה הגדול בעולם כולו. אלא, זעמו של משה רבנו נובע מהעובדה, שראובן וגד בבקשתם את הנחלה המיוחדת הזו בעבר הירדן המזרחי, מזכירים בפניו רק את צרכי הצאן והבקר, ומתעלמים לחלוטין מצרכיהם של ילדיהם ונשותיהם" (במדבר תחילת פרק ל"ב). משה רבינו כועס עליהם בנוסף כי הם מותירים את שאר השבטים, אחיהם, להילחם לבדם.
מנהיגיהם של שני השבטים הללו מבינים את כעסו של משה רבנו, והם מבקשים שוב ממשה אך הפעם הם מקפידים להזכיר את ילדיהם, שאר השבטים ואת הצאן והבקר; אך עדיין הצאן והבקר הדומיננטיים. לכן, בהמשך פרק ל"ב, הם לבסוף מפנימים ועונים למשה- ". (כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ, מִקְנֵנוּ וְכָל-בְּהֶמְתֵּנוּ–יִהְיוּ-שָׁם, בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. (כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל-חֲלוּץ צָבָא, לִפְנֵי יְהוָה–לַמִּלְחָמָה:…" הם מציינים את סדרי העדיפויות ומזכירים הכל בסדר הנכון – קודם משפחה ורק אחר כך הצאן והבקר וכמובן שהם מציינים שהם נשארים להלחם בראש הצבא עם אחיהם במלחמת כיבוש הארץ.
הרב שרגא סימונס מסביר- "זה קורה לכולנו מפעם לפעם. כולנו מסוגלים תיאורטית לדעת מהו סדר העדיפויות הראוי בחיים. אולם לפעמים מופיעים בפנינו דברים שונים, שמסיחים את תשומת הלב שלנו כלפי מטרות שוליות ביותר."
ראיתי סרטון על המורה איליה שמלמד מזה 22 שנים. הוא מעורר השראה וסדרי העדיפויות שלו מאוד ברורים וניכרים לעין🤓 התוצאה-91 מבוגריו הפכו לטייסים… אני מזמינה את כולנו לבחון השבת מה הם סדרי העדיפויות שלנו והאם הם בהלימה עם המצוי בחיינו. בספר החינוך כבר נאמר, כי אחרי הפעולות, אחרי המעשים, נמשכים הלבבות.
מי ייתן ויהיו לכולנו הכוח והתבונה להיות מחוברים לליבנו ונפשנו – ולדעת לממש את סדר העדיפויות הראוי בחיינו. אמכי"ר
שבת מבורכת❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, עופרי בת חיה, אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

 

פרשת יתרו- מי מקשיב?

מה שמענו?
חיינו עמוסים וגדושים ברוך השם; העידן שבו אנו חיים הוא עידן השפע, והשבוע תהיתי איך זה משפיע על ההקשבה שלי? האזנתי
לשיעור מרתק על כיבוד אב ואם ע"פ ההלכה כשלפתע הבחנתי שהנוכחות שלי הייתה במקום אחר, הראש הטרוד לא שמע ואו הקשיב וניתק אותי מההרצאה שלא במשים… הנושא כמובן מרתק אבל מצאתי את עצמי משליכה את הנאמר להורות שלי ולקשר עם ילדיי… בקיצור, הפעם לשמחתי תפסתי את עצמי בזמן כך שיכולתי להחזיק במחשבותיי עד לסוף ההרצאה. אינספור פעמים באירועים שונים ועם אנשים יקרים דעתנו במהלך האינטראקציה עימם מוסחת ובהתאם איכות ההקשבה שלנו. אני יודעת להעיד שבעוונותיי גם כשאני מקשיבה לילדיי לא פעם יש רגעים רבים שדעתי מן הסתם מוסחת- הטלפון מצלצל, אני טרודה כי יש עוד משימות… השיחה מזכירה לי ש… החברה בדיוק שואלת… ושכחתי את הפסטה… (למי שתהה פסטה יכולה לקבל מרקם בצקי לגמרי😇)… והרבה פעמים ברור לי מה הם רוצים לומר עוד לפני שסיימו לדבר… ועוד ועוד. מסתבר שלהקשיב זו אמנות ושריר שעלינו לאמן ולהיות במודעות לקיומו. היכולת להיות פה ועכשיו מסייעת ללא ספק בחיזוק שריר ההקשבה💪🏻

הפרשה מתחילה במילים- " (א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ." (שמות יח')
שמעתי או הקשבתי- אותו דבר🤔?
לימדו אותנו, שיש הבדל בין "לשמוע" לבין "להקשיב" – לשמוע זה לקלוט צלילים, ולהקשיב זה להבין את המסר. בלשון התנ"ך, כנראה, ההיפך הוא הנכון: הפועל "הקשיב" מתייחס לצד החיצוני והפועל "שמע" מתייחס לתוכן. יתרו ששמע על הניסים שנעשו לעם ישראל, הבין והפנים את כוחו וגדולתו של ה׳, שמיעה שהניעה אותו לפעולה… דוגמאות נוספות-
•בבראשית מב- "(כג) והם לא ידעו כי שומע יוסף; כי המליץ בינותם" האחים בוודאי ידעו שיוסף מאזין להם מבחינה טכנית-חיצונית, הם רק חשבו שהוא לא מבין מה הם אומרים. כלומר שמיעה מתייחסת לתוכן ולא לצלילים.
•(מלכים א, ג)- שלמה המלך מבקש מה' שייתן לו "(ט) לב שומע לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע" ברור שהכוונה שלו היא לשמיעה של התוכן ולא רק לשמיעה חיצונית.
•משלי יח -"(יג) משיב דבר בטרם ישמע – איוולת היא לו וכלימה"
•גם קריאת "שמע ישראל" נאמרת "בכל לשון שהוא שומע".
בלשוננו היום נותר שריד לפירוש התנ"כי של השורש שמע במילה משמעות.
שימו לב, בהמשך לפרשה שלנו מופיעים גם הפסוקים הבאים-
"(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר." (שמות יח')- משה שומע, מבין, מפנים ומיישם את דבריו של חתנו יתרו;
"(טו) וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; " (שמות כ') – העם ירא את ה' במעמד מתן תורה, לכן הוא מבקש ממשה להשמיע ולתווך את דברי ה׳ כדי שהם יוכלו לשמוע ולהקשיב כשהם פנויים ללא פחד;
הקשבה היא כאמור מיומנות תקשורת בין בני האדם. מלמדים אותנו לדבר, להתבטא, אבל אנחנו שוכחים ללמד וללמוד שגם השתיקות הן לעיתים דיבור משמעותי שיכול להוות בנוסף כלי עזר בהקשבה שלנו.

באמצעות ההקשבה אנחנו מעניקים את מלוא תשומת הלב ומכבדים את האדם או האנשים להם אנחנו מקשיבים. ההקשבה מחייבת אותנו להשקיט את הרעש שבתודעתנו; היא מערבת גם את האוזן החיצונית- הצלילים, הטון וכו' וגם את "האוזן הפנימית" – את הלב. ההקשבה דורשת מאתנו ריכוז ותשומת לב, כדי שנוכל לשמוע את מה שהאחר מביע, בין אם במילים ובין אם בין המלים ומעבר להן.

אנו מקשיבים, אבל המחשבות, השיפוט, דעות מוקדמות, פרשנות, הזדהות, אילוצי זמן, הרצון לייעץ, לנחם, המסקנות שמכוונים את ההקשבה שלנו וכו' מייצרים סביבה לא פנויה ולא קשובה. כלומר, פעמים רבות אנו מקשיבים בכדי להשיב ולא להבין.
המציאות היא כאמור שכולנו עמוסים בשפע של פעילויות ומחויבויות בשוטף לכן, ראשית עלינו לברר האם אנו בכלל פנויים להקשבה. יש פעמים שאני אומרת לילדיי- 'אני מצטערת אבל אני ממש לא פנויה עכשיו להקשיב, ומאחר וזה חשוב לי בבקשה בואו ונדחה את זה לעוד שעתיים… לערב… וכו' '
אז מה זו הקשבה אמיתית?
מספרים על הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם…" (מתוך: "האומנם פיקוח נפש?" מאת דוד בן יוסף).
מי ייתן ונצליח לשמוע ולהקשיב ממקום נקי, פנוי ומאפשר, מקום שרואה, מכבד, נותן מלוא תשומת הלב ומרגיש את האחר, ושנצליח להתגבר על כל שפע הסחות- הדעת שמצויות סביבנו. אמכי"ר
שבת שלום ומבורך!

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המהיר של משה בן רבקה.

השיעור באופן מיוחד גם מוקדש ליסכה חווה בת הדסה אסתר ולבן זוגה ציון בן מלכה לחיי נישואים מאושרים, שיבנו בית נאמן בישראל, מלאים בטוב ומטיב, מכילים וקשובים עם שפע בריאות, שמחה ואהבה, וכל שתבקשו לו יהי ולטובה ❤