השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. מסופר לנו כי בתחילת חודש סיון בני-ישראל מגיעים אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני. הפרשה נקראת על שמו של יתרו, חותן משה רבנו, והיא נפתחת במילים הפשוטות: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (שמות י"ח, א').
מה שמע יתרו? העולם שלנו רועש, כולנו מוצפים במידע. כותרות מתחלפות, עדכונים בלתי פוסקים, חדשות, סטוריז, התראות, שמועות. הכול זורם, הכול חולף, זמין ומזמין- אבל מעט מאוד באמת נטמע. אנחנו שומעים המון, מקשיבים מעט, ומבינים עוד פחות. בתוך תרבות של עודף מידע ומהירות, פרשת יתרו מציבה שאלה שקטה אך חדה: מה ההבדל בין לשמוע לבין להקשיב?
מצטט הרב רונן נויבירט את רש"י המביא את הגמרא במסכת זבחים (דף קט"ז): "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". שואל הרב נויבירט: "שאלת הגמרא תמוהה היא. הרי התורה בפירוש אומרת מה הייתה השמועה אותה שמע יתרו :"כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" ואם כן , מה השאלה – "מה שמועה שמע ובא"?
נראה שחז"ל הוסיפו מילה אחת אשר לא כתובה בתורה, המבהירה את העניין.
התורה כותבת רק "וישמע יתרו". בכך אין שום חידוש, שהרי כל העולם שמע על יציאת מצרים, כמו שכתוב :"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת". אבל מעלתו של יתרו הייתה בכך שהוא לא רק שמע אלא גם בא, כאמור, כמו שאמרו חז"ל :"מה שמועה שמע ובא?"
נראה כי יש מרחק גדול בין שמיעה לעשייה. בעוד שעל השמיעה אין הניסיון כל כך קשה, שהרי קל מאד לשמוע, הרי שעל העשייה קיימת מלחמה של ממש, ויצר הרע משקיע את מיטב מאמציו כדי שהאדם לא יגיע לידי עשייה, אלא יסתפק במה ששמע."
במילים אחרות, השמיעה היא קליטת מידע. ההקשבה היא תנועה פנימית. השמיעה נשארת בשכל. ההקשבה חודרת ללב, לתודעה, לזהות. השמיעה לא מחייבת שינוי. ההקשבה יכולה לייצר טרנספורמציה.
מתבהר שהשמיעה של יתרו אודות יציאת מצרים לא נשארה ברמת המידע בלבד. עצם העובדה שהוא קם והגיע פיזית אל משה מבטאת מעבר מהשמיעה אל ההקשבה- מהפנמה אל פעולה. זו תנועה של אדם שלא מסתפק בידיעה, אלא נותן לה לעצב את בחירותיו.
אך יתרו אינו נעצר בעצם ההגעה. ההקשבה שלו מתורגמת לעשייה עמוקה יותר. הוא מביט במשה, במציאות חייו, בעומס הנהגתו, ומפנים את מצבו באמת. מתוך הקשבה למציאות ולא רק לסיפור, הוא יוזם פתרון. הוא אינו רק עד ראייה- אלא שותף פעיל בתיקון.
ולכן, כאשר יתרו מגיע יחד עם המשפחה, התורה אינה מספרת רק על רגש והתרגשות, אלא על מבנה, אחריות ומנהיגות. כאמור הוא רואה את משה קורס תחת עומס הנהגה אינסופי, ואומר לו:
“לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (שמות י"ח, י"ז).
והוא מציע מערכת: שופטים, שרי עשרות, שרי מאות, שרי אלפים. לא ריכוזיות- אלא חלוקת אחריות. לא מנהיגות של כוח- אלא הנהגה של מבנה, האצלה ושיתוף פעולה. ומיד לאחר מכן- מעמד הר סיני. מתן תורה. עשרת הדיברות.
לא במקרה הסיפור של יתרו קודם להתגלות. התורה אינה ניתנת לעולם כאוסף רעיונות מופשטים, אלא כתשתית לחיים אנושיים, מוסריים ומטיבים.
בעולם של היום, שבו הכול מקוצר, מתומצת, מסוכם, מונגש, מעובד לאלגוריתמים ולבינה מלאכותית- פרשת יתרו היא תמרור עצור. היא מלמדת שתודעה לא נוצרת ממהירות, אלא מעומק. שמשמעות לא נוצרת מצריכה של מידע, אלא מהפנמה, הטמעה. כלומר, תורה, ערכים, זהות ומשמעות- לא נבנים ב”שורה תחתונה”, אלא בקשב פנימי.
וכך מתאר הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל,
"לפני כעשרים שנה יזמתי בעזרת קרן אשדאון כינוס באוניברסיטה העברית בירושלים על עתיד העמיוּת היהודית. הדאיגו אותי השסעים המעמיקים בין חילונים לחרדים בישראל, בין הזרמים השונים בתפוצות, ובין היהודים בישראל לבין יהודי התפוצות. זה היה מפגש מרהיב של מיטב המוחות היהודיים… זו הייתה הצלחה מזהרת- וכישלון גמור.
באמצע היום השני פניתי לאשתי איליין ואמרתי לה, "הדיבורים פה מבריקים. אבל ההקשבה- פשוט אינה קיימת". לבסוף לא יכולתי לשאת זאת יותר. "בואי נסתלק", אמרתי לה. קצתי בשמיעת סקירות מצוינות מאנשים שעמדתם מגובשת, ברורה וקוהרנטית אך הם אטומים לחלוטין לרעיונות הנמצאים מחוץ למעגלה הקרוב. במקום להעלות פתרונות לשסעים בעם היהודי, הכינוס גילם את השסעים הללו בעצמו."
וכאן טמון החיבור העמוק לימינו: אנחנו חיים בעולם שיודע הכול, אבל מתקשה להרגיש. שומע הכול, אבל מתקשה להקשיב. צורך תוכן, אבל מתקשה להטמיע את משמעותו. מגיב, אבל מתקשה להשתנות או לשנות.
פרשת יתרו מלמדת שהשאלה אינה כמה שמענו, אלא מה עשינו עם מה ששמענו. האם זה עבר לידינו, או דרכנו. האם זה נשאר ידע, או הפך לזהות. האם זה היה מידע, או קריאה לאחריות, שותפות ויציאה מאיזור הנוחות.
כי הקשבה אמיתית, כמו של יתרו, תמיד מולידה תנועה: תנועה פנימית. תנועה מוסרית. תנועה של שינוי. תנועה של בניית עולם. ובמובן הזה, פרשת יתרו איננה רק סיפור היסטורי. היא מראה. מראה לתרבות של רעש. מראה לעידן של מהירות. מראה לדור שיודע הכול- ועדיין מחפש משמעות.
והיא לוחשת לנו בשקט רועם של קולות וברקים כי:
לא כל מי ששומע- מקשיב.
לא כל מי שיודע- מבין.
ולא כל מי שמבין- מוכן ופנוי לשינוי.
אבל מי שכן- צומח, מתפתח ובונה עתיד.
אסיים עם נקודה למחשבה של הרב יוני לביא,
"מה היה קורה אם מעמד הר סיני היה מתקיים היום- וכמה מאיתנו היו עסוקים בלתעד במקום להקשיב?"
שבת שלום 💞
לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, ופנחס בן אסתר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
אנו זוכרים ומוקירים את כל אלו שחרפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, ואת המשפחות השכולות ששילמו ביקר להם מכל. אנו מודים ומתרגשים על חזרתם של כל החטופים הביתה. בתקווה גם לשובם של כל החיילים לשלום בבריאות הגוף והנפש, ולכל הפצועים רפואה שלמה ומלאה. ובתקווה לפירוק החמאס וכל אויבנו מנשקם, ולסיום אמיתי של המלחמה. אמן כן יהי רצון.
