תגית: פרשת בראשית

השבוע מתחילים בקריאת התורה מבראשית. למעשה כל נקודת סיום היא גם פתיחה להתחלה חדשה. אותה בחירה ראשונית להתחיל מבראשית תעצב ותשפיע על היום שלנו וההתפתחות שלנו.  ההתחלה מבראשית מאפשרת לנו גם לחדש את פועלנו ומי שאנחנו. החידוש מביא עימו התרגשות ואנרגיות טובות אשר מקדמות לעשייה ויצירה.
למעשה, בכל יום אנו מקבלים הזדמנויות להתחיל מבראשית, איך אנו קמים בבוקר? איך אנו פותחים את יום העבודה שלנו? איך אנו מקבלים את פני ילדינו? איך אנו מתמודדים עם עשייה שלא צלחה? וכו'.

הרב משה שינפלד מסביר, "אילו יכולתי לחזור אחורה במנהרת הזמן" – חושב האדם לעצמו – "למחוק אי אלו רגעים מביכים, נפילות, מעידות, אזי הכול יראה אחרת…" פרשת בראשית – נוסכת בנו תקווה ומזרימה אמביציה וכוחות מחודשים… אכן, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אולם בידנו לעשות משהו אחר, והוא – להתחיל מבראשית… זוהי משימה לא פשוטה ונשתדל להסבירה.

מה אדם מחפש, שינוי או יציבות?
שאלתי שאלה זו פעמים רבות בקבוצות שונות, והתשובות שקבלתי היו רבות ומגוונות. אציג בפניכם את המסקנה אליה הגעתי, מובן שכל אחד מוזמן לבדוק את העניין בעצמו…
האדם, בבסיסו, חפץ ביציבות ולא בשינוי. לפעמים, האדם מחפש גם שינויים, אבל הדבר נובע ממקור אחר לגמרי, לא מחיפוש השינויים עצמם. כל אדם באשר הוא, עמל כל חייו לשם מטרה אחת: ליהנות. אמנם יש לו יעדי ביניים, אבל זוהי המטרה הסופית. ליהנות פירושו למלא את החסר.
אדם יחפש שינוי, רק כאשר השינוי יוביל אותו למצב טוב יותר בשגרת המחר. כאשר אדם חושב שיכול להיות טוב יותר – הוא ישאף לשנות את המצב. אם הוא סבור שהשינוי לא ישפר את המצב, הוא לא יחפש שינוי, אדרבה, הוא יבקש להמשיך את השגרה. בדרך כלל, בחור בן עשרים שואף לשינוי. הוא מאמין שהעתיד יכול להיות טוב יותר. לעומתו זקן בן שמונים מחפש בעיקר – שגרה…
אדם המעוניין לסלול לעצמו דרך חדשה, שתוביל אותו לגבהים אישיים, הרבה אבני נגף מונעות בעדו מלהגשים את חזונו. הוא חש בהרבה נקודות חולשה. נולדתי עצלן, אומר הוא לעצמו, נולדתי ביישן, עצוב, עצבני… אני יכול להשתנות?
גם אם החלטנו להשתנות, האם המשימה אפשרית? האם אנחנו יכולים להשתנות? באה הפרשה ופונה אל כל אחד מאיתנו: יש בתוכך את כל מה שאתה חולם להיות…
ננסה להבין: מיהו ה"אדם"? ממה הוא מורכב ומה הן יכולותיו? לשם כך נעיין יחדיו בפסוק המתאר את בריאת האדם:
"וַיִּיצֶר ה' אלקים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית פרק ב', פסוק ז').
האדם מורכב משני ממדים, גוף גשמי שמקורו מן האדמה, ונשמה רוחנית, שמימית, שמקורה מן העליונים… אז מדוע אדם נקרא "אדם"? התשובה לכאורה פשוטה, אדם מזכיר את חומר הגלם ממנו נברא – אדמה.
הדברים נכונים, אך מדוע נבחרה דווקא האדמה להיות מונצחת בשם האדם, האין זה מן הראוי להנציח את מציאותה של הנשמה בשמו? מדוע מנציחים את המימד הפחות לכאורה – את האדמה? זאת ועוד, בפרשתנו מתואר שהבורא ביקש מהאדם לקרוא שמות לכל בעלי החיים:
"וַיִּצֶר ה' אלקים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית פרק ב', פסוק יט')…

המהר"ל מפראג מפענח את החידה. כשאדם אמר, קוראים לי אדם "שנבראתי מן האדמה", אין כוונתו להנציח בשמו את חומר הגלם ממנו נוצר, שהרי כל בעלי החיים נבראו מן האדמה. "אדמה" במהותה היא פוטנציאל. היא יכולה להצמיח מנגו עסיסי, ומאידך היא יכולה להצמיח קוצים וברקנים. היא יכולה לרעוד ולהביא למותם של בני אדם, ומאידך היא טומנת בחובה זהב ויהלומים. אם האדם זורע גרעיני מנגו והוא משקיע בגידולו – יגדלו פירות טובים, ואם האדם לא משקיע באדמה יגדלו שם עשבים שוטים…
האדם קובע: אני היצור היחיד שקבלתי את תכונת האדמה, גם אני פוטנציאל! אדם יכול להיות טוב לסביבה ואדם עלול להיות רע לסביבה, אדם יכול להביא מזור ורפואה לאנושות ואדם יכול להביא למותם של מיליונים, הכול תלוי בו. לכן, ראוי להיקרא לו אדם, "שנבראתי מן האדמה" וקבלתי את תכונותיה…
בנוסף, בפרשת בריאת האדם נאמר בתורה: "ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א', כ"ו), "נעשה" לשון רבים. אל מי דיבר הבורא? בפשטות הכוונה שהוא דיבר עם המלאכים, וכך אמנם כותב רש"י. אולם בזוהר הקדוש מובא הסבר נוסף. האדם נברא אחרון לכל הנבראים. כשאלוקים ברא אותו הוא אמר לכל היקום כולו, לארץ ולשמים, לבעלי החיים ולצמחים, בואו כולם ביחד "נעשה אדם!", כל אחד מהנבראים יתרום מהייחודיות שלו לאדם. אכן, כל נברא תרם מייחודיותו ונתן לאדם…
אם האדם מעוניין להיות מודע לעוצמות הטמונות בו, עליו להתבונן בעולם הקסום הסובב אותו. כל כוח ותכונה שיש ביקום, יש באדם! יש בנו הכול, בפוטנציאל כמובן… הבריאה, על כל יפי מרכיביה משמשת כמראה למה שיש בתוכי… לו ירצה האדם, יטה היטב את אוזנו וישמע את אמירת האלוקים: "נעשה אדם" חודרת אל מעמקי הווייתו, וייתן לאמירה זו להפיח בו כוח להתחלה חדשה, ונשמת חיים חדשה, זכה וטהורה… נכון, אמנם אין באפשרותנו להחזיר את הגלגל לאחור, אבל בידינו לפתוח דף חדש, פשוט "להתחיל מבראשית"…"

כל שנה אנו פותחים בקריאת פרשת בראשית, אלא שבכל שנה אנו מצויים במקום אחר בקריאה שלנו על בריאת העולם. לכן, יש חשיבות לחזור על הבראשית בכדי לשלב בין המקום שבו אנו נמצאים כיום עם הניסיון, הוותק, החלומות והרצונות יחד עם תחושה של התרעננות והתחדשות כמו שחווינו "בהתחלה". שילוב אשר יסייע לנו להטען באנרגיות מחודשות אשר יניעו אותנו להתפתחות ולהתקדמות מטיבה.

שבת שלום🪴

השבוע כאמור אנו פותחים מחזור חדש של קריאת התורה, קריאה שמזמנת לנו הצצה אל ההתפתחויות שמתרחשות בעולמנו הפנימי. אחרי הכל, כל שנה אנו שבים וקוראים פרשה אחר פרשה, סה"כ 54 פרשות, ובכל פעם אנו שמים לב באופן מיוחד למילה, או פסוק מסוים, כל פעם למילה אחרת או לפסוק אחר; ובזמן מסוים אנו מתלהבים מפרשנות כזאת ובזמן אחר מפרשנות אחרת. וכך הפרשה והחומש פותחים ב- "(א) בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם… (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב;" (בראשית א').

 הרב בני לאו מסביר, " לכל פרק מפרקי התנך יש את המילה המנחה שקובעת את הדופק הפנימי שלו. הקשבה למילה המוליכה ומנחה את הקורא, מכתיבה את המנגינה המיוחדת שביקש הפרק לייצר.
בפרק הפותח של התנך מופיעה המילה "טוב" 7 פעמים – כמיטב המסורת הספרותית של הבעת השלמות. הבריאה נפתחת בטוב, באור שבוקע חושך ובצמיחה של כל היקום שהולך ומתהווה. הבחירה לפתוח בנגינת ה"טוב" מלמדת על אופטימיות גדולה, על אמונה בתיקון ועל חתירה לאור. על הכל מתבונן הבורא בעיניים שמחות "וירא אלוהים כי טוב". רק נברא אחד נשאר תלוי ועומד. האדם נברא ועליו לא נאמר "כי טוב". מה פשר השתיקה הזו ביחס לנזר הבריאה? 
כאילו מבקש לומר לנו הכתוב שבשונה מכל הבריאה, מוטלת על האדם האחריות לבחור בטוב ולעשות את הטוב כדי לשאת בתפקיד שהטיל עליו הבורא – להיות בחיר הנבראים ומנהיגם…"

בעצם תיאור בריאת העולם וההבהרה כי העולם שנברא טוב הוא, מציע הרב  אילעאי עופרן בספרו, "תורה של הנפש", התבוננות בתורה כמעין מבחן רורשך. שהרי לתורה קולות רבים ומגוונים; "שבעים פנים לתורה" הוא ביטוי שנטבע לראשונה על ידי פרשן התורה אברהם אבן-עזרא (המאה ה- 11-12 לספירה), והוא מתייחס אל דרכי פרשנות שונות לקטעים במקרא הדורשים עיון או הבהרה. זהו ביטוי המציג את הגיוון הרב של הדרכים שבהן ניתן לפרש את התורה, ועל כן ניתן לראותה כ- "מגדלור המנחה את הדרך" וגם כ- "ראי המתבונן אל הנפש פנימה". למעשה, התורה לא רק מכתיבה לאדם חוקים ומלמדת אותו מידות טובות ומוסר, אלא התורה גם מזמינה אותנו לאמץ פרשנות של פסוקיה לאור עולמנו הפנימי.

בשנה מסוימת אנו מזדהים ומתחברים למעשיה ופעילותה של דמות מקראית דומיננטית כלשהי, ובשנה אחרת עם פעולתה של דמות אחרת, פסיבית ושקטה; ההזדהות יכולה להיות אפילו עם אותה דמות אך עם התמקדות בקווי אופי שקודם לכן לא נגלו לנו וכו'. במילים אחרות, בשלבים שונים בחיינו נאמץ את הדרשנות והפרשנות המסוימת שמובאת ע"י חכמים מסוימים מתוך הזדהות עם התפיסה שלנו ביחס למציאות שאנו חווים. החזרה אל אותו טקסט מדי שנה, יחד עם תשומת לב שמכוונת אל השינויים הללו, מאפשרות לנו מעקב אחר השינויים המתרחשים בעולמנו המנטלי ובתפיסותינו הדתיות.

הרב אילעאי עופרן מוסיף-
"שלוש המילים הראשונות בתנך, בטקסט המכונן של העם היהודי, של הדת היהודית, הן מילים שאיש לא הבין מעולם לשלוש המילים הראשונות בתורה אין משמעות בעברית. שלוש המילים הראשונות בתנך, בטקסט המכונן של העם היהודי, של הדת היהודית, של התרבות היהודית לדורותיה ואולי גם של האנושות כולה, הן מילים שאיש לא הבין מעולם. 
"בראשית" – איננו יכולים להבין או להגדיר את מושג הזמן, אלא רק כיצד למדוד אותו. התודעה האנושית אינה מסוגלת לתפוס את האינסוף, ולכן כשאנחנו שומעים את המילה "בראשית", אנחנו שואלים תמיד "ומה היה קודם?" ולא מצליחים לתפוס מהי ראשית שאין לפניה אחרית.
"ברא" – בני אדם אינם יכולים לברוא דבר, הם מוגבלים ע"י חוק שימור החומר. אנחנו יודעים להרכיב חומרים, לפרק אותם, לשנות את מצב הצבירה שלהם ואפילו לייצר מהם כלים משוכללים, אך איננו יכולים "לברוא" דבר. אנחנו יכולים ליצור "יש מיש", אך לעולם לא "יש מאין". שכלנו הדל מתקשה להבין איך אפשר ליצר חפץ מחומר שלא היה קיים.
"אלוהים" – פשוט וקל: אם האדם הצליח להבין מהו – סימן שזה לא אלוהים.
אם כן, התורה נפתחת בשלוש מילים, שאדם, מעצם טיבו, הגדרתו ומהותו, אינו יכול להבין. אולי כדי לחנך אותנו לקורטוב ענווה בקריאת הספר הזה. אולי כדי לעודד אותנו לחקור ולדרוש ולהתאמץ. אולי כדי לשוות ללימוד מידה של חרדת קודש ויראת רוממות."

התנך דורש מאתנו את הטוב, את המוסר, את הצדקה ואת הצדק. התנך מחפש את האדם הבוחר בכל יום. את האדם שמתמודד עם הקושי, עם הרוע, ויכול לו. עתה, בסיום חגי תשרי, ובתחילת מחזור הקריאה מחדש, פרשת בראשית מחדדת לנו שהעולם שנברא טוב הוא, ומומלץ לאמץ את תכונת הענווה כבר בתחילת המסע. ולבסוף, הבחירה ב"טוב" בידנו, וביכולתנו לסייע בהפיכת העולם לטוב ומאיר יותר לארץ וליושביה.

שבת שלום💞

קרל גוסטב יונג, (פסיכולוגיה ודת, מבוא, עמ' 9) כתב ש-"דת שאינה יכולה להכיל בתוך מושג האל שלה את הרוע, שחווה כל אדם במפגשו עם המציאות, אינה מסוגלת להעמיד לרשות המאמין כלי שבאמצעותו יתמודד עם מציאות נפשית שמורכבת גם מחרדות, דחפים ושאר צרכים נפשיים."

מסביר לנו ראובן (רובי) ריבלין, נשיאהּ העשירי של מדינת ישראל "כאשר אלוהים אומר "יהי אור", הוא איננו מגרש את החושך. הוא מבדיל בין האור ובין החושך, לאור הוא קורא יום, ולחושך הוא קורא לילה. לא את האור מבקש מאיתנו התנך. התנך דורש מאתנו את הטוב, את המוסרי ואת הצודק. התנך מחפש את האדם הבוחר בכל יום. את האדם המתמודד עם הקושי, עם הרוע, ויכול לו.

ברוח הימים הללו אדגיש ואומר: לא הבחירה צריכה להטריד אותנו, אלא החשש מהעדרן של אלטרנטיבות ערכיות, שמתוכן עלינו לבחור. אל לנו להסס ולבחור. ועם זאת עלינו לזכור, יום ביומו, כי בחירה היא פעולה ערכית, המותנית בקיומן של אלטרנטיבות ברורות ומנוגדות: אור וחושך, טוב ורע, חיים ומוות." בספר דברים, פרק ל', נאמר לנו בבהירות- "(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע…(יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ–הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים-"

יכולת הבחירה עשויה להביא אותנו לתודעת גאווה, כוחי ועוצם ידי, אך אם ברצוננו להיות חלק אלו-ה ממעל, עלינו לבחור בטוב וישר, ולא בגלל הפחד מהעונש. לפני חטא עץ הדעת מסבירים חכמים היתה קיימת הבחנה ברורה בין טוב לרע. ובעצם, חטא עץ-הדעת עירבב את הטוב והרע בכל הדרגות ובכל הרמות בעקבות תאוות, מאווים וכו'. לעיתים, מה שיכול להראות כטוב מסתבר כרע. לכן, הבחירה שלנו צריכה להיות ממקום מקדם של יצירה וצמיחה, ממקום של אחריות להשפיע טוב בעולם. כי כח בחירת הטוב ממניעים ערכיים הוא זה שמשפיע על התנהלותו של האדם עלי אדמות, והוא גם זה שממשיך את מפעל הבריאה.

שבת שלום❤

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, סיגלית חיה בת רבקה, עמית אמנון בן יעל, גפן בת הדס, הילי בת יעל, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

השבוע פרשת בראשית, פרשת השבוע הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. את פרשת בראשית קוראים בשבת הראשונה שאחרי חג שמחת תורה. העולה לקריאה זו נקרא "חתן בראשית".
הפרשה מתארת את בריאת העולם, בריאת האדם ומעמדו של האדם;

ביום הראשון לבריאה נבראו השמיים והארץ. ונוצר ההבדל בין יום ובין לילה.
ביום השני נוצר הרקיע, השמיים, שמבדיל בין המים העליונים למים שעל הארץ.
ביום השלישי ריכז ה' בתוך הימים את המים שהציפו את הארץ, ואז היבשה התגלתה. ובאותו היום גם נבראו הצמחים.
ביום הרביעי נבראו שני המאורות, השמש והירח, כשהשמש מאירה ביום והירח בלילה.
ביום החמישי נבראו יצורי המים ועופות השמים.
ביום השישי נבראו היצורים החיים ביבשה. ולבסוף ברא ה' את האדם.

כלומר, העולם נברא בשישה ימים כשביום השביעי "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ" (בראשית ב, ב), ביום השביעי שבת ה' מכל מלאכה. כל דבר מונח במקומו, הבריאה קמה מתוך החושך והתוהו, והשבת קיבלה ממד של קדושה.

בהמשך, בגן העדן מגלה האדם את עצמו, את הבדידות, ואת הזוגיות. מתוארים לנו חטאם וגירושם של אדם וחווה מגן עדן(עץ החיים, עץ הדעת והנחש); לאחר הגירוש נולדים להם שני בנים, קין והבל, המקריבים מנחה לאל. ה' מקבל רק את מנחתו של הבל. קין מקנא, ורוצח את אחיו, הבל. קין נענש על כך בנדודים ובנשיאת אוֹת קין על מצחו לכל חייו. במילים אחרות, מרגע שניתנת לאדם האחריות והבחירה להיות שותף ביצירת העולם, אנו פוגשים את החטאים ואת ההתמודדויות האנושיות- האכילה מפרי עץ הדעת, הרצח הראשון, קנאה ותחרות, כוח והשתוקקות.

בסיום הפרשה – מסופרים השתלשלות תולדות האדם הראשון, מי הוליד את מי, וכמה זמן כל אחד חי (הזקן ביותר היה מתושלח שמת בגיל 969 שנה). לבסוף, אנו פוגשים את נח שעליו נשמע בהרחבה בפרשה הבאה, בפרשת נח.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, דוד בן מיכל, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולעילוי נשמת הילד היקר והאהוב, עמית אמנון חיים בן יעל ואסף.

שבת מבורכת🌼

פרשת בראשית מתחילה בהפרדה בין אור לחושך, הכוונה כמובן היא לא רק לאור הפיזי שמאיר לנו את הדרך אלא מדובר גם באור הרוחני.  תודעתנו הרוחנית עוזרת לנו להימנע מלמעוד באתגרי החיים. האור כמייצג את האמת, את הערכים הנצחיים, את הרוחני שמתעלה מעל עולם החומר, השגרתי, והחולף.

לא פעם אנחנו ממלאים את חיינו בחומריות– במכוניות, טלפונים, תכשיטים, לבוש וכו. מנסים לחדש את עצמינו בכל אייפון חדש שיצא לשוק, ושוכחים למלא את עצמנו בתוכן רגשי, רוחני, במזון לנשמה. אבל אז אנו מגלים שהעיסוק  בסיפוק החומרי, משאיר  חלל ריק בחיינו.

האור הוא למעשה נתינת מקום משמעותי לפיתוח יחסים אנושיים אמיתיים, במשפחה, ובסביבה בה אנו חיים, ושלרוב הם אינם מצויים בראש סדר העדיפויות שלנו. העיסוק באור צריך להביא אותנו לשאלה האם חיינו מלאים במשפחה, בחברים, נתינה לאחר, באהבה, או שחיינו חיי בדידות נעדרים כל שמחה אמתית ומחויבות?

זו הסיבה שהתורה  פותחת  בסיפור בריאת העולם על ידי ה'. זהו הבסיס לאפשרות המוסר ולדרישה המוסרית מאתנו. זו אמת המידה, לאורה יבחנו מעשי אדם ומחשבות לבו, מעשיו הטובים והרעים כאחד. זהו נתון היסוד המעניק משמעות להיסטוריה האנושית ולמעשי כל יחיד בה. חשוב שנזכור כי משמעותה הפנימית של המילה "מצוה", הוא "צוותא", חיבור. כל מצוה שאנחנו מקיימים מחברת אותנו.

בפרשת בראשית לאחר סיפור חטא עץ הדעת ממנו אכלו חווה ואדם כתוב-
"(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן–לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם." (בראשית ג')
אומר הרב אייל ורד-
"השפת אמת פותח לנו משמעות נוספת במילה הזאת, והמשמעות היא: שליחות.
שליחות מגן העדן אינה נקמה אלא שליחות, שליחות של תיקון….. זו היא השליחות: לפגוש את המציאות המקולקלת, החסרה, ולהתחיל להפוך אותה לגן עדן. או במילים שלנו: לעדן אותה. במקום להיות חלק ממציאות כזאת נדרש האדם הראשון ליצור אותה בעצמו. זו עבודה קשה מאוד, אך אין היא נקמה והתעללות כי אם שליחות ותיקון."