יוסף, האח הצעיר, נמכר לעבד על-ידי אחיו, ומתגלגל למצרים, נמכר לבכיר מהמימשל המקומי, פוטיפר, ומטפס בסולם הדרגות במהירות עד למשרת מנהל משק הבית. אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו, וכשהוא מסרב להצעתה הוא מוצא עצמו מושלך לבית הכלא, שם הוא פותר בהצלחה חלומות של שני אסירים נוספים, שר המשקים ושר האופים. והוא יוצא מהכלא רק שנתיים לאחר מכן, כשבאחד הלילות חולם פרעה שני חלומות המתרחשים על שפת היאור-
בראשון- שבע פרות יפות ושמנות יוצאות מן היאור ואחריהן יוצאות שבע פרות רזות ומכוערות שאוכלות את הפרות השמנות.
בחלום השני- הוא רואה כיצד שבע שיבולים מלאות ויפות צומחות, ואחריהן מופיעות שבע שיבולים צנומות ושדופות הבולעות אותן.
פרעה ממהר לקרוא לחרטומים שיבואו לפתור את החלום אך הם אינם מצליחים לפתור אותם, שר המשקים, שנזכר ביוסף מביא את פרעה לקרוא ליוסף לפתור את החלומות שלו.
"ראית שני חלומות, אך למעשה זהו חלום אחד" אומר לו יוסף, ופותר את החלום כך: הפרות השמנות והשיבולים המלאות מייצגות שבע שנים של שובע ושפע שיבואו על מצרים. אבל כמו בחלום, אחרי השובע יופיעו פרות ושיבולים רעות ויבלעו את חברותיהן – תקופה של רעב שתימשך אף היא שבע שנים. "את החלום ראית פעמיים" הסביר לו יוסף, "כי ה' רצה להעביר לך מסר שזה עומד להתרחש בקרוב מאוד."
יוסף גם מייעץ לפרעה כיצד להתמודד עם המצב. שואל יוסף יצחק יעקבסון- " פרעה נדהם מפירושו של יוסף לחלומות עצמם, פירוש שאיש מבין חכמיו לא היה מסוגל להגות. אך פירושו של יוסף נראה פשוט וברור מאליו: מתי הפרות שמנות? כשיש מזון בשפע. מתי הן רזות? כשאין מזון. מתי גרגרי התבואה שמנים? כאשר יש יבול בשפע. מתי גרגרי התבואה רזים? במהלך תקופות של בצורת. אם כך, מדוע נדהם פרעה נוכח פירושו של יוסף לחלומו?"
אחת התשובות ששמעתי השבוע היא מגיסי אלישע- החרטומים כשלו בפתירת החלומות, הוא מסביר, בשל גישתם לקיומו של היאור בחיי המצרים. היאור הוא שמו המקראי של נהר הנילוס, אחד משני הנהרות הארוכים בעולם, הנמצא במצרים. לַיְאוֹר הייתה חשיבות רבה ומרכזית בכלכלת מצרים, הוא היה אמצעי השקייה ושימש עורק תחבורה ראשי שדרכו הועברו סחורות ממקום למקום. (ברוח חג החנוכה שמתי לב שיאור מורכב מי'+ אור, שם ה' יחד עם אור) כלומר, המצרים חיו בתחושת שובע וביטחון כלכלי שהיאור תמיד יהיה שם להעניק להם את השפע, מה שיצר עבור המצרים תחושת ודאות ומובן מאליו שהשפע במצרים הינו תמידי. תחושת המובן מאליו יצרה קיבעון מחשבתי שלא אפשר לראות את האופציה לבצורת או לחסר אפשרי. התפילה שלנו ביהדות למשל לגשם היא הגורם שמחבר ומזכיר לנו שהמציאות איננה מובנית מאליה. אנחנו רגילים ללכת, לראות, להרגיש, לדבר וכו' כך שהיומיום ופעילויות פשוטות נראות לנו מובנות מאליהם. בעוד שבכל יום מחדש עלינו להודות על האהבה, על המשפחה, על הילדים, על החברים, על העבודה, על האוכל, על השינה, על הבגדים וכו' על כל מה שהחיים מעניקים לנו- ההבנה וההטמעה שהם לא מובנים מאליהם. חשוב לקחת פסק זמן להתבוננות בעיניים חדשות, במבט חדש שמאפשר ראייה רחבה לאפשרויות שיש לנו מסביב כי תכלס שום דבר איננו מובן מאליו.
הסבר נוסף הינו משיחה שנשא ב-1973 הרבי מליובאוויטש –
"המומחים לפתרון חלומות במצרים אכן ראו בעצמם את פירושו של יוסף לחלומותיו של פרעה, כלומר, שתהיינה שבע שנות שפע ולאחריהן שבע שנות רעב. אך הם דחו פרשנות זו כיוון שלא היה בה כדי לתת מענה לפרט חשוב אחד שבחלום. בחלומו הראשון של פרעה, הוא ראה כיצד שבע הפרות הרזות והמכוערות שבאו אחרי שבע הפרות יפות התואר עמדו ליד הפרות השמנות שעל שפת היאור – "ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור"… (בראשית מא, ג). במלים אחרות, היה רגע שבמהלכו שתי קבוצות הפרות התקיימו אלו בצד אלו, בו זמנית, ורק לאחר מכן בלעו הפרות הרזות את הפרות השמנות… כיצד יתכן ששפע ובצורת יתקיימו בעת ובעונה אחת, זו בצד זו? או שקיימות פרות שמנות, או שקיימות פרות רזות, אך לא יתכן שיהיו לך פרות שמנות ורזות גם יחד. שבע שנות הרעב לא יכולות להתקיים במהלך שבע שנות השפע.
זהו המקום שבו הפגין יוסף את גאונותו המבריקה. כאשר סיפר יוסף לפרעה איך להתכונן לרעב הממשמש ובא, הוא לא נתן לו עצות לא רצויות אודות האופן שבו עליו למשול בארצו, אלא העצה הייתה חלק מפרשנות החלום עצמה.
יוסף הבין כי הקיום-יחדיו של שתי קבוצות הפרות הכילה את הפתרון לבצורת ההולכת וקרבה.. לא זו בלבד שהכילו ניבוי של אירועים שיתרחשו בעתיד, אלא גם הציעו הוראות ביחס לאופן ההתמודדות הנכונה עם אירועים אלו. החלומות לא רק ניבאו בעיות, אלא גם הציעו פתרונות להן."
והרב ממשיך ומבהיר- "כולנו חווים מחזורים של רעב בחיינו. ישנם זמנים שבהם הדברים הולכים היטב: אנו בריאים, מצליחים ונהנים מרמת רווחה גבוהה. תכופות, במהלך זמנים שכאלה, אנו שוכחים להשקיע זמן ומאמץ בטיפוח אינטימיות רגשית אמיתית עם בן/בת זוגנו, לפתח קשרים אמיתיים עם ידידינו וליצור חיבור כנה עם הקב"ה. אנו מרגישים מרוצים מעצמנו וכביכול איננו זקוקים לאף אחד. אולם, כאשר מגיעה תקופת רעב, כאשר פורץ משבר קשה בחיינו חלילה, לפתע פתאום אנו חשים בצורך להושיט יד לקבלת עזרה ולהתחבר עם יקירינו ועם אלוקים.
אבל אנו לא יודעים איך לעשות זאת. שכן, כאשר אנו לא מטפחים את קשרינו עם אחרים ואת הרוחניות שלנו בתקופות השפע שלנו, בהיותנו ניצבים מול שנות הרעב אין לנו הכלים שלהם אנו זקוקים נואשות כל כך כדי לשרוד את המשבר.
זוהי תמצית חוכמתו של יוסף: אף פעם אל לנו להפריד בין שנות השובע לבין שנות הרעב. כאשר אתה חווה שפע, אל תיתן לכך לעוור אותך ולהקהות את חושיך לדברים החשובים באמת בחיים.
סדר העדיפויות שאתה מטפח במהלך התקופות הטובות שלך צריך לעמוד לרשותך ולתמוך בך גם בתקופות הקשות שלך."
בימים אלו כשאור הנרות שאנו מדליקים השבוע למשך 8 ימים, אמורים להוות עבורנו אורות דרך גבוהים בבחינת: "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן – – – " עלינו לזכור שחג החנוכה מדבר על חיזוק התא המשפחתי והאור שבו, חג שבו מוסיפים ומרחיבים את החיוב, את הטוב והישר, את האור שבחיינו, ומוקירים אותו.
שבת שלום וחג חנוכה שמח🌼🌞
