תגית: הקשבה

"לראות את האור"/ ברק פלדמן ואסף אמדורסקי

השבוע פרשת האזינו שהיא הפרשה העשירית בספר דברים. הפרשה ממשיכה את נאום משה לעם ישראל וההכנות למותו של משה רבנו. רוב פרשת האזינו היא שירה שנכתבה ונאמרה ע"י משה לעם ישראל. השירה עתידה, כפי שנאמר בפרשה הקודמת, פרשת 'וילך', להיות שירה שהיא עדות ואזכור לאמונתו ותורתו של עם ישראל. ואכן, במקום שורות ארוכות ופסקאות מלאות, אנו מוצאים שני טורים ארוכים של מילים קצרות.

הערב חג ראש השנה, ובעיצומה של המלחמה כשמטחים של טילים תוקפים אותנו אנו, בעורף, נשב לחגוג את ראש השנה כשבליבנו החטופים שנמצאים עדיין בידם של המרצחים, החיילים שנלחמים עכשיו בכל החזיתות בארץ, המפונים מביתם, המשפחות השכולות, משפחות החטופים ובכלל עם ישראל שמחפש קרן אור באפלה המתמשכת הזו כבר שנה.
פרשת האזינו נקראת לעיתים קרובות בסמוך לראש השנה, וקיימים קשרים עמוקים בין תוכני הפרשה לרעיונות המרכזיים של יום הדין. הפרשה עוסקת בחשבון נפש קולקטיבי ובצורך בחשבון נפש אישי בראש השנה. כל אדם עורך חשבון נפש אישי על מעשיו בשנה החולפת ונדרש לשדרג את ה"תוכנה" האישית שלו. כמו כן, הצורך לתקווה לגאולה ולשיקום לאחר תקופה של כאב, מקביל לתקווה לחיים חדשים וזכים לאחר חשבון הנפש של ראש השנה. למעשה, השם "האזינו" מבטא את ההקשבה העמוקה הנדרשת מאתנו, בדומה להקשבה לתקיעות השופר בראש השנה. המילה "האזינו" נושאת עמה קריאה לתשומת לב מעמיקה והקשבה מרוכזת. בתקופת משבר ומלחמה, המילה מקבלת משמעות נוספת, מחייבת ומעצימה, בהקשר אישי ולאומי. "האזינו" מתפקדת כקריאה עמוקה להקשבה פנימית וחיצונית כאחד – הקשבה למציאות, לערכים, לאמונה, ולזולת. זו קריאה לפעול לא רק מתוך כוח, אלא מתוך הבנה עמוקה של המציאות.

אחרי הכל, יש חשיבות להקשיב למציאות הסובבת אותנו, להבין את הכאב והקשיים, ולא רק לשמוע את הרעש החיצוני, אלא לרדת לעומקם של האירועים (מזה שנה- חטופים שעדיין לא שבו ומשפחותיהם, החיילים שנלחמים על קיומנו וביתנו, המפונים מבתיהם, המשפחות השכולות שהצטרפו למעגל השכול הכואב והבלתי נתפס, שנה של אירועים שאנחנו עדיין מנסים לעכל). במקביל, "האזינו" מהווה קריאה להקשיב לקול הפנימי שלנו, לרגשות ולערכים שמנחים אותנו, במטרה לשמור על איזון נפשי ולחזק את האמונה והתקווה בתוך האתגרים. המלחמה מביאה עמה סכנה לאבד את המצפן המוסרי, ולכן ההאזנה לערכים ולמוסר היא חיונית כדי לשמור על אנושיות וחמלה. בתקופות של משבר לאומי, "האזינו", כאמור, קוראת להקשיב גם לאחרים – לחיילים, למשפחות, ולכלל הציבור, מתוך סולידריות חברתית, שיתוף פעולה, והקשבה הדדית הם הבסיס לכך. בסיכומו של דבר, "האזינו" מציעה קריאה לפעולה שנובעת מהבנה עמוקה של המציאות, מחויבות לערכים, למוסר ואמונה, ובחירה במעשים נכונים וערכיים. האזנה כזו מסייעת לשמור על איזון נפשי ולחזק את האמונה והתקווה בתוך הקושי.

פרשת האזינו מתארת את שירתו האחרונה של משה רבנו לפני מותו. השירה נוגעת במעגלים חוזרים של תקופות של שפע ושגשוג לצד נפילות ומשברים, אך גם תקווה לגאולה. בפרשת האזינו, המסר המרכזי נוגע ליכולת לראות את התמונה הגדולה ולהבין את מחזוריות החיים – גם בזמנים של משברים. השירה שבפרשה מעניקה פרספקטיבה רחבה, המזכירה לנו שההיסטוריה רצופה עליות ומורדות, ושגם בתקופות קשות יש משמעות ותכלית עמוקה. הפרשה מדגישה את האחריות הקולקטיבית של העם, במיוחד בזמן מלחמה, כשהמאבק הוא לא רק צבאי אלא גם רוחני ומוסרי, ומתארת תקופה של שיקום וגאולה אחרי תקופות קשות. הפרשה מבטאת את האמונה בטוב, ומזכירה לנו שלאחר תקופות של קושי יש תקווה לגאולה ולשיקום. התקווה הזו מאפשרת לנו להתגבר ולהמשיך, מתוך אמונה שהעתיד ייטיב עם העם.

במילים אחרות,  בעיקר בעת מלחמה ממושכת, חשוב לראות את התמונה הרחבה, להתחזק באמונה ולשאוב השראה להמשיך באומץ ובאחדות. בעת מלחמה, כאשר המציאות הקשה יכולה להטות אותנו בקלות לתחושות של ייאוש או כאב, ההאזנה לקול הפנימי, לקול התורה ולערכים עליהם גדלנו, היא מפתח לשמירה על תודעתנו ולהמשך דרכנו. חיזוק האמונה והיכולת להמשיך באומץ ובאחדות – מהווים עבורנו השראה וכוח להתמודד עם אתגרי הזמן.

ואסיים ברוח שירת האזינו-
"לראות את האור"/ ברק פלדמן ואסף אמדורסקי
"כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך
בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגליי ננעצו
היכו שורשים

ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם…

ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור…"

ובברכת שנה טובה, תחל שנה וברכותיה, שנה של בשורות טובות ושבת רגועה ונעימה
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון🍎🍯❤️

השבוע הפרשה פותחת במילה- "האזינו"- כזכור המצווה העיקרית בראש השנה היא להקשיב לקול השופר שמטרתו לעורר אותנו, ובמקביל לשקף לנו את האופן בו אנו מקשיבים.. ומאזינים. השיטה של ה'אימאגו' טוענת שכדי שנוכל להאזין אנחנו צריכים לנקות את עצמנו ולהפוך ל'אובייקט'- ללא דעה קודמת ומחשבות שליליות. כלומר, ההקשבה צריכה לבוא ממקום נקי ולעיתים נצטרך גם להתכופף ולצמצם את 'האגו' שלנו בכדי שנוכל להתחבר אחד לשנייה. מבנה השופר שהינו כפוף מלמד אותנו, שבראש השנה, ובהמשך ביום הכיפורים בתהליך הסליחה (שכולל בקשת סליחה וגם קבלת הסליחה) עלינו לעשות מקום לזולת ע"י התנקות והקטנת האגו שלנו, בכדי שנצליח לאפשר לנו שמיעה קשובה, קבלה, חיבור והתחדשות לקראת השנה החדשה.
אומר לנו הרב דוד אגמון- "הפרשה באה לחזק אותנו… להזכיר לנו את הצורך לשוב אל שורשנו, להתחבר אל החלק הטוב השמור והמובטח לנו."
האזנה משמעותה הקשבה בתשומת לב, כלומר הפנייה היא לא רק לשמוע את דבריו של משה רבינו אבל יש פה קריאה להקשבה מיוחדת, עם מלוא תשומת הלב, בכל אחד ואחת מאתנו יש משה רבינו שמבקש שנהייה קשובים לעצמנו שנוכל לחבור לשורשנו ולזולת.
ההקשבה הזו מאפשרת לנו לחוות יותר בחוזקה ש- "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". במילים אחרות, כשאנו מכוונים את מילותינו מבפנים, ברגישות וראיית האחר, הן תתקבלנה באופן הראוי בצד השומע. לעומת זאת, אם מילותינו אינן מתקבלות כראוי כנראה שפספסנו, משהו היה לקוי באופן ההעברה או בגישה שלנו, משהו שקורא לנו לבירור עצמי ופנימי. אז מי ייתן ונצליח להקשיב במירב תשומת הלב, ונזכה לנקיות, התחדשות, צמיחה, והתחברות לשנה טובה ומתוקה. אמכי"ר.
חג שמח ושבת שלום❤🍯🍎
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

מה שמענו?
חיינו עמוסים וגדושים ברוך השם; העידן שבו אנו חיים הוא עידן השפע, והשבוע תהיתי איך זה משפיע על ההקשבה שלי? האזנתי
לשיעור מרתק על כיבוד אב ואם ע"פ ההלכה כשלפתע הבחנתי שהנוכחות שלי הייתה במקום אחר, הראש הטרוד לא שמע ואו הקשיב וניתק אותי מההרצאה שלא במשים… הנושא כמובן מרתק אבל מצאתי את עצמי משליכה את הנאמר להורות שלי ולקשר עם ילדיי… בקיצור, הפעם לשמחתי תפסתי את עצמי בזמן כך שיכולתי להחזיק במחשבותיי עד לסוף ההרצאה. אינספור פעמים באירועים שונים ועם אנשים יקרים דעתנו במהלך האינטראקציה עימם מוסחת ובהתאם איכות ההקשבה שלנו. אני יודעת להעיד שבעוונותיי גם כשאני מקשיבה לילדיי לא פעם יש רגעים רבים שדעתי מן הסתם מוסחת- הטלפון מצלצל, אני טרודה כי יש עוד משימות… השיחה מזכירה לי ש… החברה בדיוק שואלת… ושכחתי את הפסטה… (למי שתהה פסטה יכולה לקבל מרקם בצקי לגמרי😇)… והרבה פעמים ברור לי מה הם רוצים לומר עוד לפני שסיימו לדבר… ועוד ועוד. מסתבר שלהקשיב זו אמנות ושריר שעלינו לאמן ולהיות במודעות לקיומו. היכולת להיות פה ועכשיו מסייעת ללא ספק בחיזוק שריר ההקשבה💪🏻

הפרשה מתחילה במילים- " (א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ." (שמות יח')
שמעתי או הקשבתי- אותו דבר🤔?
לימדו אותנו, שיש הבדל בין "לשמוע" לבין "להקשיב" – לשמוע זה לקלוט צלילים, ולהקשיב זה להבין את המסר. בלשון התנ"ך, כנראה, ההיפך הוא הנכון: הפועל "הקשיב" מתייחס לצד החיצוני והפועל "שמע" מתייחס לתוכן. יתרו ששמע על הניסים שנעשו לעם ישראל, הבין והפנים את כוחו וגדולתו של ה׳, שמיעה שהניעה אותו לפעולה… דוגמאות נוספות-
•בבראשית מב- "(כג) והם לא ידעו כי שומע יוסף; כי המליץ בינותם" האחים בוודאי ידעו שיוסף מאזין להם מבחינה טכנית-חיצונית, הם רק חשבו שהוא לא מבין מה הם אומרים. כלומר שמיעה מתייחסת לתוכן ולא לצלילים.
•(מלכים א, ג)- שלמה המלך מבקש מה' שייתן לו "(ט) לב שומע לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע" ברור שהכוונה שלו היא לשמיעה של התוכן ולא רק לשמיעה חיצונית.
•משלי יח -"(יג) משיב דבר בטרם ישמע – איוולת היא לו וכלימה"
•גם קריאת "שמע ישראל" נאמרת "בכל לשון שהוא שומע".
בלשוננו היום נותר שריד לפירוש התנ"כי של השורש שמע במילה משמעות.
שימו לב, בהמשך לפרשה שלנו מופיעים גם הפסוקים הבאים-
"(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר." (שמות יח')- משה שומע, מבין, מפנים ומיישם את דבריו של חתנו יתרו;
"(טו) וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; " (שמות כ') – העם ירא את ה' במעמד מתן תורה, לכן הוא מבקש ממשה להשמיע ולתווך את דברי ה׳ כדי שהם יוכלו לשמוע ולהקשיב כשהם פנויים ללא פחד;
הקשבה היא כאמור מיומנות תקשורת בין בני האדם. מלמדים אותנו לדבר, להתבטא, אבל אנחנו שוכחים ללמד וללמוד שגם השתיקות הן לעיתים דיבור משמעותי שיכול להוות בנוסף כלי עזר בהקשבה שלנו.

באמצעות ההקשבה אנחנו מעניקים את מלוא תשומת הלב ומכבדים את האדם או האנשים להם אנחנו מקשיבים. ההקשבה מחייבת אותנו להשקיט את הרעש שבתודעתנו; היא מערבת גם את האוזן החיצונית- הצלילים, הטון וכו' וגם את "האוזן הפנימית" – את הלב. ההקשבה דורשת מאתנו ריכוז ותשומת לב, כדי שנוכל לשמוע את מה שהאחר מביע, בין אם במילים ובין אם בין המלים ומעבר להן.

אנו מקשיבים, אבל המחשבות, השיפוט, דעות מוקדמות, פרשנות, הזדהות, אילוצי זמן, הרצון לייעץ, לנחם, המסקנות שמכוונים את ההקשבה שלנו וכו' מייצרים סביבה לא פנויה ולא קשובה. כלומר, פעמים רבות אנו מקשיבים בכדי להשיב ולא להבין.
המציאות היא כאמור שכולנו עמוסים בשפע של פעילויות ומחויבויות בשוטף לכן, ראשית עלינו לברר האם אנו בכלל פנויים להקשבה. יש פעמים שאני אומרת לילדיי- 'אני מצטערת אבל אני ממש לא פנויה עכשיו להקשיב, ומאחר וזה חשוב לי בבקשה בואו ונדחה את זה לעוד שעתיים… לערב… וכו' '
אז מה זו הקשבה אמיתית?
מספרים על הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם…" (מתוך: "האומנם פיקוח נפש?" מאת דוד בן יוסף).
מי ייתן ונצליח לשמוע ולהקשיב ממקום נקי, פנוי ומאפשר, מקום שרואה, מכבד, נותן מלוא תשומת הלב ומרגיש את האחר, ושנצליח להתגבר על כל שפע הסחות- הדעת שמצויות סביבנו. אמכי"ר
שבת שלום ומבורך!

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המהיר של משה בן רבקה.

השיעור באופן מיוחד גם מוקדש ליסכה חווה בת הדסה אסתר ולבן זוגה ציון בן מלכה לחיי נישואים מאושרים, שיבנו בית נאמן בישראל, מלאים בטוב ומטיב, מכילים וקשובים עם שפע בריאות, שמחה ואהבה, וכל שתבקשו לו יהי ולטובה ❤