תגית: שבטים

השבוע פרשת ויחי חותמת את חומש בראשית. ממשפחה שירדה 70 איש מצריימה, בהמשך הדרך, שניים עשר השבטים הופכים לעם, לעם ישראל. חומש בראשית עיקרו עיסוק ביחסים המשפחתיים, והוא הרקע להתהוותו של עם ישראל.

 מסביר הרב אליהו בירנבוים,
"…לאורך הדורות היהדות רואה במשפחה מוקד של העברת המורשת, בצורות רבות חוזר ונשנה הציווי 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ', 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם'.
התורה אכן מטפחת את חשיבות התא המשפחתי, אך לא זו בלבד אלא שהיא מטפחת את התודעה שכל ישראל הם משפחה, כל ישראל אחים. הכינוי 'אח' בלשון התורה ביחסים אינו רק עניין סמנטי, הוא הבסיס להתנהגות שהאדם נדרש לנהוג בה כלפי זולתו. בין אחים נדרשת סולידריות ועזרה הדדית, מכאן גם הדרישה שלא להתעלם ממצוקתו של הזולת: 'לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ… לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ'…
למשפחתיות בישראל אפוא שני ממדים, הראשון – חשיבות התא המשפחתי, והשני – הניסיון להחיל את אחוות המשפחה על מעגלים רחבים יותר.
היהדות, מאמינה במוסד המשפחה  ומבקשת ליצור משפחה שתהיה מאוחדת, שיש לה חזון אחיד ומטרות משותפות, משפחה שיש בה לא רק אהבה, אלא גם אמונה משותפת. משפחה שהיא בעצם לא רק יחידים שונים זה מזה הגרים תחת קורת גג משותפת, אלא יש בהם שותפות רעיונית ואמונית, כפי שהיה במשפחתו של יעקב אבינו."

כלומר, הכרה והערכה בחשיבות חיי המשפחה יכולה לעורר אותנו, ואף לשנות את דפוסי החשיבה שלנו. מסתבר, שהמשפחה איננה צומחת מאליה אלא יש צורך בהשקעה וטיפוח מערכות היחסים. האחריות היא של כל אחד ואחת מאתנו להשקיע, להתאמץ ולבנות את המשפחה שלנו מתוך חום ואהבה. האירועים בחיינו מגוונים ומרובים אך המשפחה היא נכס יציב, ולאורך זמן אשר מעניק לנו ביטחון וכוחות בפרט בימים קשים. בנוסף, ערכים כמו, חסד, כבוד, עזרה הדדית, כיבוד הורים, אהבת חינם המוטבעים בנפשנו מקטנות, הם שיתנו את חותמם על צורת המשפחה שאנו בונים. אותם ערכים ינתבו את המידות שלנו להכרת הטוב וראייה חיובית.

מוסיף הרב שי פירון-
"פרשת ויחי מציבה את ברכת יעקב לבניו במרכזה. ברכת יעקב משולה לקשת של צבעים, כשכל אחד מהאחים זוכה לברכה מיוחדת המדגישה  את הגוון הייחודי לו ואת תרומתו הסגולית למרקם הלאומי. הברכה איננה עניין אישי כי אם הצבת ייעוד שבטי עם תפקיד לאומי…
מתברר כי יעקב היה מוטרד מתוצאותיה של ברכתו. יעקב מבין שברכותיו לבנים עלולות להוביל למשבר רוחני גדול הנובע מהדגשת השונות והייחודיות של כל אחד מהבנים שעלולים דווקא בגלל אותה ייחודיות לחפש דרך עצמאית ואישית לכל אחד ואחד… כאן, מבקש יעקב ללמד את בניו, ששונות אישית ופיתוח ייחודיות אישית צריכים לשאוב את כוחם מהגרעין המרכזי המחיה את הכלל. …  יעקב אמנם מטיל על כל אחד מבניו תפקיד מיוחד, כשלכל תפקיד יש שורש רוחני, אולם הוא גם מבקש מהם לשמר את ייחודיותו מבלי לגרוע ממרכזיותה של האמונה באל אחד.
התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת דווקא בבעיה הפוכה והיא חוסר היכולת לקבל שונות ולהכיל ייחודיות. הרעיון שיש לטפח את תרומתן של כל הקהילות והעדות מבלי למיין אותן לקרובות ורחוקות, עדיין לא הפך לנחלת הרבים…
הנצי"ב מוולוז'ין  שחי בתקופת ההשכלה, תקופה בה הייתה לגיטימציה לפירוד הקהילות, כתב באותם ימים: "עצה זו להיפרד זה מזה לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט קשה כחרב לגוף האומה וקיומה… ספר בראשית נקרא גם ספר הישר. בספר זה אנו רוכשים דרכי הנהגה, מוסר ודרך ארץ. לקראת סיומו של הספר, מבקש יעקב מבניו להקפיד על ה'יחד'. ומה אנו מבקשים מעצמנו?"

במילים אחרות, המקרא מכיר במאפייניו השונים של כל שבט ושבט, לכל אחד זהות ותכונות נבדלות. נראה כי השונות ביניהם היא ערך מרכזי. החברה שלנו עדיין מורכבת מ'שבטים', יחידות זהות עצמאיות, זרמים שונים ומגוונים, קבוצות אתניות, קבוצות דתיות, מגזרים תרבותיים, פוליטיים וכו'. כיצד ניתן לסייע ללכידות החברתית שהמקרא מציע. נראה כי 'היחד' שלנו כאומה מתרחש בעוצמות בעיקר ברגעי משבר חריגים, בנקודות זמן של זכרון משותף וכד'. הפרשה מזכירה לנו כי ריבוי הפנים הוא דווקא מקור ייחודיותו וכוחו של העם.
אנו כנראה עוברים מסע בירור פנימי נוקב, שבתקווה יגדיר מחדש את מערכות היחסים הפנימיות בין כל 'שבטי החברה', הזרמים השונים. מי יתן והבירור יחשוף את הפסיפס העשיר שלנו, ומורכבותו ויאפשר ביטוי אותנטי יותר של הזהויות השונות. אומנם כיום, אין דמות ציבורית שפונה לכל מגוון הזרמים כמו יעקב אבינו- "(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם…" (בראשית מט). זוהי סמכות המכירה בכל הקבוצות ורבדי החברה כפי שמוצג במקרא, הרואה במגוון ובשונות לפיהם לכל שבט תרומה ייחודית משלו. ייתכן והמענה ליצירת מסגרת רחבה יותר של אחדות העם על 'שבטיו השונים', מונחת דווקא על כתפי מנהיגי הקבוצות השונות ועל כל אחד ואחת מאתנו, כפי שביטא זאת רבי נחמן מברסלב,
״ דע לך שכל רועה ורועה,
יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך שכל עשב ועשב,
יש לו שירה מיוחדת משלו,
ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה…
ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב.״
זוהי קריאה לכל אחד ואחת מאתנו לפעול למען האחדות שלנו כאומה ועדיין לשמור על הייחודיות של כל אחד מ'השבטים', הזרמים. קריאה לגלות יותר סובלנות, הכלה וקבלה.

שבת שלום💞

יעקב אבינו כבר בן 147. הוא שוכב במיטה ובשארית כוחותיו אומר "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). הוא מבקש מבניו להאסף ולהתכנס יחד בכדי לקבל ממנו את דברי הפרדה. בפועל, יעקב מברך אותם ולא עוסק בגילוי העתידות שלהם. הוא מעביר מסר שיש בו לעתים קללה, לרוב ברכה ומבט קדימה אל החיים בארץ ישראל כשבטים. חז"ל מתקשים בפער הזה שבין הבטחתו לספר על אחרית הימים לבין דבריו בפועל, ומסקנתם- "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה" (תלמוד בבלי, פסחים, דף נו, עמוד ב), וגם רש"י  מפרש- "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים". יחד עם זאת, יתכן שיעקב בעצם מבהיר לבניו שמה שיקרה להם בעתיד הוא תוצר של אופי, יכולות, כישורים, התנהלות בחיים, בשילוב עם ההשתדלות בהווה. יעקב מתמקד בחלוקת ערכים ולא רק בחלוקת נכסים.

כיצד מבטיחים את רווחתם של אהובינו גם לאחר לכתנו? איך דואגים להימנע ממלחמות ירושה הרסניות ומבטיחים את ההמשכיות לערכים שהנחלנו לילדנו?

פרשת " ויחי " חותמת את צוואתו הרוחנית של יעקב אבינו. אדם שנפטר מוריש לצאצאיו את נכסיו. אם הוא הותיר צוואה נכסיו יחולקו לפי הרשום בצוואה, ואם אין צוואה החוק קובע כיצד יחולקו נכסיו. בימינו שכיח שנכתוב צוואה ממונית, אך נדיר ממש שנשאיר גם צוואה רוחנית. מסתבר שבמסורת היהודית הקדומה דווקא הצוואה הרוחנית הייתה עיקר ירושת האב לבניו. לאבותינו הייתה שאיפה עזה שצאצאיהם ימשיכו בדרכם, ולכן הם ציוו את בניהם והורו להם כיצד לנהוג ולשמור את דרך ה'. יעקב אבינו ביקש להניח תשתית של ערכים וייעודים לבניו שתשמש מסד מוסרי לעם ישראל לדורות.

מסבירה סיוון רהב מאיר, "יעקב אבינו נפרד מהעולם עם תזכורת לדורי דורות איך להתייחס לארץ ולתרבות, ומתנתו המיוחדת לבניו היא טיפול פסיכולוגי משנה חיים. יעקב בעצם מסביר לכל אחד מילדיו את שורשי נשמתו ואופיו – מגרעות ויתרונות. אנשים מעבירים לפעמים חיים שלמים בלי לדעת במה הם טובים ובמה לא. בלי להבין איפה הם צריכים להשקיע וממה להיזהר. זה לא דבר פשוט להיות מודע לחסרונותיך ולהסיק מכך מסקנות, וגם לא פשוט לדייק ביתרונותיך ובמה תפקידך בעולם.
מלבד הברכות עצמן, חשוב לשים את האצבע שוב על הרגע הזה שבו אנחנו הופכים לעם שמאוחד סביב תורה אחת, אבל בדרכים רבות ומגוונות. החלוקה היא לא רק ל-12 הבנים או השבטים, אלא לכל אדם ואדם בישראל. אנחנו מאוחדים כולנו סביב מיטתו של יעקב ובדרכו, אבל אין בינינו אחידות. כל פרט ופרט, אומר הרב וולבה, קיבל את התורה בהר סיני באופן ייחודי. כולם שמעו את אותו הדבר, אבל כל אחד שמע פירוש אחר לפי שורש נשמתו. כל אחד הבין לפי כוחו ועל פי הפרטיות שלו. ו"אילו היה חסר אחד מהם שם, לא היתה תורה יכולה להינתן".

לא מדובר פה רק בירושה של נדל"ן, חשבונות בנקים וכו' אלא מדובר במשהו רוחני משמעותי. יעקב פונה לבניו ע"פ אמותיהם-
בני לאה: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, זבולון ויששכר.
בני זלפה, בני בלהה (יחדיו): דן וגד אשר ונפתלי
ואחרונים חביבים – בני רחל: יוסף ובנימין

מבהיר עו"ד גדעון פישר,
" …בתנך אנו נהנים גם מחלוקת נכסים רוחניים. יעקב אבינו טורח ומפרט בדקדקנות את התאמת הצוואה הרוחנית לכל אחד מבניו, ולא מקמץ בהשקעת אנרגייה ואיננו "מעגל פינות" גם כאשר עסקינן בחינוך לשמו, להבדיל מהענקה כלכלית גרידא.
יתרה מכך, דברי יעקב המוריש אינם בהכרח נעימים לאוזני המקשיבים, היורשים הפוטנציאליים, ובמיוחד כאשר האב מבכר להתחיל עם האחים שלא התמוגגו להקשיב לאביהם, החל מראובן, הבכור, שמוקע ראשון, דרך שמעון ולוי שננזפים על שעיקרו שור, אשר משול לרצח שזממו כזכור לבצע באחיהם הקטן, יוסף. אחים אחרים לעומת זאת מבורכים ואף מקבלים ציון לשבח, החל מיהודה וכלה בבנימין, בן הזקונים..
לדידי המספר המקראי מביא בפנינו את רצון המוריש הקלסי, האב הרוחני, להמשיך ולהתוות את רציונל החינוך וערכי המוסר באופן שיהלום כל אחד מהיורשים ברמה האישית, הייחודית והבלעדית להם. המוריש שהיה מבקש לקבוע לילדיו את המשך דרכם לא רק מהבחינה הפיזית, אלא גם לצייר בעבור כל אחד מהם את המתווה המומלץ בעיניו להמשך שגשוגם או מיצוי הווייתם ואף להעמידם במקומם כאשר ראוי לעשות כך.
לטעמי נכון לחבק את ההזדמנות שחוק הירושה מעניק לנו להמשיך ולשלוט בנכסינו גם לאחר לכתנו, בכך שנשנה את רוח הצוואות שנכתבות כיום בעולם המערבי, ונקפיד לכלול בהן גם את האלמנטים הנפשיים, הערכיים, הנכסים הרוחניים שכה חשוב לנו להוריש בגיל 120, אי"ה… במשרדנו אף הצעתי להסריט את המוריש, שהרי זה אף ישביח את הצליל… דמיינו לעצמכם את המהפכה החינוכית. משיחשבו אנשים, כבר בגיל צעיר, מה יכתיבו בצוואתם העתידית – כמורשתם הרוחנית, זה עשוי להשפיע על דרך התנהגותם, על אופן חשיבתם ועל סדרי העדיפויות בחיי היום יום שלהם.  ואקנח בנימה אישית, בצוואת אבי, יוסף ז״ל.
כשהתחלנו לשבת שבעה, גילינו את צוואתו, בכתב ידו, כאשר בתוך עשרות העמודים המופלאים, הקדיש חצי משפט לנכסיו הגשמיים; הציע שנחלקם באופן שווה אלא אם נחשוב שנכון לחלקם אחרת."

יעקב כאמור מחלק בין האחים תפקידים שונים זה מזה. כל שבט וייחודו, כל שבט וייעודו בפסיפס השלם של שבטי ישראל. במונולוג הפרידה לבניו הוא סוגר חשבונות, מזכיר את השבטים והנחלות, מבטיח ליהודה את ההנהגה הנצחית, ולמעשה גם אם בני יעקב קיבלו את השיעור החשוב באיחור, הרי כשאנו קוראים זאת אנחנו עדיין יכולים לשנות, עדיין יכולים לתקן, ולזכור כי התוכחה ומסירות הנפש, והערכים שקיבלנו בירושה כל אלו הינם חלק מהמתנה ומההרמוניה השלמה שיוצר יעקב בברכותיו.

שבת שלום💞

לרפואתה המלאה והשלמה של מזל בת עליזה בתוך שאר חולי ישראל.