תגית: מלחמה

השבוע פרשת "כי תצא" שהיא הפרשה השישית בספר דברים. הפרשה ממשיכה בפירוט החוקים והכללים שניתנו לעם ישראל לפני כניסתו לארץ. המצוות המתוארות עוסקות בחיי היום יום, במוסר ובסדר חברתי. הפרשה פותחת "(י) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ…" (דברים כא). מזה כשנה שאנו מצויים במלחמה כואבת וכה מורכבת.

וכך מיכה גודמן מתאר בספרו החדש, "היום השמיני",
"האזעקות שנשמעו בשעת הבוקר המוקדמת של 7 באוקטובר העירו את אזרחי ישראל מתרדמה של שנים רבות. המראות על המסכים, של טנדרים עמוסי מחבלים חודרים ליישובים ישראליים, הצטרפו לזעקות בקשת העזרה של ישראלים חסרי אונים בבתיהם, ועוררו ברבים תחושה, ואפילו ידיעה, שהעולם כפי שהכרנו בא לקיצו… הקמת המדינה הייתה אמורה לשים קץ לפוגרומים ולפרעות. שנת 1948 הייתה אמורה להיות השנה שמסיימת את התקופה הארוכה שבה יהודים היו פגיעים, חסרי אונים וחשופים ללא מענה, לאלימות אכזרית וברוטלית של המפלצת האנטישמית. ב-7 באוקטובר ההיסטוריה היהודית, שהאמנו שהשארנו מאחור, דפקה בדלת והודיעה לנו שהיא עוד כאן…
…הרגשנו והבנו שהעולם שאנו חיים בו מתפרק, ועל חורבותיו נדרש לבנות עולם חדש, אחר."

ההבנה שהעולם הישן מתפרק ושעל חורבותיו יש לבנות עולם חדש, מהדהדת גם בפרשת כי תצא, שבה מוצגות 74 מצוות שמטרתן להנחות אותנו כיצד לבנות חברה מוסרית וצודקת, המושתתת על ערכים של צדק, חסד ואחריות חברתית – גם במצבים של מלחמה ואסון. פרשת כי תצא מכילה את מספר המצוות הרב ביותר מכל פרשות התורה – 74 מצוות בסך הכל. מצוות אלו נוגעות למגוון רחב של תחומים בחיים: החל מהתנהלות במלחמה, דיני משפחה, דיני מסחר, דאגה לעניים וחלשים, ועד כללים לעשיית צדק. תכליתן של המצוות היא לבנות חברה מוסרית ומתוקנת, ולכוון את האדם לחיות חיים בעלי משמעות, המושתתים על ערכים של צדק, חסד, ורוחניות. אנחנו מצויים במלחמת קיום קשה ואכזרית, מלחמה על הבית.

מוסיף גודמן,
"…לתחושתי, ההישרדות של ישראל, והעתיד של  ישראל, תלויים בין השאר באיכות השיחה שמנהלים הישראלים."

אז מה הקשר של השיח למצוות ומה תכליתן?
בניית חברה מוסרית וצודקת- המצוות בפרשה מכוונות ליצירת חברה שיש בה ערבות הדדית, אחריות קהילתית, צדק חברתי, ודאגה לחלש. הן נועדו להבטיח שסדר חברתי יושם על פי עקרונות של מוסר וצדק, תוך הגנה על זכויות האדם והאכפתיות לכל פרט.
חינוך האדם לערכים של חמלה וצדק– באמצעות המצוות, האדם לומד להבחין בין טוב ורע ולהתנהל באופן מוסרי בכל תחומי החיים: ביחסים בין אדם לחברו, במשפחה, ובחיים הציבוריים. המצוות מכוונות אותנו לגלות צניעות, סובלנות, הקשבה וכבוד.
יצירת חברה יציבה ערכית מאוחדת על גווניה ומתפקדת– המצוות מספקות כלים לניהול תקין של חברה, כלכלה, כולל דאגה לצרכים הבסיסיים של החלשים בחברה כמו העניים, הגרים, האלמנות והיתומים.
כינון היחסים בין אדם למקום– חיזוק האמונה והנאמנות לערכים רוחניים.

וכך מסביר גודמן בספרו החדש,
"הצלחה בלחימה וניצחון במלחמה תלויים, בין השאר, באיכות ובכמות של שני משאבים. משאב אחד הוא העוצמה של המדינה, והמשאב השני הוא החוסן שלה…
במלחמה אנחנו נוטים להציג שאלות פשוטות וחשובות: מה עלינו לעשות כדי לנצח. את מי להתקיף, מתי להתקיף וכיצד להתקיף. הדיונים בשאלות הללו רווחים בשיח הציבורי, ואלה דיונים חשובים. אך כאן נניח על השולחן שאלה אחרת לדיון. במקום לשאול מה עלינו לעשות כדי לנצח, נשאל מי עלינו להיות כדי לנצח…"

כשמדברים על מלחמה בפרשה, יש למעשה התייחסות לא רק למלחמות פיזיות, אלא גם למאבקים פנימיים ואישיים. כדי לנצח במלחמה, התורה מכוונת אותנו לשאוף להיות אנשים מוסריים, ערכיים, ולהתנהל ממקום של ענווה.
ניצחון במלחמה דורש לא רק כוח פיזי.  עלינו להבין שהמלחמה אינה רק עניין פרטי אלא כלל חברתי. ההצלחה במלחמה תלויה בעמידה קולקטיבית של החברה בערכים שלה, בתמיכה ההדדית, ובדאגה לפרטים. עם מוסרי וחזק מבחינה ערכית הוא זה שינצח.  היכולת של חברה לעמוד במלחמה תלויה גם באחדות בין חבריה ובשמירה על מוסר פנימי. אם החברה נשארת נאמנה לעקרונות הצדק והחסד שלה, היא תוכל לעמוד גם מול אתגרים קשים.
פרשת כי תצא כאמור מביאה אוסף רחב של מצוות המנחות את האדם כיצד להתנהג במצבים מגוונים בחיים. כל אחת מהמצוות הללו תורמת לבניית חברה שבה ערכים של חמלה, צדק, התחשבות והגנה על החלש הם עמודי התווך. באמצעות המצוות בפרשה זו, התורה מבקשת להנחות את בני ישראל לא רק ליחס הוגן בין אדם לחברו, אלא גם לדאוג ליצירת חברה מוסרית, ערכית, חזקה ואחראית כלפי החברה כולה.

מחדד מיכה גודמן,
"כשאני מרגיש שייך לעם שלי, הסיפור של העם שלי הופך לסיפור האישי שלי. בסיפור של העם היהודי יש כמה פרקים… להיות ישראלי זה לא רק להיות שייך, זה גם להיות שותף בכתיבת אחד הפרקים הכי משמעותיים של הסיפור היהודי…
הזהות הלאומית של רוב הישראלים היא זהות עתיקה, קמאית וחזקה… הזהות הלאומית היא הדבק שמחבר ישראלים יחדיו. זהו דבק שלא תמיד רואים אותו ולא תמיד מרגישים אותו… אבל חיילים ואזרחים ששמעו על פלישה של מחבלים בדרום לקחו נשק ונסעו לקו האש, כדי להציל את מי שרק אפשר, בלי לשאול שאלות…
המלחמה גילתה שהאתגר הזהותי שלנו לא מחייב לשנות את מי שאנחנו, אלא מחייב לגלות את מי שאנחנו."

לפני יותר משנה, יצאנו כולנו למלחמה בזירות רבות שדורשת התמקדות בצמצום הפילוג והשיח המיותר בתוכנו. עלינו לשאוף לשיח של כבוד והקשבה, למנהיגות מאחדת, ולחיזוק המשותף שבינינו. מתוך תחושת אחריות משותפת ומחויבות לערכים משותפים, רק כך נוכל להצליח לא רק במלחמות החיצוניות אלא גם במלחמה על שלמות החברה והבית שלנו.

שבת של בשורות טובות
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון.

השבוע פרשת "כי תצא" שהיא הפרשה השישית בספר דברים. הפרשה ממשיכה בפירוט החוקים והכללים שניתנו לעם ישראל לפני כניסתו לארץ. למעשה היא כוללת בתוכה כ-72 מצוות מתוך 613 המצוות בתורה. מצוות אלו עוסקות בחיי היום יום, במוסר ובסדר חברתי; "הלכות מלחמה" ודיני ירושה ממשיך עם ניתוח היחסים בין אדם לחברו ובין אדם אל החי והפרשה מסיימת ביחסים שבין איש ואשתו.
חלק מן החוקים המופיעים בפרשה, כולל:
1.) כיצד יש לנהוג במקרה של אישה שנשבתה במלחמה; ההחלטה והבחירה ביציאה למלחמות השונות של עם ישראל
כפרט וככלל צריכה לבוא מתוך שיקול דעת, מוסר ובירור ולא מתוך הסתנוורות.
2.) מצוות השבת אבידה; באופן כללי יש להכריז על כל מציאה ולאף אחד אין רשות לקחתה. רק כשאין סימנים על החפץ, בצורת הנחתו או מקומו – אז חז"ל התירו לקחת אותו.
3.) מצוות שילוח הקן- אין לקחת אפרוחים או ביצים מהקן, בעוד אמם נמצאת עמם.
4.) אדם שבביתו יש גג שאפשר לשהות בו חובה עליו להתקין מעקה בגג. אסור לסכן את אלו השוהים בגג
5.) איסור להסגיר עבד שברח מאדוניו;
6.) האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו; למנוע את הסבל שנגרם לבעלי חיים שבעליהם החליטו לחסוך בזמן, ורתמו את החמור ואת השור שכוחותיהם שונים לאותה המחרשה.
7.) הרואה את חמור חברו או את שורו קורסים תחת מסעם, עליו לסייע בהקמה, בפריקה ובטעינה, ע"פ הצורך. גם כאן אסור להתעלם ולהמשיך כמי שאינו מבחין.
8.) "לא תחסום שור בדישו" – בשעה שהבהמה עוסקת בעבודתה יש להתיר את פיה ולאפשר לה לאכול מן התבואה כאוות נפשה.
9.) אדם רעב, ההולך בדרך, ונכנס לכרם שאיננו שלו, יכול לאכול מהענבים עד לשובע, אך אסור לו לשים בכליו ולקחת מן הכרם
10.) בין איש לאישה- דיני גרושים ונשואים
11.) יבום וחליצה – במקרה שאחד האחים מת והשאיר את אשתו בלא בנים מוטלת החובה על אחד מאחיו ליבם את אלמנתו ולקחתה לאשה. במידה והאח אינו רוצה להינשא לאשת הנפטר, יש תיאור של טקס החליצה הפוטר אותו מהנישואין לאלמנת אחיו.
12.) חובת קיום נדרים
13.) נתינת יחס הוגן לחלשים בחברה, מתנות עניים – "פאה" – השארת קומץ תבואה שגדלה בקצה השדה. "לקט" – אסור ללקט את אותן שיבולים הנושרות מן היד בזמן הקצירה, איסור הלוואה בריבית, איסור השהיית שכר שכיר, דיני לקיחת משכון, דיוק במידות ומשקלות ועוד.
14.) בסיום הפרשה מוזכרת גם המצווה למחות את זכר עמלק.

פרשת כי תצא- מי יוצא ולאן?

הפרשה פותחת "(א) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ…" (דברים כ')
מלחמות היו מנת חלקנו בכל הדורות, הרב דוד אגמון מטיב לתאר, " תורת הקבלה מגלה לנו שהמלחמות מול אויב גשמי הן תמיד רק ביטוי למלחמות האמיתיות המתנהלות בתוך כל אחד מאתנו ובתוכנו, כיחידים וכגוף אחד שנקרא האומה הישראלית. המלחמה האמיתית מחכה לכל אחד מאתנו בבית, בפנימיות הנפש שלנו. למעשה, עד שלא נלחם את המלחמה הזאת, ימשיכו האויבים החיצוניים להילחם בנו בכל דור ודור… היציאה למלחמה המדוברת בפרשה, היא באמת יציאה למלחמה היחידה שיש – מלחמת היצר… הפרשה באה דוקא בחודש אלול, כשכל אחד מאתנו עסוק בחשבון נפש על ההפסדים והניצחונות שלו בעבודה הרוחנית של השנה החולפת. הפרשה באה לתת לנו את הכח והחכמה לחזק את שורותינו בפתח השנה החדשה, להתגבר על יצרנו… שבקרבנו, ולנצח במלחמה כדי להגיע לראש השנה מוכנים יותר. "

לכל אחד ואחת מאתנו ישנם שני יצרים – מה שאנו קוראים היצר הטוב והיצר הרע. היצר הרע, זה שמפתה אותנו לוותר לעצמנו ולהיות ה"אני הקטן" ולא פעם בתחפושת של היצר הטוב שכביכול מקל ומטיב עימנו, בעוד היצר הטוב הוא זה שמצריך עבודה, השקעה ולא פעם מאמץ, מצמיח אותנו ומממש את היכולות והפוטנציאל שלנו, "האני הגדול", זה שמצליח לגבור על היצר הרע.

אז מי מנצח במלחמה הזו? והתשובה- קיום שתי המערכות הללו, יצר טוב ויצר רע, הן בעצם שמקנות לנו את הבחירה. אכן, בכל רגע נתון לכולנו יש את הבחירה והאחריות על חיינו ועל יצירת מציאותנו; הפסוק מציין תחילה "עַל-אֹיְבֶךָ…" רמיזה ליצר רע שבו אנו נלחמים מדי רגע ברגע כשהתורה מעניקה לנו תקווה- אנחנו "על" האויב, (ולא מול או נלחמים ב-אויב… וכו') יש לנו יתרון, האדם מטבעו הוא טוב, ( יש לנו מנגנונים מוחיים אוטומטיים שמניעים אותנו לעזור לאנשים שנמצאים בסכנה, להתגייס בעורף בשעת מלחמה, ולסייע בלי לחשוב כשאנו נחשפים למצוקה של אחרים… אבל זה כבר נושא למאמר בפני עצמו🤓) לכן, מיד לאחר מכן, משה רבינו מפרט ואומר לכל אחד ואחת מאתנו- "לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ…" היכולת והאפשרות שלנו לגבור ולבחור בטוב לגמרי מצויים בנו.
בנוסף, הגמרא אומרת: "הבא ליטהר מסייעין בידו" כשאנו מכוונים ורציניים ברצוננו לבחור ולעשות את הדבר הנכון, אנו נקבל סיוע מלמעלה, כדי לעזור לנו להתגבר על היצר הרע ועל שפע הפיתויים שסביבנו. לכן, כשעומד בפנינו אתגר, היצר הרע נהיה "שבוי", כפוף ליצר הטוב ומשתנה לטובה.
ואכן, בפרשה שלנו בפרק כא' בספר דברים נאמר בפירוש–" (י) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ."
ומה עוד יכול לסייע לנו? "משפט המפתח של מייסד חסידות חב"ד הוא: "מוח שליט על הלב". כלומר, כשאנו מתבוננים בנפשנו, אנו מוצאים מגוון של כוחות, נטיות, רגשות ורצונות שמנסים להכתיב את מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו. אבל תאכלס מי בעל-הבית על כל ה'חגיגה' הזו? מי הכוח ששולט ומכוון את כל הכוחות האחרים? אומר הרב שניאור-זלמן – המוח!"
חודש אלול, ראש השנה וחגי תשרי בכלל הם זמן של התחדשות והתבוננות שלנו על השנה שחלפה והשנה הקרבה ובאה, מי ייתן ונצליח לפתח מסירות וגדלות נפש כדי שנקבע את הניצחון לכל השנה הבאה עלינו לטובה. אמכי"ר.

שבת מבורכת ❤