יום הזיכרון, חג העצמאות ופרשות תזריע מצורע-

Photo by Levi Meir Clancy on Unsplash

בתחילת שבוע הבא, יתקיים יום הזיכרון שחל בד' באייר, יום לפני ערב יום העצמאות. יום זה נקבע כיום הזיכרון לחללים במערכות ישראל ופעולות האיבה שנפלו מהתקופה של טרום המדינה עד ימינו.
מילים אלו מוקדשות ל-
"לאלה שאינם" / בני מוזס
לאלה שאינם איתנו כאן היום לאלה שהלכו מבלי לומר לנו שלום
לאלה שאף פעם לא יהיה להם מקום
לאלה שנתנו תרתי משמע את כל הלב
על אלה שאני ואת וכל אחד חושב
לאלה שכעת אינם חשים עוד בכאב לאלה שאהבנו, אוהבים ועוד נאהב
לאלה שאינם איתנו כאן עכשיו
לאלה שהשאירו כמה סימנים של כתב החקוקים על אבן שיש ומוכתמים בדם
לכל אלה לאלה שאינם . . ."

ברוח הפרשות השבוע, 'תזריע מצורע', נזכור לבחור מילים טובות, מחבקות, זהירות ועוטפות.
הרב חגי לונדין מסביר,
"בפרשת מצורע מופיעים שלשה סוגים של צרעת – שאת, ספחת ובהרת. הצרעת כידוע מגיעה עקב לשון הרע והיא מופיעה בגווני צבע לבן על עור האדם. ישנם שלשה גוונים של לבן בצרעת – בהרת (לבן בהיר  'עז כשלג'); ספחת – לבן קצת פחות בהיר (ש'מסתפח' על העור); שאת – לבן כהה (שהעור 'נושא' אותו). ישנן 3 סיבות עבורן יכול אדם לדבר לשון הרע על מישהו אחר:
הראשונה – היא המחשבה שהוא עצמו מושלם, צח כשלג. כולו בהיר. אין בו מום.
סיבה שניה – הוא לא מסתפק בחייו שלו ופוזל ומבקר כל העת את האחרים שנראים לו טובים ממנו. הוא 'מסתפח' לחיים של אחרים.
סיבה שלישית – אני אמנם לא מושלם אבל נישא על אחרים. אני חייב לעמוד בראש הפרמידה. אחרת אין לי קיום ולכן כל מי שמאיים עלי – בהכרח יש להשמיץ אותו.
אדם כזה מוצא את עצמו ‘מחוץ למחנה'” מחוץ למכנה המשותף. מוצא את עצמו בסופו של דבר בבדידות לא מזהרת.
גם ביחס לחודש אייר בו אנו מציינים את ימי הגבורה והתחייה של מדינת ישראל חשוב לזכור את שלשת הכללים הללו – אנו לא חושבים שאנחנו והמדינה מושלמים; אנו גם לא עסוקים בהשוואה, בהסתפחות והתבטלות לעמים אחרים; ואנחנו גם לא חושבים שהקיום שלנו מותנה בכך שנדרוס עמים אחרים. אנו עסוקים בלהופיע את תפקידינו בעולמו של הקדוש ברוך, להתקדם ולהשתפר כל העת, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש ובכך להתברך ולברך את העולם כולו."

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו מתייחדים עם זכר הנופלים במערכות ישראל, אשר בזכות הקרבתם המדינה והבית שלנו עומדים וקיימים. להם ולמשפחותיהם נזכור להקדיש גם מילים של הוקרה, חסד והערכה.

משפחת השכול / חיים חפר
שוב אתם מתכנסים…
ואנחנו מביטים בכם ומבטכם נשלח אלינו
ואנחנו משפילים עיניים כי עוד רב ועצום חובנו
ואתם שילמתם אותו. באותה מלחמה,
באותה שנה באותו יום
כבד ונורא אשר נפרע עד תום.
מבטכם זוכר את היקר לכם אשר כבה כנר…
זוכר כל העם ומנסה לחזור ולשחזר
את דמות הנפש ההיא, את ימיה ושעותיה
את מגע ידה, את חיוכה וצערה, את כל תנועותיה
וגם את הרגע בו הלך אל האדמה, אל אהבת רגביה
בלי להשיב על שאלת יקיריו שחזרו ותהו
למה דווקא הוא? למה דווקא הוא?
משפחת השכול מתכנסת…מבט זוכר
מי ייתן ולא יותר…
מי ייתן ולא יותר.

פרשות אחרי מות קדושים- קידוש החיים!

Image by Pexels from Pixabay

בשבוע שעבר היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה, והשבוע יום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות האיבה, ומיד לאחר מכן כולנו חגגנו את יום העצמאות במסגרת המצומצמת בביתנו שלא כמו בכל שנה, השנה היינו בסגר. ללא טקסים, מופעים וכל המסביב נותרנו בביתנו להתמקד במהות של ימים חשובים אלו. לאחר פרשות תזריע מצורע שהתריעו בפנינו לשים לב לדיבור שלנו ולתוכנו, לכח הדיבור שיכול להביא לסכסוך ופירוד, והמחויבות שלנו לתיקון הדיבור- השבוע הפרשות מביאות מצוות רבות העוסקות במרחבים רבים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום ומטרתם להבהיר לנו שעלינו לקחת אחריות. הרב ד"ר עידו פכטר הסביר השבוע כי בעקבות השואה רבים תוהים היכן היה ה' בשואה? יחד עם זאת עלינו לשאול היכן היה האדם בשואה? שהרי אם ניתנו לאדם המפתחות והבחירה, האחריות היא שלו. כשאנו לא מנכיחים את ה' בעולמנו ע"פ המידות והמצוות שניתנו לנו, אנו בעצם התנהלותנו ובמעשנו מעלימים את קיומו של ה' מעולמנו, שהרי ה' לא ייקח מאתנו את יכולת הבחירה, נקבל אזהרות, התרעות, תוכחות, אבל השינוי ורוח החברה שתהא לנו תלוי בנו ובבחירות שלנו.

אומר הרב ד" יונתן זקס גם כשקין רצח את הבל ה' לא מנע ממנו את מעשה הרצח אבל בהחלט אמר לקין " מֶה עָשִׂיתָ, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה…" כך גם במכירת יוסף ע"י אחיו, עבדות עם ישראל במצרים ועוד. מוסיף הרב פכטר, ה' ברא אותנו בצלמו, כלומר ה' בורא אותנו כשותפים לבריאה, משמע שתפקידנו הוא להביא את האלוקות לעולם. וזה בדיוק מה שמסבירות לנו הפרשות השבוע- (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: (ויקרא יט')
"קדושים תהיו" מעוררת מיד תחושה של ערטילאיות רוחנית, של להיות נבדל מעולם העשייה. אבל הפרשות מפרטות את יישום התביעה של "קדושים תהיו" בהיפוך גמור לזה. להיות "קדוש" על פי התורה מחייב אותנו להיות מחוברים לסביבה האנושית ולהתנהל בדרך הישר, הצדק והטוב. התפקיד שלנו הוא לקדש את החיים ולא לחלל אותם. והדרת פני זקן, לא תשים מכשול בפני עיוור, לא תקלל חירש, לא תעשה עוול במשפט, לא תרכל, לא תגנוב, תכבד את ההורים, תיתן מתנות לעניים וכו', ובמקביל מצווה אותנו- 'ואהבת לרעך כמוך'.
במילים אחרות, אנחנו מקבלים הוראות מפורטות כיצד עלינו, בני האדם, לקדש את החיים ולהנכיח את האלוקות בעולם.

אכן, המעבר מגלות כה ממושכת לכינונה של מדינת ישראל, ריבונות עצמאית, התאפשר בזכות כל אותם חללים שנרצחו בשואה, ומקימי המדינה שהקריבו את עצמם למעננו, והפריחו את השממה שנוכל לזכות במדינה עם בטחון, כלכלה, חברה, דת ותרבות עצמאיים ויציבים. בחייהם ובמותם הם ציוו אותנו לכונן פה, במדינת ישראל חברה צודקת מוסרית וישרה. מדינה עם אנשים העוסקים בצורכי הפרט והכלל, שאינם נותנים לחלש ליפול, אינם מתירים עושק, עומדים על זכויות הפרט לשמירת צלם האלוהים שבקרבנו – זוהי תמציתה של המדינה היהודית, וזוהי המשמעות לציווי "קדושים תהיו".
מי ייתן ונהיה לאור ולמופת בעולם, נקדש ונחייה את ה' בדרך של חינוך, אהבה, מוסר, יושרה וצדק. אמכי"ר.

שבת שלום💞

יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל-

הרב קוק מלמד אותנו בספרו 'אורות', שארץ ישראל ועם ישראל זה אחדות אחת. הארץ נותנת חיות לעם והעם נותן חיים לארץ ולכן, במותם של כל הקורבנות בתהליך של לפני הקמת המדינה, במהלך הקמתה ובקיומה, הם כולם ציוו לנו את החיים והמשך קיומנו כעם יהודי במולדתו תחת הנהגה ראויה שתכוון את דרכינו אל האמת ולהשפיע טוב. 
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר בטקס ערב יום העצמאות: "יום העצמאות ה-71 שלנו הוא זמן טוב לפתוח אלבומי תמונות ישנים ולהיזכר מי אנחנו, מאיפה באנו, מה הסיפור שלנו. יש עמים שחיים בארצות רחבות ידיים, יש כאלה שבורכו באוצרות טבע, אחרים באוכלוסייה של מאות מיליונים. מה יש לנו? לנו יש סיפור, סיפור על עם עבדים שהפך לבן חורין והביא לעולם תקווה של חופש".
אדלשטיין הוסיף: "העם הזה פוזר בכל רחבי תבל והתקבל לארץ אחת קטנה ומרהיבה, ונשבע שאת ילדיו יגדל ואת חלומותיו יגשים בארץ הזו ורק בה יחיה, יהיה מה שיהיה. עם מורד וחצוף שיש לו סיסמה אחת: 'כנגד כל הסיכויים'. הכו בנו וקמנו, פרעו בנו והמשכנו הלאה, כנגד כל הסיכויים תמיד חזרנו למולדת".
השנה הודלקו 12 משואות, כמספר שבטי ישראל, וכך אמר נשיא המדינה, ריבלין, בברכתו לחגיגות יום העצמאות למדינת ישראל-
"… התקווה שלי השנה: שנשתדל יותר 'לא להכאיב'. החברה הישראלית זקוקה לכך עלינו לרפא את השברים, ולתקן את הסדקים בין שבט לשבט ובין אדם לאדם, זו טובת העם וטובת המדינה. אסיים בתפילה ובברכה למדינה שלנו, שתלווה אותה לעוד שבעים ואחת שנים לפחות: 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו – אמן'. חג עצמאות שמח ישראל".🇮🇱

פרשת קדושים ויום השואה- להיות אדם!

פרשת קדושים ויום השואה- להיות אדם!
לפני 17 שנים בדיוק זכיתי ללדת את בני היקר, הזכייה לתת חיים ביום שבו אנו מזכירים את כל המיליונים שחייהם נלקחו מהם באכזריות רבה ובלתי נתפסת. השבוע בנוסף, בפרשת קדושים מוזכרות מצוות רבות שעלינו לקיים בכדי להיות 'קדושים', והן עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום- לא לרכל, לא לנטור, לא לנקום, אהבת חינם, קידוש השבת ועוד מצוות רבות וחשובות כשמנגד אנו כאמור שומעים השבוע סיפורים רבים על הזוועות שאירעו בשואה.
במפגשים של 'זיכרון בסלון' אנו עדיין זוכים לשמוע עדויות ממקור ראשון של ניצולי שואה שמשתפים אותנו וכואבים את הטראומות שחוו יחד עם האובדן העצום כאילו הם קרו רק אמש… מה שנקרא- המחשה איתנה ליצר הבהמי והיצר האלוקי שמצוי ושוכן באדם והבחירה שבידו. כיצד משמרים את האמון והאמונה? את התקווה? כיצד ממשיכים לקדש את האדם שבנו שלא נצטרך לחפש ולשאול היכן היה האדם בשואה? או מה זה אומר להיות אדם?
בשבת אנו קוראים את הפטרת "מחר חודש", אנו נעמוד בפתחה של תקופה חדשה, הזדמנות לפתיחת דף חדש. במילים אחרות, אנו הולכים לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה, סוג של נקודת אור, תקווה ואפשרות לייצר מציאות חדשה. השבת, ערב ראש חודש, היא למעשה זו שמחברת אותנו עם פרשת קדושים (איך להיות אדם?!) ויום השואה, אותה נקודת זמן שבה רבים, שראו עצמם כ-יהודי /גרמני, יהודי/פולני, יהודי/צרפתי וכו' לא האמינו לשינויים שהמשטר הנאצי איים, קיים והצליח בכפיית האידיאולוגיה הגזענית שלו ובאכזריות כה רבה, כי הם לא האמינו שבן אנוש מסוגל להפוך למפלצת שכזו, להפוך למכונת הרג משומנת להפחיד. יחד עם זאת בתוך כל הזוועות הללו אנו שומעים על סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של בחירה "להיות אדם", סיפורים אנושיים של הצלה, נתינה, סיכוני חיים שמתעצמים עוד יותר ברקע השואה. סיפורים של להיות "קדושים".

בנוסף, ערב ראש חודש בשבת הקרבה ובאה, מחבר אותנו גם עם יום הזיכרון בשבוע הבא. יום אבל לאומי שנועד לכל עם ישראל ללא קשר לשכול אישי, ומוקדש לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שנלחמו, נאבקו ושילמו בחייהם, כדי שנשוב להיות אומה במדינה משלה, מדינת ישראל, בריבונות עצמאית. מדהים לראות באיזו נקודה חשוכה היינו באירופה, במדינות רבות שהיהודים ראו את עצמם כאזרחיה השווים; נקודת זמן כה משמעותית שבה ניסו להכחיד אותנו, וההבנה שבעקבותיה נוצרה מציאות חדשה.

חגית ריין, אם שכולה, אמו של רב סרן בנייה ריין הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה, בראיון לערוץ 7 סיפרה, "הייתי אתמול ביד ושם, וניגש אלי אחד המדריכים וסיפר לי שהם כל הזמן קוראים בטקסים בפולין, את הדברים שבנייה כתב בביקור במחנות ההשמדה, דווקא שם הוא כתב ביומן האישי שלו, שהוא גאה להיות חייל בארץ ישראל, ושהמוות שלהם הקנה לנו את החיים. שם בתוך התופת, בנייה חשב על הזכות שלנו להמשיך את החיים." והיא מוסיפה- "…בזכות אלה שנהרגו אנחנו יכולים לחגוג אחר כך את יום העצמאות… ההתמודדות האמיתית היא למצוא את האיזון בין המוות לחיים בין השמחה לעצב."

מי ייתן ונצליח לשמור על צלם האלוקים שבנו, ולקדש את האדם שבנו. שנצליח לשמור על עצמאותנו, וחירותנו, ולהוות דוגמא אישית ולהשפיע טוב על הסביבה כולה. אמכי"ר.

השיעור מוקדש לעילוי נשמתם של כל אלו שנספו בשואה, נהרגו במערכות ישראל ונפגעי בפעולות האיבה.

שבת רגועה ומבורכת❤

אחרי מות קדושים- מי קדוש?

 

מי קדוש?
פרשת קדושים פותחת ב- "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם". הקב"ה מצווה אותנו שנהיה אנשים קדושים. אבל מה זה אומר? האם אנחנו מבינים את המשמעות של להיות קדושים? קצת מאתגר לתאם ציפיות ולממש את יעודנו כשלא מובן מהי קדושה? ומה הופך אותנו לקדושים?
הפרשה לא נותנת לנו תשובה ישירה אלא היא מפרטת ונותנת לנו רשימה ארוכה של חוקים ומצוות הקשורות לנושאים חברתיים שבין אדם לחברו, ולנושאים שבין אדם למקום.
חלק מהמצוות שמוזכרות לדוגמא-
"(יג) לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר.  יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  (טו) לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.  (טז) לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, יְהוָה.  (יז) לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.  (יח) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, יְהוָה…" (ויקרא יט)
והכוונה שאם נמלא מצוות אלה נהפוך לאנשים קדושים המתקרבים ודומים למידותיו של הקב"ה. במילים אחרות, אלו הוראות כיצד לנהוג ולקיים חברה בריאה וטובה בארץ ישראל תזכורת חשובה בפרט ביום הולדת, היום, כשאנו חוגגים למעשה את שנת ה-70 למדינת ישראל🇮🇱.
פרשות אלו, "אחרי מות קדושים" נקראות בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צהל וקורבנות הטרור ובסמוך ליום העצמאות, ימים המעוררים בנו זיכרונות, הוקרה עצומה, רגשות עזים ומחשבות על כל אותם שנפלו והקריבו עצמם כדי שאנחנו כולנו נוכל להמשיך ולחיות בארץ ישראל בביטחה. סיוון רהב מאיר מטיבה לתאר-
"איך מתנהגים אחרי מותם של קדושים? לפני שנתיים שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי, בערב יום הזיכרון, בתל אביב. האולם היה מלא ולכן נפתח עוד חדר עם שידור וידאו בחוץ. וכך היא אמרה:
 "לא סתם הימים המיוחדים האלה, יום הזיכרון ויום העצמאות, מתרחשים בפרשת 'אחרי מות קדושים'. מה זה 'אחרי מות'? מה התורה אומרת לנו לעשות אחרי מותו של מישהו? לחיות! להעצים את החיים. ואיך עושים את זה? לא סתם דווקא בפרשה הזו, דווקא בשבוע הזה, אנחנו קוראים: 'ואהבת לרעך כמוך'. הנשמות הקדושות האלה מסתכלות עלינו מלמעלה ושואלות: בשביל מה הוקרבנו, אם הם שם למטה עוד רבים על שטויות, עוד שונאים? איך הם לא נותנים כבוד לאחר? לאישה, לבעל, לילדים, לזקן, למורה, לחייל הלוחם, ללומד התורה? כבוד!".
 ואז היא ביקשה שנעשה משהו: "שכל אחת תשים יד על מי שלידה. קדימה, לא להתבייש, לא להתפדח. שימו יד אחת על השנייה ותגידו יחד איתי: 'הריני מקבלת על עצמי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'. קדימה".
וכ-2500 נשים, מבוגרות וצעירות, חילוניות ודתיות, מתחזקות ומתחלשות, שמו באמצע תל אביב, בערב יום הזיכרון, יד על כתפה של מישהי שהן לא מכירות – וחזרו אחריה מילה במילה, וקיבלו על עצמן לנסות לאהוב יותר.
בכל שנה מחדש נדמה לי שהפרשה הזו, "קדושים", שקוראים אותה בדרך כלל סביב ה' באייר, ממש מזכירה לנו את הבסיס והמהות. את העובדה שאנחנו צריכים להיות ראויים למקום הזה שזכינו לחיות בו, ולהתנהג בהתאם….״
 סיוון מוסיפה- ״אחת ההוראות המעניינות היא "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". למה בעצם לא לקלל חרש? הוא הרי לא שומע… יש הסברים רבים לשאלה, אבל הרמב"ם מסביר זאת באופן הבא: "כי התורה לא הקפידה בעניין המקולל לבד, אבל הקפידה גם כן בעניין המקלל, כשהזהיר הכתוב שלא תגיע נפשו של המקלל לנקמה ולא ירגיל לכעוס". כלומר, גם אם המקולל לא שומע ולא יודע – לתורה אכפת גם מנפשו של המקלל עצמו. במובן מסוים, למצבו של מי יש לדאוג יותר – לנהג בכביש שצרחו עליו או לנהג שצרח? לשופט הכדורגל שגידפו אותו או לאוהד שגידף? פרשת "קדושים" מעלה את הרף  ממה שנאמר עליו. צריך לדאוג יותר למצבו של המדבר. וטוענת שאם מדובר בדיבור רע – זה לא משנה האם הצד השני בכלל שמע ונעלב והצטער ממה שנאמר עליו. צריך לדאוג יותר למצבו של המדבר."
 מה שמוביל אותנו לשאלה הבלתי נמנעת-  האם התורה שמצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", מצווה אותנו לקיים משימה בלתי אפשרית?
והתשובה- ׳ואהבת לרעך כמוך' זו לא סיסמה או עניין רוחני או רגשי, זה לא רק דיבורים יפים או מחשבות טובות.  אלא זה הכי מעשי, ממשי ובפועל שיש!
הרב אשלג מסביר ששאר התורה זה פירוש ולימוד איך להגיע למצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא עיקר התורה. הכוונה היא שניתן לאחר את אותו יחס שאנחנו מצפים לקבל.
כלומר, המשמעות של המצווה היא שכל יהודי ידאג לכל יהודי אחר כמו שהוא דואג לעצמו.  שימלא את הצרכים והחסרונות של הזולת כמו שהוא דואג למלא את שלו – זה נקרא אהבה.  אהבה נבחנת במעשים, לא בדיבורים בעלמא או אידיאלים.  מחשבות ודיבורים עוזרים לאהבה אבל העיקר זה כשאדם דואג בפועל לצרכי חברו (מדבריו של הרב יובל הכהן אשרוב).
 הכל עניין של עיקר וטפל. ע״פ תורתו של הרב אשלג כולנו חלקיקים של נשמה אחת (הרצון להשפיע טוב ולהטיב) ומה שמפריד בינינו זה הגוף (החלק הגשמי, העסוק ברצון שלנו לקבל לעצמנו), ממש כמו חלקים של פאזל, כל החלקים נחוצים ליצירת התמונה השלמה והמלאה, ובדיוק כמו האיברים שבגופנו, כולם חשובים ונצרכים לתפקוד ההרמוני והמלא של הגוף. כל האיברים מגויסים לעבודה משותפת ותפקוד ראוי של הגוף, כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
אסיים ברוח חגיגות יום העצמאות  בקטע מתוך נאומו של הרצל 'הציונות, השוביניזם ואהבת האנושות', 1899-
"אין האידיאל הציוני שולל את הרעיונות ה'הומניים' של אהבת האנושות הכללית; הוא כולל אותם. אלא, שאין אנו רוצים להיות קוסמופוליטיים חסרי מין, אלא להודות בלאומיותנו, בשעה שאנו מטפחים את העקרונות הנעלים ביותר של ההומניות… יהיה זה בעתיד אחד מן התפקידים היפים והגדולים ביותר של הציונות להוכיח במעשה ובהתנהגות, כי שום דבר אנושי לא זר לנו, גם אם רוצים אנו להיות חופשיים עד כדי כך, שלא נתכחש לגזע שלנו… אנו רוצים להיות נאמנים לעצמנו, אז גם יאמינו לנו יותר, כי אנו יכולים להיות נאמנים גם לאחרים…"
חג עצמאות שמח ושבת שלום ומבורך❤
  השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, אברהם לייב בן חיה סאסל, אביבה בת מזל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.