פרשת אמור ממשיכה לעסוק במעמד המיוחד של הכוהנים, היא מדגישה את הצורך והחיוב לחיות על פי ערכיה המקודשים: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כב, ב).
כמו כן, ממשיך ההסבר המפורט לגבי אילו קורבנות ראוי וניתן להקריב בשילוב עם הפעולה "רצון" שחוזרת מספר פעמים בפרשה, "(יט) לִרְצֹנְכֶם: תָּמִים זָכָר–בַּבָּקָר, בַּכְּבִשָׂים וּבָעִזִּים. (כ) כֹּל אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא תַקְרִיבוּ: כִּי-לֹא לְרָצוֹן, יִהְיֶה לָכֶם." (ויקרא כב). בימינו הוחלפו הקורבנות בתפילה, ובעצם נראה לי שיש פה קריאה לפעול לקירבה (קורבנות מלשון התקרבות) מתוך רצון מלא ונקי. ללא מום, מתוך נקיון הלב, חובתו של האדם היא לייצר חיים של קדושה. יש פה לגמרי תמרור הוראה מחייב לחיות בתודעה שיש קדושה בעולם, כלומר, יש משהו שאינו אני. יש זולת במרחב השמים ויש זולת במרחב הארץ. זוהי מחויבות לכל הבריתות ומערכות היחסים בחיינו, במעגלים השונים – בזוגיות, בהורות עם הילדים, בעבודה, בקהילה, במדינה, במשפחת האדם עם היקום כולו. וכשאנו בוחרים לעשות מעשה שנדע לפעול מתוך רצון טוב וממוקד ולא בחצי הכוח-
”וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.“ (ישעיהו נו, ז)
ללא קדושה האדם עלול להפוך עצמו לאלוקות, "כוחי ועוצם ידי", כשהארץ כולה נתונה לחסדיו כי אין לו אלא הוא עצמו בעולמו. עצם הידיעה שיש קדושה בעולם מצמצמת את מקומי ומפנה מקום לכל נבראי העולם האחרים שסובבים אותי. וכשגם הם מצמצמים את עצמם אז נוצר חלל פנוי של ענווה המכניסה לתוכה את הקדושה, את היכולת להשלים לתקן ולהתחבר.
בימים אלו בפרט, לאחר בחירות רביעיות בתוך פחות משנתיים, ועדיין מתגלה קושי להקים ממשלה, עלינו לשאול את עצמנו כיצד מקימים אומה, תנועה חברתית, מפלגה פוליטית, וכיצד מנהלים ומתמודדים עם הביורוקרטיה – כך שימשיכו לקיים מנהיגות מוסרית ולקדם שינוי חברתי חיוני גם זמן רב לאחר שהמנהיגים שיצרו אותה הלכו ואינם?
מסביר הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל-
"…בכמה מדרשי אגדה מתוארים ניסיונותיהם של התנאים למצוא פסוק שהוא "כלל גדול בתורה", העיקרון המכונן שלה. במקום אחד, רבי עקיבא הציע את הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), ובן עזאי העדיף את הפסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱ-לֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה, א)… כל האידיאלים הנשגבים בעולם – היותו של האדם טבוע בצלם אלוהים, האמונה באחדות האל, אהבת הזולת – נשארים על הנייר כל עוד אין הם מתורגמים להרגלים של מעשה, שמטבעם נעשים להרגלי הלב. כולנו זוכרים רגעים של תובנה או התגלות, שבהם הבנו פתאום מהי משמעות החיים, מהי גדוּלה או מהו אורח החיים שאנו רוצים לאמץ. יום, שבוע או לכל היותר שנה לאחר מכן, ההשראה מתפוגגת ונעשית זיכרון רחוק, ואנו נותרים בדיוק מה שהיינו קודם לכן. גדולתה של היהדות היא שיש בה מקום הן לנביא הן לכוהן; לדמויות נוסכות השראה, אך גם לשגרה היומיומית, ההלכה, הנוטלת חזונות מרוממים ומתרגמת אותם לדפוסי התנהגות, מעשים שאחריהם נמשכים הלבבות ובזכותם משתנים רגשותינו ואנו עצמנו… הפיכתם של ערכים לקודים של מעשה, המעצבים מצדם את הרגלי הלב, היא לב לִבָּן של היהדות ושל המנהיגות. אל לנו לאבד את ההשראה שנסכו בנו הנביאים, אבל אסור גם לאבד את הרגלי השגרה הללו, ההופכים אידיאלים למעשים וחלומות למציאות ממומשת."
מה שמסביר כנראה את אחת הסיבות לכך שבמרכזה של פרשת אמור מובאים גם הציוויים על מועדי ישראל, החל ממצוות השבת וכלה בחג הסוכות אחרון המועדים, זוהי הבהרה לקוד ההתנהגות והמעשים המצופים מאתנו. יש אפילו פסוק שנכתב בין חג השבועות לראש השנה שכביכול איננו קשור כלל למועדי ישראל: "(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא כ"ג, כ"ב)
מסביר הרב אלכס גליקסברג-
"תשובות הפרשנים מתבססות רובן ככולן על הקשר לקציר החיטים המופיע בחג השבועות. המדרש טוען שמי שמקיים את מצוות מתנות עניים כאילו הקריב קרבן בבית המקדש במועדות. מה מקום יש להשוואה בין מתנות עניים לקרבן בבית המקדש ?!
בעיני הפסוק הזה הוא השורש המוסרי ממנו נובעים כל המועדות כולם. אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה החברתית של מצוקת העוני ולמעורבות חברתית המבקשת לתת מענה למחסורם של עניי העם. מעורבות חברתית זו באה לידי ביטוי בפעולות של צדקה וחסד. הערך החינוכי לעשייתם איננו בא לידי ביטוי רק בשיפור מצבם של העניים, אלא משפיע מוסרית ועל המידות של כל מי שפועל את הפעולות הללו. יתרה מכך, עצם עשיית צדקה וחסד מחולל בקרב העם ערבות הדדית ומחויבות לחלשים לבל ימוטו. פערים חברתיים אלו כואבים במיוחד לפני שבת ומועד. בשעה שכל עם ישראל מבקש להתרומם עם נשמה יתרה בקדושת הזמן ובמנוחת נפש, יש המון אנשים שטרודים בהוויית צרכי הקיום הגופני."
אחרי הכל, כך גם נאמר במשנה אבות א' טו- "שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת."
שבת שלום💞
