השבוע בפרשת 'וילך' המשך נאום הפרידה של משה מהעם. בפרשה קצרה זו משה רבנו מקבל על עצמו את גזר הדין שהוא לא יכנס אל הארץ. משה רבנו שנשא על כתפיו את נטל הנהגת העם כולו מרפה ומשתף בנאומו-"וַיּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְֹרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְֹרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָֹה אָמַר אֵלַי לא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ל"א, א'-ב')
משה מבין שעול הפיקוד, מנהיגותו ותפקידו כמתווך ש-'יוצא ובא' אל ה' מסתיים ומגיע אל קיצו. ממש כמו המפגש של חודשי אלול ותשרי. בין חודש אלול שבו אנו מפשפשים, מבררים, ומכנסים את כל המעשים של השנה שחלפה, מנהלים חשבון נפש, לבין השחרור, התקווה והאמונה שמתלווים לפתיחת השנה החדשה בתשרי. אנו תוקעים בשופרות, אומרים סליחות ומנסים לשפר את מעשינו.
מסביר ד"ר זאב פרידמן-
"… הפרידה איננה רק זמן אובייקטיבי או פיזי, אלא היא גם זמן סובייקטיבי, טרנסדנטלי, תודעתי וחוויתי. בתהליכי פרידה ומעבר בחיים, קיים מימד פסיכולוגי ונפשי. פרידה היא לפעמים תהליך טראומטי. פרידה מאדם יקר לך, פרידה ממרחב עשייה, השפעה וסמכות, פרידה מחלומות, ממשאלות וציפיות. בפרידה יש לא אחת אלמנט משברי של אובדן וחסרון. משה רבינו נאלץ לפנות את הבמה ולהיפרד מרום מעמדו, מנהיגותו, השפעתו וחלומו להיכנס לארץ ישראל. איך מתגברים על משבר הפרידה? איך מעבדים את חווית המעברים והשינויים בחיים?
הרב סולבייצ׳יק בספרו ״בעין הסערה״, וויקטור פרנקל בספרו ״האדם מחפש משמעות״ ובמדע הלוגותרפיה שפיתח, ממליצים לעבד את המשבר והחוויה של פרידה באמצעות טרנספורמציה של האובדן והריק למרחב חיים של משמעות ומלאות. אין לחפש סיבות לאובדן, לשקוע בדיכאון, להתריס ולאבד טעם חיים, אלא רק לתעל עצמך לעבר משמעות פשר וייעוד.
משה רבנו הוא בשר ודם העובר תהליך פרידה לא פשוט והוא משמש דוגמא ליישום המשמעות. הוא איננו מחפש את הסיבות לאובדן הכניסה לארץ ולאובדן המנהיגות והעברתה ליהושע. כך נלמד מהמדרשים הרבים על הסוגיה. משה איננו שוקע או מתקבע בדיכאון או קטטוניה, אלא הוא עושה את הטרנספורמציה הפרואקטיבית ״בוילך״. הוא מתגלה בגדולתו באופן שהוא מעביר את התפקיד ליהושע, ובדרך האצילה בה הוא נפרד מבמת ההיסטוריה. משה רבנו מעביר את כולנו סמינר חוויתי, של התמודדות עם משבר הפרידה. הפרק מהדהד באוזננו בפרידה מתשפ״א והמעבר לתשפ"ב."
ברוטינה של החיים יש לנו הרגלים שמקנים לנו תחושת מסוגלות ,בטחון, ותחושה של מסגרת ששומרת עלינו מפני מצבים לא מוכרים לנו. לכן, פרידה היא תמיד מורכבת, שהרי במוכר יש ודאות וביטחון ואילו בחדש, זה שמופיע אחרי הפרידה הוא זר ולא ידוע. אין ספק שמכל פרידה יכולים לצמוח קשיים או רגעים מכוננים, ולכן עיבוד הפרידה הוא תהליך של פרידה ובאותה עת גם התפתחות, שבה אנו משחררים ונפרדים מחפץ או מאדם, עם הידיעה שמה שהוא מייצג נטמע ושמור בתוכנו. במילים אחרות, ככל שאנחנו יכולים למצוא את המוכר לנו בתוך החדש, כך נפתח יכולת טובה יותר לנהל את הפרידות שלנו.
כפי שמתואר בספר של ד"ר סוס- "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"-
"בהצלחה! / הגיע היום / אתה יוצא למקומות נפלאים !/ אז שלום.
עם רגלים בנעלים, / עם שכל בראש -/ תמצא את הדרך שלך, / אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, / ואתה הוא זה שיחליט לאן."
בפתיחת השנה החדשה, ועשרת ימי תשובה, אני מאחלת לכולנו בהשראתו של משה רבנו שגם בפרידתו מהעם התגלה בגדלותו, שנצליח לנהל את הפרידות שלנו ממקום מצמיח, ומפתח, ונממש את ההזדמנות להצטייד ולהטמיע הרגלים חדשים ומקדמים. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום💗
לעילוי נשמת הרבנית בת שבע בת יהודה צבי האדמו"ר מסטראטין למשפחת ברנדויין זלה"ה. יהי זכרה ברוך.
רעיון יפה, במיוחד החיבור לתקופה. מעניין לציין שהפעולה שבה קורה כל מעמד הפרידה היא 'וילך…' ובכלל לא כתוב לאן משה הולך… אולי זה מבטא את הרעיון במאמר: גם הפרידה אפשר שתהיה רק חוליה בשרשרת של תנועה ממשמעות אחת למשמעות אחרת, חדשה.
שנזכה (-;