ההפטרה פותחת בפרק נ"א- "(יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי-אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן:"
בהפטרת הנחמה הראשונה בפרשת ואתחנן, פותח הנביא ישעיהו "נחמו נחמו עמי…" ואילו בנבואה זו הנחמה כבר מגיעה ישירות מ-ה'. בהפטרה זו, הרביעית, ההפטרה האמצעית מבין השבע, חל המפנה. ה' לוקח על עצמו את משימת הניחומים – "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (נא, נב).
בנוסף, אומר הרב משה ליכטנשטיין – " …טכניקת החזרה מהווה בהפטרה זו מרכיב מרכזי באופן מודע ובולט. לכן, בהפטרה זו – ההתפתחות שבנבואות הנחמה היא בעצם השימוש המודע בחזרה כגורם מנחם… החזרה הכפולה משמשת אצל ישעיהו כאמצעי סגנוני לחזרה והדגשה… ("נחמו נחמו" "אנכי אנכי" וכו'), ודבר זה בולט מאד בהפטרתנו, ועל כן לא נופתע מן הטענה שלא רק החזרה על המלים הבודדות אלא עצם קיומו של הפרק מהווה חזרה מערכתית לכלל ענין הנחמה. בנקודה זו, מן הראוי להדגיש שהנחמה איננה ענין לוגי שיש להוכיחו נאמנה ולהסביר את ההגיון מאחריה ובכך די לנחם את האבל, אלא מדובר בתהליך נפשי.
לו בעיית הנחמה וההתמודדות עם הגלות היתה רק שכלית, אזי ברגע שישעיהו פרש את טיעוניו בדבר גדלות הבורא ורוממותו בפרקי הנחמה הראשונים, היה די בכך לשכנע את העם שהגאולה אפשרית ושסוף הטובה להגיע. ברם, חווית האבלות ותחושת העזיבה והנטישה אינן רק טענות מטאפיזיות בענין הגמול, אלא בראש ובראשונה תהליכים נפשיים וחווייתיים ועל כן הן טעונות חיזוק. האבל והסובל צריכים עידוד נפשי, הן בהתמודדות עם ההווה והן בחיזוק התחושה ששינוי המצב אפשרי. החדרת המסר על יציאה מן המשבר איננה ענין שכלי אלא נפשי, ולשם כך באה החזרה. תפקיד החזרה היא לשם הדגשה ושכנוע, מתוך סבלנות ואמפטיה."
הצורך ב- 7 נחמות- העלה לי מיד את השבעה! 7 הימים שיושבים שבעה באבל. המטרה של תקופת האבלות באמצעות הניחומים היא לתת כלים לאדם להתגבר על האובדן של אדם קרוב והכאב העצום שבמפגש האישי עם המוות. במקביל, לסייע לו בהמשך בחזרתו לשגרה עם החסר. בדרך כלל, כשפוגשים אנשים בסיטואציות קשות ישנן תגובות של הכחשה והדחקה, ואילו האבלות מטבעה לא מאפשרת הדחקה וחזרה לשגרה, להיפך- היא מאפשרת התנתקות, ופריקת הכאב שבלב. היא מביאה את האדם לעבד את האבל יחד עם אחרים ולהיעזר בתמיכת חברים והמשפחה שמגיעים לניחום האבלים. הישיבה במהלך שבעת הימים עם בני המשפחה וחברים מביאה לשיתוף ושיח על המת, על מעלותיו והזיכרונות שהותיר בנוסף לנושאים אחרים, כמו ההשלכות והצרכים שעולים מהאובדן. זהו זמן מתן חיבוק ומעטפת שנותנת הקלת מה. ישנם הלכות רבות המתייחסות לימי האבל, בתחילתו הינן מחמירות יותר ועם הזמן הינן מקלות.
אומר על כך הרב דב בערל וויין "חכמי ההלכה והתלמוד הבינו היטב את הפסיכולוגיה של האדם. הם דאגו לכך שנוכל לתת פורקן לצער ולחזור לשיווי משקל רגשי בשלבים מדודים – שבעה ימים, 30 יום, שנה, וימי זיכרון שנתיים אחר-כך. כל אחד מהשלבים האלה מביא עמו רק מידה קטנה של נחמה, נחמה הדרגתית בהשוואה למכה האיומה והמזעזעת שקיבלנו באסון עצמו… כל נחמה, גם אם היא נראית לנו בתחילה חסרת משמעות, היא דבר שיש להעריך ולהוקיר. רוב הזמן אנחנו מתקיימים על נחמות קטנות בחיי היומיום: משפחה, חברים, תקוות ושאיפות, אמונה וחברה יהודית."
לכן, ישעיהו הנביא מנבא נבואות של נחמה, ולא נבואה אחת. הוא מבין את הצורך בנחמה הדרגתית ומתמשכת, בנחמה שמתייחסת לתהליך הנפשי של עם ישראל היושב בגולה… תפקידו אחרי הכל- לרומם ולהטמיע בעם אמונה מחודשת ליכולת ולאפשרות של השיבה חזרה לארץ.
שבת שלום❤
