השבוע הנושא המרכזי הוא מחלוקת. אז מה החידוש? וויכוחים יש כל הזמן ובכל מקום, אנשים נקלעים לוויכוחים ולמריבות שתחילתם במחלוקת קטנה וסופם לצערנו לא פעם ביריבות של ממש. לעתים אנו שומעים על מריבה כזו או אחרת, ואנו מתפתים לקחת בה חלק. אחרי הכל, גם לנו יש מה לומר ובד"כ כמעט בכל נושא, אז למה לא נוסיף את הגחלים שלנו למדורה? אש המחלוקת יכולה להיות כה איומה ופוגעת, שיש לעשות כל מאמץ אפשרי להגיע לשלום ופיוס, בלי לשקול עד כמה המהלך הגיוני או מהם הסיכויים להצלחתו כדי להימנע מפירוד.
חכמינו כבר הטיבו להנחות אותנו 🤓-
"כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:" (מסכת אבות פרק ה)
התורה מלמדת אותנו כמה חשוב להשתדל ולהימנע מלהיקלע לכל מריבה או ויכוח, ולהקדיש תשומת לב מיוחדת לחלקנו במחלוקת. אבל כיצד נדע האם המחלוקת היא אומנם לשם שמיים? האם זו מחלוקת הלל ושמאי או מחלוקת קרח שסחף ציבור גדול לעימות, והובילו לטרגדיה רק בגלל הכבוד והקנאה שמקורם ברצון לקבל לעצמנו?
ההמלצות שכדאי להטמיע-
1.) התווכחו על הנושא מבלי להזיק ואו לפגוע אחד בשני, מתוך ענווה ולא גאווה.
2.) בדקו האם המטרה משותפת ולא מבוססת על אינטרסים אישיים, אלא רצון להגיע לפתרון שמשרת את כל הצדדים. מה מניע אותנו במחלוקת? לנצח או לפתור בעיות?
3.) בכל מחלוקת בין הבתים (בית שמאי ובית הלל) כל צד היה קשוב לצד האחר ובמידה והוצגו ראיות מתאימות היו הצדדים מודים בטעותם. הקשיבו לצד השני בפתיחות והיו מוכנים להודות בטעויותיכם.
4.) יתכן באמת ששני הצדדים צודקים, למרות שדעותיהם הפוכות, מה שנקרא דברי אלוקים חיים, קחו בחשבון ששני הצדדים צודקים.