השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. הפרשה מתחילה מהגעת בני ישראל לרפידים בכ"ג אייר עד לאחר מתן תורה ב-ו' סיון. היא נקראת על שמו של יתרו, חותן משה רבינו, אבא של ציפורה. יתרו, ששומע על ההצלה והניסים של בני ישראל ביציאתם ממצרים, מגיע עם ציפורה ושני ילדיה, גרשום ואליעזר, למחנה ישראל במדבר סיני. משה ששמח לקראתם מספר ליתרו על גאולת ישראל ממצרים וכל הניסים שאירעו להם, בפרט קריעת ים-סוף והניצחון על עמלק. יתרו שמח מאוד על נס ההצלה של עם ישראל, מודה לאלוקי ישראל ואף מקריב לשמו עולות וזבחים.
בנוסף, יתרו נוכח לדעת כי על משה מוטלות כל הבעיות של בני ישראל, והוא יושב מבוקר עד ערב ומתמודד לבדו עם כל בעיות העם. לכן, הוא מציע לו למַנוֹת שופטים שיעבדו תחתיו, וכך יוקל לו ויתאפשר לו לתת מענה ראוי לעם. יתרו מציע לו למנות שרי אלפים, שרי מאות וכו', שכל אחד מהם יהיה אחראי לקבוצה מסוימת. "שרי עשרות" לקבוצות של עשרה אנשים, "שרי חמישים" לחמישים איש וכך הלאה. הוא מציע למשה רבינו למנות לשופטים אנשים שהוא סומך עליהם, כאלה שאינם רודפי בצע, אנשים ישרים. כך הוא יוכל להתרכז בהנהגה. כלומר, רק המשפטים והסכסוכים שאלה לא יוכלו לפתור יביאו אל משה. משה מקבל את עצת חותנו ומודיע על המינויים החדשים. לאחר מכן חוזר יתרו למקום מגוריו שבמדין.
ובמרכז הפרשה- המאורע הרב חשיבות בתולדות עם ישראל – מעמד "מתן-תורה" על הר-סיני. לאחר שלושה ימים של הכנות והתקדשות לקראת המאורע הגדול, נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד, ללא מחלוקות ותככים. הקב"ה מתגלה אל עם ישראל במעמד הר סיני – המאורע שבו כורת הקב"ה ברית עִם עם ישראל, ונותן להם את עשרת הדִיבְּרות:
ההכרה באֵל אחד שהוציאנו ממצרים;
האיסוּר לעבוד פסלים, עבודה זרה;
האיסור לָשֵׂאת את שם ה' לשוְוא, איסור על שבועת שוא;
הציווי על השַבָּת, אנו שובתים מכל מלאכה בשבת ומציינים אותה בקידוש ובהבדלה, בתחילתה ובסופה;
והציווי על כיבוד הורים;
אחריהם מופיעים 5 האיסורים על- רצח, ניאוף, גניבה, מתן עדות שקר, ולא לחמוד את אשר לזוּלַת.